אבני החושן חלק א· רבי שלמה רייזנר
חו"מ · סימן כב
א) מי שקבל עליו קרוב וכו' אם קנו מידו. השע"מ ס"ק ד' כתב דמשמע מתשו' הרשב"א דאם שכ"מ ציוה שכל ספק שיהי' בצוואה שידון הקרוב אף בלא קנו מהני ואין היורשים יכולים לחזור ע"כ ותימה בעיני דהא לקמן סי' ר"נ סעיף א' מבואר ברמ"א והוא ג"כ מתשו' הרשב"א דמי שציוה שפלוני יעשה בנכסיו לחלק לפי דעתו כיון שלא נתנם לו וכבר נפלו נכסי קמי יתמי לא אמרינן דמהני צוואתו ועיינתי בב"י סי' ז' בתשו' הרשב"א שדייק מינה השע"מ ואין שם שום הוכחה רק דשם רצו היתומים לפסול אחד מלהיות עד בצוואה בעבור שאמר שיהי' דיין א"כ פסלו מלהיות עד ע"ז אמר שאינו פסול והשכ"מ לא פסלו דהי' סבר שיוכל להיות דיין ועד עיי"ש א"כ אין זה ענין לזה ואדרבה מוכח שהוא אינו דיין בדבר מדהוי עד ודו"ק: ב) אבל אם קבלו כתרי דאיכא תרתי לריעותא אפי' אחר גמר דין יכול לחזור בו ואם קבל חד כשר כג' כ' הסמ"ע דלא הוי רק חדא לריעותא דשם פסול חד הוא והש"ך חלק עליו דדוקא במקום שנים אבל במקום ג' הוי תרתי לריעותא והתומים הביא ראי' להסמ"ע מהא דנאמנים עלי ג' רועי בקר אף דכל הג' פסולין ואיכא שלש ריעותות אלא ע"כ דשם פסול חד הוא לא הוי רק חדא ריעותא והקצה"ח דחה ראייתו דהרי סגי בחד גמור ושני הדיוטות וא"כ אין כאן רק חד פסול ומה שדחה הנתה"מ דברי הקצה"ת דשם פסולין מחמת רועה עיי"ש וזה חימה דא"כ הוי תרתי ריעותות פסולי ולא גמירי וממילא הוי תרתי לריעותא וע"כ איירי או בלא הכריזו עליהם או ברועה בהמות של אחרים וכן הוא בחידושי הר"ן על מה דאמרינן דאי אשמעינן אבא ואביך ה"א משום דכשרי לעלמא אבל חד כבי תרי אימא לא והקשה הר"ן דהא תנן נמי ג' רועי בקר אף דלעלמא נמי פסולין ותי' כיון דלא פסולי רק משום דלא גמירי הוי כלא פסולי לעלמא הרי דאיירי ברועה דאין פסול רק משום לא גמירי וכן כ' השע"מ (ומ"ש השע"מ דאיירי בקיבל עליו סתם רועי בקר לכן אמרינן דכונתו הי' לכשרים אין נראה דכיון דטען בפניהם יודע מי הם וגם יש לעיין אי מהני הקבלה בלא פירש שמותיהם ועיין בנתה"מ לעיל סי' י"ב גבי פשרה) אך השע"מ הקשה על סברת הקצה"ח דסגי בחד דגמיר דמ"מ להרמ"ה דסבר דבעי תלתא גמירי מאי איכא למימר ואך שם רוצה לחלק בין ג' לכאן דתרתי לריעותא משום גוזמא הוא וכן אחד במקום ג' אבל תלתא דלא גמירי לא הוי גוזמא ורק השע"מ כ' טעם דבחד כשלשה לא הוי תרתי לריעותא דבאמת א"צ ג' רק שלא יהי' ב"ד שקול ואם הוי ידעינן בשנים דישוו עצמם הוי סגי בשנים לכן ביחיד לא צריך רק שיהי' כשנים ואין דבריו נ"ל וכבר השנתי עליו לעיל סי' ג' וכעת ראיתי דהתוס' סנהדרין (ד' ו') ד"ה בצוע דכתבו דר"מ דמקיש פשרה לדין וצריך שלשה מ"מ צריך שישוו כולם ולפי דברי השע"מ יקשה למה בעי ג' דהרי אי ידעינן דישוו עצמם אף בדין סגי בשנים אלא ודאי דאין מקום לדבריו וגזה"כ הוא מלהטות דבעינן ג' ודו"ק כי קצרתי. והנה בהר"ן משמע כהתומים דבג' רועי בקר הטעם דלא הוי רק חדא רעותא משום דשם פסול חד הוא ורק קצח נראה דמחלק בין קבלינהו ביחד לקבלם בזה אח"ז עיי"ש בחידושיו דכ' כדברי התוס' (ד' כ"ג) ד"ה ואמר ר' דימי דשם בגמר' דאמר זה פוסל דיינו של זה כגון בקבל עליו כבי תרי ופריך מאי קמ"ל דיכול לחזור חנינא נאמן עלי אבא וכו' ר"מ אומר יכול לחזור בו ואמר ר' דימי כגון שקיבל עליו בחד והקשו התוס' דלמה הוצרך לאתויי הא דרב דימי ותירצו התוס' והר"ן דאי לאו דר"ד ה"א דמיירי בקבל עליו אביו כג' והוי תרתי לריעותא לכן יכול לחזור ולא יקשה תנינא לכן מביא מר"ד והקשה הר"ן דהא שם במשנה תנן נמי ג' רועי בקר דלא הוי רק חדא ריעותא ומ"מ קאמר ר"מ דיכול לחזור וא"כ מאי הוצרך לר"ד ותירץ דשם בקבלינהו זה אחר זה שלשה פסולין דהוי ג"כ תרתי לריעותא ע"כ ולפי דברי הקצה"ח דכ' כיון דסגי בחדא דגמיר לא הוי רק חדא ריעותא א"כ אף בקבלינהו זא"ז למה יהי' תרתי לריעותא וע"כ דהטעם כמ"ש התומים דשם פסול חד הוא ורק בקבלינהו זה אחר זה הוי תרתי לריעותא ומ"מ י"ל דהר"ן לא כ' זה רק דהוי אמרינן הכי אבל למסקנא אפשר דאף בקבלינהו זא"ז לא הוי רק חדא ריעותא ודו"ק:
ואגב אביא מ"ש בחידושי ליישב קושיית הר"ן למה הוצרך לר"ד והרי מג' רועי בקר שמעינן דבחדא לריעותא ג"כ יכול לחזור ואני לא אבין קושייתו דכבר הבאתי דהר"ן הקשה דרועה הוי תרתי לריעותא פסולי ולא גמירי ותי' דשם לא איירי בפסולין כמו שהבאתי לעיל וכ"ז לפי האמת דתרתי לריעותא פסולין מפרשים כן אבל אי לאו דרב דימי והיינו צריכין לפרש המשנה דאיירי בתרתי לריעותא ולכן קאמר ר"מ דיכול לחזור היינו מפורשים דאיירי בפסולי ולא גמירי ותימה על הר"ן שלא ירד לזה וצע"ג: והנה מדברי רש"י שם ריש פ' זה בורר משמע קצת כהש"ך דחד בתלתא הוי תרתי לריעותא דשם סוף העמוד ד"ה נאמן כ' רש"י בדיינים קמיירי מדקתני שלשה רועי בקר ולכאורה מאי בעי רש"י בזה דמאי נ"מ אי איירי בדיינים או בעדים ונראה דגם רש"י הרגיש בקושיית התוס' דמאי צריך לאתויי הא דרב דימי וניחא לי' בתי' התוס' דלולי ר"ד הוי מוקמינן בתרתי לריעותא אך הוקשה לו לרש"י דאף דלפי האמת מוקי רב דימי שקבל עליו בחד משום דאף בחדא לריעותא יכול לחזור לר"מ אבל אכתי במשנה היינו יכולין לפרש דאיירי בתרי ריעותות דהיכן מוכרח דברי רב דימי במשנה לזה פי' רש"י דדברי ר"ד הוא מוכרח דקיבל אביו כחד דהא בדיינים קמיירי ואם קיבל עליו חרי ריעותות למה לי דנקט אבא ואביך אף בחד כשר יש תרי ריעותות גבי דיינים כגון דקבלו בשלשה אלא ע"כ דאין כאן פסול רק מחמת קרוב ודוק והוא ע"ד הפלפול:
ג) ולענין עדות מיד שהעידו אין יכול לחזור בו. התומים הביא תשו' ראב"ן באחד שאמר אשתך תהא נאמנת עלי לומר שלא פרעתי ובאה אשתו ואמרה שלא פרע ופסק כיון דעדיין לא הי' גמר דין יכול לחזור בו וכ' הב"ח דמשמע דהראב"ן חולק על הרמ"א והתומים כ' דהרמ"א לא אמר רק בעד שאין יכול לחזור כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד הוי כגמ"ד אבל אשתו של מלוה כיון דאם פרע לה פטור הוי היא הבע"ד ויכולה לחזור א"כ לא הוי גמ"ד ע"כ ודבריו צ"ע בעיני. והנה מ"ש דאם פרע לה פטור לקמן סי' ק"כ בסמ"ע מבואר דרק באשה הנו"נ מהני כשפרע לה ואך אף אם נוקי באשה הנו"נ מ"ש דתיכף כשהעיד כיון שהגיד שוב אין חוזר לכן הוי גמ"ד צ"ע דעיין לקמן סי' כ"ח בקצה"ח בשם הירושלמי דאף אם הבע"ד הכשיר קרוב או פסול מ"מ אינו בגדר עד ולא חל עליו אם לא יגיד ונשא עונו ולפ"ז הי' נראה דג"כ יכול לחזור בו מטעם זה דהרי אינו בגדר עד אך נראה דודאי אינו יכול לחזור בו אך לא מטעם עד שהעיד רק כיון שהכשיר אותו וקבל על עצמו שכדבריו כן יקום אדיבור ראשון הימני' או מטעם שכ' הרמ"א דתיכף שהעיד נגמר הדין א"כ תו ליכא בחזרה דכבר נגמר עדותו אבל ודאי אם לא הוי גמ"ד ועדיין לא נתקיים עדותו יכול בודאי לחזור והתומים עשה מהסיבה מסובב במה שאמר כיון דאין יכול לחזור הוי גמ"ד דאדרבה הגמ"ד הוא הסיבה שאין יכול לחזור וא"כ גם באשתו של מלוה כיון שהגידה נתקיים הגמ"ד ואין שייך חזרה כמו עד אחד שקיבל עליו אך אנחנו נוכל לקיים דברי התומים ולומר דעד כשר שקבלו כב' כיון דבלא"ה אין יכול לחזור יודה הראב"ן וצ"ע בזה א"כ ודאי דברי הב"ח נכונים דיש פלוגתא בזה וכן כ' הנתה"מ אך הנ,ה"ח כ' דשם בלא"ה יוכל לחזור דהוי תרתי לריעותא ודבריו נכונים כיון דהלוה מוחזק ואך נ"מ במקום דהעיד ללוה אם יוכל המלוה לחזור או במקום דאין כאן רק ריעותא אחת:
ד) נגמר הדין אינו יכול לחזור והוא שלא נודע שטעו. הש"ך ס"ק ט' כ' דאם כבר הוציא אף שנודע שטעו אין יכול לחזור ע"כ ולא משמע כן בתשו' הרא"ש שהרי כ' לא קבלינהו לענין שיטעה וכיון דבטל הקבלה מאי מהני אם כבר הוציא ויען כי עיקר הדברים שייך לסי' כ"ה לא עיינתי כעת בזה ועיין טו"ז דבקיבל ע"ה הוי אפי' לטעות ע"ש והראי' שהביא מהמרדכי אין ראי' לפי מה שפי' הבדה"ב דשם איירי בקבל העכו"ם לעד ומה שכ' והרגיש שהי' מטעה נראה פרושו דהיינו שבתחילת דבריו הרגיש שאין אומר אמת ורצה תיכף לחזור קודם שהעיד (עיין תומים) וגם לפעמים יכול לומר שקבל את הע"ה ע"ד שישאל וצ"ע בזה:
ה) ואם כופר ואומר לא קבלתי עלי לדון ישבע. עיין סמ"ע ס"ק י"ג דהיינו היסת דאין זה כפירת ממון והש"ך השיג עליו דאף ש"ד משביעו אם אינו קרוב או פסול. והנה יש לעיין בזה אם צריך תיכף לשבע דאפשר דכיון דאף אם ידונו אח"כ יתחייב בדין למה יצטרך לשבע ועיין סוף סי' פ"ב דאינו מחויב לשבע עד שיבטל כל ראיות ואף דבסי' ע"ג מבואר דאף בהכחשה בזמן מחויב לשבע אף ש"ד וא"כ ה"נ י"ל דכיון דלפי דברי הדיין מחויב לשלם מיד נשבע ש"ד אך מ"מ יש לחלק קצח אך בודאי אם ידון אח"כ בפני ב"ר אחר והיינו שטוען טענות אחרות ואומר כיון שלא קבלו יכול לחזור ולטעון וע"י טענותיו זכה אח"כ בזה ודאי ישבע ש"ד אבל אם אין נ"מ רק נגד הזמן אפשר דהנכון כהסמ"ע דלקמן סי' ע"ג נמי כתבו המהרי"ט והתומים דאין כאן רק היסת ועיין שם בקצה"ת:
ו) אבל אם כבר דן לפניו לא יוכל לחזור. הש"ך ס"ק ט"ו הקשה כיון דהקנין לדון לפני עכו"ם אינו כלום למה לא יוכל לחזור והנתה"מ ס"ק ה' הוקשה לו דהרי בכל הפסולין מהני הגמ"ד אף בלא קנין לכן פירש דכוונת הש"ך דכאן לא מהני בלא קנין דהוי תרתי לריעותא ולפי דבריו אם כבר הוציא יכול לומר קים לי דאף בתרתי לריעותא מהני קבלה ולענ"ד לא נהירא דבלשון הש"ך משמע דפשיט דלא מהני אף להמתבר דסובר דאף בתרתי לריעותא מהני הקבלה אכן נראה דברי הש"ך פשוטים דכיון דהקנין לא מהני כ"ש הקבלה לדון לפניו ובלא קבלה פשיטא דלא מהני נגמר הדין ואף בכבר תפס לא מהני ופשוט וטעם דלא מהני הקנין דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני אך ראיתי בתומים שכ' דכאן לא שייך דמילתא דאמר רחמנא לא תעביד לא מהני דהא לקיים הפסק ליכא איסור ולא אבין דבריו דמ"מ הקבלה הוי מילחא דאמר רחמנא לא תעביד ולא מהני ממילא הוי הפסק בלא קבלה. ומה שהקשה התומים דלימא הש"ס בתמורה הך איכא בינייהו בין רבא לאביי נראה דלא קשה כלל דודאי כאן אף לאביי לא מהני דלא חל הקנין לעבור איסור שלא עשה עדיין והרי כל מקח שנעשה באיסור אין בו מי שפרע ואיך יתחייב במעשיו מה שאסרה התורה ודברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. וגדולה מזו כ' הטו"א בחידושי לר"ה וכבר כ' כן הרשב"א ביבמות דהיכי דאי לא מהני ליכא איסור כלל אף לאביי לא מהני כגון תוקע בשופר של עולה דכל האיסור אם יצא הוי הנאה ואם לא יצא ליכא איסור כלל אף לאביי לא מהני ואפשר דכאן כבר נעשה האיסור במה שקיבל עליו אך פשוט דזה דידונו ויטענו לפניו הוא ודאי איסור אחר חוץ מהקבלה אך כבר כתבתי דא"צ לזה רק איך יחול שום קנין לעשות איסור ועוד נתיישבתי דא"צ לזה כל מילחא דאמר רחמנא לפלוגתת דאביי ורבא רק כאן הוי מחנה עמ"ש בתורה ואין כאן שום קנין וקבלה וזה נכון וברור בלי פקפוק ועיין מ"ש בסי' כ"ו לתמוה על ס' מ"פ שהעתיק בשם איזה תשו' דגמ"ד של עכו"ם קיים:
והנה הש"ך כ' דהא דכ' המרדכי דאין יכול לחזור איירי בקיבל עליו עכו"ם פלוני מיוחד והנתה"מ בחידושים כ' דאין טעם לחלק ובעיני דברי הש"ך ברורים וכונתו דלא לשם דיין קבלו רק בעבור שאותו העכו"ם הוא אומן באותו הדבר ויודע עם מי האמת או שהי' בשותפות עמם ובחן עסק הזה ואין בזה מייקר שם אלילים והוא ברור:
ז) מי שנחתייב לחבירו שבועה בב"ד ואמר לו השבע לי בחיי ראשך וכו' ואם לא קנו מידו יכול לחזור בו. השע"מ הקשה דמה לי מתל מקצת התביעה או כולה וה"נ כיון שמחל מקצת למה יוכל לחזור ומחילה א"צ קנין וכ' דהכא איירי דלא נגמר הפיסוק ביניהם והיינו דחבירו לא נתרצה עדיין ומכת זה הקשה על תשו' מהר"ם לובלין בנידון שא' מתל ללוה והרחיב לו הזמן שישלם לו על זמנים והלוה רצה הרחבה יותר ונתלקו זה מזה ולא נגמר ביניהם ופסק מהר"ם דאם יקיים הלוה כפי שנתרצה המלוה בזמנים שקבע נתקיים המחילה ואין יכול לחזור והשע"מ חולק עליו כיון דלא נגמר לא נתקיים המחילה ע"ש. והנה קושייתו כבר תרצתי בסי' י"ב דלק"מ דאין כאן מחילה כלל דהוי רק אסמכתא דסמך שודאי לא ישבע בחיי ראשו דהוא אומר שבשקר טען והרי אין התובע מבקש השבועה ואין כאן קושיא על מהר"ם אך אף מה שחולק בסברא דכיון דלא נגמר והלוה לא נתרצה אין כאן מחילה והוי כלא משך עדיין עיי"ש ולי נראה דמחילה אינו משום קנין ורק סילוק ואין שייך כלל לא נגמר וגם לא שייך לומר דלא נתרצה במה שרוצה הרחבה יותר וזה פשוט בעיני ויש ראי' לדברי מהר"ם דהיכי דנתקיים בדיבור א"צ גמר מש"ס דערכין (ד' כ"ז) גבי הקדש שפודין אותו ואמר אחד בעשרה והשני בעשרים והשלישי בשלשים וחזר האחרון קונה המוקדם לו ואף דהגזבר לא החליט לו מ"מ כיון דאמירה לגבוה מהני נקנה לו אף בלי החלטה מכ"ש כאן דנתרצה בודאי וקונה באמירה ובודאי הנכון עם מהר"ם אך יש לעיין כיון דאטרחי' לבי דינא ואדעת זה לא מחל אך בודאי אם עדיין לא עבר זמן הראשון והלוה יקיים אין כאן אטרתי' לבי דינא אף דהמלוה קידם ותבעו משום דלא החליט לו הלוה ודו"ק:
ח) ואמר. עיין שייך ס"ק י"ז דמי שנתחייב שבועה ואמר אשבע יכול אח"כ להפוך השבועה דמה שאמר אשבע כונתו שמקבל עליו הדין וכן נוהגין ע"כ ולי נראה ביותר דאף אם אמר אשבע ולא אהפך יכול אח"כ להפך דודאי מה שאמר לא אהפך אין כונתו רק שלא יוותר לחבירו לשבע וליטול דהא זה שנשבע זה זכותו ואיך נאמר שבשביל שנתרצה לשבע לא יוכל אח"כ לחוב לעצמו וליתן השבועה לחבירו וישלם לו רק באמר בפירוש שמקבל עליו שלא יוכל להפך כנלפענ"ד ברור:
ט) אמר הריני משלם וכו' הוי גמר דין. משמע דלר"מ דסובר דאף לאחר גמר דין יכול לחזור ה"ה באמר הריני משלם והקשו האחרונים דהנה הרא"ש דייק דבאומר הריני משלם אינו יכול לחזור מהא דאמרינן ריש פ' המפקיד אמר הריני משלם קנה הכפל ואם נאמר דיכול לחזור איך יקנה הכפל וא"כ קשה מהא דאיתא בב"ק (ד' נ"ז) ת"ש (דליסטים מזוין גנב) דתניא השוכר פרה מחבירו ונגנבה ואמר הלה הריני משלם ואיני נשבע נמצא הגנב משלם כפל לשוכר מדקתני ואמר וכו' מכלל דאי בעי פטר נפשי' בשבועה מאי לאו נגנבה בליסטים מזוין (דהא שוכר חייב בגניבה) ש"מ ליסטים מזוין גנב (מדמשלם כפל) ודחי מי סברת ר"י הוא הא מני ר"מ הוא דאמר שוכר כש"ח ופטור בגניבה ע"כ וקשה דאיך יכול לאוקמי כר"מ והרי להרא"ש הא דקנה כפל באמירה הוא משום דהוי כגמ"ד ור"מ כיון דסובר דאף בגמר דין יכול לחזור איך קונה באמירה ואני הקשיתי עוד כעין זה בריש המפקיד דאמר ר"י לא שילם שילם ממש רק אמר הריני משלם ופריך תנן שילם ולא רצה לשבע שילם אין לא שילם לא ע"כ ומאי פריך דילמא מתני' כר"מ לכן לא קנה באמירה (ועיין ש"מ דכ' שם דלא רצה הש"ס לאוקמי מתני' דלא כר"ש כ"ש דלא ניחא לאוקמי דלא כר"מ דסתם מתני' ר"מ) ונראה בהקדם במה שאמרתי לתרץ דברי החולקין מקושיית הרא"ש דסברו דכ"ז שלא שילם יכול לחזור וקשה דא"כ איך קנה הכפל באומר הריני משלם ואמרתי דשם גם החולקין מודים דאין יכול לחזור דהנה ע"כ צ"ל טעמם דיכול לחזור דלא הוי רק כאומר אתן לך מתנה דאין כאן חיוב וזה ניחא בעלמא אבל כאן דקיי"ל הטעם דקונה הכפל משום דתיכף בשעת שמשך הפרה הוי כאמר כשתרצה ותשלימני פרתי קנוי' לך וא"כ תיכף באמירה הריני משלם קנה הפרה למפרע וא"כ אין יכול לחזור בו ושוב מצאתי שכבר כ' כן בס' יד יוסף ורק שהקשה ע"ז שמפורשים פירשו דהא דבעי הש"ס באמר הריני משלם וחזר ואמר איני משלם אי אמרינן מהדר קהדר בי' היינו אף דאין יכול לחזור בו לשיטת הרא"ש מ"מ כיון דרק שרוצה לחזור לא קנה הכפל ולפי מ"ש דלשאר הפוסקים ג"כ אין יכול לחזור א"כ יפרשו ג"כ דרק רוצה לחזור לא קנה הכפל וא"כ אם ירצו לחזור ממילא לא יקנו הפרה למפרע וא"כ איך נאמר דבאומר הריני משלם מהני שלא יוכל לחזור כיון דקנה למפרע הרי אם יחזור לא יקנה למפרע לפי צד האיבעיא דמהדר בי' וא"כ ממילא יכול לחזור כמו בעלמא דאמירת הריני משלם לא מהני וה"נ אם יחזור לא קנה הפרה. ואמרתי דג"ז לא קשה מידי דהרי הם ס"ל דיכול לחזור ולא כהרא"ש דסובר דהוי כגמ"ד דכיון דמדינא יכול לחזור שוב לא הוי כגמ"ד דהרי הברירה בידו לחזור וכ"ז בעלמא אבל כאן כבר אמרנו דאין הברירה בידו ורק כמו שהקשה היד יוסף דאם יחזור ולא יקנה הכפל שוב לא קנה הפרה והרי זה אינו בידו רק ביד בעה"ב דאמרינן כיון דרצה למהדר לא מקני לי' כפילא אבל אם ירצה הבעה"ב להקנות לו ויאמר אף אם תחזור מוכרת אתה לשלם והכפל שלך בודאי קנה וא"כ תיכף באמר הריני משלם קנה הכפל דהרי אין בידו לחזור רק ביד הבעה"ב וזה נכון ורק הרא"ש דדייק מכאן דבכל מקום אין יכול לחזור אינו סובר סברא זו דשאני כאן מבעלמא דאם הדין בעלמא דיכול לחזור ממילא אין הסברא לומר כאן דיקנה הכפל וממילא אין יכול לחזור דאדרבה הסברא לומר דיהי' כמו בעלמא ויוכל לחזור ולא יקנה הכפל אלא ע"כ דגם בכל מקום אין יכול לחזור ודו"ק:
ומעתה ע"פ סברא הנ"ל שאמרנו דאם יקנה הכפל ודאי אינו יכול לחזור לכ"ע דהרי קינה הפרה למפרע נחזור לתרץ קושיא הנ"ל במה שהקשו דאיך קונה הכפל לר"מ באמירה לשיטת הרא"ש כיון דסוכר דאף אחר גמ"ד יכול לחזור. ונראה דהנה מסקנת הש"ס בסנהדרין פ' זה בורר דבאתן לך מחלוקת אבל במחיל לך אף ר"מ מודה דאחר גמ"ד אין יכול לחזור בו והנה אף דמבואר לעיל סי' י"ב ומפורש שם בסמ"ע ס"ק ט"ו דאף במחל לך אף דמחילה בכ"מ א"צ קנין מ"מ במחל כפי שיאמרו הדיינים יכול לחזור וכן הגמ"ד סובר ר"מ דג"כ לא מהני מ"מ מהני גמר דין כמו במוחל מיד ברצונו ורק באתן לך דאף ברצונו יכול לחזור לא הוי קבלת הדיינים וגמ"ד רק כמו שאמר ברצוני אתן לכן יכול לחזור אבל מחילה דמהני ברצונו בלא התנה כפי שיאמרו הדיינים לכן אף שאמר כמו שיאמרו הדיינים כאלו אמר ברצונו סתם מחיל לך וזה פשוט ולפ"ז בשומר האומר הריני משלם לפי מה שבארנו דקונה הפרה א"כ אף דבכ"מ סובר ר"מ דגמ"ד לא מהני היינו משום דהוי כמתנה ויכול לחזור אבל כאן כיון דכ' הרא"ש דהוי כגמ"ד וגם עי"ז קנה הפרה למפרע ולא הוי כמתנה והוי ממש דומיא דמחיל לך א"כ אף לר"מ אין יכול לחזור ודו"ק כי זה ברור ונכון בלי שום פקפוק המעיין יוכל ליישב עפי"ז קושיית התוס' שהביא הקצה"ח:
(נשמט מלעיל) בענין תרתי לריעותא דקיי"ל דהמוחזק יכול לחזור בו נסתפקתי בקיבל עליו שני דיינים לדונו בלילה אם זה ג"כ הוי תרתי לריעותא ומן הסברא נראה כיון דכל מה דלא מהני בתרתי ריעותא כתבו הפוסקים דהוי גוזמא וזה לא שייך רק אם שני הריעותות בדיינים אבל בזמן לא שייך גוזמא וזכר לדבר מטריפות דאין שני ריעותות מעידין על דבר אחד לא הוי תרתי לריעותא: