אבני החושן חלק א· רבי שלמה רייזנר
חו"מ · סימן צ
א) הנגזל. הש"ך ס"ק א' הביא דהלח"מ הקשה למה כ' הרמב"ם דקנס הוא הא בכל חשוד שיש עדים על המקצת שכנגדו נשבע ונוטל ותי' הש"ך דכאן דאומר ששלו נטל לולי קנס לא הי' חשוד והתומים תמה מלקמן סעיף ה' דלא הי' בעה"ב בביתו דפטור והרי שם דלא קנסוהו וניחא לי' לבעה"ב שישבע למה פטרוהו משבועה ועשאוהו חשוד לטובתו ע"כ ולק"מ דאין כונת הש"ך שקנסוהו לשלם רק קנסוהו להיות חשוד לעולם כדמשמע לשון הש"ס וממילא שכנגדו נשבע ונוטל ומה שהוצרך הרמב"ם לומר בלשון קנס ולא אמר שעשאו אותו לחשוד כבר מתרץ הש"ך זה בתחילת הס"ק דנ"מ דלא קנסו בנו ובלח"מ מתרץ דאף היכי דאין עליו שבועה כגון שאומר הילך נשבע הנגזל ונוטל ובתומים ונתה"מ כתבו דאף ר"י מחייב בהילך כמ"ש בר"ן וא"כ מאי פליג את"ק עיי"ש ואין זה מוכרח בהר"ן דלא כ' זה רק לס"ד דש"ס גבי אומן למה א"צ לשבע דמודה במקצת ע"ז קאמר די"ל דאף בהילך מחייב אבל למסקנא דקאמר הש"ס דצריך לשבע י"ל דר"י אינו מחייב רק במודה במקצת ממש: ב) הקצה"ח הביא דברי הכנה"ג בשם הרדב"ז דיורשים שטוענים כך פקדנו אבינו שגזלתיו נשבעין ונוטלין ותמה הקצה"ח עליו ואמת אתו רק הכנה"ג דילג בדברי הרדב"ז ולשון הרדב"ז כן הוא דבפקדנו אבא אין נוטלין בשבועה אבל ביודעין בעצמן אף דבשכיר לא תקנו כאן א"צ תקנה דבחשוד שכנגדו נשבע ונוטל והעתיקו התומים סוף הסי' והתומים הקשה עליו למה כ' שהוא לא מכח דין המשנה והרי מבואר במשנה דאף שומר נשבע וכי גרועי בניו משומר עיי"ש ולא אבין דבמשנה בעה"ב חי ולדידי' עשו תקנה דאף שומר נשבע אבל במת סובר הרמב"ם דלא תקנו לבניו שישבעו ויטלו רק היכי דיש עליו ש"ד דנוטלין מדין חשוד דנשבע שכנגדו ונוטל והקצה"ח הביא בשם הרמב"ן דאף במת בניו יורשין כח האב ואף בכבר החזיר נשבעין בניו וכן בהילך לפי מ"ש הלח"מ והרדב"ז אין סובר כן וצ"ע לדינא:
ג) וכשיוצא ראוהו שהיו כלים תחת כנפיו. עיין ש"ך ס"ק ג' דכ"ז בראה אח"כ מקצת כלים בידו אף דאית לי' על השאר מיגו דלא נטלתי או החזרתי נשבע הנגזל אבל בלא ראו אח"כ בידו דיכול לומר דהחזיר נאמן במיגו והתומים השיג עליו והיינו דהרי אף בהחזיר אותן הכלים נאמן הנגזל על אותן כלים שאומר לא נטלתי לשבע וליטול והנתה"מ ס"ק ב' מסביר כונת הש"ך דאם לא ראה הרי יש לו מיגו להודות להתובע על כל הכלים שנטל והי' טוען שהחזיר והי' נאמן דהגוזל בעדים נאמן שהחזיר ע"כ ולא הבנתי דבריו דהרי כבר השיב התומים ע"ז דאף דודאי שלא החזיר יותר רק אותן הכלים שראו העדים שנטל מ"מ הרי שוב אינו מוחזק לגזלן דשמא לא גזל יותר ומ"מ נאמן הנגזל ליטול בשבועה וע"כ דהוי מוחזק לגזלן אף דהחזיר א"כ ה"ה בלא ראה בידו למה אינו נאמן הנגזל לשבע ורק דתאמר דלא עשו תקנה לנגזל רק לשבע שנטל אבל לשבע שלא החזיר לא האמינוהו א"כ אף בראה מקצת ולא החזיר אותן מ"מ על הכלים שטוען יותר ממה שראו שנטל אפשר דהחזיר א"כ יהא נאמן דשלו נטל במיגו דהחזרתי ומ"מ יש ליישב דברי הש"ך דודאי אף דהחזיר לפנינו כיון דבעה"ב נאמן שנטל יותר אין זו חזרה אבל בלא ראה נאמן שעשה חשובה והחזיר כל מה שנטל והוי כלא גזל כלל ועיין ס"ק שאח"ז:
ד) בעה"ב נשבע בנק"ח ונוטל. עיין ש"ך ס"ק ז' ודעתו דכל היכי דיש לו מיגו דלקוח כגון לדברי הטור דסובר דאף בנכנס לביתו למשכנו צריך ג"כ שאין בעה"ב עשוי למכור כליו ובעשוי למכור נאמן לטעון לקוח ה"ה דיכול לומר בחובי נטלתי והנתה"מ ס"ק ג' כ' דדוקא באותן כלים שראו העדים שנטל נאמן במיגו דלקוח כיון דאינו נגד החזקה אבל באותן שלא ראו דנאמן הבעה"ב משום דהוא גזלן שנכנס למשכנו והאמינו לנגזל לשבע וליטול בזה לא מהני מיגו עיי"ש והדבר תימה והוא נגד הסברא דאם נאמן על אותן שראו העדים לא יהא נאמן על אותן שלא ראו והרי אמרינן דאף דנכנס למשכנו מ"מ כיון דבעה"ב עשוי למכור י"ל דלא נטל כלל למה גרע אותן שלא ראוגניבה ולמה אינו נאמן במיגו דהשאלתים ותי' דמיגו להוציא לא אמרינן והקשו האחרונים דלעיל בדיבור הקודם כתבו התוס' בפשיטות דנאמן גנובים במיגו דהשאלתים ולפי הנ"ל לק"מ דלעיל בנכנס ריקם ויצא בכלים נאמן ולא הוי מיגו להוציא כמ"ש הסמ"ע דלא הוי מוחזק וזה ברור ע"פ דברי הסמ"ע:
והנה התומים הקשה על הסמ"ע דאם דוקא ראוהו נכנס ריקם א"כ איך שם הביאו התוס' ראי' מגודרות דאין להם חזקה ושם לא נכנס כלל ונראה דהנה בלא"ה צריך להבין דהרי לא כתבו התוס' דנאמן גנובים רק במיגו והרי בגודרות אין לו מיגו כלל ומ"מ נאמן ואין להמוחזק חזקה וח"ש המהרש"א דאם לקחם על הדרך אין כאן גניבה וס"ל להתוס' דאם טוען שגנבם מביתו נאמן והיינו במיגו שלקחם מהדרך ע"כ לא זכיתי להבין דבריו דאיך יכולים להביא ראי' מגודרות ומנ"ל להתוס' דאיירי אף בטוען גנבתים מביתי וכן הסוברים דאינו נאמן גנובים במיגו דהשאלתים נראה דאינו נאמן לומר גנבתים מביתי כמ"ש הנתה"מ ס"ק ח' לשיטתם וא"כ איך פשוט להם דאף מביתו נאמן ולכן נראה דודאי סברו התוס' דאף בלקחן מהדרך הוי גניבה וא"כ הדרא קושיא לדוכחא דאיך נאמן בלי מיגו. ואשר נראה ברור דהחילוק בין גודרות לשאר דברים דכבר כתבו כל האחרונים דלא קיי"ל כהרי"ף דסובר דדברים העשוין להשאיל הם בחזקת מ"ק ורק דמ"מ המוחזק לא הוי מוחזק גמור ועיין ס"ק שאח"ז אבל בגודרות ההולכים בדרך מעצמן מבואר דהם בחזקת מ"ק ולכן אף בלא מיגו נאמן כיון דהם בחזקתו אבל דברים העשוין להשאיל דאין כאן חזקת מ"ק בעינן מיגו ולא הביאו התוס' ראי' מגודרות רק דלא תימא דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן א"כ זה הוי כחזקת ממון ואף מיגו לא יועיל ע"ז הביאו ראי' מגודרות דלא הוי זה כחזקה גמורה והראי' דלא מבטל חזקת מ"ק וה"נ עכ"פ היכי דאיכא מיגו באופן דנכנס ריקם דאינו מוחזק ומיושב קושיית התומים דהרי לא הביאו ראי' רק לנכנס ריקם דלא הוי מיגו להוציא ע"י אחזוקי בגנבי לא מחזקינן ודו"ק:
יב) הוחזק זה ונתפרסם לגנב וכו'. הסמ"ע כ' דמ"מ בעינן כל הנהו ריעותות והש"ך כ' כיון דנכנס ריקם אבד חזקת ממון שלו ואף בליכא ריעותא מהימן בעה"ב במיגו והתומים הוסיף דבכל דברים העשוין להשאיל עכ"פ הוא בחזקת מ"ק לענין זה דלא הוי מיגו להוציא וצ"ע אך קצח משמע כן בהרמב"ם דכ' דדברים העשוין להשאיל יכול גם לטעון הפקדתים לך והרי בזה מגרע לחזקת שאלה ומשמע דמכח מיגו נאמן ועיין סי' קל"ג ולא נפניתי כעת לעיין בזה:
יג) במיגו דהחזרתים לך דהגוזל בעדים א"צ להחזיר בעדים. ובס' שע"מ הקשה דמ"ש מכל הוחזק כפרן ומחלק בין הוחזק כפרן בפני ב"ד להוחזק כפרן בפני עדים וכן כ' הקצה"ח בסי' ע"ט ולא ראו שכבר דחה התומים והעיקר דעל אותו שקר דלא ראינו לא אמרינן דמשקר דפושעי ישראל מלאים חרטות וניחא לי' דלא לקריא גזלנא:
יד) והיתה החבלה במקום דלא אפשר לחבול בעצמו. עיין תומים דאף בד"נ מהכי ידיעה בלא ראי' ועיין בחידושי לאה"ע סי' מ"ב דכל הפוסקים אין סוברים כן והארכתי שם בדברים נכונים לפרש שיטת הש"ס: