אור ברסלב
אבני החושן חלק א חו"מ › סימן קיט

אבני החושן חלק א· רבי שלמה רייזנר

חו"מ · סימן קיט

סימן קיז

א) ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון בב"א וחזר שמעון ומכר וכו' אפי' לא נשאר בידו אלא עידית יכול לגבות ממנו. הסמ"ע ס"ק י' והש"ך ס"ק ד' כתבו דאף אם שמעון לקח העידית באחרונה מ"מ אם ירצה הב"ח גובה מלוי וכן אף אם ראשונה היא מ"מ יכול לגבות משמעון והנחה"מ חמה דא"כ למה הוצרך בש"ס לומר ושייר עידית לפניו כולן גובין ממנו דהא אחרונה הוא הא אף אם ראשונה הוא גובין ממנו והביא דברי הפרישה מה שתי' ודחה דבריו והמעיין יראה דדברי הפרישה ברורים דשם בב"ק (ד' ח) דלקח עידית באחרונה אמר פשיטא שייר שמעון עידית לפניו וכו' מכר העידית סבר אביי למימר כולהו גובין מעידית וא"כ ודאי אביי דסובר דגובין מלוקח שני משום דשמעון לקח אותו עידית באחרונה וא"כ ודאי אם ראשונה היא אין גובין ממני ולזה באמרו פשיטא הוצרך לומר דהא אחרונה הוא ומה דאמר ובינונית וזיבורית ליתנייהו גבי שמעון היינו דאס יש ביד שמעון בינונית כיון דהי' יכול לדחות הב"ח אצל בינונית גובה בינונית אבל כיון דליכא גבי' א"כ יוכל לוי לומר גבה עידית שהרי אין יכול לדחותך וע"כ תגבה משום דהוא אחרונה:

ב) אם טוען כל לוקח וכו' אני לקחתי תחילה י"א דשומעין לו וי"א וכו'. הסמ"ע ס"ק ט"ז כ' דמשמע מהרמב"ן דדוקא באין זמן בשטרות אבל באם נכתבו כל השטרות ביום אחד מודה הרמב"ן דכולן נכנסו תחת הבעלים והתומים הקשה דמה חילוק בין נכתב ביום אחד בזה אחר זה או שלשתן נכתבו בניסן סתם כך לי יום אחד או חודש אחד ולכן פירש פירוש אחר בדברי הרמב"ן עיי"ש והמעיין בש"מ בשם המאירי כתב בפירוש חילוק זה בין נכתבו ביום אחד בין נכתבו בשלשה ימים ואין זמן בשטר ונראה קצת לחלק דהנה הרמב"ן כ' טעם דנכנסו תחת הבעלים משום דשני שטרות היוצאין ביום אחד יחלוקו ואף למ"ד שודא בכתובות (ד' צ"ד) זה הוא שודא דרבנן דיכנסו תחת הבעלים (ועיין תוס' כתובות דשני שטרי חובות ודאי יחלוקו כיון דשניהם אמת) ולפ"ז י"ל דהא דאמרינן נכנסו תחת הבעלים היינו היכי דנכתבו ביום אחד וכל אחד לא נתכוין לערמה ובשעה שקנה הראשון ידע שאולי ימכור היום לאחר ואדעתא דהכי נכנס שיהי' תחת הבעלים אבל בנכתבו בשלשה ימים דהראשון לא עביד מידי דהרי הניח בני חורין והאחרון שמא נתכוין לערמה לא עבדינן שודא להפסיד שטר הנכתב בכשרות. והנה האחרונים הקשו דלפ"ז י"ל דאין פלוגתא והרמב"ן איירי באין זמן והם איירי בנכתב ביום אחד והנה כבר רמז הסמ"ע לזה דבאמת אין פלוגתא ואך לפענ"ד פשוט דודאי הר"ן כ' הטעם דנכנסו תחת הבעלים משום דהוי כאישתדוף ב"ח דא"כ לא יגבה הב"ח כלום (ואך הרמב"ן כ' דלא הוי אישתדוף דכ"א אומר ששל חבירו הוא ב"ח) וי"ל באמת דזה דוקא בנכתב ביום אחד וכל השטרות כשרים אכן הי"א השני שהובא בש"ע דכ' הטעם משום דקנין שלשתן לא חל עד זמן שמוכח מתוכו ולי טעם פשוט דאף אם נכתבו בשלשה ימים הרי לא חלועד סוף ניסן והרמב"ן לא ס"ל כן עיין בדבריו בסוגיא דשני שטרות היוצאין ביום אחד:

ג) מכרן לשלשה זה אחר זה וכו' ואם שטרו של אחד מהם קודם לחבירו ובאים לגבות כאחד וכו' ואם הניזקין קודמין וכו' הניזקין קודמין לגבות מן האחרון אפי' הוא זבורית. הסמ"ע ס"ק כ"ד הביא לשון הטור שכ' וז"ל ואין הניזקין יכולין לומר א"כ הורע כחינו שכך הדין מי שקדם שעבודו צריך לגבות תתילה ע"כ ובמינו הוא תמי' דכי הגבי' תלוי בשטר המוקדם שקדם שעבודו הרי הגבי' תלוי בזמן הפרעון מי שקדם זמנו לגבות ועוד אף אם זמן פרעון של הניזקין קדם מ"מ מי יכריחו לגבות תחילה ואין כופין אותו לתבוע ולמה לא יוכל להמתין עד שיגבה המאוחר ועיין כתובות (ד' ק"י) דס"ד דש"ס דבעל הבינונית גובה תחילה משום דקדים ופריך סוף סוף כי אתי למגבי בהדי הדדי אתיין ולכן נראה דאין כונת הטור דאף אם ירצה להמתין יכופו אותו לגבות תחילה רק איירי באין שום אחד רוצה להמתין ונותנין שטרותיהן לב"ד שיגבו להם ובזה קמ"ל דאף דידעינן שנצטרך לגבות עידית מלוקח ראשון וס"ד דנגבה תחילה הזבורית להכתובה כדי שיהי' להניזק העידית קמ"ל דהב"ד גובין למי שקדם שעבודו כיון דאם לא יהי' לגבות לכולן יגבה רק מי שקדם שעבודו וכן מדויק הלשון שכ' הש"ע ובאין לגבות כאחד ודברי הנחה"מ ס"ק ו' הם תמוהין בעיני שכ' שאין הב"ח יכול לפייס הלקוחות כדי שיטול עידית ולא ירדתי לסוף דעתו דמי ימחה בידו להמתין או לומר שעדיין לא גבה ומה לכם בזה שלקחתי מן הלוקח ואתם אם תבואו לגבות בע"כ מוכרחין אתם לגבות מהאחרון ואולי גם הנחה"מ איירי באם הב"ד גובין ופייס ללוקח שילכו הב"ד אצלו לגבות אף דהוא ראשון ובזה כיון דמחל קדימתו הוי כנמכר הכל ביחד וגובה כ"א הראוי לו ואך ג"ז צ"ע וגם זה אם נאמר כן היינו רק במוחל קדימתו אבל במוחל הכל וכאלו לא קנה והם ב"ח או נותן בעצמו ודאי דגובין ממנו אם הב"ח מוקדם וזה נראה ברור:

ד) מכרן לאחד הלוקח נכנס תחת הבעלים. הקצה"ח ס"ק ד' הקשה להסוברין דאף ניזקין אין גובין מיתמי רק זבורית ומ"ש לוקח מיתומים ולי נראה פשוט דהלוקח דהפסיד לב"ח ולקח שעבודו הי' הדין שיגבה ממנו רק חכמים תקנו שאין נפרעין במקום שיש ב"ח משום דלהמלוה אין לו נ"מ רק בחילוק קצת שיש בין זבורית לעידית דמ"מ יגבה חובו והיכי דגם ללוקח אין נ"ח יותר לא עשו תקנה להפסיד לב"ח דינו אבל יתומים כן היתה התקנה שיגבו מהם זבורית:

ה) דוקא שמת המוכר אבל אם המוכר עדיין חי דיוכל להחזיר שטר הזבורית למוכר וכו'. התומים הביא דהרשב"א הקשה הא אף במת המוכר הרי יכול יכול להחזיר ליתומים הקרקע בחובת אביהם והיינו שיודה שחייב לאביהן (כן פירש התומים כונתו) ויתומים שגבו קרקע בחובת אביהן ב"ח חוזר וגובה מהם ויצטרכו לגבות מהם והתומים תי' דמסתמא הניזקין אין להם שעבוד דאקני ומה שיגביהו ליתומים יהי' דאקני והנה חוץ דיתומים הן כרעא דאבוהון והוי כבני תורין דגובה מהם אך בלא"ה נראה דלא שייך בזה קנה והוריש לא משתעבד דהא קרקע זו כבר הי' תחת שעבודו עוד קודם שמכר ובזה נדחה גם חי' הא' עיי"ש והנה לרש"י דס"ל דרק לניזקין יוכל לומר קח בינונית ואם לאו אהדר ותקח זבורית אבל לב"ח אם יאמר קח זבורית יכול לומר לכי תהדר א"כ לק"מ דכאן אם יודה שחייב לאביהן יצטרך ליתן להם בינונית דב"ח דינו בבינונית וא"כ שוב א"י לומר לניזקין קחו בינונית דיאמרו לכי תהדר כיון דאז ג"כ יגבו בינונית (ואפשר דמנח קושיא זו יצא לרש"י זה) וא"כ שפיר אמרו דבמת מוכר נוטלין כדינן ופשוט ואך עדיין קשה לשיטת הרא"ש דס"ל דלעולם דנין כמהדר ואף ב"ת נוטל זבורית וקשה קושיית הרשב"א ונראה דהנה לכאורה קשה במה שאמרו אהדר שטר זבורית למרי' דילמא המוכר לא ירצה לקבלו ובמה שמחזיר השטר לא נתבטל המכר רק צריך לקנותו בקנין גמור ואולי לא ירצה וצ"ל כיון דמחויב לפרוע לב"ת מוכרח לקבל כדי לפרוע ועיין קצה"ח סי' ט' ולעיל סי' צ"ט אך כ"ז ניחא בב"ת עצמו אבל יתומים שלא הניח להם אביהן אין מחויבין לפרוע א"כ ודאי דיכולין לומר שיודעין שאין חייב לאביהן ואיני נוטל ואיני פורע ואף דלקמן סי' רע"ח מבואר דבן פשוט אין יכול לומר איני יורש ואיני פורע היינו משום דכבר זכה בהם אבל כאן דבאמת אין מגיע לאביהם רק רוצה להתחייב בקנין אודיתא יכולין היתומים לומר איני נוטל והניזקין יפייסו אותם שיאמרו כן וא"כ אין בידו להחזיר ליתומים ודו"ק. ובזה אמרתי לתרץ מה דדייק הש"ס ביבמות (ד' ל"ז) מהא דמי שאבדה לו דרך שדהו בחד דאתי מכת דיכול לומר אי שתקח ואי לא אהדר שטרי למרייהו ודייק דקם דינא וכל המפורשים הקשו מנ"ל מטעם קם דינא דילמא משום אהדר שטרי' ולפי מ"ש לא שייך שם אהדר שטרי דדילמא המוכר לא ירצה וע"כ הא דאמר מהדרנא הוא רק לתוספת דברים ור"ל כמו שהי' קודם שלקחתי ורק ע"כ מטעם דקם דינא ואין כאן מקומו לכן קצרתי:

תוכן העניינים

אבני החושן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה