אבני החושן חלק א· רבי שלמה רייזנר
חו"מ · סימן ק
א) ואם נראה לדיין שלא יספיק לו שלשים יום יוסיף לו לכאורה קשה לפי מ"ש הסמ"ע בשם הה"מ בטעם דשלשים יום של הזמן הוא דאם ירצה לגבות בלא"ה ימתין ימי הכרזה שלשים יום וטעם זה אינו מספיק להוסיף לו יותר ואך נראה דעיקר טעם של השלשים שימכור בעצמו ולא ליזיל נכסי לכן מוסיפין ג"כ אך י"ל דהא דצריך הכרזה שלשים יום הוא משום דשערו חכמים שיעלו המעות כפי האפשרי ביותר ולפ"ז אם רואין ב"ד דצריך יותר ימתין יותר ואפשר אף בהכרזה אם רואין שצריך יותר יוסיפו והארכתי בזה לפי שראיתי בשע"מ שכ' במ"ש הרמ"א שאין נותנין זמן לשבועה כ' השע"מ דהיינו ביש לו מעות אבל באין לו מעות כיון דאף אם יודה יצטרך להמתין זמן הכרזה ממילא אף להשבועה נותנין זמן ומביא עוד ראי' מסי' ט"ג דאם המלוה מודה שלא הגיע עדיין זמן פרעון אין משביעין להלוה על המקצת שכופר דאולי יודה בתוך הזמן ע"כ ולפי מה שנתבאר פשוט דז"א דהרי אף למכור לא היו נותנין רק כיון שצריך הכרזה ואם כן באומר שלא יתן למה ימתינו והראי' ע"ג פשוט לכל מעיין דאין כאן שום ראי' דהרי אף לדברי המלוה אין מגיע לו עכשיו ולמה נשביעו שמא יודה ביני ביני אבל כאן דצריך ליתן מיד רק דנותנין זמן דלא ליזיל נכסי ולא שייך כן בשבועה ועוד אם ניתן לו זמן לשבועה וכשיודה אח"כ ניתן לו עוד שלשים ולמה ימתין ופשוט אכן ודאי תלוי בראות עיני הדיינים שבאם נראה שמוכן לשבע נותנין זמן אולי יתפשרו ולא מטעם רצון הלוה רק כדי שלא לבוא לידי שבועה: