אור ברסלב
אבני החושן חלק א חו"מ › סימן ז

אבני החושן חלק א· רבי שלמה רייזנר

חו"מ · סימן ז

סימן ו

א) וגר דן את חבירו הגר. הקצה"ח כ' בשם הגהות מרדכי פ' מצות חלילה דדוקא בלא כפי' ותימה בעיני דבקידושין גבי הא דתנן אין בודקין משוטרי הרבים קאמר ורמינהו הכל כשרים לדון דיני ממונות וחד לאתויי ממזר וחד לאתויי גר וצריכי עיי"ש ובנדה (ד' נ') וא"כ אי גר איירי בלא כפי' אף ממזר איירי בלא כפי' וא"כ מאי פריך הא לשון משוטרי רבים משמע בכפי' איירי וא"כ משמע הא דגר דן איירי אף בכפי' ועיינתי בהגהות מרדכי שם ונראה דשם לענין ישראל איירי וז"ל גר פסול אפי' לחליצת בני גרים ובממון כשר לדון בלא כפי' עיין תוס' פ' מ"ח ע"כ והקצה"ח הבין דמאי דאמר ובממון כשר קאי אלעיל לענין לדון גר אך נראה פשוט מדסיים עיין תוס' סמך על מ"ש התוס' דבלא כפי' מותר לדון לישראל וקיצר בזה:

והנה הקצה"ת העלה דאף סומא באחת מעיניו פסול מדאורייתא אף לדיני ממונות ואף בנסתמא אחר הסמיכה וכן כל הפסולין כגון ממזר פסולין מהתורה הנה מ"ש דאף נסתמא אחר הסמיכה פסול לא ידעתי מנין לו ואך על עיקר הדין קשה מהך דקידושין הנ"ל דמשמע דממזר כשר מדאורייתא לדון בכפי' וגם מ"ש דלדון ישראל פסול אף בלא כפי' דכן מוכרח דאם לדון חבירו גר היינו בלא כפי' א"כ ע"כ לישראל אף בלא כפי' אסור ולפענ"ד נראה דאף להסוברין דתרתי לרעותא יכול לחזור מ"מ גר אין בו רעותא כלל אף לדון ישראל אף דאסור בכפי' מ"מ הרי כתבו התוס' דאין שייך שררות רק בכפי' וא"כ בלא כפי' כיון דאין בו שררה אין כאן רעותא וכבר הארכתי בזה בחידושי לאה"ע סי' קס"ט ליישב שם קושיית הישועות יעקב ולא רציתי להאריך ולכופלו וגם בסומא דבריו הם נגד כל הפוסקים ועיין רשב"א יבמות (ד' ק"א) ואמת שהביא ראי' גדולה מהרמב"ם פ' ד' מה' סנהדרין דכ' דאין סומכין אלא א"כ ראוי לכל הדברים וכיון דסומא וגר וממזר פסולין לד"נ ומדאורייתא אף בד"מ בעינן סמוכין ממילא פסול אף לד"מ, והנה הוא ודאי קושיא גדולה וצע"ג לישבה אך ודאי מכל הפוסקים משמע ודאי דכשר מדאורייתא גם הכ"מ ה' ת' כ' שם דלא ידע מאין הוציא הרמב"ם דבעינן ראוי לכל הדברים ואולי הוא רק שנהגו סילסול בעצמן ומ"מ מש"ס קידושין משמע דרק בירושלים נהגו סילסול זה עיי"ש (ד' ע"ו) וברש"י שם ד"ה משוטרי הרבים דפי' דיינים שאינם ממנין כ"ג וע"ז פריך הא גר וממזר נמי כשר ומשמע דאף בזמן שהיו סמוכין מ"מ היו סומכין גר וממזר לד"מ חוץ מירושלים: ב) כל אחד מהם סומא באחת מעיניו כשר. הסמ"ע כ' הטעם בשם הרי"ף והרא"ש דכיון דגמ"ד כשר לילה וסומא באחת מעיניו חזי טפי לכן כשר אף לכתחילה וקשה לי דא"כ במו"ק (ד' ה') דקאמר לכל מראה עיני הכהן ממעט סומא באחת מעיניו ופריך אלא ביום ולא בלילה מנ"ל ולפי דבריהם דסומא עדיף מלילה למה. לי מיעוט על לילה הא מכ"ש נפקא מסומא שוב מצאתי בבר"י דיבר בזה ומפלפל הרבה לפי דברי הסמ"ע לעיל סי' ה' דכ' דכשמדליק נרות אפשר דכשר וצ"ע:

עוד כ' הסמ"ע דר"מ דיליף ריבים מנגעים ודאי אף סומא בא' מעיניו פסול וקשה לי דבסנהדרין (ד' פ"ז) דטרח למצוא פלוגתא בדיני ממונות שיהי' הזקן ממרא מחולק עם ב"ד הגדול שיהי' זדונו כרת וקאמר. דפליגו בפלוגתא דשמואל ור' אבוהו לענין שנים שדנו ולר"א דאין דיניהם דין והוציאו ממון וקידש בו אשה דהוי מקדש בגזל עיי"ש ולמה הוצרך לאוקמי בפלוגתא דאמוראים ולא קאמר דפליגו בפלוגתא דר"מ וחכמים לענין סומא שדן ועיין תומים סי' ה' הקשה כעין קושיא זו והי' נראה קצת מכאן ראו' להש"ך דדיעבד דינו דין אף בסומא בשתי עיניו וא"כ פשוט דלר"מ ג"כ כשר בדיעבד דלא גרע לר"מ באחת מעיניו מלדידן בב' עיניו וא"כ אין כאן גזל ואך לדברי הקצה"ח שהבאתי ס"ק הקודם דמדאורייתא ודאי סומא אינו סמוך דאין ראוי לכל דבר ניחא דליכא לפרש דפליגו בסומא ואך נראה דהנה בלא"ה הי' תימה בעיני דהרי הי' יכול לאוקמי בכל מה דמצינו פלוגתא בד"מ ולחד מ"ד הוי גזל ובזכרוני שכבר ראיתי באיזה ספר שהקשה כן ונראה לתרץ כ"ז דהא זקן ממרא אינו חייב רק כשחזר לעירו ודן כסברתו וכיון דבדיני ממונות בעינן שלשה לכן פריך הש"ס היכי משכחת בד"מ דהא אם דן הי' עוד שנים עמו ואין חיוב מיתה בזקן ממרא רק כשדן בעצמו ולא עם אחרים ולכן מוקי דחלק עליהם בפלוגתא דשמואל ור"א וסבר הזקן ממרא כשמואל דכשר אף באחד ושייך בו דחזר ודן יחידי וא"כ ניחא הכל ואין להקשות דא"כ מברייתא זו משמע דאין הלכה: כשמואל דסוגיא זו הוא אליבא דר"מ ולר"מ אף שמואל מודה כמבואר בסנהדרין (ד' ו') דשלשה בעינן: ג) אין עד נעשה דיין ודוקא עד המעיד. והנה בהעיד ואח"כ נתבטל צירוף הב"ד אם יכול אח"כ לדון בדין זה באם אחרים יעידו לפניו בודאי לפי טעם דהזמה או דצריכין העדים לעמוד לפני הדיינים א"כ כאן שאחרים יעידו לפניו יכול להיות דיין אכן לפי מ"ש המחבר דאם הוזמנו להעיד כיון שנקרא עליו שם עד שוב אין יכול לדון אפשר דה"נ דכבר העיד אין יכול לדון עוד ותימה בעיני על הש"ך ס"ק ד' דכ' דלכן בכוונו להעיד יכול לדון דאין שייך טעם הזמה ולא טעם שצריכין לעמוד עיי"ש דא"כ אף בהוזמנו להעיד לא יפסול ומהנראה דהוא דעת הרמב"ן דיליף דאין עד נעשה דיין מקרא דוהי' ביום הנחילו את בניו ולא נפניתי לעיין בזה: ראיתי בב"ח הביא דברי התוס' שכתבו דבדיני נפשות אף עד הרואה אין נעשה דיין ונ"מ לענין עדי קידושין דהוי ג"כ עדי נפשות ע"כ ולא הבנתי דהא אף בדיני נפשות אינו פסול רק משום דחזי דקטל לא חזי לי' זכותא וזה אין שייך בקידושין ואך התומים חולק על כל דין זה דקיי"ל כר"ט דאף ראו שהרג כשרין לדון:

ד) אם ראו בלילה. הב"ח כ' דה"ה בראו בשבת והטו"ז השיג עליו כיון דהא דאין דנין בשבת הוא רק מדרבנן והקצה"ח הקשה עליו דהרי להסוברים דחד כשר א"כ כל עד דנעשה דיין הוא רק דרבנן כיון דיש אחר עמו והנה בזה י"ל דל"מ להסוברים דבדיינים נמצא אחד קא"פ דיניהם בטל וא"כ ה"נ הוי כנמצא קרוב וכו' ואך בל"ז כיון דחזינן דאם אחד אומר א"י בטל כל הב"ד מטעם דאדעתא דתלתא יתבו וא"כ ה"נ בעינן שכל השלשה יהיו ראוים שוב ראיתי כן בשע"מ אך מ"ש הקצה"ח דאין זה דומה להא דאמרינן בקיום שטרות דרבנן עד נעשה דיין דהתם עיקר העדות דרבנן ולא דמי לשבת דהא דאין דנין הוא דרבנן אף כי בזה נכונים דבריו אכן כונת הטו"ז דאין ראי' מראו בלילה דפסול מדאורייתא:

ה) השונאים זא"ז. ראיתי בשאילות יעב"ץ ריש ח"ב בענין שני אוהבים דכ' הסמ"ע לקמן סי' ל"ג דלא שייך למיפסל דאדרבה כ"א יציית חבירו וכ' השאילות יעב"ץ דאדרבה מזה הטעם יש לפסול אותן דכ"א לא יסתור דעת חבירו ואין כאן רק דיעה אחת ע"כ ואישתמט לי' ש"ס ערוך מה דדרשינן על פסוק את והב בסופה דאפי' אב ובנו רב ותלמידו שונאים ונלחמים זה את זה בהלכה ורק אהבה בסופו וכן לא הביא שם מ"ש הרמב"ם דאב ובנו מונין להם שנים אף דאין אהבה יותר מאב לבן:

ו) אא"כ יש להם ס"ת אחרת. עיין סמ"ע ס"ק כ"ח דהיינו דוקא שהס"ת אחרת הוא באותו ב"ה שהדיינים מתפללין הא אם הוא בבהכ"נ אחר צריכין סילוק שלא יקראו רק מהאחרת ע"כ ור"ל שלא יתפללו באותו ב"ה אבל, אם יש אחרת די שיסלקו עצמן שאין רוצין לקרות בזו ואז אף אם יקראו הקהל בזו אין זה הנאה (והתומים השיא דברי הסמ"ע לכונה אחרת) ועיין תשו' הרא"ש. והנה לכאורה קשה לי דאף דיכול לקרות בס"ת אחרת מ"מ כשקורין בזו מיקרי הנאה מזו עיין תוס' סוף פ' שבועת הדיינים הקשו בשופר של עולה למה יצא הא נהנה מפרוטה דר"י עיי"ש ובר"ה ומשמע דאף אם יש לו שופר אחר מ"מ מיקרי נהנה משופר זה אמת כי האחרונים חילקו בזה מ"מ פשטא דלישנא משמע דאף כה"ג אסור וה"נ אף דיוכל לקרות באחרת מ"מ נהנה מזה ולק"מ דודאי בשעת קריאה מיקרי הנאה אבל מ"מ בעת שמסלקין עצמן לא הוי נוגעין כיון דיכולין לקרות מהאחרת ודו"ק:

תוכן העניינים

אבני החושן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה