אור ברסלב
אבני החושן חלק א חו"מ › סימן פח

אבני החושן חלק א· רבי שלמה רייזנר

חו"מ · סימן פח

סימן פז

א) ותהי' הכפירה לפחות שתי מעין. הרמב"ם כ' ולפי שזה שצריכה להיות הכפירה שחי כסף הוא מדרבנן עשו אותה שחי כסף של ירושלים שהן מעין ולא שקלים ותמהו עליו במה שכ' שהוא מדבריהם והא מקרא ילפינן לה וגם מ"ש ולא עשו אותה שתי שקלים ומשני דיליף מכלים שסגי בדבר חשוב ומעה דבר חשוב הוא (כפירש"י ועיין שם בתוס') ולי נראה בפשוט דקשה לי' להרמב"ם מה שהקשו התוס' הא מעה לא הי' בימי משה וא"כ מה מהני הא דמעה דבר חשוב כיון דלא מצינו בקרא פחות משקלים וא"כ ע"כ נילף דבעי דבר חשוב ואתא למעוטי פרוטה לזה פי' הרמב"ם דאם הי' בעינן שקלים הי' מפרש הקרא בפירוש וכיון דכ' בקרא דבר חשוב ע"כ לא מסרה אלא לחכמים שהם ישערו אותה ולכן בירושלים שערו אותה במעין וזה מדויק בדברי הרמב"ם דאל"כ למה הוצרך לומר ולא שקלים פשיטא כיון דכן תקנו מה"ת שקלים וע"כ דאתא למעוטי מקרא ור"ל דאי הוי ילפינן בדוקא הוי אמרינן שקלים גם בזה מיושב בש"ס הרבה קושיות וכן נראה שיטת רש"י ודו"ק עיי"ש:

ב) שתי מעין. הקצה"ח תמה על דברי התוס' דכתבו דשתי מעין פחות מש"פ לא מגרע שעור דשתי טעין והרי כל שעורין לא לגרעון ניחנו וכבר כתבתי בזה בחי' לאה"ע סי' כ"ח דהב"ח יליף מכאן דקידשה בפקדון ומצאה שחסר פחות מש"פ לא הוי חסר וציינתי לשבועות (ד' כ"ז) גבי נשבע על הככר שיאכלנה ושייר פחות מכזית והתוס' והר"ן בשם הרמב"ן הביאו ירושלמי דלא הוי שיור פחות מכזית ויש לחלק בין זה דעיקר דיהי' דבר חשוב לבין הא דאמרינן כל מדת חכמים כן הוא דמה דאינו חשוב ממון לא מגרע החשיבות:

ג) אבל תובעו שני כלים וכו' והודה לו באחד מהם חייב הקצה"ח ס"ק ד' הקשה דאם הוא בעין הוי הילך ואם אינו בעין אינו ש"פ כיון דצריך לשלם כסף ואין ב"ד נזקקין עיי"ש וכבר כתבתי בסי' ו' דהרמב"ם לשיטתו דגומרין אף בפחות מש"פ וה"נ הרי הש"ך כ' שם דבכלים נזקקין הב"ד אף דאינו ש"פ בתחילתו וא"כ כיון דהתובע תבע כלים הרי כבר נזקקו הב"ד ואחר שכפר ואינו בעין מ"מ הרי הוי רק גמר וגומרין אף דאינו בעין ואינו ש"פ ואך בזה לבי מהסס דנהי דהב"ד נזקקין מ"מ אין לשבע רק על כלי או ש"פ והנחה"מ כ' דבגזילה לא הוי הילך וכבר השגתי עליו בזה בסי' פ"ז ואך בלא"ה כאן אף דהוא בעין הרי יש לו מיגו דנאבדה הכלי וישלם עבורה ואף דאמר ר"ה משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו זה רק מדרבנן עיין לעיל סי' ע"ב וא"כ איך נתנה התורה שבועה כיון דיש לו מיגו ורק הקצה"ח כ' דאיירי בהלואה רק כ' שהוא דוחק ובזה יש ליישב קושיית התומים שהקשה במ"ש התוס' ב"ק (ד' ק"ד) בגוזל ש"פ ונשבע יוליכנו אחריו למדי והקשו הא אין נשבעין בפחות משתי כסף וחי' בקפץ ונשבע והקשה התומים למה לא תירצו דאיירי בכלי לפי מ"ש התוס' דאף כלי צריך שיהי' ש"פ ולפי הנ"ל ניחא דאם הכלי דהודאה הוא בעין הא יש לו מיגו ואם אינו בעין שוב הוי כסף וגם א"ל דהודה בכסף וכפר בכלי דיש לו מיגו דהי' כופר בכסף ומודה בכלי והי' אומר שנאבד וע"כ דאיירי בקפץ ונשבע:

ד) מדבר מסוים. הקצה"ח ס"ק ו' הקשה גבי אשה ושתי אנשים שבאו ממדה"י וחבילה עמהם וכ"א אומר חבילה שלי וזה עבדי וזו אשתי והיא אומרת אלו עבדי וחבילה שלי דגובית כתובה מהחבילה הא הוי טענו חטים והודה בשעורים וכבר הקשה כן התומים סי' קל"ה ותי' דהיא מוחזקת והוי כתפס שעורים ולי נראה כיון דגם על חייב בא"י אם נתתייבתי ושם באם לא אישתעבוד נכסי עיי"ש:

ט) אם הודה בתמשים שבע"פ וכפר בחמשים שבשטר וכו' משלם הנ' שהודה ושל השטר ישבע בעל השטר ויטול עיין ש"ך ס"ק מ"ח הקשה יהא נאמן במיגו דהי' מודה השטר והי' כופר שבע"פ ומתרץ דכיון דלעולם השטר בתקפו והנתה"מ מפרש דבריו דלא מהני מיגו נגד שטר והא דבכל המקומות אמרינן מיגו הוא משום דכיון דהי' לו מיגו לא חשש להניח שטרו בידו עיי"ש ואין זה מובן ובטוען פרעתי במיגו דמזויף אף אם בשעה שפרע הי' יכול לקיימו מ"מ אמרינן דנאמן במיגו ואך כאן נראה כונת הש"ך דודאי אם הי' משיב אני חייב לך בע"פ רק כיון דיש לך שטר שהוא שקר לכן לא אתן לך אח הבע"פ עד שתחזיר השטר בזה ודאי דנאמן במיגו וכמו במשכון דנאמן להחזיקו בטענה שאתה חייב לי אבל ברוצה להחזיר תיכף מה שמודה ומה שבשטר אינו רוצה להחזיר בזה הוי כמו במי שיכול לגנוב משל חבירו ולא גנב ועי"ז רוצה להחזיק של חבירו במיגו שהי' יכול לגנוב ממון אתר וה"נ רוצה להחזיק מה שחייב ע"פ דין בודאי במיגו שהי' יכול לכפור ממון אחר ובכזה ודאי לא אמרינן מיגו מממון זה לממון אחר ודו"ק כי הוא אמת אף שהוא סברא דקה:

י) דשטר הוי כמו קרקע מ"ש הש"ך ס"ק מ"ט דרש"י ג"כ סובר דאם מודה מה שבשטר אף בלא קרקע הוי הילך עיין מ"ש בזה סי' ע"ה ס"ק ג' דלא משמע כן ברש"י שוב ראיתי שכן כ' התומים כאן:

יא) אבל אם אין יכול לקיימו לא הוי שע"ק. הוא מדברי הרמב"ן דאף דתחילת השטר הי' שע"ק מ"מ עכשיו הרי יכול לכפור ובס' שע"מ תמה דהרמב"ן בחי' ב"ב הביא ירושלמי דבעי אי ע"א בשטר זוקק לשבועה ופריך וע"א מילתא הוא ומשני במצאו לקיים ע"א ולא מצאו לקיים כתב השני ופי' הרמב"ן דבעי אי ע"א בשטר זוקק לשבועה דאפשר דאינו זוקק משום שע"ק ופריך וע"א מילתא היא מאי שע"ק יש בע"א ומשני במצאו לקיים וכו' ועכשיו אף דלא מצאו שע"ק הוא הרי אף דעכשיו אינו שע"ק מ"מ הוי שע"ק משום דתחילה הי' שע"ק וה"נ תחילה הי' שע"ק עיי"ש. והנה מהנראה דשם לא איפשטא וא"כ לק"מ אך בלא"ה כבר כתבתי בסי' פ"ז דאין ע"א עדותו על שבועה כמ"ש הרמב"ם ועיקר ביאתו להצטרפו, עם השני ואין מקבלין כלל עדותו שהרי על ממון העיד רק חיישינן לדבריו ובעי שבועה וא"כ עיקר עדותו ע"י עד השני לכן שפיר י"ל דהוי שע"ק ועוד יש לחלק בא"א: יב) אבל כת"י אף שיש בו נאמנות. הש"ך ס"ק נ"א חולק ע"ז כיון דאין יכול לכפור הוי הילך והתומים תמה עליו דהא בהיו המזיקין שנים צריך לשבע ש"ד אף דהיו עדים ואין יכול לכפור וכ' שהוא ראי' ברורה ואחריו החזיק הנחה"מ ובעניי לא אבין דלמה הוצרך לחפש ראייתו מרחוק ולא הביא מר' חייא קמייתא דהעדאת עדים מחייב שבועה אף דקצת פוסקים פירשו דשם נתחייב מתוך טענתו הא הרמב"ם ורוב מהפוסקים לא כתבו כן וע"כ דרק עדים הבאין אח"כ יש בזה דין כמו הודה במקצת דג"כ אין יכול לכפור אחר הודאתו אבל שטר שהוא ביד המלוה קודם תביעתו אין כאן הודאה כלל והא דכ' הש"ך משום הילך אזיל לשיטתו דאף בשטר סובר דדוקא אם מודה מה שבשטר וכבר חלקו עליו וכן הב"י כ' הטעם דלא מיקרי הודאה עיין קצה"ח סי' פ"ז ודו"ק כי קצרתי. ואגב אזכיר דהתומים כאן העלה דכל שטר לאחר תקנת הגאונים דגובה ממטלטלי אין כאן שע"ק רק כיון דאין יכול לכפור פטור משבועה ותימה דלעיל סי' ל"א בשתי כחתי עדים דהאחת פסולין ומוציא שני שטרות מחתימות אלו שני כתות דגובה הקטן וכ' הרמב"ם והמחבר דצריך לשבע ש"ד ותמהו דלמה ישבע וכל התירוצים נדחו רק התומים כ' דהוא משום תקנת הגאונים וכאן הודה התומים דבאינו יכול לכפור פטור משבועה אף אחר תקנת הגאונים והקושיא שם תמו' מאוד:

תוכן העניינים

אבני החושן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה