אור ברסלב
אבני החושן חלק א חו"מ › סימן מא

אבני החושן חלק א· רבי שלמה רייזנר

חו"מ · סימן מא

סימן מ

א) וי"א אפי' נמחק לגמרי עיין סמ"ע ודעתו דהכל מודים בזה ועיין נתה"מ דהרבה פוסקים מפורשים דמ"ש הר"י רשומו ניכר הוא דוקא והתומים תמה ע"ז מש"ס ב"ק (ד' צ"ח) גבי השורף שטרו של חבירו דפריך אי דאיכא עדים דידעו מה כתיב בי' לכתבו לי' שטרא אחרינא הרי אף דנאבד לגמרי יכולים לכתוב שטר אחר ומתרץ התומים ע"פ דברי הרשב"א ב"ק שם הובא בש"ח דהיינו כשהשטר הנשרף כבר הי' מקוים דאל"כ הוי עד מפי עד וה"נ באין רשומו ניכר הוי עד מפי עד והנחה"מ תמה דהא אף הסוברים דבעינן רשומו ניכר הוא רק בעת שראו העדים השטר אבל בעת שהעדים באין לב"ד כבר, נמחק לגמרי ולא חיישינן לומר דהוי עד מפי עד ע"כ ולק"מ דרק הסמ"ע לשיטתו דסובר דאין כאן מחלוקת פירש כן כדי שיתפרש ברווחא דהב"ד אין ניכר להם דאל"כ לא הי' צריך עדים אבל לעולם דברי הר"י נוכל לפרש דאף בעת שבאין לב"ד רשומו ניכר ואך בלא"ה דברי הרשב"א אין מובנים ולא חשו לי' הפוסקים וכבר תמה התומים דאם רק במקוים יכולין לבוא ולכתוב שטר אחר א"כ מאי פריך שם לכתבי לי' שטרא אחרינא דילמא רבה איירי בשרף, שטר שאינו מקוים לכן אין יכולים להפסיד להמלוה ולכן למאן דדאין דד"ג מחויב השורף דהרי העדים יודעין דהשטר הי' יכול להתקיים ומה שמתרץ התומים כיון דאין נאמנים נגד הלוה ה"ה דאין נאמנים נגד השורף אין זה סברא כלל דשם מלוה אין נאמנים דאין עד מפי עד כשר אף דידעינן דהראשון אמר אמת שהרי אם הי' בא השטר לפנינו היינו גובין בו מ"מ סובר הרשב"א דהוי עד מפי עד אבל למה לא יהיו נאמנים דהשורף הפסיד לבעל השטר והתומים עצמו ע"כ דלא ס"ל כן דהא בס"ק ב' הביא ראי' לדעת רמ"א דלא בעינן, בפני בע"ד מדפריך לכתבי לי' וכו' ולא משני כגון שלא הי' הלוה כאן עד שמתו העדים ולא היו יכולין לכתוב ויכולין לחייב השורף הרי דלא אמרינן מדאין נאמנים נגד הלוה אין יכולים לחייב השורף ודברי הרשב"א צע"ג וראיתי שכן תמה ג"כ בס' מקצוע בתורה (ודברי הרשב"א ישבתי בדוחק דלא קאמר הרשב"א דהוי עד מפ"ע רק על מה דאמר לכתבי לי' שטרא אחרינא אף בלא העידו לפני הלוה והב"ד יגבו אח"כ בשטר האחר זה דוקא במקוים אבל ודאי אף באינו מקוים יכולין לבוא ולחייב הלוה ולכתוב עליו פס"ד בפניו ושפיר פריך דלא אפסדי' רק נקט הלשון בשטר מקוים) ולכן אשר נראה ליישב קושיית התומים שהקשה דבב"ק מוכח דלא בעינן רשומו ניכר דנראה דלהכי כתב הר"י דבעינן רשומו ניכר דאל"כ יש לחוש שמא כבר פרע הלוה ולא חש להניח שטר זה בידו כיון דאין רשומו ניכר אבל שם בב"ק דהעדים ראו ששרף לו שטר טוב ובאין מיד לב"ד לכתוב לו ודאי כותבין אף דנאבד לגמרי ואדרבה צ"ע על הפוסקים דיכולין לכתוב אף באין רשומו ניכר ולמה לא חשו שמא פרע אך אולי כיון דהדין דיכולין עדים לכתוב לו שטר אחר אף באין רשומו ניכר שוב אין הלוה מנית שטר כזה (ואפשר דאיירי ביודעין שלא פרע דהרי יודעין שנמחק באונס ותיכף כותבין לו שטר ואך לפ"ז לא פליגו כלל וצ"ע בזה) ומה שהקשה הנתה"מ בשם הרמב"ן דילמא היו בו לשונות מסופקין שאין העדים בקיאין בהם נראה דלא חשו הפוסקים לזה דמסתמא איירי דזוכרין לשון השטר דאל"כ לא היו מעידין ואין הרמב"ן לפני ואפשר דהוא מתרץ כן:

והנה כ"ז כתבתי לפי דברי המפורשים אכן לולי דבריהם נראה כונת הר"י שכ' דבעינן רשומו ניכר דכבר כתבו הפוסקים ומבואר בסעיף ב' דצריכין עדים שנמחק באונס דאם לא כן חיישינן דהמלוה מדעת הניחו למחוק שכבר פרע וסובר הר"י דלזה לא חיישינן רק אם כבר אין רשומו ניכר וכן כתב התומים והפ"י בפירושו על הטור סי' זה והוא מוכרת מסוגיא דשם דאמר לי' ר"א בר מניומי לאביי ודילמא רשומו ניכר הוי עיין בסוגיא ותראה דאז אין לחוש כלל וא"צ עדים על האונס וכן בברייתא דאיתא רשימו ניכר היינו דאז א"צ עדים ולכן פירש הר"י במתניתין דרשומו ניכר דדחוק בעיניו לאוקמי דיש עדים שנמחק באונס אבל אם ידעינן דנעשה באונס א"צ רשומו ניכר ולפ"ז ודאי לק"מ משורף שטר דשם ידוע דהי' באונס כן נלפענ"ד ודו"ק:

ב) ועדות זה יכולין להעיד שלא בפני בע"ד. הש"ך ס"ק ב' חולק ע"ז וכ' שהוא דבר תימה שאם יאמרו העדים שהי' בו סך רב וכו' והנה לכאורה צ"ע דאף בפני הלוה איך יהיו נאמנים לעשות שטר מזמן הראשין שהוא כדי לטרוף מהלקוחות שכבר קנו ואיך יכול לחייב את הלקוחות שלא בפניהם והרי זה דומה כמעידין שיש ערב על הלואה זו וכי נאמנים להעיד שלא בפני הערב וקצת י"ל דכיון דעיקר החיוב אינו לענין הלקוחות א"צ להעיד בפניהם וכדמיון שכתבו התוס' חולין פ' ג"ה דאף דאין מוציאין ממון ע"י סימנים מ"מ מחזירין שטר בסימנים כיון דעתה אין החזרה לגבות רק להחזיר השטר למלוה וה"נ אין העדות לענין הלקוחות ואף דאין יכולין להעיד שזה ערב הוא לפי שהוא עדות בפ"ע ורק עליו אבל מה שמעידין על הזמן דידעינן שהי' בו זמן וכעין גילוי מילתא הוא ועיקר מעידין שלוה בזמן הזה וכל החילוקים האלו הם דחוקים אך אם לבוא לזה י"ל דאולי אף לענין הלוה נאמנים כיון דעתה אין באין לחייבו רק לומר שכן הי' כחוב בשטר ודמי להא דמחזירין השטר בסימנים שכתבו התוס' ודו"ק:

ג) אבל עדי השטר אין כותבין. הרא"ש בתשובה כ' דבנמחק או נשרף העדים עצמן יכולין לכתוב וכן כ' הש"מ בשם בה"ג וכן כ' הטור לקמן סי' שפ"ו ותמהו עליו דהא בב"ב (ד' ק"ע) גבי מי שפרע מקצת שטרו קאמר רב דדוקא ב"ד יכולין לכתוב לו שטר אחר אבל עדים כבר עשו שליחותן אין חוזרין ועושין שליחותן ונראה דהנה לכאורה הי' אפשר לומר כיון דכבר נשתעבד אין נ"מ להלוה ואין שום קפידא וכמו בשטרי מקח דאין קפידא יכולין לכתוב כמה שטרות ולא הוי מפ"כ עיין קצה"ח סי' ל"ט ה"ק ד' בשם הר"ן ואך כשמוחה אין לכתוב כמ"ש התומים דאף בשטר מתנה אם מוחה כבר ביטל שליחותן ושם רב דקאמר אין עושין שליחותן קאי על המשנה דפליגו ר' יהודא יר"י דר"י אמר יחליף ור"י אומר יכתוב שובר וע"כ איירי כשהלוה מוחה דר"י דאמר יחליף ע"כ איירי אף אם הלוה מוחה ורוצה דוקא בשובר מ"מ יחליף דאם אין מוחה פשיטא דיעשו כמו שירצו לכן קאמר וכי חוזרין ועושין שליחותן אבל הרא"ש איירי שאינו לפנינו שימחה לכן סובר דיכולין לכתוב לו שטר אחר כן הי' נראה לכאורה אכן הדרנא בי דהרי שם בגמר' פריך ע"ז והאמר רב כותבין אפי' מאה ומשני בשטר מתנה ובשטר מתנה ג"כ אם מוחה הא אין כותבין וע"כ דאינו מותה ומ"מ דוקא שטר מתנה אבל שטר הלואה אין כותבין אך מ"מ נוכל ליישב קרוב לזה שכתבתי דטעם הרא"ש דיכולין לכתוב הוא משום דאין להלוה שום הפסד ואף דאם לא יהי' השטר בידו יוכל לטעון פרעתי זה לא מיקרי הפסד דהרי בשעת הלואה ע"ד כן נכנס וצוה לכתוב שטר שלא יהי' נאמן לטעון פרעתי ובפרט לפי מ"ש בסי' ל"ט ס"ק ז' בלא"ה אינו נאמן לטעון פרעתי דלא גרע מאומר אל תפרעני אלא בעדים וכיון דלא מיקרי הפסד לא מיקרי מפ"כ וכמו שטר מתנה אבל שם דאיירי שפרע מקצת שטרו כיון דאיכא קפידא דניחא ללוה דלפגום שטרי' כמבואר סי' נ"ד וכיון דאיכא ריעותא וקפידא במה שכותבין שפיר קאמר דאין חוזרין ועושין שליחותן ומה דאמר בשטר מתנה ה"ה שטר הלואה במקום דליכא קפידא כגון בנמחק או נשרף ודו"ק:

ד) והזקקנו לעדותן של אלו. האחרונים האריכו למה צריך לכתוב כן ולי נראה דהנה נראה דעדים יכולין לכתוב שטר אף דאין מכירין חתימת העדים ויכתבו כן בהשטר דלא העתיקוהו רק משום דהולך למחוק אבל החתימות אינן מכירין ויהי' נ"מ למלוה דאולי יהי' נמחק לגמרי ויהא נשאר עדיין חתימת העדים ויהיו יכולין אח"כ לקיימו או באופן אחר שיתודע להעדים החתומים ויהי' להם איזה סימן ומהני למלוה במה שכתבו לו שטר אחר וא"כ משכחת שטר שאין לגבות בו אבל אם כתבו והזקקנו לעדותן היינו שכבר נתקיים גובין בו ודו"ק:

ה) וצריך לכתוב בהקיום שקרעו השטר. עיין תומים דמשמע דדוקא הוא כמו בטירפא ואדרכתא והשיג על הש"ך ואולי הטעם כיון דעכ"פ לכתחילה צריך לכתוב לכן בלא כתבו שפיר חיישינן לב"ד טועין ודוגמא לזה מצינו באה"ע סי' קמ"א גבי הרשאת הגט וצ"ע:

ו) מי שאבד שט"ח וכו' ואפי' נאבד בעדים אין כותבין לו שמא ימצאנו. זה דעת הרא"ש אבל הרשב"ם ס"ל דאם נאבד בעדים כותבין ועיין ש"ך ס"ק י"א הביא דהרא"ש דחה דברי הרשב"ם והביא ראי' מכתובות דאפי' אבדה בעדים אינה גובה בעדי הנומא שמא תמצא הכתובה והש"ך כ' דאין ראי' משם דקאי למ"ד אין כותבין שובר ע"כ ולא אבין דהרי הרא"ש לא הביא רק דכמו למ"ד אין כותבין שובר רק בידעינן שנשרף אבל נאבד אף בעדים אין כותבין ה"נ לדידן לענין שטר דאין כותבין ואין נאמן המלוה באומר שאבד ה"נ אין כותבין אף נאבד בעדים דכמו למ"ד אין כותבין שובר דדמי אומר שאבד לנאבד בעדים וה"נ לדידן לכתוב שטר אין חילוק בין אומר שאבד לנאבד בעדים דלדידן שטר דמי לשובר למ"ד אין כותבין ודברי הנתה"מ לא הבנתי עיי"ש. והש"ך הביא דהב"י הקשה על הרשב"ם דשמא מתחילה יבוא לגבות בגוף השטר ולא יכריחוהו הב"ד ליתן שובר ואח"כ יוציא הטפסה ויגבה והנתה"מ פי' כונתו דלא יאמינו הב"ד להלוה שיש תחת ידו הטפסה לכן לא יכופו אותו ליתן שובר ואינו מוכרח דאף אי נימא דהדין כך הי נו לפי סברת הרא"ש אבל להרשב"ם דנותנין טופס למלוה בודאי הדין דנאמן הלוה שנתנו לו הטפסה ומוכרח המלוה ליתן שובר כיון דאין לו היזק בזה ומ"ש הש"ך עיין נתה"מ: עוד הביא הש"ך דהג"ת הקשה דאיך כותבין דילמא פרע ותי' הש"ך דעדים מעידין שנאבד באונס והנתה"מ הקשה דמאי צריך הש"ך לזה דבלא"ה לק"מ לפי מ"ש הש"ך דמודיעין ללוה ותי' הנתה"מ דאין שולחין רק להודיע ללוה שידע לתבוע שובר כשיפרע אבל אין ממתינין על תשובתו ע"כ ותימה דהש"ך הא סובר בס"ק ב' דאין מעידין אלא בפניו גם לפמ"ש הנחה"מ לקמן ס"ק ח' דכותבין מזמן ראשון בלא"ה לא קשה דהא אף אם הלוה מודה דלא פרע חיישינן לקנוניא ולק"מ אך לקמן נבאר דאין כותבין רק מזמן שני וא"כ לכאורה קשה קושיית הנתה"מ אכן לא ידעתי מאי קשיא לי' דהג"ת הקשה דודאי כותבין משמע אף אם הלוה מותה ואומר שפרע ולמה לא ניחוש שמא פרע ושפיר מתרץ הש"ך דודאי נאמן רק בנאבד באונס אין הלוה נאמן שפרע ואין מקום לקושיית הנתה"מ ופש ט:

אך מ"ש הש"ך דנאבד באונס כגון בעיר שכבשוהו כרקום הוא תימה דהא זה דמי לנשרפה וע"ז לא יפלוג הרא"ש דהא הרמ"א סתם כאן כהמחבר דאף נאבד בעדים אין כותבין רק בנשרף ולקמן סוף הסימן הביא דעיר שכבשוה כרקום כותבין:

והנה הש"ך מסיק דאם מודיעין ללוה לכ"ע כותבין דליכא למיחוש דיגבה ב' פעמים כיון דקיי"ל כותבין שובר והנתה"מ הקשה דמאי מהני מה דכותבין שובר הא איכא למיחוש דיגבה בגוף השטר שלא בפניו והם לא יטלו על דעתם לכתוב שובר ע"כ ולא ידעתי דא"כ לעולם איך כותבין שובר דילמא אח"כ יגבה שלא בפניו וע"כ דמשום דלא יאכל הלה וחדי לא חששו לזה ה"נ לא חששו וכותבין שטר ואי דא"כ אף נאבד שלא בעדים יכתבו כבר כתבתי בריש הס"ק דזה נכלל בקושיית הרא"ש דמה נ"מ בין נאבד בעדים או לא עיין שם בנתה"מ והש"ך ע"כ מחלק כמ"ש המהרש"א דלא תקנו שובר רק בעת הגבי' ואך הש"ך סובר דנאבד בעדים אין לחלק בין שעת הגבי' בין עדיין אינו בא לגבות והסברא שקולה אין להחזיקה ואין לדחותה כמבואר לכל מעיין אך החילוק בין נאבד בעדים או שאומר שאבד נראה דהא ודאי דחוששין לקנוניא כאשר אבאר בס"ק שאח"ז דרק בבא לגבות מיד אין לחוש לקנוניא וכותבין שובר אבל לכתוב שטר יש לחוש לקנוניא ובנאבד בעדים כותבין דאין חשש קנוניא אבל שלא בעדים חיישינן וא"כ החילוק פשוט וקצרתי. ובזה מיושב גם קושיית התוס' (ד' קס"ט ע"ב) ד"ה בעלמא דהקשו אף בשטר הלואה למה לא יכתבו לו שטר הא יכולין לכתוב לו שובר מיד דכל שטר שיוציא עליו יהי' בטל חוץ משטר זה ולהנ"ל ניחא דבעדים שנאבד הא כותבין לו שטר ובנאבד שלא בעדים לא מהני שובר דחיישינן לקנוניא ובש"ס דפריך גבי שטר מכר דנכתוב לו שובר היינו משום דקאמר דאין כותבין שטר מכר רק שלא באחריות פריך דנכתוב לו אף באחריות מזמן שני אבל בהלואה אה"נ אם המלוה רוצה מזמן שני מאן לימא לן דלא כתבינן ע"י שובר כזה שכל השטרות יהיו בטלים ובודאי הוא דבר תימה לומר דאין כותבין דלמה לא יוכל המלוה לומר תחזיר לי תיכף מעותי ותקבל שובר כיון דאין מעותי בטוחים בלא שטר וע"ד כן לא הלוחי לך או כתוב לי שטר אחר מזמן שני ע"י שובר הנ"ל כנלפענ"ד וקצרתי כי לא יכולתי לעיין כעת בזה בעת העתקה וכתבתי כאשר הי' לפני בלי עיון עתה ועיין ס"ק שאח"ז: ז) אלא א"כ עדים מעידין שנשרף. הש"ך ס"ק י"ב כ' דאף במעידין שנשרף אין כותבין רק מזמן שני דחיישינן שמא ישרוף בפני כמה כתי עדים אבל מזמן שני ליכא למיחוש דהא כותבין שובר והבעה"ח שכ' בהך דב"ק (ד' צ"ת) דבשורף שטר דכותבין מזמן ראשון היינו דהעידו דלא הי' שם יותר עדים רק כת זו עיי"ש והתומים הקשה על הש"ך דא"כ למה גבי שטר מכר שאבד דאין כותבין רק שלא באחריות דפריך הש"ס לכתוב לי' שטרא מעליא באחריות ויכתבו להמוכר שובר דכל שטר שמוציא יבטל רק שטר שיצא בזמנא דא ומשני שובר גבי לקוחות ליכא עיין ב"ב (ד' קס"ט) הא בלא"ה יש לחוש דיכבוש השובר ויעשה קנוניא ועוד הקשה בכל פרעון השטר לא נחזיר השטר בלא שיקרענו שמא אח"כ יחזיר השטר להמלוה לעשות קנוניא על הלקותות ע"כ, והנה קושיא השני' ודאי ל"ק כלל דהא אם ירצה הלוה לעשות קנוניא למה פורע השטר ובידו שלא לפרוע וכבר דתה הנחה"מ קושיא זו אך גם קושיא הראשונה ג"כ לא קשה לפי מ"ש בס"ק הקודם דשם לא פריך רק על מה שאמר שכותבין רק בלא אחריות וע"ז פריך דעכ"פ יכתוב באחריות מזמן שני דודאי יותר ירצה הלוקח שטר מזמן שני מדנותן לו שטר בלא אחריות כלל וא"כ מזמן שני לא שייך קנוניא דיכול ליתן כמה שטרות על עצמו ועיקר הדברים כתבתי בס"ק הקודם דהיכי דבעת שנותן לו אין כאן קנוניא אין לחוש כלל לשמא יעשה אח"כ קנוניא שעי"כ יפסיד בעל השטר אבל לכתוב מזמן ראשון חיישינן דמיד עושה קנוניא:

עוד הקשה התומים דמאי פריך הש"ס בב"ק אי דאיכא עדים לכתבי לי' שטרא אחרינא לוקי ביש הרבה כחות לכן אי אפשר לכתוב לו שטר והפסידו ודברי הנתה"מ לא מחוור לי ואך לדעתי בלא"ה לק"מ דודאי במעמד כל יוכל תיכף להזמין כת אחת שיכתבו לו והשאר לא יכתבו ובזה ודאי הוי כשרף בפני כת אחת ואם לא הזמין הוא דאפסיד אנפשי' ואך בל"ז נראה פשוט דאם יבוא מיד לב"ד שיגבו לו עבור חובו בלא כתיבת השטר הא ודאי יגבו לו ואף דעדיין לא הגיע זמן גבי' יכתבו לו פס"ד כשיבוא זמנו יגבה ואז אין חשש כלל דהא הלקוחות ראשונים יאמרו הנתנו לך מקום לגבות ממנו ומלקוחות האחרונים בדין יגבה וכי בשביל חשש שמא יחזור ויגבה לא יניחוהו לגבות מהם ששעבודו בידם וגם אין חשש כלל דאם יבוא לגבות שנית הא יאמרו הלקוחות שכבר גבה משדה האחרון ע"י עדי שריפה ויצטרך להראות האדרכתא איך בא השדה לידו וכשנכתב שם שהב"ד הורידוהו ע"י עדי שריפה שוב לא יגבה שנית ובאדרכתא בלא"ה מוזכר שהי' ע"י עדי שריפה כיון שצריך לכתוב שקרעו השטר הראשון וא"כ אין כאן פסידא ולא קאמר הבעה"ת רק על מה דאמרינן לכתבי לי' שטרא אחרינא דכותבין מזמן ראשון וע"ז כ' דהיינו דאין שם רק כת אחת גם בל"ז יש לעיין דנראה דאפי' אם אין באפשר לכתוב לו שטר כיון דמ"מ עכ"פ מהלוה יגבה אין זה ברי הזיקא ואין חייב מדד"ג ופטור השורף וגם יכולין לכתוב לו מזמן שני. שוב מצאתי בס' מפה"י על ב"ק שם דכתבו דאם אין יכול לגבות מלקוחות לא הוי רק גורם דגורם ודו"ק:

ומה שכ' הש"ך דהא בסעיף א' מבואר דצריך לקרוע השטר אף דכותבין שובר הרי דחיישינן שמא יעשה כמה שטרות חמה הנתה"מ דהתם בלא"ה צריך לקרוע שמא יגבה תחילה בשטר הנמחק ולא מחשש קנוניא לק"מ דודאי אף אם הלוה מתרצה אין כותבין עד שיקרע וגם אין כותבין רק כשמודיעין ללוה ולהש"ך צריך להעיד בפניו וא"כ אף אם לא יקרעו יקח הלוה שובר אף בבא לגבות בגוף השטר כמ"ש ס"ק י' ויש ליישב בזה גם מה שהקשה התומים ס"ק ה' על הש"ך ולא רציתי להאריך בזה:

ה) שנשרף. הש"ך ס"ק י"ג כ' דלדעת הרמב"ם דצריך לזכור ההלואה וא"כ אם עדי השריפה הן עדי השטר אין כותבין לו רק אם זוכרין והתומים הקשה דא"כ מאי פריך בב"ק אי דאיכא עדים נכתבו לי' שטר אתר לוקמי דעדי שריפה הן עדי השטר ואין זוכרין והפסידו דכ"ז דהי' השטר לא היו נאמנים ותי' דכיון דעכשיו נאמנים נגד הלוה אף מהשורף אין גובה ואינו מוכרת כאשר כתבתי בס"ק א' ועיין בסי' י"ב דיש אומרים דאף דהי' מפשר עמו שלא ע"פ דין יכול לתבוע לשומר ולומר תדאג בזה לשמחי וקושייתו תה"ל כי בהיותי עלם רך בשנים הקשיתי קושיא זו ותרצתי ע"פ דברי התוס' כתובות שהקשו איך יהיו נאמנים אנוסים היינו דהא אמרינן תרי ותרי נינהו וחי' דהוי כלא קיימו כלל וא"כ לק"מ דהוי כליכא עדים כלל וכבר פריך אי דליכא עדים אנן מנא ידעינן ובזה תרצתי אז קושיית ים התלמוד דהקשה דלמה לי קרא למעט שטרות מכפל דאי איכא עדים נכתבי לי' וכו' כקושיית הש"ס (ב"ק צ"ת) וכאן ליכא לשנויי דמאמינו דא"כ הוי מודה בקנס ולפי מ"ש משכחת דעדי הגניבה הן עדי השטר ואומרים אנוסים וכשמחזיר השטר רואין כת"י יוצא ממ"א (אף דבלא"ה נראה דקושיית הים התלמוד לק"מ דמשכחת לה שראוהו שגנב נייר והוא בידו דצריך להראותו ומשכחת כפל) עוד הקשה התומים דלוקי דעדי שריפה הם קרובים ללוה ורחוקים משורף ואין יכולין להעיד על הלוה ולהשורף מעידין ובשו"ת תע"ר הקשה זאת ג"כ וכ' דכמו דאין נאמנים על הלוה אין נאמנים על השורף כמו דאמרינן בעדים הקרובים לערב גבי אלעי וטובי' קריבי' דערבא הוי ופסולין אף לגבי לוה ומתרץ בזה קושיית ים התלמוד הנ"ל ולדעתי אין זה דמיון לערב כנראה לכל מעיין ואולי יש לדמותו להא דסי' נ"א דהיכי דמעידין על שניהם עדות שבטלה מקצתה בטל כולה אך גם זה אין נראה ומ"ח מצאתי במפה"י שתי' כן:

ט) וכל שטר שמטפיסין. הסמ"ע ס"ק כ"ז תמה למה לא העתיק הרמ"א דברי הריב"ש דאין מטפיסין שום שטר שלא לצורך ואישתמט לי' שכבר כ' כן בהגהה לעיל בשם הרא"ש:

י) מי שהי' לו תוב ואבד השטר אם טוען שפרע נשבע היסת אף לא הגיע זמנו לפרע. והראב"ד השיג ע"ז וכ' הש"ך דודאי בכל הש"ס משמע דשטר שנפל אף תוך זמנו איתרע מדלא אוקי הא דתנן יחזיר מיירי בתוך זמנו ובכתובה ג"כ סברו רבנן דאף בעודה תחת בעלה לא יחזיר דחיישינן שמא פרע רק הראב"ד השיג על מ"ש הרמב"ם דאף אם העדים לפנינו ואומרים שהוא ת"ז נאמן בהיסת ע"ז השיג הראב"ד דאף דאיתרע השטר יגבה ע"י העדים עיי"ש ס"ק י"ט. והנה כל האחרונים תמהו על הש"ך דאף דהעדים אינן לפנינו מ"מ הא השטר הנמצא לפנינו וחזינן בו דהוא תוך זמנו ונראה דלק"מ דהנה כבר עמדו האחרונים בהא דמוציאין ממון ע"י חזקה כמו בחזקה זו דאין אדם פורע תוך זמנו והרי רובא עדיף מחזקה וכיון דאין הולכין בממון אחר הרוב כ"ש אחר חזקה אך כתבו דחזקה דאתיא מסברא עדיף ואני כתבתי בהרבה מקומות דאף דאמת הוא דחזקה כזו עדיף משאר חזקות מ"מ לולי תקנת חכמים לא הוי רק רוב וראי' הבאתי מחזקה דאין אדם רואה שחבירו אוכל פירות שדהו ג' שנים ושותק והוציאו ע"י חזקה זו השדה מחזקת מרא קמא וקשה למה אמרינן גבי ריש גלותא לא מחזקינן בהו מטעם שאין חוששין למחות דיודע כל אימת שירצה יקח את שלו והרי מ"מ הרי חזקה דלא יראה שאדם אוכל שדהו ג' שנים ולכן אמרתי דהכל הוא רק מתקנת חכמים והיינו דכל החזקות כאלו לא הוי רק רוב ורק בצירוף שתקנו חכמים דהוי חזקה ואוקמוהו בחזקת המחזיק לכן אף מיעוט ליכא דהשתא ודאי לא יניח שיאכל את שלו כיון דיודע שעי"כ יחזיק והראיתי מקום לסברא זו בהרבה מקומות עיין חידושי לאה"ע גבי אלמנה ששתקה ולא תבעה כתובתה כ"ה שנים ושם בלא תבעה מזונות ג' שנים ועיין לקמן סי' ק"מ מ"ש וה"נ חזקה זו דאין אדם פורע תוך זמנו הוא רק רוב אבל ודאי יש מי שנזדמן לו מעות ופורע תוך זמנו אכן אתר שמסתמא הדין עם המלוה מכח הרוב אלמוהו רבנן לחזקה זו ואומרין שיהא המלוה נאמן ממילא שוב אינו פורע מפני חשש זה שיודע שיהא המלוה נאמן ואף מיעוט אין פורעין אבל היכי דבאמת אין הלוה חושש שיטעון המלוה שלא נפרע הדרן לכללא דאין הולכין בממון אתר הרוב ולכן בב"ב לא מיבעיא לי' להש"ס רק אם נאמן אתר זמנו שפרע תוך זמנו דהי' לו לחוש ולא לפרע שמא יתבענו המלוה אבל באם אין עדים רק הלוה בעצמו מודה שהוא תוך זמנו פשוט דנאמן כיון דלא חשש לתביעה שיוכל לכפור הכל וגם לומר שהוא אחד זמנו וא"כ ה"נ באם יש שטר ביד המלוה אין הלוה חושש לפרע וליקח השטר כיון דעי"כ לא יוכל המלוה שוב לתבוע ואין להקשות אכתי למה לא חש שמא יבואו העדים ויאמרו שהוא עדיין ת"ז זה לק"מ דהרי כן אמרינן בהרבה מקומות שנאמן פרוע במיגו דמזויף ואין כאן חזקה שטר בידי' מאי בעי דסמך עצמו שיוכל לטעון מזויף עיין סי' מ"ו ואף דשמא יבואו העדים ויקיימו השטר ע"כ דלא תשש לזה כי אולי יודע דאי אפשר לקיים וה"נ בנידן דידן ולכן כיון דפרע ולקח השטר לא חשש וא"כ בנמצא השטר דחיישינן שמא פרע והלוה אבדו אין מחזירין למלוה אבל בהעדים לפנינו ואומרים שהוא תו"ז גובה ודו"ק: ואך הקשו על הש"ך מכתובה שהרי היא תחת בעלה ועדים לפנינו שהוא ת"ז אכן ג"ז לק"מ דהא בלא"ה הקשו הא הטוען אחר מעב"ד לא אמר כלום אך כבר כ' הש"מ דאיירי בתוספת כתיבה ואין זה מעשה ב"ד ורק ע"י הכתובה גובית ושפיר אם לקח הכתובה לא תשש כלל כיון שיכול לומר שלא נתחייב לה תוספת כלל סמך ע"ז ופרע חיך זמנו וטעמו דר' יוסי דאמר יחזיר לאשה נראה דשאני כתובה כיון דאין חיוב ברור שמא תמות קודם כמ"ש התוס' סברא זו בב"ב אך י"ל דקנה טוה"נ ממנה ואין להאריך בזה שאין כאן מקומו:

אך כ"ז כתבתי להציל את אדונינו הש"ך מהשגות שעליו אכן דברי הרמב"ם נראין לפענ"ד דבשטר לא תקנו כלל שלא יהי' הלוה נאמן תו"ז וכיון דלקח השטר ודאי פרע כמו שכתבתי דאין זה חזקה העדיף מרוב היכי דיש הוכתה והיינו דודאי הרי הש"ך בעצמו כ' דמדלא אוקי הש"ס דיחזיר איירי שהוא ת"ז משמע דאף ת"ז אין מחזירין א"כ אכתי קשה לוקי תוך זמנו והעדים לפנינו. אמת כי מדברי הש"ך משמע דאף אם העדים לפנינו לא מהני רק לענין שיוכל לגבות מהלוה אבל אין מחזירין השטר אך זה נגד בסברא כיון דסמכינן על העדים שלא פרע למה לא נחזיר אף השטר ודברי הנתה"מ יותר הם מוקשים לפענ"ד שכ' דאף דצריך לפרוע מ"מ אין מחזירין לה הכתובה כדי שיהא נאמן במקום שאין מכירין אם היא אשתו וכמו שכתבו התוס' ב"מ (ד' י"ז) דאף דטוען אתר מעשה ב"ד לא אמר כלום מ"מ אין מחזירין לה כדי שיהא נאמן במקום שאין מכירין וכו' ע"ש ועל הראשונים אנו מצטערין להבין דברי התוס' וז"ל רע"א בספר דו"ח מערכה י"ג מס' כתובות ולא זכיתי להבין דבריהם דסטוף סוף עתה דהכתובה בפנינו ואנו מחזיקין אותה באינה פרועה למה נכבוש מליתן בידה עדות האמת וליתן אצבע בין שיניו שיהי' בידו לכפור בשקר. שוב מצאתי שכן הקשה ג"כ בתומים סי' ס"ה ס"ק כ' ואף אם נסבול דוחק הזה ונאמר דאף דטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום מ"מ אין ראי' שלא פרע ואין להחזיר לה ולהעדיף כחה אבל כאן דחזקה דלא פרע למה לא נחזיר לה שיהי' בידה לראי' אלא ע"כ שיטת הרמב"ם נכונה דבשטר לא מהני חזקה זו כמ"ש ודו"ק:

ומה שדחה הנתה"מ דברי הקצה"ח דצררי לא אמרינן רק לענין שבועה אישתמט להנחה"מ דברי כל המפרשים שכ' דכאן חיישינן לצררי כמו שאמרו בגמר' אימר צררי אתפסה או כמ"ש הריטב"א דכיון דאבדה הכתובה התפיס לה מטלטלי או דנאמן במיגו דשתי כתובות עיין בדבריהם ואין להאריך כאן כי נראה עיקר כהקצה"ח: מ"ש הסמ"ע ס"ק למ"ד ואע"ג דאין זה שליש כיון דהמלוה לחוד הפקידו כונתו פשוט דנגד הלוה אין לו נאמנות של שליש דהוא לא האמינו ודברי הש"ך ס"ק כ"ב לא אבין:

תוכן העניינים

אבני החושן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה