אבני החושן חלק א· רבי שלמה רייזנר
חו"מ · סימן לד
א) ואצ"ל מיתת ב"ד. התומים ס"ק א' כ' דבעבר על לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אף דאין לוקין העדים נפסלין דהרי הא דאין לוקין הוא אינו לקלות האיסור ע"כ וצ"ע בעיני דהא הטעם דבעינן לאו שיש בו מלקות הוא משום דהתורה קראתו רשע והי' אם בן הכות הרשע וכתיב אל תשת רשע עד וא"כ הרי מצינו בכתובות (ד' ל"ה) דפריך הש"ס לר"ל דחייבי מלקות שוגגין פטורין מתשלומין מאן תנא דפליג על רנבה"ק ואית לי' דכרת אינו פוטר הא פטור מטעם מלקות ומשני ר' יצחק הוא דמלקות בחייבי כריתות ליכא ע"ש והרי שם ג"כ ר"ל דאית לי' חייבי מלקות שוגגין פטורין הוא דיליף רשע רשע וע"כ בחייבי כריתות לר' יצחק דאין לוקין לא נקרא רשע אף דאין זה לקלות האיסור וצ"ע:
ב) החולק עם הגנב. בתשו' מהר"ם לובלין הביאו בשע"מ כ' דבבא לידו הגניבה והחזירו לגנב לא נפסל כיון דאין עליו רק חיוב השבת אבידה ע"כ ונראה דאם כפר הוי כופר בפקדון ונפסל עיין סי' שמ"ח:
ג) טבח שיצא טריפה מתחת ידו. הסמ"ע כ' דבטובח לאחר אף דעובר על לאו דלפני עור לא נפסל והנתה"מ הקשה דאף באין בו מלקות עכ"פ נפסל מדרבנן ונראה דכונת הסמ"ע דהיינו רק ביצא מתחת ידו ועדיין לא האכיל ורק רצה להכשיל ומ"מ בשלו נפסל משום חימוד ממון וצ"ע לדינא:
ד) עד זומם. השע"מ רוצה לומר דעד האומר שקר העדתי דנפסל ממ"נ כיון דעכשיו אומר שקר והקשה מכתובות (ד' י"ח) בעדים שאמרו אנוסים היינו מחמת ממון דאינם נאמנים ונתקיים השטר והרי ממ"נ פסולין ואיך נאמנים לענין קיום עיי"ש ולדעתי פשוט דאין נפסל דאין זה בגדר עדות כלל רק כמספר שקר בעלמא וכן מבואר ברמב"ן הובא בחידושי רע"א בכתובות שם ואף דעד שהוכחש דג"כ אינו נאמן נפסל היינו בנתכחש ע"י אחר ותימה על השע"מ דהוא בעצמו כ' לקמן ס"ק כ"ה דאינו נפסל ע"פ עצמו אף היכי דחזינן כונתו לתרץ דבריו והביא הרבה ענינים כעין זה:
ה) עד שיאמרו שטר זה בזמנו כתבנוהו. התומים הקשה נימא דמ"מ שטר מאוחר הוא ומה שאומרים בזמנו כתבנוהו הוא שקר ולא יפסלו והביא דברי הטו"ז וכ' שאין דבריו מובנים ועיי"ש דכ' כיון דודאי נפסלין מהיום שוב אין ליישב אותם ונפסלין למפרע וסיים בצ"ע ולי נראה להסביר הדברים דהרי בכל עדים שהוזמו לא אמרינן דהמעשה אמת רק ביום אחר הי' ואמרינן דכל המעשה שקר דאם אמת הי' לא, הי', משקרין בהיום וה"נ דכיון דלא אמרינן דהשטר אמת אף מיום שהוחזק משום דמסתמא כל שטר כותבין ביום הלואה רק כדי שלא לפוסלן תלינן שאחרוהו וכאן דאומרים בזמנו כתבנוהו והם נפסלין אמרינן דכל המעשה שקר ודו"ק ועיין סי' למ"ד מ"ש דבהעידו ע"פ כיון שלא העידו בתחילה שום זמן שוב אין נאמנים לפסול עדותן שכבר נחקיים ע"י הכחשת הזמן:
ו) אם יש עדים שיודעין שחתמו ט"ז השטר. עיין סמ"ע ס"ק כ"ב דהיינו דהעדים לא ראו זמן הנכתב בשטר דאל"כ הוי הם ג"כ עדי הזמה והתומים והנתה"מ פירשו דמ"ש הסמ"ע דהוי הם ג"כ עדי הזמה ר"ל דעדים שראו שחתמו הם ג"כ מזימין עדי השטר עיי"ש ולא ידעתי כלל מה קאמרו דמאי נ"מ כלל אם הם ג"כ מזימין גם ממ"נ אם אומרין שבאמת בזמנו כתבו א"כ אדרבה מסייעו להו ואם אמרו דאחרוהו א"כ פשוט דכשרים ואף דעדי השטר אמרו בזמנו כתבנוהו תימה לומר דעי"ז יפסלו כיון דיש עדים דכשרים הם ואיך יפסלו ע"י סיפור שקר בעלמא עיין לעיל ס"ק ד' ואם אומרין דהקדימו זמנו פסולין מטעם שחתמו על שטר מוקדם ואין זה ענין לדין הנזכר בש"ע אכן פשוט דכונתו דאם אמרו שחתמו בזמנו נעשו הם ג"כ מוכחשין ע"י עדי הזמה ומ"ש הוי עדי הזמה אינו מדוקדק ור"ל עדי הכחשה ושוב הם אינם נאמנים ופשוט. ואך בדין זה באם יש עדים שחתמוהו בזמנו נגד המזימין אם עדי השטר נפסלין והנה ודאי דלמפרע אין נפסלין דהרי אותם שראו השטר אומרים דכשרים הם וא"כ ודאי דלא נפסלו ע"י העדים דמסייעין להו ואך אם נפסלו מהיום יש לעיין ולכאורה זה, הוא הדין דלק ין סעיף כ"ת בשני כתי עדים המכחישין זא"ז בא' אם הוא פסול דמבואר דהוי פסול מספק אכן י"ל כאן דאף המזימין לא הוי כאומרים עליהם שפסולין הם דאף דכתבו הפוסקים ליתן טעם בהזמה דנפסלין דהוי כמעידין על גופן של עדים זה רק לסברא בעלמא דבאמת קיי"ל עד זומם חידוש הוא וכיון דכאן לא נעשו זוממין כיון דיש עדים המסייעין להו שוב לא הוי עדי השטר ג"כ רק כעדי הכחשה ובאה בפ"ע ומעידה כן נראה לכאורה אך עדיין יש לעיין בזה:
ז) נפסלו למפרע מיום שנודע שחתמו. התומים הקשה לפי מ"ש הרשב"א הובא ביו"ד דבהוגלד פי המכה אסרינן הגבינות למפרע ולא אמרינן עתה נטרפה ועיין פ"מ ביו"ד סי' ק"ה דכל שידענו שהי' לה זמן שהיתה ודאי כשירה אין אוסרין למפרע א"כ ה"נ הי' להם חזקת כשרות ויש לעיין בזה כתבתיו במקום אחר:
ח) עד החתום בשטר שמת והעידו עליו שהלוה בריבית וכו' תולין דשל עכו"ם הלוה. הנה מ"ש שמת משמע דבחייו לא תלינן שהלוה בהיתר וצ"ט למה ואולי דאם הוא בחיים יכולין לשאול אותו ואם אינו מתרץ עצמו נפסל ולכאורה איך נאמנים להשים עצמו רשע ואפשר דיהי' מכאן ראי' למ"ש המ"ל פ"ד מה' מלוה דכל שראינו האיסור בעינינו נאמן להשים ע"ר ואף דתמהו על המ"ל מהא דאמר גבי אכלתי חלב דיכול לומר מזיד הייתי והקשו התוס' הא אין אדם מע"ר ולדברי המ"ל מאי קושיא דשם ראינו האיסור בעינינו ולי נראה דשם ודאי הי' נראה מתוך הענין דהי' שוגג דאל"כ איך מחייב ר"מ קרבן ולכן לא הוי כראינו האיסור אבל בנידון דהמ"ל דתתמו על שטר שיש בו ריבית אף דאנו אומרין דלא ידעו מהאיסור היינו משום חזקת כשרות בדבר שהעולם דרך לטעות בו אבל מ"מ באין מתרצין עצמם יכולין לפסול עצמן ועיין פתחי תשו' לקמן סעיף כ"ה בשם מהר"ם לובלין דהשיג על הר' פריש דכ' דהיכי דבאו להנצל עצמן משימין עצמן רשעים ואפשר דזה תלוי בספיקו של המ"ל ודו"ק:
ט) המוסרים. הפ"ת כ' בשם הפ"מ בענין מסור שלא הכריזו עליו ופלפלו האחרונים וכתבו דאי דינא דגרמי דרבנן אינו פסול רק מדרבנן צריך הכרזה וי"א דמ"מ אסור לגרום היזק מדאורייתא ודבריהם לכאורה תימה בעיני דנראה דפסול מסור אין הטעם משום גורם היזק (בכל גורם היזק ואף במזיק לחבירו ושרף ממונו צ"ע אי מיפסל) ואך נראה דפסול אסור הוא משום דפקר וכן בתפילין שכתבו מסור אמרינן דכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה וכן שחיטתו אסורה הרי דיצא מכלל ישראל והוי כאפקורוס ויש לעיין בתבואות שור יו"ד סי' ב' ואינו לפני:
י) קודם שהכריזו. הסמ"ע ס"ק נ"ו כ' דלאותו עדות שבעבור זה נפסל א"צ הכרזה כ"כ הנ"י והתומים כ' דכן משמע נמי מהתוס' דהקשו בב"מ דאף כי יהיב דמי נמי חמסן הוא וקשה הא אכתי לא הכריזו תלא ע"כ דלאותו דבר א"צ הכרזה ולי צ"ע דהרי כל הטעם דצריך הכרזה הוא משום דכל שהפסול דרבנן לא רצו להפסיד הלקוחות שלא ידעו פס לו וא"כ התוס' דאיירי לענין שבועה א"צ הכרזה ובזה יש לתרץ ג"כ מה שהקשה התומים על הריב"ש דאית לי' דאף לאותו עדות אין נפסל כ"ז שלא הכריזו והקשה התומים דא"כ מאי פריך הש"ס בב"מ ותיפוק לי' דהו"ל רועה והא לא הכריזו ולמ"ש אין קושיא דלשבועה פסול אף בלא הכרזה אך זה יש לעיין לשיטת הריב"ש דהא עדות בשטר לשיטת הרמב"ם הוא רק מדרבנן ומ"מ פשוט דחתמו בשטר מוקדם השטר פסול וכן הריב"ש איירי בשטר שיש בו ריבית וקאמר דאיירי בריבית דרבנן אבל ריבית דאורייתא נפסלין אף דעדותן לא הוי רק דרבנן ויש ליישב ולא רציתי להאריך:
עוד כ' התומים דהרשב"א הביא קושיית התוס' דאף ביהיב דמי אכתי חמסן הוא ומתרץ דלא הכריזו וא"כ נשמע דהרשב"א חולק טל הנ"י ולפמ"ש בלא"ה לענין שבועה א"צ הכרזה ולכן נראה דכונת הרשב"א דסובר דע"ז לא קשה איך נשבע דכיון דיהיב דמי ומורי היתרא לא ניחוש דישבע לשקר רק כיון דפסלוהו רבנן לעדות לכן אף לשבועה פסול וע"ז שפיר מתרץ דלעדות ג"כ לא נפסל כיון דלא הכריזו וממילא אין פסול לשבועה, וא"כ אין ראי' דהרשב"א יחלוק על הנ"י ודו"ק כי הוא נכון בסברא:
יא) שאין אדם משים עצמו רשע. הפתחי תשו' הביא דברי מהר"ם לובלין והר' פויש הובא לעיל ס"ק ת' וכ' דמ"ש הכנה"ג בשם המרדכי דלענין ממון משים ע"ר הוא כה"ר פויש ולא דק דאין כונת המרדכי לומר דהיכי דבא לפטור מממון אף לעדות נפסל ורק כונתו דאף דאין משום עצמו רשע יכול לפטור עצמו מממון בדבר דמשים ע"ר ויש פלוגתא בזה ביו"ד ה' ריבית וכבר בארתי הדברים בתשו' העתקתי אותה באה"ע סי' קט"ו לכן קצרתי פה: יב) שהלוה לי בריבית. המרדכי כ' דדוקא אם לא נתן עדיין דאל"כ הוי נוגע והריב"ש השיג עליו דכיון דפ"ד לא חיישינן אף דכבר נתן והש"ך הקשה עליו והוכיח דבנוגע לא שייך פ"ד דהרי גבי ס"ת שנגנב צריך סילוק וכן בארים שבא להעיד עיי"ש ולי נראה דאין כונת הריב"ש רק לומר דהיכי דתחילת ביאתו הוא רק לפוסלו ויודע דנגד עצמו אינו נאמן וא"כ לא בא לתבוע ממון כלל ומה ירויח דיפסלנו לכן נאמן ומאי דנקט ת"ד הוא רק לשון מושאל וכונתו דנאמן ע"ז ולא ע"ז וא"כ מהסברא יכול לפוסלו וכן משמע לעיל ברמ"א גבי קרובי נרצח דאם אין באין רק לפוסלו נאמנים ואם נאמר דלוה בריבית לא נפסל עד שיתן ע"כ דאיירי הכא שכבר נתן וכהריב"ש ואך בחו"י ראיתי דדייק באמת מדברי המרדכי דאף לוה נפסל קודם שנתן: יג) שנים שהעידו באחד שהוא פסול וכו' ה"ז פסיל מספק. עיין באחרונים הקשו מ"ש משני כתי עדים המכחישין זא"ז דכל אתת באה בפ"ע ומעידה ומכח ספק מוקמינן להו אחזקת כשרות ונראה ע"פ מ"ש לעיל סי' למ"ד דלכן תרי ותרי הוי ספיקא דאורייתא ולא מוקמינן אחזקה דלא עדיפא חזקה מעדים ותרי כמאה וא"כ כאן פסול שפיר מספק אבל בשני כתי עדים המכחישין זא"ז דאין מעידין על גופן של עדים רק ע"י העדתן אנו באין לפוסלן אין כאן שים דבר לסתור חזקה שלהן כיון דבעת שנולד הספק אנו מעמידין אחזקתן ויש להעמיס זה בדברי הב"ח שהביא הקצה"ח. ובזה נראה דמה דמצינו באחרונים פלוגתא בא' הפסול מספק מכח פלוגתא דרבוותא דיש שכתבו דזה הוא הדין דכאן דבתרי ותרי פסול מספק ולפמ"ש אין דמיון דהרי החזקה שלו לא נתבטל ע"י עדים ודו"ק ועיין מ"ש בזה בחידושי לאה"ע סי' י"א ס"ק י"ג לתרץ דברי תשו' הרמ"א מה שהקשה עליו הנו"ב סי' ע"ב: יד) הקצה"ח ס"ק ה' כ' בדין המבואר לעיל באם אין ידוע אם עבר קידם שהעיד מוקמינן גברא אחזקה וכל מה שהעיד כשר והקשה הקצה"ח מ"ש ממקוה שנמדד ונמצא חסר דאמרינן העמד טמא על חזקתו והרי חסר לפניך וה"נ נימא העמד ממון על חזקתו והרי פסיל לפניך ולי נראה דדוקא הטמא שבא לטהר ע"י מקוה זו ועל המקוה יש ריעותא דחסר לפניך וא"כ הריעותא בא על חזקת הטמא בדין הוא שיצטרפו אבל הכא אף דהעד פסול אין ראי' דאין הלוה חייב ואין חזקת הממון ראי' דנפסל קודם ורק דאין מוציאין ממון ע"י פסול אבל עיקר יש רק לדון אימת נפסל שפיר מוקמינן העד על חזקתו וזה ברור ועיין מ"ש לקמן סי' ס"ג: