אבני החושן חלק א· רבי שלמה רייזנר
חו"מ · סימן לו
א) ונמצא אחד קרוב או פסול וכו' אומרים להם הב"ד כשראיתם דבר זה באתם כדי להעיד. הש"ך ס"ק ג' כ' דאם גם הכשרים לא נתכונו להעיד בטל ג"כ העדות ולא מהני מה שהפסולין לא נתכונו להיות עדים ולכאורה מדברי הריטב"א שהביא הקצה"ח לא משמע כן דהרי כ' צריך לייחד עדים בקידושין כיון דשכיח אז קרובים ואח"כ כ' ואף דשיילינן להו למיחזי אתיתו מ"מ בקידושין דנגמר תיכף בעת הראי' נתבטל ואם בלא נתכונו כולם ג"כ בטל העדות מאי קשיא לי' על מה דמתדין עדים מהא דשיילינן למחזי אחיתו הא אם לא לייחד כולם לא יתכונו ויתבטל ג"כ העדות אלא ע"כ בלא כיונו כלל לא נתבטל עדותן ומהקצה"ח משמע דמביא דברי הריטב"א ראי' להש"ך. שוב עיינתי בריטב"א ונראה דנתכוין לדבר אתר שאינו ענין לדברי הש"ך ורק קאי להסוברין דבהגדה בב"ד תליא ואם הגידו בב"ד נתבטל ולפי דבריהם אין כאן נ"מ אם נתכונו להיות עדים וע"ז כ' הריטב"א דאף דשיילינן למחזי אתיתו וכאן בקידושין הא לא יבואו כלל לב"ד ולמה יפסול ע"ז כ' כיון דכל עדות בקידושין הוא לקיים הדבר הוי כהגדה ולא מהני אף אם הכשרים יכוונו והפסולין לא יכוונו ואך במייחד הכשרים אין ביד הפסולין להיות עדים בע"כ כמ"ש הש"ך ס"ק ח' עיי"ש בריטב"א ותראה כי כן כונתו ועיין עוד לקמן בזה:
והנה סברת הש"ך פשוט דכמו באם נתכונו כולם בטל העדות משום דאין הכשרים חשובין יותר מהפסולין ה"נ בכולם לא נתכונו ג"כ אין חשובין יותר ומ"מ אם לדין יש תשובה דלשיטת הרמב"ם דעיקר בשעת ראי' י"ל דכ"ז שלא נתכונו אין עליהם שם עדות עד שעת הגדה וא"כ לא נתבטלו ואף לשיטת האומרים דבעינן הגדה וא"כ הב"ד שואלין אותם אי למחזי אתו ואין הב"ד רוצין כלל שיגידו א"כ אין מקבלין עדותו לכן אין הגדתו חשיבה. שוב ראיתי שהנחה"מ דרך בסברא זו וראיתי שכ' שם דאף לדעת הסמ"ע הסובר דבלא נתכונו אין עדותן בטלה מ"מ אם הגידו כולן תוך כ"ד עדותן בטל והביא ראי' מזומנין ויש לדחות דזוממין קבלו הב"ד עדותו ועיין שע"מ הביא ג"כ דהרבה חולקין על הש"ך. והנה הש"ך כ' דמרש"י לא משמש כן רק אח"כ כ' דיש לדחות והנה יש להביא ראי' ממ"א דרש"י סובר דבלא נתכונו כולן לא בטל דבשבועות (ד' ל"ג) דקתני בשני כתי עדים שכפרו שניהם חייבין פריך ראשונה אמאי תתחייב הא קיימא שני' ומשני שהי' שני' בשעת כפירת ראשונה קרובים ופרש"י נשאו שתי אחיות והנה קשה למה לא פירש"י דהיו קרובים למלוה או ללוה ונראה דרוצה לתרץ קושיית התוס' מה שהקשו הא בעינן תחילתו וסופו בכשרות לכן כ' דאינן קרובים לבע"ד וא"כ כל עד כשר בפ"ע רק דאין ראוי להצטרף עם השני וא"כ אין עליהם שם פסול לומר שאין תחילתו בכשרות ואך קשה הא נמצא אחד קא"פ כל העדות בטל ואיך יתכשרו כת ראשונה וצ"ל דכת שני' לא נתכונו להעיד לכן לא נתכשרו ראשונים ואך א"כ איך יצטרפו אח"כ כת שני' ואי תאמר דאחד מהן לא נתכוין לעדות עכ"פ עד זה שלא נתכוין נתבטל לפי דעת רש"י דבראי' נתבטל ואך אם נאמר דרש"י סובר דבשניהם לא כיונו לא נתבטל ניחא ודו"ק. והנה לפי נוה שפרשתי דכל שכל אחד בפני עצמו ראוי לכן לא נתבטל לכן פרש"י דרק העדים קרובים קשה דמ"מ הא' מכת ראשונה למה חייב קרבן הא ראוי להצטרף עם אחד מהשני' בשלימא להש"ך י"ל בשניהם לא כיונו וא"כ אי אפשר להצטרף אחד מהן דא"כ יצטרף גם השני כיון דשניהם לא נתכונו אך נראה דלק"מ דשניהם דכפרו כאחד כל אחד עובר על אם לא יגיד דכיון דרואה דהשני כופר הי' לו לחזור ועיין ס"ק ו':
ב) שנתכונו להעיד. הקצה"ח כ' דמסברא נראה דרק בד"נ דבעינן הצטרפות לבטל עדותן אבל בדיני ממינות דאף בלא ראו כאחד מצטרפין וה"נ אף בלא ראו כאחד בטל עדותן והביא ראי' דבמכוח על הא דאמר ר"נ עדות מיוחדת כשר בד"מ פריך הש"ס אלא מעתה תציל בד"נ הרי דזה פשוט לו דבד"מ נתבטל רק הש"ס פריך כיון דחשובי כחד עדות בד"מ הסברא הוא דגם בד"נ נתבטל הכל כמ"ש רש"י עיי"ש. והנה לענין דינא א"צ להשיב כיון דכל הפוסקים לנגדו אך ליישב קושייתו נראה דאדרבה י"ל הסברא להיפוך דהרי כל סברתו כיון דעדות מיוחדת מצטרפין א"כ חזינן דהם צירוף אחד וראוי להתבטל באחד קרוב ולפענ"ד הסברא כיון דעדות מיוחדת כשר ע"כ דלא בעינן צירוף כלל וא"כ נאמר דאף אם ראו כאחד לא יתבטל עדותן כלל כיון דא"צ לצרפם דאף בזה מעיד על הלואה זו וזה מעיד על הלואה אחרת חייב א"כ אין החיוב ע"י צירוף ורק ע"כ צ"ל דגזה"כ הוא ממשפט אחד יהי' לכם משפט השוה לכולכם דשוה דיני ממונות לד"נ אבל היכי דבד"נ כשר העדות ה"ה בד"מ וכן משמע קצת מדפריך תציל בדיני נפשות וקשה דלמה לא פריך סתם תציל דהרי עד עכשיו לא ידענו כלל אם כשר בד"מ והי' לו לומר א"כ תציל אף בד"נ ויותר נראה דהגמר' פריך רק לר"נ דיליף מקרא לאחד ראה מחלון זה וא' ראה מחלון זה וקשה למה לי קרא הא אף בשני הלואות מצטרפין כ"ש בזה ואך צ"ל דר"נ לא סבר כר"י ב"ק דשני הלואות מצטרפין רק צריך שיראו שניהם כאחד עיין סנהדרין (ד' למ"ד) וסובר דגם בד"מ צריך צירוף וע"כ דא' מחלון זה וכו' הוי צירוף א"כ תציל בד"נ ודו"ק:
ג) עדותן בטלה. הרמב"ם פ' כ' מה' עדות כ' הי' עדות שלשה וכו' אבל אם הי' הפסק ביניהם יותר מכ"ד נחלקה עדותן והשנים שהוזמו נענשין והשנים אחרים שהי' בין דבריהם לדברי הראשונים הפסק ואין נענשין ואע"פ שבטלה העדות כולה הואיל ובטלה מקצתה וכו' ע"כ והש"ך וכל האחרונים תמהו עליו למה יגיע עונש לאחרים וגם למה יתבטל עדותן וכן השיג עליו הראב"ד והנה נאמרו בזה שלשה תירוצים וכולם נדחו ויען כי נראה לשלב כל התירוצים ויהי' לאחד לכן מוכרת אני להביאם ולבאר דחייתם. הראשין הוא תי' הלח"מ דמפרש דהא דאמר דאין האחרונים נענשין היינו אם הוזמו גם הם אח"כ והטעם דבעת שהעידו כבר העידו הראשונים וגברא קטילא בעי למקטל כיון דהעידו אחר כ"ד ולא הוי עדות אחת ומה דקאמר שבטלה העדות כולה הוא אף קודם שהוזמו דהא הי' עדות שאי אתה יכול להזימה ע"כ והתומים הקשה עליו דהרי הרמב"ם מטעם עדית שבטלה מקצתה אמר שנתבטל ולא מטעם עדות שאי אי"ל והנתה"מ הקשה ביותר דהא כתבו התוס' דכת שני' לא הוי עדות שאי אי"ל משום דאם יזימו כת ראשונה תתקיים העדות על ידן וגם בלא"ה תימה דהרי כ' הרמב"ם פ"ד מה' עדות בשנים רואין מחלון זה ושנים מחלון זה וכו' דכל כת שהוזמו נהרגין ועדות כת שני' קיימת והרי דלא אמרינן דגברא קטילא בעי למקטל ואין לומר דהעידו תוך כ"ד דהרי כיון שאין מצטרפין מסתמא אין עדים ראשונים יכולין לחזור תכ"ד של עדות שני' וא"כ תי' הלח"מ לכאורה נדחה. תי' השני מתרץ הב"ח דלכן נתבטל עדות כת שני' דאף דעדים ראשונים הוזמו מ"מ כיון דאומרים אמת העדנו יש להם דין נמצא קא"פ ודבריו אין מובנים כלל וכמו שתמה התומים דהרי האמינה תורה עדים המזימין ומה לנו בזה שאומרים אמת העדנו וחוץ לזה דאיך נחזיק החבל בשני ראשין דמשים דאתה חושש שאומרים אמת יתבטלו גם כת שני' ועוד יש להשיב. תי' הג' מתרץ בס' אמרת הצרופה הובא בקצה"ח דכיון דשני הכתות אומרים שראו זה א"ז נתכחשו גם שני' ע"י הזמת ראשונים רק אין נענשין כיון דאין כאן הזמה רק הכחשה. והנה לפי מה שפירש הקצה"ח דבריו נדחין לגמרי דא"כ אף כת ראש נה לא יענשו דהא יש כת שני' המסייעין אותן ומכחישין המזימין ואומרים שהיו כאן וזה פשוט ואין מקום כלל לדבריו אך התומים מתרץ ג"כ באופן הזה רק מפרש דרק אחד מכת שני' אומר שראה את הראשונים ואז שפיר המזימין לא נתכחשו רק מע"א והמזימין נאמנים ומ"מ בטלה גם כת שני' כיון דאחד נתכחש וגם ע"ז הקשה הקצה"ח דהרי באומר פלוני הי' עמי אין זה הכחשה ולי קשה ג"כ ביותר לפרש דברי הרמב"ם כן דא"כ איך ס"ד דכת שני' יענשו והרי אף בהרבה עדים אין ניזומין עד שיזומו כולם ואין נענשין ואיך ס"ד דע"י שנכחש אחד יענשו וגם דברי הרמב"ם דחוקים לפי פירוש זה עיין תומים. ואשר הנראה לי לפרש כמו שכ' הלח"מ דודאי איירי כגון שניזומו גם האחרונים ומ"מ אין נענשין והיינו דאיירי ג"כ שאומרים שראו אלו את אלו וכבר כתבתי דאם לא ניזומו גם כח שני' ודאי אף הראשונים אין נהרגין דהא כח השני' מסייעין לה ומכחישין את המזימין ורק מ"ש ושנים הראשונים שהוזמו נהרגין היינו אחר שניזומו השני' ולפ"ז ניחא ומיושב הכל והוא דהאחרונים אין נענשין משום דמיד הוי עדות שאי אתה יכול להזימה דהא גברא קטילא בעי למקטל כמ"ש הלח"מ מאי תאמר הא יועיל עדותן אם יזימו כת הראשונה זה אינו דהא אם יזימו יתכחשו גם השניים כיון שאמרו שראו אלו את אלו אבל הראשונים נהרגין וזה שכ' ואע"פ שבטלה העדות היינו שנתבטל תחילה בעת שהיו רק זוממין לכת הראשונה דאז כת השני' נתכחשו ולפי מ"ש הב"ח דע"י שניזומו נתבטל העדות כמו נמצא קרוב א"פ והקשו עליו כיון דהאחרונים נאמנים א"כ עדותן כמאן דליתא משמע דאם רק נתכחשו שפיר נתבטל עדותן של כולן וא"כ יתבטל העדות ולא יענשו הראשונים מ"מ אם יזומו אח"כ השני' נהרגת כת ראשונה כיון דלא נפסל רק מחמת הכחשה והכחשה תחילת הזמה ודו"ק ואמת כי גם זה דוחק ויש לעיין בו מ"מ נתתי קצת דרך למעיין: מ"ש הנתה"מ ס"ק ד' דעדי הזמה הא אין נאמנים שהיו שם ואיך יתבטל עדותן להסובר דבראי' תליא מילתא לק"מ דכבר כתבו הפוסקים דעדי הזמה כיון דלא שייך בהו ראי' נתבטל עדות ע"י הגדה:
ד) אפי' לא ידעו זה מזה. עיין נתה"מ ס"ק ה' ומה שהקשה על הש"ך הוא קושיא גדולה ומה שתי' ומחלק דכשרים אם נתבטל עדותן גרע ונתבטל כולם אף אותן שלא ידעי בפסולן וכ' תדע דהא אפי' אחד אמר איני יודע נתבטל כל העדות ע"כ ולי דבריו צ"ע דבהדיא ה' הרמב"ם דאחד אמר א"י עדותן קיימת וגם התומים כ' דלהרמב"ם אם בתחילת עדותו הי' כשר לא בטל עדותן ועיין מ"ש סוף סי' למ"ד ובמ"ש בסמוך:
ה) דתרתי בעינן כיוון לראות כדי להעיד ובא לב"ד והעיד. הקצה"ח חקר באם היו כשרים בשעת ראי' ובעת הגדה היו פסולין אם נתבטל עדותן והביא ראי' ממה שכתבו התוס' גבי ב' כתות שאחת אומרת מנה ואחת אומרת מאתים והקשו התוס' הא הוי נמצא א' מהם קא"פ דעדותן בטלה ואף דשם בשעת ראי' כשר הי' וגם בעד זומם הא לא נצטרף בראי' וה"נ נתבטל עדותן וסיים בעצמו דלהרי"ף דמצריך שידעו הכשרים בהפסולין כשר עיי"ש ולפי דבריו יקשה על הרי"ף מעד זומם וגם אין זה סברא כלל להסוברים דעיקר הוא בשעת ראי' דיהי' פסול אם נפסל אח"כ ולכן לפענ"ד עיקר ביטול העדות תלוי בתחילת צירופן וכיון דעד זומם לא נצטרף בראי' התחיל צירופו בעת הגדה וכן בב' כתי עדים לפי מה שנתבאר לעיל דהיכי דהוכחשו בחקירות אמרינן דכל הגדתן שקר א"כ ג"כ לא נצטרפו רק בשעת הגדה, ואך מה שהקשה הקצה"ח דעדי זוממין אף באומרים שלא ראו מחלון אחד למה לא יצטרפו כיון דהיו יתד בהגדה נראה פשוט כיון דלא נצטרף עדותן לענין נמצא אחד קרוב א"פ וגם לא נצטרפו לענין דבעי שיזומו כולן א"כ לא מיקרי היו יחד בהגדה ועדיין צ"ע:
ו) תקנת הקהל שחתם עליו עד פסול וכו' דאלו לא נתכונו להעיד. מכאן קשה לי על מ"ש הש"ך ס"ק ג' דבכולן לא נתכונו ג"כ עדותן בטל וא"כ מאי מהני כאן דהפסול לא נתכוין והרי כולן לא נתכונו ומ"ש הש"ך כאן דהריב"ש לאו מטעם זה אתי עלה רק דהבע"ד אינו בגדר עד כבר דחה התומים דבממון להרבה פוסקים אמרינן אדם קרוב אצל ממונו עיין סנהדרין (ד' ט') ולי נראה להוסיף דהרי מסתמא יש בעיר קרובים וא"כ נימא כיון דנתבטלו לקרובים נתבטל אף לרחוקים עיין לקמן סי' נ"א וע"כ עיקר הטעם משום דלא נתכונו:
ז) וכן כשאדם צריך לעדות ומצוה להכריז. הש"ך הקשה ממ"נ אם נתכונו בשעת ראי' כבר נתבטל ואם לא נתכונו א"צ להאי טעמא ומה שפירשו בזה האחרונים ודאי לא משמע כן בהרא"ש ואך בכולם לא נתכונו דסובר הסמ"ע דלא נתבטל עדותן והקשה הנתה"מ מזוממין עיין מ"ש ס"ק א' כעת ראיתי בדרישה דמתרץ זה ומחלק דכל שאין עליהם שם עדים ביאתן לב"ד הוא המצרפן אף בלא נתכונו כולם ועפ"ז נראה לפרש דברי הרא"ש והש"ע בפשיטות דאיירי בלא נתכונו ורק ביאתן פוסלן וכבר נתבאר כמה פעמים דעיקר ב"ד היינו ביושבין בתורת ב"ד עיין סי' ל"ט ובמ"ש סי' כ"ח וסי' מ"ו וא"כ אם הכריזו שיבואו עיקר ביאתן הוא ע"י הקריאה ואין נקרא באו לב"ד רק אותן שקראו ולא קראו רק הכשרים:
ח) לא נתבטל. עיין נחה"מ ס"ק ת' הקשה למה לא משכחת שבועת העדות בקרובים הא נ"מ בעדותן אם נתכונו להעיד שיתבטל עדות הכשרים ע"כ ותימה בעיני איך יעלה על הדעת דע"י שיוכל לבטל נקרא ע"ז שם עדות ומצינו גבי אשה יותר מזה דנאמנת חי' לומר זה כהן וא"כ וכי נאמר דמשכחת עדות בנשים וע"כ דכל דלאו בתורת עדות הוא אין עליהם חיוב קרבן שבועה וכן להעיד שמת בעלה ואך למה קרובים נאמנים שנתכונו או לא זה קושיא אחרת וצריך לומר כיון שהי' אצל המעשה קרוב לומר שנתכוין או איזה טעם אחר:
ט) שלא הכיר. עיין נתה"מ דאשה אינה מבטלת עדות ועיין הגהות א"ב הביא ראי' מנתגרשה ונתייחדה בעבד או שפחה ולי נראה דהיכי דא"צ עדים רק אנן סהדי לא נתבטל ע"י קא"פ דאל"כ צא ופרנס הא דקיי"ל דהיכי דדרין כדרך איש ואשתו הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה וא"צ קידושין אחרים הא אף קרובין יודעין וע"כ כיון דאנן סהדי לא שייך ביטול ע"י קרוב א"פ:
י) שהעיד עליו עיין קצה"ח ס"ק ז' לענין דיינים אי שייך בהם נמצא קרוב א"פ לבטל הדין והנה ראייתו מדלא פסלו היושבי קרנות לחד דגמיר וזה לשיטתו וכבר כתבתי בסי' ג' דכולם יש עליהם שם ב"ד ולא נקראו פסולין ועיין תומים סי' מ"ו דיש בזה מחלוקת בין האי"ז והראב"ד עיי"ש ס"ק ח' והמ"ל הביא דיש בזה מחלוקת רש"י והנ"י ורש"י דפי' גבי חליצה אם נמצא קרוב א"פ דאין כאן רק שנים משמע דלא נתבטלו כולם וחימה בעיני דגם הנ"י כ' שם כן אף דסובר דנתבטלו כולם גם מה שהביאו מאו"ז גבי חליצה כבר כתבתי בחידושי לאה"ע סי' קס"ט דהי' לו גירסא אחרת וגרם דאמר רב יהודא גר אנא ואמר לי' להנוספים קאמינא ואין משם ראי' דהתם הוי כקרוב החותם למילוי ובאמת צ"ע על הנ"י וגם שם כתבתי דאין ראי' מחליצה דהוא גמר הדבר וכמו שכתבתי בס"ק א' בשם הריטב"א גבי קידושין אבל בממון י"ל כמ"ש הישועות יעקב דדעתם לא בטל כמו דהולכין בדיינים אחר הרוב ולא אמרינן דהוי קבוע אך כעת ראיתי דיש אומרים דבחליצה צריך ב"ד משום הכתובה וקצרתי כאן יען כי כבר כתבתי שם בזה ועיין מ"ש עוד סי' מ"ו ודברי הנתה"מ צ"ע:
יא) נתבטל עדות הרחוק. התומים הביא דברי הכנה"ג דבפסול דרבנן לא נתבטל עדות הכשרים והתומים דחה דבריו דאין לחלק ונראה דהנה ודאי אם הי' הדין דלא בעינן תחילתו בכשרות לא הי' נתבטל ע"י מה שנצטרפו בשעת ראי' דהרי מ"מ עכשיו בעת הגדה אין הפסול מעיד ולא גרע מה שהי' עם הפסול בשעת ראי' מאם הי' בעצמו פסול וא"כ הרי מבואר בכתובות סוף פ"ב דגבי עדות דרבנן לא בעינן תחילתו בכשרות וא"כ ה"נ אף אם יעיד הפסול שוב מדאורייתא א"צ עדות דהא מדאורייתא כשר הוא וא"כ א"צ רק עדות דרבנן וכשר תחילתו בפיסול שוב לא מזיק מה דנצטרף בשעת ראי' ודוק כי נאה הוא ע"ד החידוד. ואך להסוברים דכל דאין ראוי מדרבנן הוי אינו ראוי מדאורייתא וכן מהסברא דהא אין מקבלין עדותו א"כ הוי כפסול מדאורייתא ועוד כיין דאין מקבלין עדותו הוי עדות שאי אתה יכול להזימה ויש לעיין מסוגיא דשבועות דיש מ"ד דעד הפסול מדרבנן חייב קרבן שבועה והא אין יכול להזימו ושוב פסול דאורייתא ודוק כי המה הערות חדשות: