אור ברסלב
אבני החושן חלק א חו"מ › סימן מ

אבני החושן חלק א· רבי שלמה רייזנר

חו"מ · סימן מ

סימן לט

א) המחייב עצמו. כ' הש"ג דריא"ז כ' בשם רש"י דאין יכול לחייב עצמו בדבר שאינו חייב אף אם כ' בשטר הריני מחייב עצמי אם לא בקנין והתומים הקשה ע"ז דהרי רש"י בב"מ (ד' י"ג) מפרש שטר הקנאה דכ' בשטר בין ילוה או לא הרי דיכול לחייב עצמו אף אם לא ילוה והתומים הולך לשיטתו דמפרש דלרש"י אין הפירוש כלל הקנאה קנין אכן לפענ"ד פשיט דאין לשון הקנאה יוצא מפשוטו ור"ל בקנין ואף דהפוסקים חולקים על הרי"ף דמפרש שטר הקנאה בקנין היינו דהרי"ף סובר דכל קנין אף דלא התנה בין ילוה או לא כותבין, ללוה בלא מלוה לכן תמה הרא"ש דמה חילוק בין קנין או לא אבל רש"י ג"כ פירש הקנאה קנין ורק דהתנה אף אם לא ילוה ויען כי אין מתחייב אם לא ילוה רק בקנין לכן נקרא שטר זה שטר הקנאה וראיתי בש"מ בשם הרמב"ן כ' כן בפירוש דלרש"י שטר הקנאה היינו שנשתעבד בקנין אף בלא ילוה אך התומים הקשה עוד מהא דאמר אביי עדיו בחתומיו זכין לו והרי אף במסר לידו לא קנה בעדיין לא הלוה ואיך יזכו לו עדיו בחתומיו עיי"ש ולק"מ דהרי מבואר בכל הפוסקים דקנין אודיתא מהני וא"כ בכתב בשטר פלוני לוה מפלוני אין לך הודאה יותר מזה דהא טעם הודאה דקונה הוא משום דאין ניכר דהוא חיוב חדש והמלוה יכול לתובעו ולומר דחייב לו מכבר לכן עושה החיוב וכן מצאתי במקור חיים ה' פסח וא"כ מה לי אם נכתב בלשון הודאה שהודה שחייב או שכתיב בו פלוני לוה מפ' ורק דאין ראי' דחייב עד שיבוא השטר ליד המלוה וזה שחידש אביי דעדיו זוכין בהשטר להמלוה ובדיוק כ' הריא"ז שאמר אני מחייב עצמי ליתן לך ואין זו שום הודאה בזה צריך אבל אביי הא איירי בשטר שכ' פלוני לוה וזהו הודאה גמורה ועיין לקמן סי' קצ"ט בקצה"ח ובמ"ש גם בחידושי אה"ע סי' ק' מ"ש בס' שע"מ דשטר הודאה וחיוב חדש אם יש נכסים שאין בהם דין קדימה המלוה קודם עיין מ"ש עליו לעיל סי' ל"ט עיי"ש:

ב) הוו עלי עדים. רבים חולקים על הרמב"ם ויפה כ' הקצה"ח דהרמב"ם איירי שאמר בלשון הודאה הנשמע שכבר חייב לו ומהני בתורת קנין אודיתא ותה"ל כי כונתי לדבריו ועיין לקמן סי' ס' שהארכתי ע"פ זה ליישב דברי הרמב"ם המובא שם. עיין בקצה"ח כ' דלא מהני לשון הודאה רק באמר אתם עדי והשיג עליו בנתה"מ דלא איברי סהדי רק לשקרי ואישתמט לי' דברי הש"ך לקמן סי' פ"א ס"ק נ' דכ' כהקצה"ח וכן הוא בס' שע"מ וא"כ ממילא צריך עדים ולפמ"ש בס"ק א' דקנין אודיתא הוא משום דנראה דחייב מכבר א"כ זה לא שייך רק בעדים גם אישתמט לי' דברי המהרש"א בגיטין (ד' י"ג) במ"ש התוס' דתקנו מע"ש כדי שיוכל להמחות תוב והקשה המהרש"א דהא יוכל להמחות באודיתא ותי' דלפעמים לא יהי' לו עדים ואודיתא צריך דוקא עדים ע"כ הרי כמ"ש הקצה"ח:

ג) או שכתב לו בשטר. עיין בש"ך דה"ה דכת"י מהני לענין בני חורין והתומים השיג עליו לפי מ"ש הרא"ש דלא מהני עדי חתימה לפי מה דקיי"ל כר"א רק הא דסומכין על עדי חתימה משום דאמרינן מסתמא היו הם אצל המסירה וא"כ לא עדיף כת"י מע"ת ע"כ והנתה"מ דחה דבריו דודאי לא יפלוג הרא"ש על התוס' גיטין, שכתבו דבממון דמהני הודאת בע"ד מהני בלא ע"מ והרא"ש דמצריך ע"מ הוא דוקא לענין משעבדי עיי"ש ודבריהם תמוהים בעיני דמ"ש הנחה"מ דלהרא"ש מהני אף ע"ח אין מובן דהרי כיון דלא ראו המסירה הוי מפ"כ וע"כ מ"ש התוס' דמהני הוא משום דסוברים כהר"ן דע"י ע"ת אנו יודעין שבא השטר להמלוה מיד הלוה ואנן עדי מסירה אנן והתוס' גיטין (ד' י') כתבו כן להדיא וז"ל ואם נאמר דמהני ע"ח משום דידוע שבא השטר להמקבל מיד הנותן ועיין לקמן סי' ס"ה מ"ש אבל הרא"ש הרי לא סבר כהר"ן רק משום דודאי היו אצל המסירה וגם התוס' שהבאתי הרי לא החליטו הדבר רק כתבו בלשון אם נאמר ונראה דהוא משים דמספקא להו אי כהר"ן או כהרא"ש ועיין לקמן סי' מ"ת אי שטר בעדים הוי ככת"י אך גם דברי התומים ג"כ לא הבנתי דמה ענין כת"י לעדים דהא כת"י לא פסלה התירה אבל עדי חתימה לא מהני דהוי מפ"כ והרי לעולם מהני כת"י לענין ב"ת דע"ח כיון דלא הוי עדות אין כאן הודאה כלל גם מצינו גבי נאמנות כבי תרי שנתן למלוה מ"מ מהני שובר מכת"י ודברי הש"ך ברורים:

תוכן העניינים

אבני החושן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה