אור ברסלב
אבני החושן חלק א חו"מ › סימן קיז

אבני החושן חלק א· רבי שלמה רייזנר

חו"מ · סימן קיז

סימן קטז

הלכות אפותיקי:

א) אבל קדושת דמים אינו מפקיע מידי שעבוד. הקצה"ח ס"ק ב' כ' דלרש"י יש שיטה אחרת דכתב דלכן אתי מלוה וטריף דאינו ברשותו של לוה להקדישו והקשה דא"כ אף קדושת הגוף נמי לא יפקיע וכ' דרש"י ס"ל דקדושת הגוף חל אף על דבר שאינו ברשותו והביא דהריב"ש כ' ג"כ כן ואין הריב"ש לפני ולדעתי הוא תימה דא"כ איך ילפינן משם מכר והפקר כיון דקדושת דמים הוא רק גזה"כ ועיין תוס' חולין (ד' ו') וגם יותר תימה דע"כ מ"ש רש"י דאינו ברשותו ר"ל דאינו שלו דהא ברשותו הוא כ"ז שלא גבה המלוה וכי נאמר דיכול להקדיש דבר שאינו שלו ואין ראי' כלל מדבר שלא בא לעולם ואין ברשותו לזה שאינו שלו ופשיט בכל הש"ס דדבר שאינו שלו אין יכול להקדישו עיין פ' מרובה ובודאי לא יכתוב הריב"ש נגד הש"ס והעיקר בדברי רש"י נראה פשוט כמ"ש בחי' הרי"ם לכתובות (ד' צ"ב) דודאי אם יהני המכר הוי ברשותו ושוב לא יוכל המלוה לטרוף מן הלוקח דאין הלוקח חייב כלום למלוה רק בקרקע מי שיכול להוציאו בדיינים נקרא ברשותו והמלוה כשיבוא זמן הגבי' יכול להוציא בב"ד לכן לענין זה נקרא ברשות המלוה ואין הלוה יכול למכור מכר גמור וזה שכ' רש"י דאין ברשותו וא"כ אין חדשות בדברי רש"י:

ב) אלא א"כ אסרן על כל העולם. הקצה"ח ס"ק ה' האריך בקונמות שאסרן על כל העולם דיש להם פדיון ואינן קדושת הגוף ויש לי עיון בזה וכבר האריך בס' קה"י אות ה' ערך הקדש והנחתי אותו לעת הפנאי ועיין קצה"ח הקשה דהטור ביו"ד סי' רל"ד פסק דבאסרה תשמישה על כל העולם דיפר הבעל חלקו והב"י כ' כיון דמשועבדת לו א"צ להפר וכ' הב"ח והפרישה דכיון דחל הנדר על כל העולם חל נמי אבעל משום כולל לכן צריך להפר והטו"ז כ' דלזה לא מהני כולל וראי' מיקדשו ידי לעושיהן דפריך הש"ס הא משעבדא לי' ע"כ וע"ז הקשה הקצה"ח דהרי דברי הב"ח ברורים דבאסרה על כל העולם לא שייך אלמוהו כמ"ש הרמ"א כאן ולא שייך בתשמיש יש להם פדיון וע"כ ביקדשו ידי לא איירי באסרה על כל העולם וגם על הב"ח הקשה דלמה לי' טעם דכולל תיפוק לי' דלא אלמוהו כן תוכן דבריו ולפ"ז נדחו גם דברי הב"י והקצה"ח ס"ק ו' האריך בדברי הטו"ז ומהרי"ט דכתבו דגבי תשמיש לא שייך קונם מפקיע מידי שעבוד והשיג עליהם מדברי הר"ן דכ' דגם בזה שייך קונמות מפקיע מידי שעבוד. והנה בחידושי לאה"ע סי' ע"ד קצרתי בזה עכשיו ראיתי כי מוכרת להאריך ולבאר ושם כתבתי ליישב דברי הרמב"ם דכ' דבאמרה הנאת תשמישי עליך לא חל והקשו הרי קונמות מפקיע מידי שעבוד והרמב"ם לא ס"ל דאלמוהו רבנן שעבוד דבעל וכתבתי דלפי מ"ש התוס' גיטין (ד' מ') דאלמוהו היינו דאוקמוהו חכמים הנכסים בחזקת ב"ח וא"כ ודאי בתשמיש לא שייך זה דאוקמוהו בחזקת הבעל וא"כ יקשה לכ"ע למה אינו חל בתשמיש וע"כ צ"ל דהתוס' כתבו דלכן הקדש מפקיע מידי שעבוד כיון דיש בהם קדושת הגוף וחל שעה אחת תו לא פקעו וזה לא שייך בתשמיש ולכן לא שייך בזה קונמות מפקיע מידי שעבוד ומיושבים דברי הרמב"ם כן כתבתי שם. והנה רש"י ריש המדיר כ' דלכן בלהנות אין תשמיש בכלל דנימא יוציא בשבת אחת משום דלא חל דהא משועבד לה והתוס' שם הקשו על רש"י דאם תשמיש הוא בכלל להנות רק דלא חל משום דמשועבד לה דא"כ בגמר' דפריך אמזונות וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה והתנן קונם שאיני עושה לפיך וכו' ולמה לא דייק ממתני' דהא חזינן דאינו חל אתשמיש משום דמשועבד לה ואמרתי דהנה הב"ח כ' דאף בשעבוד שאין יכול לאסור מ"מ בכולל חל וא"כ ה"נ דלרש"י דס"ל דלהנות גם תשמיש בכלל ואינו חל משום דמשועבד לה ולמה לא יחול ע"י כולל משום דחל אמזונות חל נמי אתשמיש ונראה דהנה הקשו לרש"י דס"ל דהנאת תשמיש הוא ג"כ בכלל להנות ורק דלא חל א"כ נימא נדר שהותר מקצתו הותר כולו (באמת הריטב"א כ' דלא שייך הותר רק היכי דתחילה חל ואח"כ הותר רק לא הכל מסכימים לזה) ובתשובת משיב כהלכה להגאון מפשעווארסק כ' לתרץ דלא שייך הותר מקצתו הותר כולו כאן דבאמת לא הותר כלל אף מקצתו רק חכמים אלמוהו ואך הרי כבר כתבתי דהתוס' כתבו דאלמוהו הוא דאוקמי רבנן ברשותי' כאלו הוא שלו לגמרי ולא רק שעבוד וזה לא שייך בתשמיש רק תשמיש דאינה יכולה לאסור הוא מטעם דרק על דבר שיש בו ממש שייך כיון דחל שעה אחת נחתה בי' קדושת הגוף ותו לא פקעה אבל בתשמיש לא שייך קונמות מפקיע משעבוד וא"כ לא חל והדרן קושיא נימא הותר כולה אך באמת אין סברת התוס' מוסכמת והר"ן ס"ל דאף בתשמיש שייך קונמות מפקיע ורבנן אלמוהו וסובר הטעם דמפקיע היינו דקדושת הגוף אלים להפקיע וגם רבנן אלמוהו הוא משום דיש כח בידם לבטל נדרו וס"ל לרש"י כהר"ן ולפ"ז לא קשה ג"כ דיחול בכולל דזה לא שייך רק לסברת התוס' דאלמוהו ואין יכול לחול אבל בכולל חל אבל להר"ן דבאמת חל רק רבנן הפקיעו מה יהני כולל דאין שום נ"מ בין כולל או לא וזה ברור בסברא (ולפ"ז ביקדשו ידי דהקשה הטו"ז יש ליישב דשם שייך אוקמוהו ברשותי') ולפ"ז מיושב קושיית התוס' על רש"י דלא בעי לאתויי ממתניתין דאין חל אתשמיש דשם י"ל דהוא מטעם דלא שייך קונמות מפקיע אבל במזונות קונמות מפקיע דמל על נכסיו אבל מקונם שאני עושה לפיך פריך שפיר דשם ג"כ שייך קונם מפקיע ומ"מ אלמוהו א"כ במזונות נמי אלמוהו ודו"ק וכ"ז כתבתי לפילפול בעלמא וגם מ"ש הב"ח דבשעבוד שייך כולל עיין מ"ש הש"ך סי' ע"ג ובמ"ש שם ואך זה כתבתי כאן לענין דברי הקצה"ח דעכ"פ זה ברור דיש מחלוקת הקדמונים בזה אי שייך בתשמיש קונמות מפקיע ולפי דברי התוס' גיטין (ד' מ"א) ודאי לא שייך כ"ז בתשמיש וכמ"ש הטו"ז ולחנם השיג עליו הקצה"ח גם מ"ש בס"ק ה' דהיכי דאסרה על כל לא אלמוהו להטו"ז הלא"ה לא נאמר בזה קונם מפקיע ואף בלא אלמוהו לא חל ויש להאריך עוד אכן כבר יצאתי מגדר הקיצור ודי:

תוכן העניינים

אבני החושן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה