אור ברסלב
אבני החושן חלק א חו"מ › סימן כג

אבני החושן חלק א· רבי שלמה רייזנר

חו"מ · סימן כג

סימן כב

א) נאמן הדיין וכו' נסתלקו מלפניו אינו נאמן אם אין בידו פס"ד. והיינו דבגמר' פרכינן ולחזי זכותא דמאן נקט ומשני שנקרע ופירשו דפריך למה בנסתלקו אינו נאמן לחזי בפס"ד א"כ משמע דביש בידו פס"ד אף לאחר שנסתלקו נאמן והש"ך ס"ק הביא דהריטב"א הקשה כיון דאינו נאמן אף זכותא דנקט לא מהני לכן פירש דקושיית הש"ס קאי ארישא דלמה צריך לנאמנותו נחזי הפס"ד ע"כ ואני לא אבין תרוצו דהרי כ' דאם אינו נאמן אף פס"ד לא מהני וא"כ מה תיקן במאי דקאי ארישא הא מ"מ ע"כ צריך לומר דנאמן ברישא לכן מהני הפס"ד וא"כ מאי פריך ונחזי דאין צורך לנאמנותו נחזי פס"ד דאם לאו נאמנותו אין הפס"ד מועיל והי' נראה קצת לומר דכתיבת הפסק זה הוי גמ"ד כיון שהי' דרכם לכתוב פס"ד וא"כ יכול לכתוב זה חייב וכו' כמו שיכול לומר וא"כ פשיטא דנאמן אך זה דוחק דא"כ אף בנסתלקו יכול לכתוב פס"ד ואפשר דבאמת אם עדיין לא נכתב יוכל לכתוב וגם סיפא מיירי כשנקרע והיינו שכבר נכתב או שטוען שזה פס"ד אחר אכן ודאי זה דלא משמע כן בהפוסקים שיהא נאמן בלא נכתב הפס"ד וצ"ע:

ב) נסתלקו מלפניו אינו נאמן. הקצה"ח הקשה למה אינו נאמן והרי עד האומר מפי עד הראשון נאמן והנתה"מ מתרץ ודבריו קצת מגומגמים וכונת תרוצו נראה דזה דוקא אם השני נאמן מטעם נאמנות אז הראשון יותר נאמן אבל כאן אין הבע"ד נאמן מטעם נאמנות רק משום דמוחזק וכדומה ולכן נתבטל נאמנות הדיין ולא שייך הראשון נאמן ונכון הוא רק מ"ש ועדות החכם לא נתבטל וע"א נאמן באיסורין אינו מדוקדק ואין בו צורך רק דשם דאין השני נאמן אישתכח דשיקר בדבריו ודו"ק:

ג) ודוקא בשודא דדייני. עיין סמ"ע כ' ודינא דהנהו או יתפשרו או יחלקו ביניהם ועפ"ר ע"כ ולס' הפרישה לא זכינו בסי' זה והוא תימה לפענ"ד דלמה עזב דין הפשוט דאם שניהם אין מוחזקין הדין כל דאלים גבר דזה ממש הדין דזה אומר דידי הוא וזה אומר דידי כיון דכ"א אומר שהדיין זיכה אותו ובמונח ביד אחר הדין דיהא מונח דאחד מהם רמאי וזה פשוט. והנה מכאן מוכת דאף במה שאין אחד מוחזק אינו נאמן ע"א ולא כמ"ש קצת האחרונים:

ד) אבל דין התלוי בטענות לא שייך בו נאמנות. צ"ע דהא אפשר שטעה בשיקול הדעת שוב מצאתי שכבר הרגיש בזה התומים לקמן סי' כ"ה ואי"ה נדבר מזה שם עיי"ש ס"ק ו':

ה) ודוקא בשודא דדייני. עיין ש"ך דהב"ח כ' דאף שאר דברים כשקבלהו לפי אומד דעתו והש"ך חולק דהרי התוס' פירשו דלא כרש"י וסוברים דדין התלוי בסברא אין זה שודא ויכול לחזור ולדון ועיין מ"ש לקמן סי' בדברי התוס' דהרי ודאי גם התוס' מודים דאף בשודא התלוי בסברא מ"מ אפשר דישתנה הדעת מדלא הקשו על רש"י דא"כ איך אפשר דר"נ ורב ששת דזה אוקים לרמי ב"ח בנכסי וזה אוקים למר עוקבא ב"ח וע"כ דיש מ"מ סברא לכאן ולכאן והדיין כמו שזכה החליט ואין יכולים לעשות עוד שודא א"כ גם מכאן לא קשה דגם שודא נחזור ונדנייהו ולמ"ז אף רוב הפוסקים פירשו כר"ת מ"מ בזה מודים לרש"י דאומד הדעת אפשר שישתנה ושפיר כ' הב"ח כו נלפענ"ד ברור לדינא: ו) ובלבד שלא יסתור טענות הראשונות. הש"ך ס"ק ה' פירש דארישא קאי דאמר בעומדין לפניו נאמן ע"ז קאמר דבסותר טענות הראשונות אף בעומדין לפניו אינו נאמן ע"כ ותימה בעיני דהרי במה דפריך הש"ס ולהדר ולדיינו הקשה הריטב"א דלוקי כגון שסותר טענות הראשונות דאי אפשר דידיינו עוד ומי' דמסתמא איירי ביש שטרי טענות וסיים בהדיא שם דאם אין שטרי טענות והדיין אומר שסותם הטענות אז בעומדין לפניו נאמן עיי"ש. שוב עיינתי דגם התומים השיג על הש"ך מדברי הריטב"א רק כ' מדהקשה הריטב"א דלוקי שסותר הטענות משמע דאף שסותר הטענות נאמן ולא עיין דבהדיא כ' כן הריטב"א בפירוש דלא כהש"ך וא"כ דברי המחבר עולין כפשטן וקאי על מה דסליק דקאמר דדין התלוי בטענות לא שייך נאמנות ע"ז אמר דבסותר הטענות צריך לנאמנותו ואין חוזרין ודיינין רק נאמן הדיין והנתה"מ כ' דהרשב"א כ' כהש"ך ועיינתי שם ולא מצאתי:

ז) אבל שנים נאמנים לעולם ואפי' יש שני עדים המכחישין אותם. והטעם כ' הרא"ש בתשובה משום דעליהן רמיא עיין סמ"ע ס"ק ז' ובהגהות א"ב הקשה א"כ אם הזמינו כת אחת יהיו הם נאמנים יותר מעדים אחרים והב"ח כ' סברא דיש לפקפק עלי' ע"כ והב"ח כ' וז"ל הם שמעו מפי הדיינים אבל שם שניהם שמעו מפי המקנה ע"כ ונראה דכונת הב"ח הוא ע"פ מה דכייל לנו הרמב"ן המובא בקצה"ח ר"ס זה דכל עד מפי עד והראשון מכחיש הראשון נאמן וה"נ העדים שאמרו מפי הדיינים לכן הדיינים נאמנים יותר:

תוכן העניינים

אבני החושן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה