אור ברסלב
אבני החושן חלק א חו"מ › סימן קה

אבני החושן חלק א· רבי שלמה רייזנר

חו"מ · סימן קה

סימן קד

א) וקדם אדם אחד ותפס וכו' שכל התופס לב"ת במקום שחב אחרים לא קנה. והנה אם התופס כבר מסרן ליד הב"ח שתפס בשבילו מן הסברא הי' נראה דזכה דרק אין יכול להעשות שליח עבורו ולחוב לאחרים והוי כעדיין הם ביד הלוה אבל אחר שבא לידו למה לא יזכה ומצאתי להנחה"מ סי' קפ"ח משמע ג"כ כן דאם בא לידו זכה אכן מסתימת הרבה פוסקים משמע דאף בא לידו לא זכה ועיין תשו' מהר"ם אלשיך סי' ק"ט הביא שם לשון הריב"ש תשובה ק"ז שכ' וצריך שהיא תתפוס בעצמה לא ע"י שלית והאלש"ך שם חוץ דלא שאל שם בנידון דידי' אם כבר הגיע לידה כ' שם ראי' דהיכי דחב להלוה עצמו לא מיקרי חב לאחרים הביא ראי' מנפקד שמסר ליד המלוה עיי"ש ומה ראי' הא שם כבר מסר משמע דאף אם מסרן כבר לא מהני ויש ליתן טעם דהתופס זכה לכולן משום דאסור לו לתפוס לכן נתחייב משום שעבודא דר"נ ליתן לכולן וכיוצא בזה מצינו להרשד"ם תשו' קמ"ה הובא לעיל סי' ק"ד בב"ח שעיקל נכסי לוה ואח"כ באו אחרים ועיקלו ואח"כ בא הראשון ותפס דלא זכה ומדמה לה לארבא דבא ליד ב"ד דלא מפקינן וכאן בתפס נראה שהשע"מ ג"כ לא יחלוק כיון שעשה היזק לאחרים ולא גרע מבא ליד ב"ד רק שם בסי' ק"ד כתבתי דבלא"ה נראה כמהרשד"ם משום דנתחייב לכ"א חלקו ואך בסמ"ע לעיל סי' פ"ג ס"ק ג' בנתן לו הלוה לשלם להרבה מלוין כ' שם במוסגר דידוע דדעת השליח הי' כן משמע דברצה תיכף ליתן לאחד קנה זה אחר שמסר לידו אך אולי הוא מוסגר מפני שאין כן הלכה ואמת כי מצאתי בתשו' מהרשד"ם סי' ר"ט בסופו כ' וז"ל שהרי לפי מ"ש לי שלא מצינו תופס לב"ת וכו' אלא שמוציאין מיד התופס כעובדא דיימר בר חשו אבל אם הי' מגיע כבר ליד יימר הי' זוכה ע"כ אך באמת לא כ' כן רק דרך סניף ואולי שהרי האריך שם בתשו' לפלפל בדברי הרמב"ן משמע דאין לחלק לכן עדיין אני נבוך עד יזכני השם לחפש בספרים ועיין ס"ק ב' ועיין קצה"ח סוף סי' ק"ז:

ב) שכל התופס לב"ח. הסמ"ע העתיק דברי רי"ו בעכו"ם ששלח עם שלית מעות לב"ת ונתנם השליח לאחר ופסק שזכה האחר והתומים חולק עליו דכבר זכה עבור הנשלח לו גם במ"ש רי"ו דהשליח לא זכה בשביל הנשלח לו משום תופס לב"ח הוא תימה דהא העכו"ם עצמו מסרן והנתה"מ כ' דאישתמט להתומים דברי התוס' ב"מ דעכו"ם שהי' בידו מעות ישראל ומסרן ליד ישראל לא יצאו מרשות עכו"ם. והנה כבר ראיתי דרבים פליגו על דברי התוס' עיין מח"א ובס' משפט שלום וגם לפי מ"ש ס"ק א' יש לעיין דעכ"פ זכה השליח בשביל כולם וכ"ש כאן שמסר לידו בשביל זה על כל פנים נשתעבד מדר"נ לזה גם כן אף דלא מהני מטעם שליחות עכו"ם וצ"ע לדינא:

ג) ואפי' עשאו שלית. כ"כ לאפוקי מדעת רש"י דכבר תמהו שם התוס' ודחו דבריו דהרי גבי יימר בר חשו עשאו שליח ומ"מ לא מהני וכבר כ' התומים דקשה למה כ' רש"י זה בב"מ גבי מציאה ולא במקומו בגיטין וגם למה הוצרך רש"י לזה. ויש ליישב באופן זה דהנה בס' מלא הרועים הביא בשם קצת מפורשים דלכן תופס לב"ח לא קנה משום דנכסי לוה נשתעבדו לכל ב"ח ואין יכול השליח להפקיע שעבוד אחרים ולכן אף עשאו שליח לא מהני ופשוט אכן במציאה אין שייך דנשתעבדו לאחרים א"כ קשה למה לא מהני מטעם תופס לב"ח וצ"ל דמאן דאמר דאף במציאה מיקרי תופס לב"ת יסבור טעם אחר והיינו כנ"ל דאין יכול לזכות לזה ע"מ להפסיד לזה אכן כ"ז בזכי' אבל שליח דהוא כמותו למה לא יוכל לזכות עבורו לכן פרש"י משום דלא עשאו שליח אבל בשאר תופס אה"נ דמודה רש"י דאף שלית לא מהני כיון, דנשתעבדו הנכסים לכל ב"ת ודו"ק ותימה בעיני דס' מלא הרועים דדרך בדרך זה ליישב דברי רש"י ודחק שם דתלוי בש"ד והתי' פשוט לפ"ז ודו"ק:

ד) עשאו שליח. הקצה"ח דחה דברי הפ"י שכ' הטעם משום דאין שליח לד"ע (באמת טעם זה רחוק ואין בו צורך) וכ' הקצה"ח דלא שייך אין שליח לד"ע רק היכי דיש עבירה להמשלח אבל אם אין עבירה למשלח אף דהשליח עשה עבירה לא שייך אין שליח לד"ע והביא ראי' מדברי התוס' ב"מ גבי לא תלקט לעני הקשו התוס' למ"ד כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני למה לא קני העני וע"ז הקשה הקצה"ח דהא אין שליח לד"ע ומה הקשו התוס' אלא ע"כ דכיון דאין עבירה רק להשליח לא נאמר דבטל השליחות משום אין שלית לד"ע ודבריו לא נהירין דהנה עיקר הטעם דאין שליח לד"ע הוא משום דשליחות חידוש הוא ולא נתנה התורה כח לשליח נגד ד"ת וא"כ מאי חילוק בין אם אין עבירה רק לשליח דמ"מ לא הי' לו לשמוע דברי התלמיד אכן דברי התוס' פשוטים ולק"מ דודאי היכי דעבירה הוא מצד אחר שייך אין שליח לד"ע דאין לו כח לעשות שליחות ויהי' עבירה מזה אבל במלקט לצורך העני אין בו שום עבירה רק התורה אמרה לא תהי' שלית ואם אמרינן דאי עביד מהני בכ"מ למה יגרע כאן דהרי אנן אמרינן דכל דבר שאסרה תורה לא אמרה שלא יתקיים הדבר דהרי אדרבה אמרינן כיון דאסרה ע"כ מהני מעשיו וה"נ ע"כ דמעשיו מהני וזה ברור לכל מבין ובתופס לב"ת יש לפרש דברי הפ"י עפמ"ש בתשו' מהר"ם מינץ מאובן דהסביר למה בתופס באין חב לאחרים מהני התפיסה הא תב להלוה ותי' דבאין חב לאחרים אם יבוא המלוה לשאול לב"ד הרי נתיר לו לתפוס וכן מהני תפיסת השליח אבל בחב לאחרים אם יבוא המלוה לב"ד לא נתיר לו לתפוס דהא יש לכל ב"ת חלק כחלק ואף דדעבד מהני דמה שגבה גבה ועביד אינש דינא לנפשי' אבל שליח כיון דעכ"פ אסור לכתחילה שפיר מיקרי שלית לד"ע. ואגב אזכיר דלפי מ"ש יש לפרש דברי התוס' ב"מ (ט') שכ' וז"ל דאף דעבר על לפני עור לא מיקרי עי"ז בר חיובא ועמדו האחרונים מה טעם יש בדבר ולפי הנ"ל ניחא דהרי העשי' הזו אסרה התורה אי עביד מהני ודו"ק:

ה) אם הלוה הי' חייב לתופס וכו' מיגו דאי בעי זכי וכו' הסמ"ע, ס"ק ג' כ' דהיכי דב"ח תפס לעצמו ונשאר יותר על חובו מ"מ לא מהני תפיסתו לאחר והסכימו עמו האחרונים והש"ך הקשה דהא ר"נ לית לי' מיגו דאי בעי זכה לנפשי' ומ"מ שנים שהגביהו מציאה אע"ג דלא מצי לזכות בטלית רק חצי מ"מ זכי באידך פלגא לחברי' והנה סברת הסמ"ע פשוט דמה זו סברא דמפני שיש לו יד בחצי יהי' לו יד בחצי' השני' וא"כ אין זה דמיון לכאן דשם לא אמרינן כלל דמשום דזכה בפלגא לעצמו זכה לחבירו ורק דמהני מה שהגבה בין לעצמו בין לחבירו דלא נימא דאידך פלגא תהי' כמונח ע"ג קרקע וא"צ רק שיהי' לו הגבהה בפלגא דידי' ועוד דהתם לולי חבירו הי' זוכה בכולו רק דחברי' מעכב עליו וא"כ אין סברא דחבירו דמעכב עליו יהי' רעותא לגבי דידי' שלא יועיל הגבהתו להמגביה עמו ונראה שלזה כוון התומים ומ"ש הנחה"מ דלא כ' טעם נכון לפענ"ד נכון וברור הוא ומה שהקשה הקצה"ח מהא דשותפין שגנבו חייבין והרי התם לא מהני מיגו דזכי לנפשי' יזכה לחבירו דאין שלד"ע ומ"מ מיגו דזכי מקצת לדידי' מהני לחבירו עיין נתה"מ דחה דבריו מדברי התוס' ולי נראה דגם לרש"י ניחא דהתם לעצמו יכול לזכות הכל ורק לחבירו אין יכול לזכות בזה אמרינן דכיון דזכה מקצת לנפשי' זכה בכולו דאין שייך שם כיון דיש לו יד בחצי מה לו לחצי השני דאדרבה הרי יש לו יד בכולו ואין זה דומה לנידון דהסמ"ע וק"ל:

ו) אם הלוה אומר לאדם אחד זכה בחפץ זה לפלוני וכו'. הקצה"ח הביא דברי הה"מ שהביא ראי' לזה מהולך מנה לפלוני שאני חייב לו דאם בא לחזור אינו חוזר וכיון דאין יכול לחזור ודאי אין שארי ב"ח יכולין להוציא ממנו והקצה"ח תמה דהתם אין חב לאחרים ולדעתי כונת הה"מ דלזה ודאי א"צ ראי' דמהני באם זכה דרק התופס לב"ח אמרו ולא באם הלוה עצמו עשאו שליח ורק דאם הי' יכול לחזור ורק השליח ירצה לזכות מכת שחייב לו זה מיקרי תפיסה לכן הביא הה"מ ראי' מדאין יכול לחזור ע"כ דמהני נתינה שלו ואין זה תפיסה וכן משמע מראי' השני' שהביא הה"מ: ז) התופס וכו' חייב באחריותו. הש"ך ס"ק ה' הביא דברי הב"ח שכ' דשוב אין הלוה חייב באחריות אין המלוה יכול לתובעו ודחה הש"ך דבריו בדברים נכונים מה לו להמלוה בזה אכן אני נבוך מאוד דהרי קושיית הב"ח הוא באמת תימה גדולה וחזקה מאוד דאיך יוכל לתפוס מהלוה ולהפסידו וכל גזלן יתפוס ויאמר שתופס לב"ח ויטעון אח"כ נאנסו ולא יהי' ממה לגבות ואף שיקבל עליו אחריות הלוה אינו מסתפק עצמו בזה. ולולי דמסתפינא הייתי אומר דכונת הרא"ש דבאמת יכול הלוה לתובעו שיחזיר לו ומ"ש הרא"ש דיכול לומר או קבל עליך אחריות או החזר מה שתפסת או, או קאמר ור"ל דהברירה בידו של לוה לומר או קבל וכו' או החזיר לי ואינו מרוצה אף שיקבל עליו אחריות וכן מוכח מסיום לשון הרא"ש שכתב דלא מהימנת לי ואם אין יכול להכריחו רק שיקבל עליו אחריות מה שייך לא מהימנת לי ה' לו לומר דירא אני שלא יאנוס בידך ועוד מוכח כן דהרא"ש כ' זה על דברי שמואל שסובר דהולך מנהלפלוני שחייב הלוה עדיין באחריות לכן אם בא לחזור חוזר והקשה הרא"ש למה גרע מתופס וע"ז תי' דגם בתופס יוכל לומר קבל עליך אחריות או החזר לי וקשה דהרי שמואל לא קאמר רק כיון דהלוה חייב באחריות חוזר ולא התנה דאם יקבל השלח עליו אחריות דיסבור דשוב אין יכול לחזור שפיר מתרץ הרא"ש דאף בתופס צריך לקבל אחריות אבל מדברי שמואל משמע דאף אם יקבל אחריות לא מהני אם הלוה חייב באחריות וא"כ לפי דברי הש"ך דאף בתופס עדיין הלוה חייב באחריות וא"כ הדרא קושיית הרא"ש דלמה גרע מתופס אלא ע"כ דבתופס יסבור הרא"ש דג"כ יכול לומר החזר לי ואף שהרא"ש פ"ק דב"מ כ' בפירוש ואין יכול לומר שיחזור לו מה שתפס כיון דאין לך הרשאה ולאו בע"ד דידי את דהרי זכין לאדם והוי כאלו תפס המלוה עצמו עיי"ש יש לפרש דהתם אין טוען לא מהימנת לי או אם הוא באופן שאין שייך בו כלל חשש אונסין ואך מ"מ הרי כל הפוסקים לא פירשו דברי הרא"ש כן ומ"מ בדברי הב"ח אין תימה כל כך דהרא"ש כ' מתחילה תירוץ על קושיא הנ"ל לשמואל למה גרע מתופ ותי' בשם הר"מ דתיפם אין יכול לתפוס רק באופן דאין לו נכסים דאל"כ לא שבקת חי' לכל ברי' שיוכל כ"א לתפוס וסיים הרא"ש דגם תי' הר"מ אמת וזה הוא הדין דסעיף ד' וא"כ כיון דזכות הוא לו ואמרינן דניחא לי' להמלוה אולי באמת יצא הלוה מאחריות וכן משמע ג"כ דאל"כ מה מתרץ הר"מ דשם ניחא לי' וכו' והא בגמר' בתחילה הי' רוצה לומר דטעמא דשמואל משום דהולך לאו כזכי לכן יכול לחזור ואכתי יקשה מי גרע מתופס וכאן אין שייך לומר דכ"א יתפוס דהרי בעצמו מסר לידו אכן אם נאמר דכל תופס יצא הלוה מאחריותו אין לדמות אז לתופס (וכן אם נאמר דה"ה תופס יכול לחזור כנ"ל) לכן צע"ג בעיני. ונראה דעכ"פ נוכל ליישב בזה דברי הרי"ף דכ' דהיכי דאין חב לאחרים מהני משום תקנה היכי דמפסיד נכסי וחמה הרא"ש דמדאמר ר"י במקום שחב לאחרים לא קנה משמע דאינו חב קנה מדינא ולפי הנ"ל י"ל דהיכי דהלוה תבעו להחזיר וא"כ מדינא צריך להחזיר דאין סברא שיתפוס ויהי' הלוה עדיין חייב באחריות לכן הוצרך לטעה תקנה ומדברי ר"י פשיטא דלא קשה דהתם לא קנה אף דכבר אמר המלוה דניחא לי' ופוטר את הלוה והרא"ש דסבר בלשון הרי"ף דלענין אי קנה צריך לטעם תקנה בזה שפיר הקשה וא"כ אין כאן מחלוקת בין הרי"ף להרא"ש ודו"ק: הש"ך שם ס"ק ה' הביא דברי ב"י בשם בעל העיטור דלוה שפרע לערב לא הוי כתופס במקום שחב לאתרים ולא הבנתי כלל דאף מסר לאחר ברצונו לא הוי כחב לאחרים ואולי ט"ס הוא וצ"ל ערב שתפם לא הוי כתב לאחרים וכן הוא מהדין לפי מ"ש בהגהות דו"פ דערב הוי כמלוה עצמו וא"כ ודאי דאף תפיסה מהני:

תוכן העניינים

אבני החושן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה