אבני החושן חלק א· רבי שלמה רייזנר
חו"מ · סימן סח
א) שאין ידועים בקבלת שוחד. התומים ס"ק ב' כ' דהרמב"ם אזיל לטעמי' דלא מטעם דינא דמלכותא נאמנים רק משום חוקה דלא משקרי לכן אם מקבלים שוחד אזלא לה החזקה אבל שאר הפוסקים הסוברים דמשום דינא דמלכותא הוא דיש ביד המלך כת להפקיר א"כ ציוה המלך שלא ימרו עדותו בין אמת בין שקר א"כ מועיל עדותן אף במקבלי שוחדא ע"כ ובעיני תימה לומר דאף דמשקר יתקיים עדותו ואף המלך בעצמו אם ישקר אין דינו דין דאין זה דינא דמלכותא רק גזלנות כמ"ש הש"ך דגזלנות לאו דינא הוא וא"כ השופט לא עדיף מגברא דאתי מחמתי' וגם תימה לומר דהמלך מינהו שיהא דינו דין אף אם יקבל שוחד ואם מקבל שוחד אין זה שופט הממונה מפי המלך ולכן אף הרמ"א דכ' דיעות שאר פוסקים לא כ' רק דאפי' נפק קלא שמקבל שוחד להטות משפט מ"מ לעדות שקר לא מרעו נפשייהו אבל בידעינן דמקבל שוחד להעיד שקר פסול לכל הפוסקים וזה פשוט:
ב) מב"ח. מ"ש הנתה"מ ס"ק ב' דמזויף מתוכו הוי רק כמו מוקדם הוא תימה דהא בהאי שטרא דחתמו עלי' תרי גיסי בסנהדרין (ד' כ"ח) מבואר דמזויף מתוכו פסול לגמרי ועיין תוס' גיטין (ד' ד') ואמת כי בחי' לגיטין תרצתי קצת דברי רש"י (ד' י') ד"ה חוץ מכגיטי נשים וחלקתי בין דבר שיש חשש עליו בעצמו או שכל החשש הוא במקום אחר אכן כ"ז ע"ד הפלפול: ג) וי"א דסתם ערכאות וכו' גובין אפי' ממשעבדי. הנתה"מ ס"ק ג' הקשה דילמא נכתב שלא בצוואת בע"ד ועוד דילמא חזר והרי צריך לאמלוכי בי' עיי"ש ולק"מ דסתם ערכאות הוא כמו שהמנהג עכשיו שבא הדבר לפניהם להעלותו בערכאותיהם ולא שייך כלל שיכתבו בלי צוואת בע"ד וגם מה שהקשה הא צריך לאמלוכי בי' הנה כבר הקשה הרא"ש הא הנותן מתנה א"צ לאמלוכי בי' ותי' כיון דלא הקנה בקנין דעתו הי' שימליכו בו וזה לא שייך כלל בערכאות דהא יודע שלא ימליכו בו וא"כ חזר הדין מהמוקדם אל המאוחר ודעתו ליתן בלא המלכה:
ד) אבל שטרי מתנות. אעתיק קצת מחידושי למס' יען כי הוא קצת מקור לדינים כאלו הנה הר"ן כ' דאף בשטרי מכר הוא רק מתקנה דאף דידעינן שהוא אמת מ"מ אין להוציא בלא עדים ואף משה ואהרן פסולין להעיד וע"כ דמתקנה הוא ובס' גרש ירחים דא"כ אף במתנה מאי פריך חספא בעלמא הוא הא י"ל דבזה ג"כ הכשירו חכמים מתקנה והנה החילוק בין הענינים ידוע דבמכר לא הי' התקנה רק להאמין אותם אבל לא תקנו לקיים הדבר בדבר שצריך עדים לענין קיום הענין אך מ"מ מאי נ"מ בין זה לזה ונראה דהנה כבר הבאתי בסי' מ"ה דברי השע"מ שהקשה דלמה בציוה לחתום קא"פ נתבטל כל העדות והרי הוא כקבל עליו קא"פ וכתבתי דכל שטר הוא לקיים הענין עיין סי' ס"ו סעיף י"ד וע"ז אין בידו, להכשירו וממילא אף לראי' אין סמוך כיון דעיקרו לקיום אך לכאורה בשטר שהי' בו קנין שאין השטר רק לראי' למה לא נימא דהוי כקבל עליו אך כבר כתבתי דמנ"ל דקבל עליו דילמא בהיפך כיון דהדין דנתבטל כל העדות א"כ אדרבה פסל כולם ולפ"ז ממילא ערכאות אחר שתקנו חז"ל להאמינם ממילא כשרים מהדין דהוי כקבל עליו קא"פ ונאמנים לראי' אבל שטר מתנה דהוא לקיים הענין ואין בידו להאמינם א"כ אף אם יתקנו חכמים יהי' שלא ע"פ דין בזה לא תקנו שיתקיימו דבריהם שלא כדין ודו"ק: