אבני החושן חלק א· רבי שלמה רייזנר
חו"מ · סימן ט
א) שלא ליקח שוחד וכו' ואם לקחו צריך להחזירו כשיתבענו. הטעם דצריך להחזיר כ' הנתה"מ דהוא מטעם דאמר רבא כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני אבל לאביי דס"ל אי עביד מהני א"צ להחזיר רק ריבית ילפינן מקרא וקשה לי דא"כ בתמורה דפריך רבא ואביי במאי פליגו ולא מצא שום נ"מ רק דפליגו בדרשא דקרא למה לא קאמר דנ"מ לענין שוחד וכה"ג דייק החו"ד ביו"ד סי' קס"א דאם נעשה הלוה מומר דאף לרבא אין חייב להחזיר דאל"כ לימא הך איכא בינייהו שוב מצאתי שכן הקשה השע"מ ולא תי' כלום ולפענ"ד יש לעיין במאי דרצה הש"ס לומר דפליגו אי ריבית קצוצה יוצאה בדיינים והרי נראה דלא שייך אי עביד לא מהני רק בדבר הנפעל מזאת המעשה כגון שתתקדש האשה באיסור אמרינן דאינה מקודשת דהוי כמו נתן הכסף סתם ומה שהאשה מתקדשת זה הוא כח שנתנה התורה שיוכל הכסף לפעול אמרינן כיון דהי' באיסור אין לו כח זה ולא מהני אבל בריבית שהנתינה אסרה התורה איך שייך לא מהני והרי ע"כ נתן וצריך לומר כיון דלולי דאסרה התורה בקצץ ריבית הי' מתחייב כמו כל שוכר בית וכלים שצריך ליתן השכר ובריבית דאסרה התורה הקציצה לא אהני ומה שקיבל כיון דאין עליו שום חיוב מחמת הקציצה ממילא חייב להחזיר דלמה לא יחזיר כיון דשייך בו השבון ולפ"ז בשוחד דאין בו שום ענין חיוב וקציצה רק נטילה באיסור נראה פשוט דאף לאביי ודאי חייב להחזיר כמו גזל ואונאה ולא שייך בו כלל דיהני וכן הרמב"ם דחשיב לאו דגזל דאין לוקה משום דניתן להשבון ולא קאמר משום ניתק לעשה והיינו דכל דנטל באיסור יכול להשיב ולכן גם בשוחד ניתן להשבון וא"כ ודאי מחויב להשיב רק כ"ז שלא יתבענו הוא משום דילמא מחיל כמ"ש הנתה"מ אבל ודאי כשיתבע חייב להחזיר אף לאביי ובזה נראה לפרש גם סוגיא דתמורה דבעי למימר דפליגו אי ריבית קציצה יוצא בדיינים ובפלוגתא דר"י ור"א ודחי וכי בסברא פליגו הא בקראי פליגו דר"י יליף מותי אחיך אמך דאהדר לי' כי היכי דניתי ור"א יליף מדמיו בו דא"צ להחזיר וקשה לי דנהי דר"י ור"א פליגו בקראי מ"מ הרי קראי לא כמר דייקו ולא כמר דייקו וא"כ למה לא נימא דאביי ורבא פליגו בסברא דלאביי א"צ להחזיר משום דאי עביד מהני ולרבא צריך להחזיר והרי קצת נראה דגם ר"י ור"א מחולקים בסברא דר"י הי' סבר מסברא דא"צ להחזיר לכן גלי קרא וחי אחיך דיחזיר ור"א סבר מסברא צריך להחזיר לכן גלי קרא דמיו בו דאינו מחזיר וא"כ י"ל דאביי ורבא לא דרשי כלל ופליגו בסברא או ג"כ כר"י ור"א ולאביי צריך להחזיר דע"כ דריש וחי אחיך להוציא מסברא ולרבא א"צ להחזיר דע"כ דריש דמיו בו להוציא מסברא דלא מהני וזה נראה לקושיא גדולה לכאורה. אכן לפמ"ש דכל הסברא דפליגו אי מהני היינו הקציצה לכן דתי שפיר וכי בסברא פליגו והרי הכל מודים דע"י הקציצה כ"ז שלא נטל אינו מחויב ליתן לו ורק פליגו בכבר נטל ובקראי פליגו וא"כ הרי הסברא לכ"ע דחייב להחזיר כיון דהקציצה לא גרם שיתחייב ורק פליגו אי מהני המחילה אחר שנטל ולא בסברא דאי עביד אי מהני ודו"ק:
ב) חייב להחזיר כשיתבענו. והנה בלא תובעו דאין חייב להחזיר כ' הטו"ז דאם חייב לאתר ואין לו לשלם מ"מ אין בע"ח יכול לכופו שיתבע את הדיין כדי שיהי' לו ממה לשלם והקצה"ח השיג עליו אך הנתה"מ וכן בשאילות יעב"ץ החזיקו אחר הטו"ז עיין פתחי תשו' יו"ד סי' ק"ס דאין כופין אותו וכתבו הטעם דילמא מחל לו וכתבו עוד יותר דחזקה מדאין רוצה לתבעו מסתמא מחל לו ובשאילות יעב"ץ הקשו לו למה יכול לתובעו וכ' דבאמת צריך ליתן אמתלא על שתיקתו ולפענ"ד צ"ע דהרי מחילה בלב לא מהני רק היכי דאנן סהדי עיין לקמן סי' י"ב וא"כ וכי נימא חזקה דמחל בפה אח"כ וגם בריבית הרי כתבו הגאונים דלא מהני כלל מחילה ורק הרמב"ם דסובר דמהני היינו אחר שכבר ידע שמחויב להחזיר יכול למחול דהוי כאומר הריני כאלו התקבלתי אבל ודאי כיון דבעת הנתינה נתן לו בלב שלם ומ"מ יכול לתובעו למה נאמר דמחל שנית ושתיקתו אין ראי' לזה וכ"ש דא"צ אמתלא רק זה גופי' הוי אמתלא שלו דלא רצה כלל לתובעו כיון דתחילה נתן לו בלב שלם אכן משמע מהטו"ז דהוא סובר דכ"ז שאינו תובעו אין עליו חיוב להחזיר כמו בניו דאין חייבין להחזיר הריבית דלברי' לא אזהר רחמנא הרי דקנה וסובר הטו"ז דאף דיכול לתובעו מ"מ כיון דאין לו עליו חוב אין הב"ח יכול לכופו לתבוע ועיין כה"ג בכנה"ג בכללי קים לי בשם ספר משפטי צדק דיכול לומר איני רוצה לזכות מטעם קים לי כדי לחוב לב"ח שלו כן נראה סברת הטו"ז ומ"ש הנתה"מ דאיך אפשר שלא יחזיר דהא אינו לוקה מטעם לאו הניתק לעשה וע"כ מוכרח לקיים העשה י"ל דלאו הניחן להשבון בלא"ה אינו לוקה דהא ביד חבירו לתובעו וכשמוחל דע"כ הוא מטעם כאלו התקבלתי באמת הוי כהחזיר אכן באמת דברי הטו"ז צ"ע דהסמ"ע סי' צ"ז כ' דלכן אינו מחויב להשכיר עצמו ולפרוע החוב משום דכתיב כי לי בני ישראל עבדים משמע דחייב לעשות כל השתדלות לפרוע חובו ובשוחד אפשר דיש חיוב להחזיר אף בלא תובעו ורק בריבית מצינו דבניו אין חייבין משמע דקנה ועיין מ"ש בס"ק א' והש"ך חולק על הטו"ז עיין נתה"מ בחידושים ודו"ק:
ג) הנוטל שכר לדון דיניו בטלים. התומים כ' בשם מהרי"ט דזה דוקא בדין התלוי בשידא דדייני אבל בשאר דין כיון דדן כהוגן למה יהי' בטל עיי"ש ומהתוס' לא משמע כן דהרי הקשו לפי' ר"ת דיתן הדיין למי שירצה א"כ יתן למי שיתן לו שכר יותר ותירצו דאם יקבל שכר לאו דיינא הוא ורק על דיין הטילו השידא ע"כ ואם כדברי מהרי"ט אם בנוטל שכר לא קאי רק במקום שידא אין התחלה לקושייתם דהרי באמת יכול ליתן למי שיתן לו יותר ורק ע"ז אמרו דיניו בטלים וגם הי' להם לתרץ כן דלכן אמרו דיניו בטלים וגם הלשון לאו דיינא הוא משמע דבכל מקום לאו דיינא הוא ועוד תימה על מהרי"ט דע"כ איירי בנטל משניהם או שלא נטל ע"מ לזכותו דאל"כ הוי נוגע וא"כ מה לי בתלוי בשידא או לא ולפי דבריו אף בשידא למה יתבטל כיון דדן כהוגן לא בשביל השכר ונטל משניהם אלא ע"כ קנס חכמים הוא דאין כאן דין כלל:
ד) דיניו בטלים. עיין ב"ח דמ"מ אין הדיין צריך להחזיר מה שנטל והנה כן ג"כ משמע במהרי"ט הנ"ל דהקשה למה דיניו בטלים לימא דקנסו אותו ויהי' מחויב להחזיר והשע"מ הקשה דהרי נתנו לו ע"מ שידון אותם וכיון דאין דינו דין למה לא יחזיר ותי' כיון דמדאורייתא דינו דין לכן א"צ כמו גבי כתב לכהן חייב אני לך מנה דאין בנו פדוי ומ"מ חייב ליתן לו מה שנתחייב ולא אדע מה בין זה למוכר איסור דרבנן דצריך להחזיר הדמים דהוי מקח טעות וראייתו אין ראי' דשם באמת חייב להכהן ולמה נפסיד ממונו ולא אמרו רק אין בנו פדוי אבל כאן דאין הדין דין למה לא יחזיר. אכן לתרץ קושייתו י"ל דהרי גם עליהם לידע שדיניו בטלים וע"ד זה נתנו לו ועיין באה"ע גבי ע"מ שלא חנשא לפלוני דאם נשאת בטל הגט הקשו דהא אין הקידושין תופסין למה יתבטל ותירצו דע"כ כן הי' התנאי אם תתקדש אף דלא יתפסו הקידושין ה"נ י"ל דנתנו לו ע"מ שידון כיון דידעו שדינו בטל ע"מ כן שכרוהו וקצת י"ל כיון דנטל משניהם והברירה בידם לקיים מה שפסק והם עצמן מבטלין לכן אין חייב להחזיר אך לפ"ז הי' חילוק דאם אינו חוזר רק האחד אם צריך להחזיר להשני דיאמר למה גרמת היזק לי ואינך רוצה לקיים ועדיין צ"ע:
ה) אומר לבע"ד תנו לי שכר פעולה של אותה מלאכה שאתבטל ממנה. ועיין סמ"ע דאם לא התנה נוטל כפועל בטל והטו"ז חולק דכאן יכול הבע"ד לומר הייתי הולך אצל אחר וכמו פורע חובו של חבירו שלא מדעתו ויפה כ' הקצה"ח דהא הוי כאומר פרע עבורי דחייב להחזיר לו ומ"ש הנתה"מ דלא הזכיר מעות לא אבין דמ"מ הרי עשה לו היזק ומה שכ' דהי' הולך אצל אחר הא גם להשני מגיע שכר בטילה: