אבני החושן חלק א· רבי שלמה רייזנר
חו"מ · סימן קל
א) אם פרעו. עיין ב"י וסמ"ע ס"ק ב' הביאו תשו' הרשב"א בדין ראובן ועכו"ם שלוו משמעון ונכנס לוי ערב בעד ראובן אח"כ פרע לוי חצי לשמעון ואח"כ גבה שמעון מהעכו"ם כל החוב ולוי תובע את שמעון שיחזיר לו החצי כיון שקיבל מהעכו"ם כל החוב ופסק דאין לוי יכול להוציא ממנו כי מה לו ללוי מה ששמעון הטעה אח העכו"ם והעכו"ם נתן לו מה שלא הי' חייב ע"כ והנתה"מ תמה ע"ז כיון שהעכו"ם ולוי נכנסו ערבים בעד ראובן א"כ מחויב העכו"ם ליתן ללוי מחצה מה שפרע ושמעון הא מחייב להחזיר לעכו"ם מכח דהוי גזל ואף הפקעת הלואתו כ"ז שלא נפקע חייב ובפרט במקום חילול השם אף הפקעת הלואה אסור וא"כ יגבה לוי משמעון משום שעבודא דר"נ עיי"ש ומה שפירש שם דברי הרשב"א אין משמעות הרשב"א משמע כן ולפענ"ד לק"מ דאף דאמת הוא דאם הי' שמעון חייב לעכו"ם בהלואה הי' לוי גובה ממנו אבל מה שקבל מעכו"ם הוא רק בגזל כיון שכבר פרע לוי והרי כתבו הרבה אחרונים דאף אי גזל עכו"ם אסור אין בו חיוב השבה וכ"ש שעבוד ואך מהנראה כי זה נקרא טעות עכו"ם וא"כ אסור כלל ללוי שיתבע אח העכו"ם כיון דיבוא על שמעין עיין סי' קצ"ד וצ"ע גם במ"ש שהי' לוי יכול לתבוע מחצה לעכו"ם צ"ע בעיני דאף דשני ערבים צריך השני ליתן חצי למי שפרע בשביל הלוה אבל כאן דעכו"ם לא נעשה ערב רק מכח שותף שלוה וכמו דנעשה העכו"ם ערב עבור ראובן ה"נ נעשה ראובן ערב בשבילו וא"כ י"ל דלוי דנעשה ערב גמור חייב כל המחצה וצ"ע:
ב) וטוען הלוה שכבר פרעו אינו חייב לערב כלום. משמע דקאי גם אקבלן והסמ"ע ס"ק ד' הקשה דהא הקבלן הי' מוכרח לפרוע לפי מ"ש הרמ"א בסי' כ"ט ועיין ש"ך ס"ק ג' והנחה"מ ס"ק ב' כ' דלכן א"צ הלוה לשלם לו שהערב פשע במה שלא השביע אח המלוה והביא ראי' ממ"ש הב"ח והש"ך ס"ק א' דערב שפרע להמלוה ע"י שטר ויש ביד הלוה שובר פטור הלוה אף דהערב לא ידע וע"כ דהוא מטעם שהי' לו להשביעו ולא אבין דאם נחשב זה לפשיעה א"כ אף באין שובר ביד הלוה יפטור דלמה תרע בלא שבועה ועכשיו אין המלוה בפנינו שישבע או שהוא אלם או שא"צ לשבע כיון שכבר נפרע (מ"ש הנתה"מ ועכשיו אי אפשר לו לשבע כיון דיש שובר אין לו הבנה דאדרבה הא צריך להחזיר) ומשמע דאין זה פשיעות מה דלא השביעו ואך נראה הא דפטור הלוה ביש לו שובר הוא משום דהערב אפסיד אנפשי' דהי' לו לשאול את הלוה והי' מראהו השובר ובזה נראה דאף אם השביעו ונשבע לשקר הלוה פטור דהי' לו לשאלו. שוב ראיתי בשע"מ דמחלק וכ' דאם מת לוה והי' המלוה צריך לשבע נגד היורשים ואמר שנפרע א"צ לשבע נגד טענת שמא הוי פשיעות במה שלא השביעו אבל בדידי' עצמו אין כאן פשיעות דהא עדיין יכול להשביעו ודחק עצמו במ"ש בסעיף ו' דהיורשים צריכין לשלם לערב היינו ביש נאמנות בשטר וכן הא דמשמע בסי' ר"ל דלא הוי פשיעה היינו בבא לפטור עצמו אבל כאן דבא ליטול הוי פשיעה וכ"ז הוא דבר חדש למלוק על הסמ"ע והב"ח דהרי הב"ח איירי באין רוצה עתה לשבע דהא בהוציא שובר ע"כ איירי באין רוצה להחזיר ובכה"ג באין שובר חייב הלוה ומדברי הסמ"ע סי' קכ"ט ס"ק ל"ז משמע ג"כ דלא הוי פשיעות מה שלא השביעו גם מה שחולק השע"מ על הסמ"ע דכ' דאין הלוה מחויב ליתן להקבלן והשיג עליו דלקמן סי' קל"א מבואר דחייב הלוה לפצות את הערב אף כשהעליל העכו"ם עיי"ש ולי נראה דיש חילוק בין ישראל לעכו"ם דכיון דידוע דעכו"ם דרכו להעליל א"כ כשקבל לפצותו אף מעלילה נתחייב לפצות אבל בישראל י"ל דלא עלה על דעתו לפצותו מעלילה ואין אדם נתפס על חבירו (וגם בעכו"ם משמע קצת בדרישה דאין חיוב לפצות מעלילה רק הלוה פשע דלא הי' לו לשלם דעכו"ם בתר ערבא אזיל וצ"ע) וכן מחלק שם בין אונס דשכיח לכן ודאי דאין לחלוק על הסמ"ע ובפרט דכן משמע ג"כ מהרמ"א ושאר מחברים ורק זה פשוט דאם הערב פרע בדין באופן שלא הי' יכול להודיע ללוה ולוקח שוברו ודאי הלוה חייב לשלם לו כמ"ש הנתה"מ שם וכן מ"ש הקצה"ח ס"ק א' ודאי נכון גם נראה פשוט דאף אם הערב יודע שפרע הלוה והמלוה נשבע לשקר חייב הלוה לפצותו מטעם שהרי העלילה הי' על הלוה וכיון דהלוה הי' מחויב ופרע הערב חייב להחזיר לו כנלפענ"ד: ג) אם עמד מעצמו ונעשה ערב. משמע מהתומים ונחה"מ דדוקא אם המלוה לא רצה להלות לו בלא ערב חייב הלוה לשלם לו אבל אם שמע מאחד שרצה ללות ואמר הלוהו ואני ערב יכול הלוה לומר הי' מלוה לי בלא ערב ומי ביקש מידך שתערבני ולפענ"ד צ"ע דל"מ להסוברין הטעם בפורע חובו ש"ת דפטור הוא משום דאומדן דעת דנותן בחנם ע"מ שלא לחזור ולהפרע וא"כ כיון דבערב לא אמרינן כן וה"נ כשהי' ערב אף בלא ביקש הלוה ממנו דכיון דנתערב מתחילה לשלם אין סברא דנתן אח"כ בחנם דהרי הי' מוכרת לשלם ובחי' לאה"ע כתבתי דטעם זה נראה עיקר ואף מ"ש הפוסקים הייתי מוצא אוהבים שיפרעו בשבילי י"ל כונתם כן דדרך אוהבים שפורעים דאל"כ הרי יוכל לומר לו צא ובקש אוהבים שיפרעו לי ורק ר"ל דגם אתה מסתמא פרעת בחנם ודו"ק ואף להאומרים הטעם מפייסינא הוינא והי' מוחל לי נראה דזה אין שייך רק במה ששילם עבורו יכול לומר לאו בע"ד דידי את ומי ביקש זאת מידך שתפרע בשבילי אבל בנכנס ערב עבורו תיכף נתחייב לו הלוה אם יפרע אח"כ בשבילו ותדע דהגע עצמך אחד שביקש מראובן שילונו ובא שמעון ואמר אני אלוה לך וכי יעלה על הדעת שיאמר לו מי ביקש מידך שתלוני ראובן הי' מלוה לי ולא הייתי פורע וע"כ יכול המלוה לומר לא הי' לך ללות ממני וה"נ יאמר לא הי' לך להתרצות שאהי' ערב כנלפענ"ד: ד) ואם כתב המלוה לערב קבלתי ממך דמי החוב מהני לי' לגבות מהלוה. עיין בש"ך ס"ק ח' דלהרשב"א והר' יונה ודאי לא מהני מה דכתב לו המלוה לערב התקבלתי שהרי כ' והקנהו לו זכותו והיינו שהקנה לו השטר בכומ"ס ג"כ והתומים דחה דברי הש"ך דאי איירי בכומ"ס למה לי' התקבלתי והא כומ"ס מהני אף בלא ערב ועוד למה כ' הרא"ש הטעם דאי לא כתב התקבלתי יכול לומר דילמא הוא פקדון גבך הא כיון דהרא"ש איירי בנתן לו כומ"ס א"כ לחנם האריך דילמא פקדון הוא גבך דהרי ודאי יועיל התקבלתי ע"ז ועיקר הטעם דיאמר הלוה פרעתי לך כיון דהשטר אינו על שם הערב אינו חושש להניח שטר כזה ולכן דחה דברי הש"ך וגם הנחה"מ הסכים עמו רק חמה על הרא"ש למה כ' דאם לא כתב התקבלתי יכול לומר פקדון הוא אצלך הא בלא התקבלתי יכול לומר פרעתי ובגמר' דאמר דאין נאמן לומר פרעתי הי' לו להרא"ש לסיים דאם לא כתב התקבלתי נאמן עיי"ש שהאריך לפרש פרושים אחרים ותימה בעיני על הנהו אריווחא דאורייתא דאישתמט להו פירוש מלת התקבלתי וש"ס ערוך ב"ק (ד' ה"ד) גבי ר' אבא דשדר את רב ספרא לריב"ח לגבות מעותיו ואמר לו מי כתב לך ר' אבא התקבלתי ועיין לעיל סי' קכ"ב שהארכתי בפלוגתת הפוסקים דיש מפורשים דהוא לשון שליחות שמה שיקבל ר' ספרא הוי כקיבל והרא"ש מפרש דהוא לשון הרשאה גמורה אכן הכל פירשו דהוא כהרשאה רק אינך פוסקים מפרשי כיון דלא הקנה לו אג"ק לאו הרשאה גמורה הוא ואך ודאי לשון הרשאה הוא בש"ס וא"כ ודאי דברי הש"ך נכונים וברורים דהרשאה בשטר צריך להקנות בכומ"ס וזה שכ' דהקנה לו זכותו בכומ"ס ולפ"ז ודאי מ"ש הנתה"מ לדעת הרשב"א דסגי שמוסר לו השטר עיי"ש ודאי לא עלה כן על דעתו וכמו שאבאר ומתחילה אבאר לשון הרא"ש פ' חזקת הבתים בהא דאמרינן התם בההוא לוה דפרע לערב דמשמע שם פשט הסוגיא דאם לא הי' הערב מודה שכבר קיבל מהלוה הי' גובה ומוציא מהלוה ע"י שטר זה וכ' הרא"ש וז"ל פרשב"ם והרי אתה משועבד לי בשטר זה וכו' ושטר שבידו מוכיח שפרע למלוה והר' יונה פירש דמיירי שכתב לו המלוה התקבלתי דאי לא"ה הי' הלוה יכול לומר שמא לא פרעת למלוה ושטר זה הוא אצלך בפקדון או שמא מסר לך ואין שטר נקנה אלא בכומ"ם ע"כ והרשב"א הובא בש"מ שם כ' וז"ל שכתב לו המלוה התקבלתי ונתן לו זכותו הא לא"ה כמלוה ע"פ דמי שהלוה לא נשתעבד להערב וכיון שפרע הערב למלוה נמחל שעבודו וכ"כ מורי הרב ע"כ. והנה בדברי הרשב"ם מבואר דס"ל דערב שקבל השטר יש לו כל דין מלוה בשטר ועומד במקום המלוה גם סובר דאף עדים א"צ שפרע למלוה רק השטר מוכיח שפרע והר' יונה וחלמידו הרשב"א מסתמא שניהם לדבר אחד נתכונו שהרי הרשב"א סיים דכן כ' מורו הרב ופירשו דאיירי בכתב לו התקבלתי וכבר פרשתי דהיינו שנתן לו כת לגבותו ופליגו על הרשב"ם בתרתי חדא דאין השטר שבידו ראי' שפרע ואף אם הלוה אין טוען שהוא פרע מ"מ יכול לומר שמא בפקדון הוא אצלך והוסיף עוד דאף בידעינן שהערב פרע מ"מ אין לו דין שטר דאין שטר נקנה רק בכומ"ס שיהי' להמוצא אותו כח של המלוה ויכול לומר לערב פרעתי לך ורק בהתקבלתי שנתן לו הרשאה לגבותו גובה בו ואך פשוט כאן דאף לשיטת הרא"ש המבואר בסי' קכ"ב דאף בהרשאה בלא הקנה בקנין גמור אג"ק יכול הלוה לדחותו דשמא יבטל המלוה השליחות או ימות כאן דהערב כבר פרע לא שייך כן ואין להלוה הפסד אם יתן לו ודאי מהני הרשאה ותה"ל כי כונתי האמת בדברי הר"י והרשב"א ובחנם נבוכו בזה האחרונים. שוב מצאתי בהשלמה לש"מ ב"ב נדפס עם חידושיי המאירי למס' שבת ושם ראיתי בסוף פ' גט פשוט כ' ג"כ שנ פרושים בהתקבלתי או שנתן לו השטר בכומ"ס או נתן לו הרשאה וכן ראיתי ג"כ שכ' דערב ששילם כיון דליכא חששא לשמא מת אין יכול הלוה לומר לאו בע"ד דידי את ונתתי שמחה בלבי שכונתי האמת:
ה) כשכתב לו קבלתי ממך דמי החוב יש מי שאומר דהוי כמלוה בשטר וכו'. הסמ"ע ס"ק ט"ו השיג על הד"מ שכ' דאם כתב לו המלוה התקבלתי אחר שכבר פרעו לא מהני כמו בסי' קט"ז בגבה מלוקח שלא באחריות השיג הסמ"ע ומחלק בין דין זה לדין דסי' קט"ז וסיים דאף לרבינו יונה מהני בכותב אח"כ ובהגהות דו"פ כ' דלהרשב"ם מהני אח"כ וכל דבריו צ"ע בעיני והנה זה פשוט דלהרשב"ם אף אח"כ א"צ לכתוב ורק השטר שבידו מעיד שפרע ויכול ע"י לגבות כמו שהעתקתי דבריו בס"ק הקודם וא"כ ודאי דיעה ראשונה שהביא המחבר שהוא דעת הרשב"ם ורק כבר כ' הב"ח דאף דלהרשב"ם א"צ כתיבה כלל מ"מ לא העתיק הטור והש"ע דעתו בזה דכל הפוסקים פליגו עליו לכן לא העתיק רק היכי דעכ"פ ידעינן שפרע בזה י"א דהוי מלוה בשטר ודבריו ברורים וא"כ ודאי לדידי' פשוט דאף אם כתב לו אח"כ מהני דהרי א"צ רק שנדע דהערב פרע בשבילו ולפ"ז א"צ כלל לחלק בין דין
דסי'קט"ז לכאן דהכא הערב במקום המלוה קאי וזה פשוט ואך הד"מ קאי בשיטות הרמב"ן והרשב"א ופשיטא דנכון עמו והרי כן כ' הרשב"א בפירוש העתקתי דבריו בס"ק הקודם דמיד שפרע הערב נעשה השטר נמחל שעבודו ופשיטא דלא מהני מה שכותב לו אח"כ התקבלתי ובפרט קבלתי דמי החוב דזה לא מהני כלל וא"כ ודאי דעת הר' יונה כן כמ"ש בס"ק הקודם דכ"כ הרשב"א בשמו וא"כ ודאי דברי הד"מ ברורים בלי שום פקפוק ותימה בעיני שהש"ך ס"ק י' השיג על הב"ח ודבריו ברורים גם התומים כ' דלהר' יונה כיון דכל כתיבת התקבלתי שלא יוכל לטעון פרעתי לכן מהני אף בכתב לו אח"כ והרי לך דברי הרשב"א בשמו להיפוך וגם לפי מה שבארתי ס"ק הקודם אין שום סברא דיהני אח"כ והנתה"מ ס"ק. בנה יסודו על דברי הסמ"ע וכבר בארתי שיראה כל מעיין כי הניחו לי מקום להתגדר בו ודברי באמת וצדק ולא רציתי להאריך בכל דברי האחרונים באשר כל מעיין יראה שאין צורך וגם מה שחולק הנתה"מ על הב"ח והש"ך במה שכתבו דלהרמב"ן דבהתקבלתי יכול לטעון פרעתיך וכ' דבחי' הרמב"ן מבואר להיפך לבי אומר לי דזה מפני שלא ירדו האחרונים להחילוק בין מלת התקבלתי לקבלתי ממך דמי החוב אבל ודאי דהרמב"ן כ' דבקבלתי ודאי יכול לטעון פרעתיך אבל התקבלתי דכונת התקבלתי שכתבו הקדמונים ר"ל שנותן לו כחו וזכותו בהרשאה או בכומ"ס בזה ודאי אינו יכול לטעון פרעתי וזה ברור וא"כ ודאי מ"ש הנתה"מ בשם הרמב"ן דלא יוכל לטעון פרעתי היינו בהתקבלתי ודו"ק:
ו) ה"ז גובה מלקוחות. הנתה"מ ס"ק ו' הביא דהג"ח הקשה על הרא"ש דכ' דהלוה מודה שהוא ערב א"כ יהא נאמן במיגו שלא ציוה לו להיות ערב ותי' דיצטרך לטעון שתי טענות דאף שלא ציוהו מ"מ ערב שפרע חייב לשלם לו ויצטרך גם לומר פרעתיך והנה אין סברא זו מוסכמת והנתה"מ עצמו וכן השע"מ כתבו כמה פעמים מיגו שיוכל לטעון שני טענות וכאן בלא"ה נראה דלק"מ דהרא"ש כ' זה לשיטת הרשב"ם ולדידי' הרי יכול המלוה לכתוב אח"כ קבלתי ויהי' מלוה בשטר ואין כאן מיגו ואך לא זכיתי להבין למה עשה הג"ת קושייתו בדרך זה שלא ציוה שיהי' ערב ור"ל שנעשה ערב בלי ציווי ולמה לא הקשה בפשוט דיאמר שלא נעשה ערב כלל וע"ז לא יועיל תרוצו וגם מ"ש לא יועיל לתרץ זה וצ"ע: