אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו
אה"ע · סימן קעב
א ס"א ש"ע סרים חמה וכו', כל המפרשים הרמב"ם בפי"המ. והרע"ב והרב המאירי פירשו דטעם שנקרא כן בעבור שכשראהו החמה ראהו סרים. אבל לא נקרא כן בעבור החום מאמו. אלא דהסיבה שנעשה סריס היתה בעבור שנתחממה אמו בחום התנור וכמ"ש בגמרא. וזוהי ג"ך כונת ה' באר הגולה ולא תחשב שבא לחלק על פי' הראשונים כאשר עלה על לב אדם:
ב סריס שאינו ראוי לביאה כגון סריסי המלכים. או השקו אותו כוס עיקרין לרפואתו או שאין לו גבורת אנשים משום מקרה וסיבה אם יש לו אח אחר לא יחלץ ה' חק"ל בסי' ס"ב והביא שם תשובת ה' בני אברהם א"הע ס' מ"ח שכתב כן למי שאין לו גיא:
ג ס"ד ש"ע אלו הם סימני איילונית כל שאין לה דדים וכו', בדברי הש"ס יבמות ד"פ ע"ב מבואר דכל שהביאה ב' שערות אע"פ שיש לה כל הסימנין הללו אינה איילונית והגבול הוא כך אם הביאה ב"ש קודם ך' לעולם איננה איילונית אע"פ שיש לה כל הסימנין ואם באת לשנת העשרים ולא הביאה ב"ש ונראו בה הסימנין האלו הוייא איילונית אך אם לא יש לא זה ולא אותו דלא הביאה ב"ש וגם לא נראו בה סימני איילונית אזי צריך שיעברו רוב שנותיה וזה מבואר ג"ך בדברי מרן לעיל ס' קנ"ה סי"ג אולם ראיתי לה' בני אברהם בסי' ט"ל שכתב דענין זה במחלוקת הוא שנוי דלסב' הריטב"א והנ"י שכתב דבאיש אפי' שהביא כ"ש בזקן אם יש לו כל סימני סריס הוא סריס דן מדעתו דה"ה באשה אף דהביאה ב"ש אם יש לה סימני איילונית הרי היא אילונית והצ"ע ליישב הברייתא לפי דעתם עי"ד ולפי דעתי המעט איפשר לדחק דבאיש דוקא אמרוהו:
ד שם בהגה וי"א דבאחד מכל אלו נקראת אילונית. זה דעת הטור אך מרן ב"י חלק עליו וסתם בש"ע כמו שהבין בב"י בדברי הרמב"ן דבעינן כולם וע' שערי רחמים ח"א חא"הע סי' ה' וז"ל ר' המאירי בשיטתו ובאשה לא הוזכר כאן אם דנין בה קצת סימנים ככולן אם לאו ויראה שאין דנין בה אלא עד שיהיו כולן שאף בסריס לא אמרו לידון אחד ככולן אלא כשאין לו שערות הזקן ומפני שזה. אות לסריסות ויש דנין אותה בספק ולדון בה להחמיר ואף אנן כתבנוה כן בראשון של קידושין והדברים רופפין ע"כ. וע' פ"ת סק"א שכתב משם הג' חת"ס דאף דלהתירה לשוק חיישי' להחמיר ובעייא חליצה אבל אין לאסרה לכהן בשביל זה דהוי ס"דר עי"ד: ה סיו"ד ש"ע הזקן ביותר שתש כחו וכו' ע' כנה"ג הג"הט סק"ב וע' לה' חק"ל בסי' ס"ב שכתב דלא פליג רי"ו ע"ע:
ו סי"ב ש"ע חרש וכו' אינן בני חליצה אבל מיבמין, חרש דקתני הכא היינו שאינו לא שומע ולא מדבר ככל חרש דעלמא ואפ"ה מיבם ודלא כדמשמע מתשובת ה' שדה הארץ ח"ג בחיו"ד ס' ב"ך, ה' שדי חמד בחלק הכללים מע' הח' אות ק"ו ע"ש שהאריך סי' קע"ג:
א ס"ח ש"ע ספק אם אותה שהיא ערוה ליבם מתה בחיי הבעל וכו', נפל הבית עליו ועל בנו ואין ידוע איזה מת ראשון אשתו חולצת ולא מתיבמת, יד"א הג'הטו סק"ב בשם מוהר"ש דוראן בתשב"ץ ח"ד סי' מ' ולמדוהו מממון ותמה עליהם הגאון מו"הר בס' שער אשר ח"מ סי' ל"ה דלא היו צריכין לזה דהיא משנה מפורשת מאי דקמן:
ב נפל הבית עליו ועל בנו ולא נתברר לנו על מות לבן ולא נודע מה היה לו ואיכא צד לומר דדלמא בשעת המפולת היה לו צד לברח ונאבד בין הגויים, אשת המת מותרת בלי חליצה מטעם ס"ס ספק חי ספק מת ואת"ל מת דלמא האב מת ראשון, מו"הר בשער אשר שם וע"ש מלתא בטעמא:
ג סי"א ש"ע מי שזנתה אשתו תחתיו בעדים וכו' היא וצרתה פטו' מהחליצה, אם היתה אסורה עליו בלא"ה וכגון שהיתה מחייבי לאוין אי אמרינן אין איסור חל ע"א ומותרת ליבם נסתפק בה הגאון בע"ס פרי מגדים בספרו שושנת העמקים סוף כלל כ"ב וכתב דצריך להתיישב בזה י"ש: