אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו
אה"ע
סימן א
ספר אבני אפוד על אה"ע - הקדמה:
אר"ש קד"ם:
חק ונימוס מכל מחבר ספר להקדים בפתח השער, משפט החיבור ומעשהו, תולדות ימי המחבר:
זקורתיו. ועל כן יאמרו המושלים ספר בלי הקדמה, כגוף בלי נשמה. (ע' אוצר ישראל הנד"מ ערך הקדמה(ובכן אבא נא אליך קורא נעים דוד בשתיים: אני טרם אחלה לדבר, אודה ה' בכל ללב כי מיום שהכרתי את עצמי, גדלתי בין החכמים בעיר גדולה המהוללה:
ארץ מולדתי שלוניקי יע"א, עהייתי עומד ומשמש לפהנים, נתאבקתי בעפר רגליהם ובחסד עליון
קריתי הרבה:
ושניתי הרבה וקס'תי בידי תחלף לכתב חידושי תורה ממני מואחרים. ובהיותי קרוב לח"י שנים התחלתי להתעסק ולתווך דברי ריב בין אנשים, בחפצי לזון ולפרנס את עצמי ממעשה ידי ויגיע כפי. וחנני אלהים ומצאתי חן וחסד בעיני אנשים סוחרים לישר הדורים שביניהם ופעמים הרבה הוצרכתי להעלות על ספר שאלתם ותביעתם ולחפש בספרים למען דעת להיכן הדברים מגיעים ועם מי הצדק:
מאת ה' היתה נסיבה לישב באהלה של תורה ולהדר הדר המערכה חידושי תורה אשר לי מקודם אלה תורתי ארבעה חיבורים על ארבעה שולחנות ע"פ סדר הש"ע כמלאכת המאספים ונאספו שמה חידושי תורתי:
הראשונים ואחרונים אשר עלו בדפוס וגם הרבה כתבי יד אשר עמדי ומעט השגות על דבריהם. ובפרט על ש"ע:
אה"ע אנכי עשיתי אר" רחב"ה וכמו כן על חה"מ כולו, כי המאספים אשר אחר הכנה"ג באו עד סימן חר"ן:
וישבו שם ואני עני שמתי רעיוני ביותר מסימן רנ"ח ואילך דד סופו. השבתי לשואלי דבר על השאלות אשר:
ערכו לפני שייכות לארבעה טורים. וכל שהוא מין כלל"א כלל"א נמרצ"ת דברים העצ'וריין לבא בקהל במקהלות:
הש"ע. וכו':
במקהלות ש"ע, ולנע"מי מודע כי מימי נעורי עלה על דעתי לח'בר ח'בר על ספר החינוך להראות מוצאיו ומוכאיו ולעמד על איזה עניינים שפלפלו האחרונים על דבריו ובכל שנותי בימי האביב מפסחא ועד עצרתא הייתי מטפל בהם והייתי כותב ומטלה על ספר לאט לאט, ובבואי לארץ הזאת קבעתי עתים ללמד בו ובמשך שתי שנים קבצתים מירכתי אר"ש (7) סדרתיו, ערכתיו ועשיתיו, ויהי לחיבור גדול. מצורף לזה מילתא דאתייא מדרשה (8) דרושים אשר דרשתי בהיותי בא"מ בתוך קהל ועדה, זקני גבל וחכמיה, שריה וכהניה, בהפקד ממנו איש וביתר מקריים שונים, מאמרים תמוהים בנויים באופן אשר ינעם ל שומעים (מלבד הדרושים שדרשתי בכל מסיפת השנה מאנשי החברה צדקה וחסד אשר יסדתי בארץ מולדתי וקצת מהם באו בדפוס בקונט' מיוחד בשם יקרא אהבת חסד) קונט' הקדמות (9) לדרוש מלוקטות ליישב בהן מאמרי חז"ל לעת הצורך. מזכרת הגטין (10) שנתנו על ידי פה סופיאה משנת התרנ"ט ואילך ומה שיש לפלפל בהן ובשמותיהן ובכל המסתעף, כל אלה חוברו ועלו למנין עשרה הקטנים עם הגדולים. האמנם אזעק אהה כי לריק יגעתי, להבל ותהו כחי כלתי, והכל היה למאכולת אש בשריפה אשר שרף ה' בליל ט"ו לחדש כסלו משנת הר"סת (לפ"ק) ולא חמלת (9 נואימברי 1905) אותו היום ישבתי משתומם ומחשבותי תמהים אמרתי אל לבי מה כחי כי איחל, ומה בצע בכל אשר יגעתי, אבדה שאינה חוזרת. ואם אשובה אשנה מלבד מ"ש רז"ל למגמר עתיקא קשה מחדתא, עוד בה דלא כימים הראשונים אני אשר הייתי מוקף חומה ספרי ראשונים ואחרונים, חדשים גם ישנים, חברים ורבנים, אשר היו לי רוב אונים. והן עתה נשארתי לבדי כאלה נובלת, בדד ישבתי מבלי תועלת, ואפן כה וכה וארא כי אין איש, אבדו חכמי ובית מדרשי, כותלי בית המדרש ריקנים, ובהיותי חושב מחשבות אמר לי לבי מה לך נרדם קום קרא והחזר עטרה לישנה כי השג משיג והצל תציל, ופניתי אני לבקש את הנשאר מהשריפה ומהעלים השרופים אשר באו לידי לקטתי מהם ואספתי באמ'רים מה שיכולתי ואיזה דברים המחודשים. ובתחלה שמתי פני אל חלק א"הע כי הוא הנצרך לנו כעת יותר ועד כה עזרני ה' לבא עד סופו ומה שהנחתי לפניך אתה נוטל. תקותי תאמצני כי חיבורי זה יהיה תועלת גדול לבעלי מעשה וליושבים כסאות למשפט, כי לדאבון נפש אחס'ור דרי מרוב הטרדות ובבא לפני המורה איזה ענין תהיינה תמיד עיניו משוטטות אנה ואנה לדעת מה דברו הפוסקים בזה ועד עת בא דברו הנה לפניו ענין אחר, והן בעון קצר כח הסבל ובחיבורי זה חסיה נפשי כי ימצא הקורח מבוקשו המעט הוא אם רב. ולמוד'עי אני צריך כי מה שיכולתי להעתיק הוא רק מהספרים המצויים איתי כעת ולכן אל יאשימני הקורא אם השמטתי איזה חיבורים אשר לא ראו עיני כי אינם תחת אהליק והפרט מפורש ס' ערך השולחן חלק א"הע כי יש בו מחידושי הראשונים ולא זכיתי להשיגו קראתי שם הספר הזה אבני האפד יען הוא מיושד על אבן העזר והוקבעו בו שתי אבנים האבן האחת חידושי דינים וביאורים על סדר הש"מ והאבן השנית ש"ות השייכות לאה"ע אשר נשאלתי עליהם משנת התר"סה ואילך (כי הש"ות אשר היו מקודם השריפה לא נשאר מהן אפילו דמות צורות לבנות) והאפד הוא ר"ת שמי וכינויי ושם אבותי - ואשפך את נפשי לפניך קורא נעים, כי אם מצאת בדברי חסרון ההבנה או טעות בהלכה אל נא תבזני שא נא לפשע אחיך וחנני, ואם שגיתי ואני חי הבינני, ומתורתך תלמדני, ככל מין האנושי אשר לא ימלט השגיאה הנני, גדולים וטובים ממני שגו כמוני, ולא טוב אנכי מאבותי. מול פו"ף נפשי תע"רג אליך אלהים, עד מתי ה' עמך ישראל דוים וסחופים ילכו מחיל אל חייל, נא גבור את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח ותרום קרנו. ובני ישראל ישבו בארץ איש תחת גפנו:
נאם הצעיר דוד ב' אברהם פיפאנו ס"ט לילא תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי לפ"ק:
סימן א:
האבן האחת:
חידושים על שולחן ערוך אבן העזר:
א ס"א ש"ע חייב כל אדם לישא אשה. בקידושין צ"ט ע"ב איתא האב חייב בבנו למולו ולפדותו ללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות ותלתא קמייתי פסקום הפוס' כל חד בדוכתיה אבל תרתי בתרייתי לא ראינו להפוס' שפסקום ובקידושין שם ל' ע"ב יליף מקרא דתנו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים. וחייוב האב להשיא את בתו הנה זה בא לקמן בסי' קי"ג ומינה דכ"ש בנו דמיניה קיליף. אולם החייובים אינם שוים דת"ת ופדיון הבן ומילה הוו ד"ת והנך הוו דרבנן וכמ"ש הרמ"בם בפ"ך מה' אישות לשון צוו חכמים וכמו שכ"כ הרב החסיד בארעא דרבנן אות תק"טו. ברם אי חייוב זה הוא מממונו של אב או של בן עמד בזה ה' חסד לאברהם בא"הע סי' א' ד"ג ע"ג ואילך והעלה דאף שיש לו ממון לבן עכ"ז החייוב הוא משל אב והכריע כן מדברי הפוס' י"ש ונהירנא שבס' לב מבין ה' ת"ת עמד בזה וכעת אינו מצוי אצלי לראות מה עלתה לו? וה' הון יוסף בסי"ד האריך להוכיח והעלה כן להלכה דהחייוב הוי מממון האב וכופין ע"ז י"ש. שוב אחז"ר ראיתי לה' לב חיים ח"ב סי' קס"ו שעמד בזה והביא מדברי ראובן שהחייוב הוא מממון האב ועמד ג"ך ע"ד ה' לב מבין עי"ש. ולא זכר שר דברי החס"ל הנז':
ב מי שיש לו ב' בנים גדול וקטן אינו רשאי להשיא לקטן קודם הגדול אך אם נישאו מנכסי עצמן אין רא שהקטן ימתין לגדול. יד יוסף הנד"מ לא' מרבני גליצייה נ"רו בא"הט סי' י"ב:
ג ש"ע שם כדי לפרות ולרבות. צ"ע למה לא כתבו הפוס' שלא ישא אשה שלא נשאת עד מ' לפי דברי ר"ח בב"ב דקי"ט דאשה שנשאת בת מ' אינה יולדת ואף למי שקיים מצות פ"ור נמי אסור וכבר קצת מרבוואתא הזכירוה. הרב החת"ם המאסף מוה"רח מדיני בס' שדי חמד חלק א"ד ע' אישות סי' א' אות מ"א:
ד ס"ג ש"ע ב"ד כופין אותו לישא. ע' חק"ל א"הע סי' א':
ה ס"ו ש"ע נולדו לו זכר ונקבה ומתו וכ"ו אע"פ שהזכר בן בתו וכ"ו. ע' יד"א הג"בי סק"ה וע' ידי דוד א"הע סי' ג' דקצ"ה:
ו שם בהגה היה הבן ממזר. הב"ש בסק"יא כתב דה"ד כשידוע שהוא ממזר אז חי וע' למוה"רא הכהן זצ"ל בכ' טהרת המים מע' המ' אות מ"א וע"ע להגאון מנחת חינוך הנד"מ ביאור על ס' החינוך כ' בראשית ד"א שהקשה דאיך יוצא י"ח בבן ממזר שמרבה פיסולים בישראל ואם ישא הממזר שפחה יהא הולד עבד ובתר דידה אזלינן ולא יתייחס אחריו כלל. גם שם האריך אם הוליד טומטום או אנדרוגינוס או הוליד בן ונעשה פצוע דכא אם קיים המצוה יש"ב ותמצא חקירות הרבה השייכות לסי' זה וע' בס' דברי חכמים סי' ט"ן דמ"ה שעמד בזה אי ממזר מצווה אפ"ור דאחד מרבני הדור כתב דאינו מצווה ומ"כיר חלק עליו והוכיח מדברי מו"רם אלה דמצווה ייש ובס' מטה לחם הנד"מ למוהר"חמ ז"ל סו"סי כ"ג דס"ד ע"ג שכתב משם הגאון שערי דעה דקרוב לומר דמצות פ"ור ל"ש בממזר י"ש. וע' למוהרי"קש בהגהו' מ"ש ע"ש תשו' הרד"בז והיא לו' נדפ"סה בס' דברי דוד סי' ב' וע' לה' המגיה שם מ"ש בזה:
ז ס"ז ש"ע היו לו בנים כשהיה גוי ונתגייר ה"ז קיים מצוה.
דוקא אם היו לו בנים בגייותו מן הנכרית כיון דזרעו מייוחס אחריו קיים בגרותו ג"ך אבל אם היו לו בנים מישראלית כיון דאין הבנים הולכין אחריו דקי"ל נכרי ועבד הכא על בת ישראל הולד ישראל וא"כ לא היה הזרע מתייחס אחריו אף שנתגייר לא קיים המצוה. מנחת חינוך שם:
ח ס"ח ש"ע אע"פ שקיים פ"ור אסור לו לעמר בלא אשה. ע' ב"ש סק"יג. כנ"הג הג"הט סק"יב דאיכא מ"ד דהוי דאורייתא והפוס' האחרונים האריכו למעניתם בפרט זה קבצם כעמיר בס' שדי חמד חלק הכללים מע' האלף אות ר"טו. ועוד לו בחלק אסיפת דינים מער' אישות סי' ב' אות כ"ד או"ק ב'.
ועיניך תראנה דהנשיאים הביאו משם הר"יף דסבר דהוי דאורייתא ואנן קא חזינן להגאון מוה"רי אבן מיגאש בתשו' סו"סי קכ"ט שכתב משם רבו דהאי מילתא היא מדרבנן עי"ע וידוע דרבו הוא הר"יף ז"ל:
ט קיים פ"ור ונשבע שלא לישא אשה. ע' כנ"הג שם. יאודה יעלה למ"ור דיינא מוה"רי קוצו ז"ל בח"יוד סי' ז"ך ובס' שדי חמד חלק אסיפת דינים מע' אישות סי' ב' ד"ע ע"ג עמד בזה בקוצר:
י נשא אשה ושהתה עמה יוד' שנים ולא ילדה וגרשה ונשא אחרת ושהתה עמה יוד' שנים ולא ילדה וגרשה אע"פכ חייב לישא אחרת ול"א איתחזק מילתא דלאו בר אולודי הוא. הרד"בז בס' דברי דוד הי' א':
י"א שם וצריך שישא אשה בת בנים. היינו משום ולערב אל תנח ידך וחייוב זה הוא מדרבנן כמ"ש הרי"ף והרמ"בם והר"אש והובאו בית יוסף. וע' לה' שדי חמד שם שהצ"ע על הרכ"ח שכתב בי"וד סי' רכ"ח דהוי מדאורייתא יעו"ש:
י"ב ס"וד ש"ע ר"ג החרים על הנושא אשה על אשתו. אי חרם ר"ג הוי ספקא דאורייתא ככל ספק חרם או"ל נחלקו האחרונים ע' ב"ש סקי"כא. פתחי תשו' סוס"קיד יד"א ס"ק כ"ב וכבר נקבצו באו בס' שדי חמד במע' חישית סי' ב' אות י"ט וחות כ"ד סק"ד י"ש. וע"ע עבודת השם חא"הע סי' א' דמ"א: י"ג עד אחד מעיד שמתה אשתו אי אמרינן דל"מ כיון דאיתחזק איסורא או נימא דמהני כיון דהוי מדרבנן והוא מילתא דעבידא לגלויי. ע' ב"ש לקמן סי' קנ"ח ס"א:
או"ת סק"יד. ערך השלחן סק"ו. שדי חמד מע' אישות סי' סק"יד דבמחלוקת הוא שני ורבים מרבני האחרונים נקטי להקל. ומה גם אם הוא ע"פ כתב מהערכאות י"ש:
י"ד אם העד ת"ח יש להעדיף כחא דהיתרא אף לסברת האוסרים בע"א. שדי חמד שם וע' למוהר"ש גאטינייו ז"ל בתשו' כי באה בס' צל הכסף ח"א סי' ה' דכ"ט ע"ד שכ"כ י"ש ובדברי הרב המחבר שם וארמזם לקמן על סעי' י"ב בס"ד. וע"ע בחידו' לי"וד סי' קכ"ז:
ט"ו אפילו להמתירין בע"א היינו ע"א דמיתה אבל ע"א דגירושין לא דרוב אנשים אינן מגרשין נשותיהם ורוב נשים אינן מתרצות להתגרש הו"ל תרי רובי וחזקה דאיסורא ואין ע"א נאמן. ה' שד"ח שם משם הגאון שם אריה וכ"ן דעתו ואין הספר הזה מצוי אצלי כי לכאורה דברי ה' נו"בי סו"סי קל"ו שהביא הפ"ת בסקי"ד הויין תייובתיה דלא חילק בין מיתה לגירושין והוא פלא גדול שדברי הפ"ת בס"ק זה הזכירם באות זה כמה פעמים. ומוכרח דכונת הרב לחלק בין מעשה כ"ד שאינו מקויים לכתב ע"א ומקויים ומכותלי דברי הנ"בי אין נראה כן ודוק וגם ס' נוב'י אמ"א לראות הדברים בשרשן. ועמ"ש עוד לקמן בזה בס"ד לענין שבועה בסעי' י"ב:
ט"ז אפילו היה אנוס שחשב שגירש את אשתו ונמצא פיסול בגט מפרישין אותו. רש"ל בתשו' הביאו הכנ"הג ס"ק כ"ח וע' שדי חמד שם דמ"ג ס"ק כ"ח דלא פלט מהמחלוקת:
י"ז ש"ע שם אבל ביבמה לא החרים, ע' יד"א סק"לג ל"ד צל הכסף ח"א סי' י"ג דפ"ב:
י"ח שם בהגה אמנם י"ח וס"ל דחרג"מה חל אפי' במקום מצוה. אף אם לא קיים פ"ור כגון דיש לו ב' זכרים או ב' נקבות אפ"ה חל עליו חרג"מה. כנ"הג סק"מה בשם מוהר"שך ח"א סי' ך' ונרמז ג"ך בכנ"הג סי' קי"ט הג"הט אות כ"ו וביד"א שם ס"ק ב"ך וע' בס' עבודת השם א"הע סי' כ"ט דק"סד שכתב דמדברי מוה"רם מפדוואה בתשו' נראה שחולק ע"ז ותמה על סיד"א שלא הביאו. ומיהו כ"ז לענין תרג"מה אבל לענין שבועה עמ"ש לקמן סי"ב בס"ד:
י"ט שם בהגה כגון שנשטתית וכו' ע' כנ"הג סק"לה יד"א ס"ק כ"ה וכ"ו.
וע' להרב המאסף לכל המחנות חת"ס עדיף בס' שדי חמד סי' ב' מאות א' עד אות י"א שאסף וקבץ הפוס' המדברים בזה רבני אשכנז וספרד וע"וש. וע' מה שארשם לקמן סי"ב ע"ע שבועה:
אם אחר שהתירו לו ב"ד לישא בעבור שנשתטית נתעצל הבעל מלישא ונתרפאית חוזר הדבר לאיסורו פ"ת סס"ק ט"ז משם הגאון מטקטין. וע' שדי חמד שם דנ"ו ע"א שכתב דאין הדין כן בשבועה דאם הותרה הותרה לגמרי יע"וש מילתא בטעמא:
כ"א מו"רם שם יש להקל להתיר לישא אחרת. המציין ציין דכן משמע מתשו' הרש"בא. והרואה דברי הרש"בא בשרשן כי הובאו בית יוסף יראה דכן דעתו להדייא וע' כנ"הג סק"ן. ובהגהות מוה"רלח אות י"ב כתב דהוא ר' שמעון בר אברהם ולא ר' שלמה בן אדרת ובס' שד"ח שם האריך להוכיח שהוא להרש"בא המפורסם:
כ"ב מי שעלה לא"י ולא עלתה אשתו עמו ושלח לה גט ע"י שליח משער הזמן שהגיע גט לידה ונושא אחרת המב"יט בח"א סי' ר"י. והובא בכנ"הג הגהב' ס"ק כ"ג וע"מש ע"ד וביד"א מ"ק ס"ק כ"א ובמ"ב סק"י וע' להגאון תפארת ישראל על המשנייות בקונט' אבי עזר שבס"ס נשים ד"ב שכ"כ מדנפשיה וקיהיב טעמא דבדרבנן סמכי' אחזקה שליח עושה שליחותו. וע' זל"א ח"ג
דק"טו:
כ"ג בעל שאומר לאשתו התרת לי חרג"מה והיא מכחשת ע' כנ"הג ס"ק ע"א. יד"א סק"ן צל הכסף ח"א סי' ו' דכ"ט. וע' לקמן לענין שבועה: כ"ד אם תקן רג"מה במורדת על בעלה במחלוקת הוא שנוי וכן היכא דאיכא שבו' שלא לישא אחרת עליה ע' כנ"הג ס"ק ל"א. יד"א ס"ק נ"ד וע"א ומ"ב סק"ז. עבודת השם א"הע סי' ח'. שדי חמד שם במע' אישות דכ"ה. דברי שמואל חא"הע סי' ח'. וע"ע לקמן סי' ע"ז ס"ב:
כ"ה מי שרוצה לצאת מעירו בשביל חוסר מזונות ואשתו אינה רוצה יכול לישא אחרת עליה אפי' במקום חרג"מה או שבועה. יד"א ס"ק כ"ג משם הפוס' וע' בתשו' מוהר"שג כי באה בס' צל הכסף ח"א סי' ו' דל"ב דהעלה כן וכתב דס' מוהרא"דב הנראית חולקת ע"ז לענין שבועה היא יחידאה עי"ד: כ"ו אשה שחלתה ברגליה ואין לה רפואה אם אינה יכולה לבא עליה כדרך כל הארץ ישא אשה על אשתו ואין תרג"מה מונעו יד"א מ"ק ס"ק ט"ל משם ה' עוללות הכרם סי' ו'. מיהו כל זה אינו אלא כשלא שהה עמה אחר שנשאה כשנולד לה המום מש"אכ היכא דשהה עמה אחר הנישואין כמה שנים ולא ערער עליה חיפשר לומר דאריא דשבועתא רביע עליה דכיון דראה ושהה עמה ומחיל חזרה להיות כמו שאר נשים. ה' עבודת השם א"הע סי' כ"ו דק"מא ע"ג וע"מש לקמן בסי' קי"ז על ס"ט:
כ"ז ש"ע שם ולא פשטה תקנתו בכל הארצות. ע' כנ"הג ס"ק ס"ג ויד"א הגה"בי ס"ק מ"ב שכתב משם הפוס' דהיכא דנוהגין להשביע לחתן משמע שלא קבלו עליהם חרג"מה וכ"כ הפ"מא בח"ב סי' ס"ו על עירינו שלוניקו יע"א כי ממה שנהגו להשביע לחתן ע"ז משמע שאין לנו מרג"מה ושכ"ן מפשט דברי מוהרש"דם חי"וד סי' ק"ס שלא נתפשט חומרת חרם זה כ"א בין האשכנזים ואף בזה נחלקו אם הוא עד אלף החמישי וסיים וכתב ומי לנו גדול ממוהרש"דם מארי דאתרין יע"וש וכ"ד ה' ראש משביר בחא"הע סי' א' ועוד לו בסו"סי ל"ב. וגם ה' מוה"רש מאטלון ז"ל בע"ס עבודת השם בתשו' כי באה בס' צל הכסף ח"ב סי' יו"ד דל"ו ע"א עמד בזה והעלה כן. אך זו בלבד אגלה אזנך דבמ"ש שם משם מר"ן בתשו' דיני נישואין סי' י"ד דכתב דבעיר עז לנו שלוניקי לא נתפשטה תקנה זו אהמ"ר לא כן אבי דהתם קאי להכריע דחרג"מה אינו אלא עד אלף החמישי וע"ז כתב וז"ל והנה בשלוניקי וקושטנדינא ואנדרינופולי ויתר קהלות תוגרמה אשר שם קהלות גדולות מאשכנזים וגם במלכות הזה מעולם לא נשמע שנדו לשום אשכנזי מפני שנשא אשה על אשתו ואיך יקים הוא לעשות דבר שלא נשמע וכו' כי הוא ספרדי שמעולם לא קבלו עליהם תקנת רג"מה ע"כ ויען דקאי מר קודם לכן דלא היתה גזרת רג"מה כ"א עד אלף החמישי הכריח מעובדי הנ"ל דאף שהיו אשכנזים לא עשי דבר וזה אות ומופת שלא היתה רק עד הזמן הנ"ל והיינו גם לאשכנזים אך לא דבר אם אעיקרא בשעת הגזרה נתפשטה בין העיירות הללו והעד הנחמן ע"ז הוא הקדוש ה' פמ"ח שם דאחר שעינו ראה ת' מוהר"יקא הנז' לא נסתייע ממנה לעיר שאלוניק. רק הבין בדברי מוהרי"קא כפשטן דכונתו לומר דאף האשכנזים לא קבלו רק עד אלף הה' אבל בין הספרדים לא נתפשט כלל. וא"עג דבתו"ד קאמר שלא חל עליהם החרם אחר האלף הה' ומשמע דמעיקרא חל ריהטא דלישנא הוא. וע' בס' שארית הפלטה סי' כ"ו שכתב משם הח"קל ח"ג יו"ד סי' פ"ז שהבין בדעת מוה"ריק כה' עבודת השם ואין הספר מצוי אצלי ומ"ש נ"ל חמת וצדק:
ואת זה חזיתי ואספרה בתשו' מר"ן א"הע באותו מקום שכתב והנה בשלוניקי. כתוב בצדו מכ"י לאחד מהקדושים אשר בזמן מוהר"חש וז"ל זה כעשר שנים שהיה מעשה פה עירינו שלוניקי י"עא שמזמר הק"ק לקח אשה על אשתו ששהתה יו"ד שנים ולא הי"ל ממנו בן וכפו אותו הרבנים ועל ראשם רבינו הגדול ר' חיים שבתי ז"ל להוציאה ממנו ולה ידעתי למה ומה טעם היה באותו מעשה וכן אנו נוהגים עד היום והיום בכלל שלא לישא ב' נשים, יעקב עזריה אשכנזי ז"ל ע"כ וכונת הרב הכותב פשוטה דבא בהשג יד על מוהר"חש דלפי מ"ש מרן דלא היה חריגמה כ"א עד אלף החמישי למה כפוהו.
אולם מוהר"חש לשיטתיה קאזיל במ"ש בתשו' א"הע סי' ג"ל שלא רצה לסמך ע"ד מוהרי"קא באשר היה נ"ד באיש אשכנזי, וכ"מש מוה"רש מאטלון ז"ל דבעבור זה הוא דהחמיר מוהר"חש אך לענין הספרדים של שאלוניקי ואגפיה לא דבר כי מחמת השבועה מורה דאעיקרא לא קבלו חרג"מה. וע"ע שדי חמד מע' אישות ד"ס ע"א שהביא משמה פוסקים שכתבו דממה שמשביעין לחתן הוי הוכחה שלא קבלו עליהם תרג'מה ושיש חולקים ע"ז עי"ד: כ"ה במקומות שקבלו עליהם חרג"מה אי מהני רשותה ע' כנ"הג ס"ק טו"ב. יד"א סק"לב ומ"ב סק"מא ראש משביר ח"א חא"הע סי' א' ול"ב. ולענין שבועה ע' מה שארשם לקמן בשייך לס"יב:
כ"ט אפי' לספקו של הר"ן שנסתפק אי מהני רשותה ה"ד אם נתן לה רשות בעודו נשוי אבל אם בשעת נישואין התנה עמה שכל עת וזמן שירצה הבעל ליקח אחרת שלא תוכל למאן ולסרב הכל לפי תנאו ועכ"ז לא מלאו לבו להתיר. נטפל לקדש שבס' מאמר מרדכי (ביאור על המרדכי) סי' ו': ל שם בהגה וכופין בחרמות ונידויים מי שעובר ונושא ב' נשים לגרש אחת מהן. פירוש השנייה ע' כנה"ג סק"ט וט"ו. יד"א מ"ב סק"ח. בני אברהם סי' ג"ל. עבודת השם א"הע סי' א' דמ"ב. ומ"ש א"ה לקמן אותי:
ל"א שם י"א מי שהמירה אשתו מזכה לה גט ע"י אחר ע' פ"ת ס"ק ע"ז ופ"ב. שדי חמד שם. הגאון תפארת ישראל בקונט' אבי עזר. והרב שמעון פסח (אחד מחכמי ורבני דורינו) ז"ל בתשו' כת"י עמד לדידן בני ספרד דהאיסור הוא מחמת השבועה מהו הדין והעלה לענין דינא דלכ"ע מותר דאדעתא דהכי לא נשבע וכתב שעשו מעשה בכמה נשים שנשתמדו גוייות ונשאו בעליהן נשים עליהן בלי שום זכות ע"כ:
ל"ב סי"א ש"ע טוב לעשות תקנה בחרמות וכו'. המנהג בשלוניקי לכתב בכתובות בנוסח זה. ע"הת ונתחייב החתן הנ"ל שלח לישא אשה אחרת עליה בחייה בעודה באישות עמו לא בתורת אשה או אמה ופלגש וחשוקה ולא בשום אישות כלל וכו' ובסוף הכתובה כותבין ונשבע החתן הנז' לקיים כל התנאים הנ"ל ש"ח ע"ד המב"ה וע"ד הנ"בא וע"ד הכלה וכו' ובתוך הכתובה אינו מפורש כיצד היא סדר השבו' אולם המנהג הוא שבעת הקידושין חזן הכנסת דהיינו ש"ץ נוטל בידו סודר ונוטל מהחתן קגומ"ך ואומר קנין ושומט הסודר מידו ותוקע כפו אל כף החתן ואומר ושבועה (פה סופיאה אומרים שבועה חמורה דאורייתא ולא מצאתי טעם בתוספת זה) ע"ד המב"ה ועוד הנ"בא וע"ד הכלה לקיים כל התנאים הכתובים בכתובה. ובכן לנו לברר אי שבועה זו הוייא מדאורייתא או אינה אלא מדרבנן כי האחרונים נבוכו בזה:
ראש המדברים הוא ה' עדות ביעקב סי' ל' שכתב דשבועה זו אינה אלא מדרבנן דשבו' דאוריתא הוי היכא דנשבע בשם או באחד מהכינויים דאית בהו מידי דחייוב לאו וקרבן למר כדא"ל אך שבועת תקיעת כף אשר לכ"ע הויית שבועה דרבנן הרי חזר הדין למיזל בספקו לקולא והגם דבענין התרתה מצינו לר"ת דמחמיר עליה בה טסי משבו' התורה היינו כי טעמיה שכתב מוה"רי וייל בסי' קל"ז דהוי כמו כריתת ברית וכו' ועינינו הרואות כמה פעמים אנו נמנין להתיר בפתח וחרטה. לא זאת אשר כתב הרב הנ"ז דלא החמירו בשבו' דת"כ אלא כשנותן ת"כ לאדם לעשות דבר לאותו אדם כגון צדקיהו לנבוכדנצר אבל בנ"ד כיון שלא נתנה ת"כ אלא המשודך בעצמו אין להחמיר כולי האי וכו' א"כ בנ"ד נמי אשר המנהג פשוט שאין הנשבע נותן ת"כ לכלה בעצמה אלא חזן הכנסת הוא המשביע לחתן בעד ובשם הכלה נראה דאין להחמיר כולי האי וסיים וכתב דכיון דהוא מיראי ההוראה אינו סומך עצמו בזה בפרט היות ענין שבועה דחמירא ע"כ:
וכאשר ירדוף הקור"א כל אשר בתוכו ית'מה דמלבד דתחי' דבריו תמוהים במ"ש דת"כ לכ"ע הוייא דרבנן דהרוחה יראה בב"י יו"ד סי' רל"ט ובה' הלבוש ובהכנ"הג שם דלרוב הפוס' דינה כשבועה רק דעת הרש"בא והביאו הרש"בץ בח"ב סי' קמ"א דאינו אלא משום שארית ישראל אל לא יעשו עולה וכמו שיע"ומ ומרן בש"הט שם פסק דדינה כשבועה גם בח"מ סי' ר"ז סי"ט כתב דנדר ושבועה ות"כ מהנו לסלק האסמכתא. וע' לה' זכ"ל בח"מ דש"כד ולה' גנזי חיים במע' התיו אות ה"ן שכתב דאילו הוה שמיע ליה להרש"בא דהגאונים ור"ת ורבים מהגדולים שכתבו לאסר הוה הדר ביה, וע"ע שם שכתב משם הד"מ ביו"ד סי' רל"ט דהצ"ע דברי מוהר"יו שכתב לחלק בין תוקע המחייב בעצמו עם מקבל ההנאה לכשהוא ע"י אחר מדברי המרדכי ושגם איהו גופיה לא כתבו בהחלט רק אמר לולא דמסתפינא יעו"שב. בר מן דין חפי' אם נרצה לילך אחר עקבות הרש"בץ דמקל בזה כהרש"בא הלא דל מהכא הת"כ הרי איכא הכא ג"ך שבועה וכשהוא מזכיר לשון שבועה הגם דליכא שם וכינוי מ"מ לכ"ע איסו' דאורייתא איכא וכמבו' בטוש"ע יו"ד סי' רל"ז.
וכן ראיתי לגדול אדונינו ה' מוה"רא גאטינייו זצו"קל בס' צל הכסף ח"א ח"הע סי' י"ד דק"י ע"ד שכ"כ וז"ל למנהגינו שאנו משביעין לחתן ואחי החתן ובשבו' שאומר לו שבועה על תנאי הפתו' נמצא דיש כאן שבו' ות"כ וא"כ לכ"ע איסורא איכא מתרי טעמי חדא דהפ"מ בח"ב סי' ג"ן דצ"ה כתב דמושבע מפי אחרים בת"כ דעשה מעשה לתקוע כפו לחברו חשיב מנשבע מפי עצמו וכו' ועוד דדל מהכא השבועה בת"כ לחוד רבו המחמירים וכו' נמצא דכל הראשונים ומרן מכללם כולם שוים שאין להקל אפי' בת"כ לחוד כשהיא בדרך שבועה יותר משבועה ולא נמצא מי שמקל בה כ"א הרש"בא וכו' ואף לדידיה אם הת"כ היא בשבו' דל מנכא ת"כ הרי הוא מכת הסוברים דשבו' בלי שם וכינוי הוי שבועה אף למלקות ואף במושבע מפי אחרים כבר הוכחנו דל"ב שו"כ וכו' וכבר כתבנו דשבו' בת"כ הוי כמושבע מפי עצמו באופן דלמנהגינו שמשביעים לאחי החתן (ע"ע החליצה) ולהחתן שבו' עם ת"כ איפשר לומר דלכ"ע הוי שבועה חמורה דאין לה התרה וכו' ולפחות נאמר דהוי שבו' גמו' כשבועה בהזכרת ש"וכ ואף אם נאמר דגם בזה ס"ל לכת הסוברים דבעינן שם או כנוי ואין כאן אלא איסור תורה לחוד עכ"פ איסור חמור הוא וכו' א"ד ז"ל, הנה עם שהרב לא זכר סברת ה' עדו"בי הנ"ל מ"מ דבריו הם מסכימים לכל מ"ש אנן יד עניי. ולכל מראה עיני נראים דברים נכוחים וישרים ודברי ה' עדו'בי ז"ל לכאורה אהמ"ר אין להם מובן והטיב אשר דבר מוה"רי גירון בש' אביר יעקב סי' ל"ג וה"וד בס' עבודת השם א"הע סי' ל"ב דק"עו ע"ב וז"ל מה שהיה מתכוין ה' עדו"בי דהנך שבו' חתנים בתנאי כתובה שאינו עם הכלה דהוי שבועה דרבנן לכ"ע ושאין להחמיר בזה ראה זה חדש אשר לא היה לעולמים ואם היה הדבר כן כל הפוס' שהחמירו בכלל ספק שבועה היינו בכל כי הני שבו' דת"כ שהם כשבו' חתנים וכיוצא וע"כ לא העלתי הסברה הזאת בנ"ד אפי להיותה סניף כי לדעתי דברים אלו מרפסן אגרי בדברי כל הפוס' עכ"ל. גם ה' עבודת השם שם עם שרצה להפך בזכותו של ה' עדו"בי עכ"ז כתב דדבריו צריכין תלמוד וירד להצילו דגם הוא לא כתב סברא זו רק לסניף בעלמא וכמ"ש הרב בפירוש ופלפל בחכמה ע"ד הפ"מ בח"ב סי' ג"ן והח"קל ביו"ד ח"ג סי' פ"ו יעו"שב:
ומ"מ אע"ג דמוה"רש מאטלון ז"ל במקום הזה ריחק סברא זו דה' עדו'בי מצינו לו במקום אחר דקרב את המרוחקין בזרוע וכמו שעיניך תראנה בתשו' כי באה בס' צל הכסף ח"ב חא"הע סי' יו"ד דל"ד ע"ד דהביא סב' ה' ע"ביע דשבועה דהוייא על ידי ת"כ בלי ש"וכ דהוייא דרבנן ותאמץ זרועותיה מדברי הגאון ה' מחנ"א בה' שבועה סו"סי ב' שכ"כ ובנה אצלו ציו"ן לה' דב"מ ח"א חיו"ד סו"סי ח"ל דס"ט ע"א דצרף ס' מוה"ריו הנ"ז לנ"ד י"ש והגם שמו"הר מוהר"אג שם בסי' י"א דל"ט ע"ב ומ' ע"א חלק עליו וכתב דאעיקרא סברת ה' עדו"בי היא תמוהה ושמדברי המחנ"א אין ראיה דאיכא למימר דאיהו מיירי בת"כ לחודיה בלי הזכרת שבועה ומ"ש בשאלה שנשבע בעת הנישו' הת"כ קרי ליה שבועה יעו"ש. לא נכנסו דבריו באזניו ובספרו עבודת השם סי' כ"ט חזר לחזק דבריו הראשונים י"ש בדק"סג ע"ג ועוד לו בסי' ח"י דקכ"ז ובסו"סי כ"ז דקנ"ב ע"ד ובסי' ל"ג דקע"ו ע"א עי"ד. וע"ע בס' שארית הפליטה למוה"רא הכהן זצ"ל בסי' כ"ו שרמזו הרב שם: ואהיה שעשועים בדברי ה' עבודת השם שם בדק"כו דאחר הקשותו ע"ד ה' מח"נא וה' עדו"בי שכתבו דת"כ אע"פ שיש עמו שבועה הוייא מדרבנן וקמותיב להו דעל מה זה הלא דל מהכא הת"כ האיכא הכא שבועה וכמו שכן הקשינו לעיל ומצינו גדול שנתקשה בזה הגאון מו"הר וכנ"זלו מר קמפרק לה דטפי עדיף כשנשבע סתם מבלי ת"כ מהיכא דנשבע בת"כ דהתם על ת"כ הוא נשבע וכו' יעו"ש ואהמ"ר אין חילוקו עולה יפה והמעיין בתשו' ר"י הזקן המובאת במרדכי דשבועות סי' תש"מ ובתשו' דשייכי לס' הפלאה סי' ג' בעיניו יראה דת"כ שיש עמו שבועה יש להחמיר טפי מת"כ לחודיה עש"ה. תו חזינא להרב ז"ל שם דמביא וקורא תשו' ה' אהל יצחק סי' ט"ל מח"מ שכתב דשבועות דידן שאני ה' דאיכא הזכרת ה' וההיא דמוה"ריו דקאמר דת"כ ל"מ איירי בת"כ בלתי הזכרת ה' וקמקשי עלה דמה הזכרת ה' איכא בשבועה דידן אי משום דאומר החזן ע"ד המ"בה אין זה לא שם ולא כינוי וכו' ושכן מצא לה' טל אורות בד"ה שכתב בפשיטות דמילת ברוך המקום לא חשיב לא שם ולא כנוי ואחר החיפוש מצא לה' צל"ח בחידו' לברכות שכתב דתיבת ברוך המקום חשיב כהזכרת ה' ותמה ע"ד והנני מוסיף להביא מן החדש לה' ז"לא בחא"הע דרצ"ב ע"א דגם איהו מפשט פשי"טל דע"ד המקום ל"ח לא שם ולא כנוי יעו"ש:
האמנם רבני האחרונים בדורנו ובדור שלפנינו לא אחד בהם שרצו לסמך סמיכה מעלייא ע"ד הר עדו"ב יען דבכל הצדדים הן בעיקר ת"כ אם הוא כשבועה והן בחילוק מוה'ריו דחילק ידע בין כשהוא עצמו תוקע כף לכשהיא ע"י אחרים רבו הפוס' המחמירין וכמו שעיניך תראנה בספרי הפוס' שציינתי לעיל. וה' מוה"רי אשכנזי נר"ו בתשו' כי באה בס' צל הכסף ח"ב סי' י"ב דמ"ג ע"א חלק על מוה"רש מאטלון בכח והביא משם ה' חוקי חיים בסי' ך' ד"מ ומשם ה' מר ואהלות בא"הע סי י"ב ומשם הפני יצחק נר"ו בח"א סי' ט"ו דלא סמכו על הוראה זאת והרב הגדול ר"לץ אי"ש ירושלם נר"ו בתשו' כי באה שם בסי' י"ג דמ"ה ע"ג פשפ"ש ול"ו מצא לה' מח"נא ולה' חק"ל דכתבו להדייא דשבועה זו הוייא שבועה גמורה ועשה עיקר מהדברים האלה וע' בס' דברי שמואל חא"הע סי' ח' דק"מא ולמר ידידנו מוהר"א ברכה נר"ו בהגהותיו לס' דברי שמואל חא"הע סי' ט' דק"נב ע"ב וק"נג ע"ב וקנית ע"ב דרמז כל זה. ובזכרונותי כתוב לעיין בס' עדות ביהוסף ח"ב סי' ח"י דל"א. ושגם בס' נוסח השלחן חא"הע סי' ט"ו ומוהר"א חאייון בס' טוב לישראל האריכו בזה. וכעת אין הספרים הללו מצויין אצלי לראות הדברים בשרשן ולהתחקות בהן. יהיה איך שיהיה מידי פלוגתא לא נפקא רק שהרוב הם האומרים דיש עליו חייוב שבועה. וכן העלה בס' שערי רחמים א"הע סו"סי א':
בתר דנא חזה הוית לרב רחומאי סב"ק נר"ו בס' פני יצחק ח"ב דס"ב ע"א דאחר שהביא סברות הפוס' הנ"ז ורמז עוד לה' שבט בנימן סי' ש"ו ולה' שמן המשחה סויסי ע"א ומה שנטה דעתו בס' פנ"י ח"א להחמיר סיים וכתב מ"מ מודינא להו דאינה אלא מדרבנן כיון דאינה בשם ובכנוי ולא מחמרינן בה אלא בודאה ולא בספקא וא"כ בפלוגתא דרבוואתא אזלינן לקולא יעו"ש:
ל"ג בנוסח הזה הכתוב בכתובות שלנו שלא ישא אשה אחרת עליה בחייה וכו' באנו לההיא דכתב הכש"בא בראשונות סי' תתי"ב וה"ד הכס"א בסק"ד. על מי שנשבע לאשתו שלא ישא אשה אחרת עליה בחייה דאפי' אם גרשה אינו יכול לישא אחרת כל זמן שהיא בחיים עי"ד ומוהרש"דם בחי"וד סי' צ"א העתיק ת' הרש"בא ההיא בארוכה. ונראה דבשלוניקי בראשונה היו כותבין כן ושוב חששו לס' הרש"בא ולא רצו למחק הנסחא הישנה וכתבו בצדה בעודה באישות עמו דבזה תברתה בצדה דהא דלא ישא עליה בחייה היינו בעודה באישות עמו הא אם אינה באישות עמו אין כאן שבועה. אך הרואה יראה למוה"ראש בתשו' סי' רכ"ח וה"ד ה' יד"א במ"ק הגה"בי ס"ק מ"ב דנוסח השבועה היה שלא ישא אחרת עליה בחייה ומכותלי דבריו ניכר שלא העלה על שפתיו פקפוק זה (ותשו' מוהר"אש אמ"א לראות הדברים בגופן שלהן) שוב מצאתי למוהרי"מט בראשונות סי' קי"ח דאחר שהכביר פנים צהובות לסכ' הרש"בא מההיא דאמרי' פ"ק דיבמות ע"פ ואשה אל אחותה לא תקח לצרר לגלות ערותה עליה בחייה דאפי' גרשה אסורה מכח לשון בחייה, תמה עליו דמ"נל למדרש הכי בלשון הדיוט ולהוציא דבר חדש אשר לא שערוה הראשונים ומעשים בכ"י שכותבין בכתובה שנשבע שלא ישא אחרת עליה בחייה ופעמים שמגרשה ונושא אחרת ולא חשו חכמים לזה וכו'. ולכן מר הוא דקאמר דלא כ"כ הרש"בא רק בנ"ד דאיפשר לקיים ב' הלשונות דהיה הענין בשידוכין ועדיין לא נשאה דאי הוה כתיב שלא ישא אחרת בחייה הוה משמע אע"פ שלא נשאה ואיצטריך עליה להתיר כל שלא נשאה והיה די בשכתב עליה לחודיה דמשמע כל זמן דאגידא ביה ולמה כתב בחייה אם לא לאסר אף לאחר שגרשה נמצא דיש קייום לב' הלשונות אבל בכתובות שלנו שהורגלו לכתב כן לא דייקינן מדכתיב בחייה יתירה דמשמע אף לאחר גירושין דאדרבא מדכתיב עליה כל זמן דאגידא ביה משמע ולא הו"ל למכתב אלא שלא ישא אחרת בחייה וכו'. יעוש"ב דמבואר דלדעתו בכתובות שלנו אף אם היה כתוב בהן סתמא שלא ישא אחרת עליה בחייה כל שגרשה מותר לו לישא. ונעלם דבר מה' כס"א דנקיט ת' הרש"בא בסתמא. וע"ע למוהרא"נח ז"ל בתשו ח"ב סי' ס"ז דהרב השואל נקיט לה בפשיטות ס' הרש"בא והרב המחבר שם בד"ה אבל נראה יד ע"ש בדבריו היטב:
ותבט עיני להר"דבז ז"ל בחדשות ח"א סי' רג"ל והובא ביד"א ס"ק כ"ו ובס' קהלת יעקב בקונט מ"ל ח"ג אות עז"ר שנשאל על אשה שנתנה לבעלה רשות לישא אחרת כחולק על סברת הרש"בא כלאחר עליה וכתב לה תנאי וז"ן ונשבע ראובן שלא ישא אחרת עליה כל זמן שאשתו אסתר קיימת אם משמעות אשתו אסתר קיימת הוא כל זמן שהיא בחיים חייותה ואסור לישא אחרת או"ד משמעותו כל זמן שאשתו קיימת עמו ואם גרשה מותר לישא אחרת בלא רשות אשתו הא' והשיב דלשון זה לא משמע אלא כל זמן שהיא עמו ואם גרשה שוב אין זו אסתר אשתו אע"פ שהיא בחיים ומה שכתב קיימת פירושו כל זמן שהיא עומדת אצלו שהוא רוצה לקיימה לו לאשה וכו' וגדולה מזאת אמרו גבי המקבל עליו לזון את בת אשתו גרשה והחזירה בטל התנאי דאשתו מן הנישואים הראשונים משמע וכ"ש בנ"ד דאשתו כל זמן שהיא אשתו משמע. ותו דאומדן דעתא הוא שלא רצה ר' להיות קשור עם אשתו כל ימיו בין תהיה אשתו בין לא תהיה אשתו שהרי ר' לא נשא אותה אלא מפני שאשתו הא' לא ילדה ואם גם אסתר לא תלד מה תועיל בתקנתו וכו' יע"וש. ובמושכל ראשון עיני המעיין ישר יחזו דאין דומה כלל נדון הרד"בז לנדון הרש"בא וגם לחילוקו של מוהרי"מט דנדון הרד"בז שנייא דכיון דקאמר אשתו וסמיך ליה קיימת מאחר דאין תיבת אשתו שייכא כי אם רק כל זמן הייותה תחתיו ויכולים אנו לפרש דתיבת קיימת היינו בעודה באישות עמו מפרשינן לתרי לישני הכי משא"כ בנוסח עליה בחייה דהגם דתיבת עליה משמעותו כל זמן שהיא תחתיו אך תיבת בחייה א"א לפרשה בשום צד בעודה באישות עמו וגם לפי טעם הב' דאזיל מר בתר אומדנא דלא נשאה אעיקרא אלא להיותה פרה ורבה זהו אות ומופת על הפירוש מש"אכ בשאר כתובות וק"ל:
אולם לא אכחד דדברי הרד"בז ז"ל צ"ע במאי דפשי'טל דלשון אשתו היינו אשתו היושבת תחתיו עמו דזה נראה ברור היפך מאי דאיתא בש"ס דנדרים ד"ך ע"א ופסקוהו הט'ושע בי"וד סי' ר"ח קונם אשתי נהנית לי ואמר לא אמרתי אלא על אשתי שגרשתי דאם הוא ת"ח נאמן ואף אם הוא ע"ה דמחמירינן עליו ופותחין לו פתח ממקו"א היינו כדי שלא ינהגו ק"ר בנדרים אך לכ"ע לשון אשתי סובל אשתו המגורשת ובאמרו אשתי היינו אשתי שהיתה כבר והכי אמרינן בגיטין דמ"ב דהכותב כל נכסיו לעבדו יצא בן חורין דאמרינן הכונה עבדו שהיה כבר וע' למוה"ריא בס' קה"י בקונט' מענה לשון ח"ג אות תקי"ז שהביא סוגייא זו דגיטין וכתב דלמדו הפוס' מזה ללשונות השטרות ורמז למוהר"אנח ח"ב סי' פ"ד ולמוהרי"מט בא' סי' קכ"ב דס"לה. ומה שהביא הרד"בז ראיה מההיא דהמקבל עליו לזון את בת אשתו לפ"קד המעט אהמ"ר מלבד דאין משם ראיה אדרבה הוא להיפך דזהו לשון הר"אש בר"פ הנושא גבי ההיא דאמרו בש"ס הפקחין היו כותבין כל זמן שאת עמי וכמבו' בט"ושע א"ה סי' קי"ד וכן הוא דעת הרש"בא וה"רן ובכגון זה הוא דכתב הר"אש דאפי' גרשה והחוירה נתבטל תנאו ונ"ט דכ"ז שאת עמי היינו מנישואין הראשונים ואילו היה דלשון אשתו משמעותו שעומדת תחתיו לא היו צריכין הפקחים לכתב כ"ז שאת עמי רק אם נכתב בכתובה בזה הלשון ונתחייב לזון את בת אשתו די דהיינו דוקא בעודה תחתיו. אלא ודאי דבלשון זה לא סגי דנוכל לומר אשתו שהיתה כבר ודוק. ונהירנא שבענין זה היה כתוב אצלי באורך ופל'פלת כל שהוא ע"ד הרב משנת ר"א חח"המ והרב ישמח לב גאגין ח"מ סי' טו"ב והכל היה למאכולת אש ח"עד וכעת אין הספרים הנז' אצלי לשקד על דלתותיהם וה' ימלא חסרוני וע' בקונט' הכללים אשר לי ע' לשון בנ"א מ"ש עוד בזה: ל"ד בלשון התנאי דכתבינן עליה בחייה בעודה באישות עמו יש להכין דלא נתחייב בתנאי זה רק כשמתנהגת עמו בדרך אישות אבל אם אינו יכול לבא עליה כדרך כל הארץ בעבור שנשתטית או נכפית בזה לא נשבע וה"ול כפירש בשעת נישואין. מוהר חש בק"ע סי' ל"ג בארות המים א"הע סי' א' וע"מש לקמן על סי"ב בס"ד:
ל"ה פה סופיאה יע"א כותבין בזה הנוסח ונתחייב החתן הנ"ז שלא יארס ולא ישדך ולא יקדש ולא ישא שום בת ישראל עליה בחייה לצרר לא בתורת אשה או אמה ופלגש וחשוקה ולא בשום דרך מדרכי אישות כלל כ"א לזאת יקרא אשה כל ימי חייה ולא לזולתה. ואם ח"ו יעבר וישא אחרת תחילה יפרע לה כל סכי כתובתה ותוספת משלם עס"פא ויפטרנה בגט כשר כדת מו"י. ובסוף כתוב ונשבע ש"ח ע"ד המ"בה וע"ד הנ"בא וע"ד הכלה וכו' ע"כ הנז', והנה על ידי כתיבת תיבת לצרר בצד תיבות עליה בחייה ניצולנו מפקפוק הרש"בא הנזכר באות הקודמת דתיבת בחייה הוא אף לאחר שגרשה דכיון דכותבין תיבת לצרר ה"ז כדרך שאנו כותבים בעודה באישות עמו. אך זאת חל עלינו חובת ביא"ור אם איש אחד נשא אשא אחרת על אשתו כי לא מצאה חן בעיניו והרי הוא מוכן ומזומן לפרוע לה כתובתה אם נפטר בזה משבועתו או נאמר כיון דע'כפ נשא אשה אחרת הרי כבר עבר על שבועתו ועל אותה שבועה אין לו תקנה ועבריינא יתקרי הך יש לו שבועה אחרת שהוא חייב לתת לה כתובה ותוספת משלם וכל זמן שאינו פורע לה כתובתה ה"ז עובר על שבועתו השנית:
וראיתי אני כתשו' מוהרי"בל ח"ב סי' פ"ח דנ"ד היה בכתובה שכתוב בז"הל ועוד קבל עליו ר' שבועה וחרם וכו' שלא יוכל לישא אשה אחרת בחיי אשתו בין שיהיו לו בנים ממנה ובין שלא יהיו ואם ח"ו לא יהיו לו בנים מאשתו וירצה ר' הנז' לישא אשה אחרת שתכף ומיד יתן לה כתובתה הנז' וכו' וקנינא אכל מאי דכתיב לעיל וגם נשבע לקיים כל הכתוב לעיל וכתב ע"ז הרב וז"ל ואין לומר שזה האיש ר' אע"פ שנשבע שלא יקח אשה בחיי אשתו כבר זאת השבועה נעתקה לפרעון כתובתה שכ"כ ואם ח"ו לא יהיה לה בנים וירצה ר' הנז' לישא אשה שתכף ומיד יתן לה כתובה וזה האיש ר' אין לאל ידו לפרוע לה כתובה והרי הוא אנוס הא ודאי לאו מילתא היא מתרי טעמי דודאי כונתו היה לומר דמלבד שיעבר על שבועתו נתחייב לפרוע לה כתובתה וכמו שנוהגים זה בפירוש בכמה כתובות דאל"כ למה נשבע בתחי' שלא ישה אשה על אשתו אפי' שלא יהיו לה בנים ואח"ך נשבע לפרוע לה כתובתה אם יקח אשה על אשתו הוה סגי בשבועה זאת השנייה א"ו דהכונה היא כדכתבינן וכו' עכ"ל. מבואר מדבריו דדוקא בנוסח שלפניו שהיה כתוב שבועה בתחי' ובסוף אמרינן דהשבו' הראשונה היא לשלא ישא אשה אחרת עליה והשבו' השנית שבסוף הכתובה היא לשאם עבר ונשא שחייב לפרוע לראשונה הכתובה ולפוטרה בגט ואח"ך ישא השנייה הא כל שיהיה כנדון שלנו שאין כאן ב' שבועות כ"א שבו' בסוף הכתובה אמרינן דלא יקרא עברין רק כשלא ירצה לקיים את שתיהן אבל אם הוא מוכן ומזומן לפרוע לה כתובתה ולפוטרה בגט נעתקה ממנו השבועה שלא לישא אשה אחרת עליה והרי הוא פטיר ועתיר. והכנ"הג בא"הע סי' קנ"ד הג"הט סק"ג רמז תשו' מוהרי"בל הלזו והלשון מגומגם. וגם רמז תשו' הרד"בז בישנות סי' רכ"א בענין זה ואינו תחת ידי לראות מה כתיב בגווה:
שוב מצאתי למוהר"אנח בח"ב סי' ס"ו דנשאל על כתובה שכתוב בה כנוסח זה ממש וכתב דבכגון זה לכ"ע הכל שבועה אחת נחשבת וחייוב אחד דע"כ לא כתבו הרש"בא והרי"בש דקנס השבועה הם ב' עניינים דלא סגי בקייום האחד רק היכא דהוי קנס הנעשה לאיזו דבר שידוע שאין המבוקש הקנס ולא נעשה אלא לזרז הדבר אבל נד"ז פרעון הכתובה אינו ודאי לקנס אלא נמשך מנישואי אשה אחרת וכו' ונראה מלשון התנאים דהשבועה ודאי לא היתה לא על פרעון הכתובה שהרי לא הוזכרה שום שבועה קודם פירעון הכתובה רק אחר קבלת התנאים עכ"ל וכזאת וכזאת מצאתי לה' מוה"ריא בס' קהלת יעקב בקונט' מ"ל ח"ג אות תש"ע שכתב וז"ל שטר שכתוב שלא ישא אשה אחרת עליה וכו' ואם ישא או יגרשנה נתחייב לפרוע לה כתובתה אע"פ שהשבועה אינה מבוררת רק על שלא ישא ואח"ך כתיב ואם ישא אשה עליה נתחייב דמשמע דהחייוב הוא בלי שבועה מ"מ מסתברא לי שהשבועה חוזרת גם על הפרעון כיון דהפרעון הזה אינו בתו' קנס אלא פרעון מה שהוא שלה והכל דבר אחד ולכ"ע כל כה"ג הפרעון הוא תיקון השבועה וכל שפרע לה הכתובה אינו עובר על השבועה ע"כ וע"ע שם באות תשס"ט ולה' שכנ"הג ביאוד סי' רל"ו הגה"ט או"ד כתב משם מוהר"אש סי' ס"ד והרא"נח בח"ב סי' ס"ז דבשטר שכתוב שלא יגרש את אשתו ושלא ישא אחרת עליה ואם ח"ו יעבר מחוייב לשלם לה כתובתה כל שפרע לה כתובתה אינו עובר על השבועה יעו"ש: ואתה תחזה דאין שייך כאן מ"ש הפוס' בנשבע שלא לישא אחרת ועבר ונשא א' כופין אותו לגרש השנייה או"ל וכמו שארמז לקמן בס"ד. דהתם שאני דבכתובות שלוניקי אין כותבין רק השבועה שלא לישא אבל בכתובות כאלו שמסיימין התנאי בלשון זה שאם יעבר וישא שאזי חייובא רמיא עליו לפרוע לה כתובתה ולגרשה בגט פיטורין אזי כל שהוא מוכן ומזומן לפרוע לה כתובתה מחוייבת הראשונה לקבל גטה שכך התנו בתחי' הנישואין כנ"ל כעת: ל"ו עוד יש שינוי אחר בכתובות של עיר הזאת סופיאה יע"א שאחר שכותבין התנאי שלא לישא אחרת עליה כנז' כותבין תנאי מחצית ההשבון ושוב כותבין בז"הל ונתחייב החתן הנז' שלא לגרש את הכלה הנז' בשום מין גירושין שבעולם כ"א מדעתה ורצונה ודעת ורצון א' מקרוביה היותר קרוב לה וברשות ב"ד ע"כ ונראה ברור דאין תנאי זה דרשותה ורשות ב"ד קאי רק אגירושין אבל לא אדלעיל אתנאי דשלא לישא אחרת עליה כיון דכבר הפסיק בנתיים בתנאים אחרים ואינו דומה לכתובות של שלוניקי דאמרינן דתנאי זה דמדעתה ורצונה קאי גם אשלא לישא אחרת וכדבעינן מימר קמן בס"ד באות. דהתם התנאי דשלא לגרש בשום גירושין שבעולם קאי וסמוך אתנאי דשלא לישא אחרת מבלי הפסק בנתיים מש"אכ הכא. והוצרכתי לזה לפי שראיתי לה' חסד לאברהם בחא"הע סי' ד' די"ח עג"ד וי"ט ע"א שנכנס לבית הספק בדבר הזה וכפי הנראה מדבריו שם שנוסח שלו היה כנוסח עיר סופיאה והגם שדבריו נוטים יותר שדעתו להכריע דלא קאי אתנאי הראשון מ"מ לפק"עד אה"מר אין כאן מקום ספק וק"ל:
ל"ז אם הבעל אומר שאשתו נתנה לו רשות ואשתו מכחישתו אי נאמן ובפרט היכא דכתוב נאמנות ע' כנ"הג הגה"בי סק"ע. יד"א ס"ק ס"ג וס"ד ובמ"ב ס"ק מ"ה מ"ו. וכתב ה' ראש משביר בח"א סי' ל"ב ד"ע ע"ג דבכתובות שלנו שכתוב והאמין החתן להכלה ע"כ הנז' נאמנג' וכו' פשט הלשון מוכח דע"כ התנאים האמינה ולכן אינו נאמן במכחישתו. וה' מוה"רר שמואל גאטינייו ז"ל בתשו' כי באה בס' צל הכסף ח"א סי' ו' דכ"ז כתב דמדברי שאר פוס' אין נראה כן.
והרב המחבר שם בדכ"ק האריך להוכיח דבכתובות שלנו אליבא דכ"ע אינו מועיל לו ואינו נאמן. וע' צל הכסף ח"ב סי' יוד' דל"ג ע"ב: ל"ח עד אחד מעיד שהאשה נתנה לו רשות לישא אחרת עליה אע"פ שאין האשה לפנינו שתכחיש אותו אינו נאמן מו"הר מוהר"אג בס' צל הכסף ח"א סי' ה' די"ט ע"ג משם ה' בעי חיי בתשו' א"הע סי' טו"ב והרב מוהר"שג בסי' ו' דכ"ט ע"ג חלק עליו וכתב דיש סעד וסמך להתיר ע"פ ע"א והגאון מו"הר שם חזר על לימודו והחזיק דבריו הראשונים. ולפי מ"ש הרב שדי חמד במע' אישות דס"ה ע"ד משם ה' שם אריה סי' ק"ב והבאתי דבריו לעיל בשייך לסעי' יו"ד דאף למי שמתיר ע"פ ע"א במיתת אשתו מ"מ לגבי גירושין י"ל דע"א ל"מ במי שמוחזק לנו שהוא נשוי לפי מ"ש התו' בגיטין דל"ה ד"ה אפקעיניהו דרוב אנשים אין מגרשין נשותיהן וא"כ הו"ל רובא וחזקה והמיעוט הוי מיעוטא דמיעוטא ואין ע"א נאמן נגד רובא וחזקה ובפרט בז"הז דאין מגרשין אלא ברצונה חוב הוא לה ואין רוב נשים מתרצות להתגרש יעו"ש הרי זה תנא דמסייע למו"הר דע"א המעיד שנתן רשות לא מהני דנתינת רשות לבעל שישא אשה אחרת עליה הוי מילתא דלא שכיחא ולא הוי אפי מיעוטא דמיעוטא ואף אם באלף צרות תתרצה האשה להתגרש לא תתרצה לקבל צרתה בצדה והוי דבר שהשכל מחייב והאיש נשוי לפנינו הרי כאן חזקת איסור ורובא דרובא המסייע לחזקת איסור בודאי שיש לנו לומר שלא יהיה העד נאמן וק"ל. וע' לעיל בשייך לסעיף יו"ד מ"ש אם העד הזא ת"ח ט"ל אם נתפייסה ונתנה לו רשות עכ"ז צריך שיתירו לו ב"ד חשוב שבעיר בפניה אבל אם הלך ונשא בלי התרה ולא ערערה היא קודם הנישואין שפיר עבד ופטור ומותר משבועתו. ראש משביר ח"א חא"הע סי' ל"ב וסו"סי א' וע' כנה"ג ס"ק ס"ה ויד"א מ"ב ס"ק מ"ג. חיים ושלום ח"א סי' ה': מ' אם לא נתנה רשות בפירוש רק שאמר הלואי יעשה בעלי כאחיו שנשא אשה אחרת אי מהני נסתפק בזה בס' כס"א וע' לה' חי"דא בס' שייורי ברכה מ"ש ע"ד וע' חיים ושלום שם שהעלה דלא מהני י"ש:
מ"א בכתובות שכותבין שלא ישא אשה אחרת עליה כ"א ברשות ב"ד ודאי דסגי שלא ברשותה ואין לומר דתרתי בעינן רשותה ורשות ב"ד דמהיכא תיתי לומר דתרתי בעינן כיון דלא נתפרש. הרב מוהרי"בל בח"ב סי' ב"ך ה"ד הכנ"הג בהג"הבי ס"ק ס"ו.
ומבואר מדבריו דה"ד היכא דלא פירש אך אם כתב בהדייא בלתי רשותה ורשות בי"ד (וככתובות של העיר הזאת סופיאה יע"א) ודאי דתרתי בעינן אולם הי"דא מ"ק הג"הבי ס"ק מ"ז כתב וז"ל הנשבע שלא לישא אחרת על אשתו בלתי רשותה ורשות ב"ד. רשות ב"ד בלי רשותה סגי מוהרי"בל ח"ב סי' ביך וע' וכו' עי"ד ובאמת דבריו הן הנה היפך הנראה בבירור מתוך דברי מוהרי"בל עצמו וכמו שדקדקנו ואין עמדי שאר הספרים שציין הרב יד"א לראות על מה הם עומדים. ובל"אה קשה דמאין באנו לומר דסגי ברשות א' מהן כיון דכתיב רשותה ורשות ב"ד וקי"ל בזה ויו' להוסיף וכדנקיט להלכתא פסיקתא היד"א גופיה לקמן בס"קע משם מוהר"שך ח"א סי' ך' וה' מש"אמ ח"א א"הע סי' כ"ג ואכתב בזה לקמן בה"י באות על כתובות דכתיבי בהו מדעתה ורצונה ודעת ורצון א' מקרוביה דס"ל דתרתי בעינן ע"ע. והשבתי דרכי לומר דט"ס נזרק בס' יד"א ונוסח הלשין הוי הנשבע שלא לישא אחרת ע"א בלתי רשות ב"ד והם דברי מוהרי"בל עצמו ותיבות בלתי רשותה נזרקו מן הקולמוס שלא מדעת בעלים. אך נשאתי עיני להי"דא במ"ב הגה"בי ס"ק ל"ג וראיתי שם שכתב וז"ל הנשבע שלא לישא אחרת כ"א ברצונה וברשות ב"ד אז רשות ב"ד או רשותה די מוה"רם חאנייז ז"ל בס' שתי הלחם וע' מה שהקשה על מוהרי"בל שכתב בח"ב סי' ב"ך דמהיכא תיתי דתרתי בעינן וכו' עי"ד. ומלבד דעיקר דינו של ה' שתי הלחם מפוקפק דהרי בכג"וד תרתי בעינן לפ"ד מוהר"שך והמ"שאמ וכמ"ש. עוד בה דבזה לא כתב מוהרי"בל לשון מהיכא תיתי רק היכא דכתב ברשות ב"ד לחוד וע' חסד לאברהם חא"הע ס' ד' ד"חי ע"ג:
מ"ב כתוב בכתובה שלא ישא כ"א ברשות ב"ד ונעשית מורדת. ע' יד"א הגה"בי ס"ק ג"ן שהביא שנסתפק בזה מוהרי"בל בח"ב סי' ב"ך ושמוהרש"דם פשי"טל דא"ץ רשות ב"ד. וכתב הח"סל שם ד"י ע"ד דאין ספקו של מוהרי"בל מוציא מידי ודאו של מוהרש"דם ומוהרי"בל הוא יחיד בדבר הזה. והא פשיטא דרשות האשה לא בעייא אפי' היכא דכתוב רשותה ורשות ב"ד אלא דע"ץ היותר טוב רשות ב"ד מיהא בעיא עי"ד:
מ"ג בכתובות של עיר שלוניקי יע"א אחר שכותבין תנאי שלח ישא אחרת עליה וכו' ולא בשום אישות כלל וכמ"ש לעיל אות ל"ב מסיימין בז"הל ושלא יגרשנה שום גירושין שבעולם אם לא מדעתה ורצונה ודעת ורצון אחד מקרוביה היותר קרוב לה ושלח יסיתנה ושלא יפתנה כדי שתתן ותמכר או תמחל או תפחת לא לו ולא לשום אחר בעדו ובשמו שום סך מסכי כתובתה ולא שום תנאי מתנאי הכתובה הנ"ל ואם היא מעצמה תעשה א' מכל אלה על האופן הנ"ל מעתה רצה החתן שיהא בטל כחרס הנשבר וכו'. ולפי לשון זה אף אם האשה נתנה רשות לא מהני אם לא ברשות א' מקרוביה ג"ך וכמ"ש בס' יד"א מ"ק סק"ע וכן הסכים בס' ראש משביר ח"א חא"הע סי' ל"ב וסו"סי א'. והר"הג מו"הר בס' צל הכסף ח"א סי' ה' סמך ראשו ורובו עליו וכתב דאין להתעקש ולומר דתיבות מדעתה ורצונה ודעת ורצון א' מקרוביה קאי דוקא אלפניו דהיינו אשלא יגרשנה אבל לא קאי אלפני פניו דהיינו אשלא ישא אשא אחרת עליה ומקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו שהרי מדברי מוהר"שך ז"ל נראה דבנדון שלו היה כתוב כן וע"כז דן אן הדין דצריך שיהא גם ברשות א' מקרוביה וגם ה' ראש משביר מסתמא מיירי בכתובות שלנו דמ"ניר היה רב מעירנו ומסתמא לא נשתנו הנוסחאות מזמנו לזמננו גם ה' מוהר"שג ז"ל בר פלוגתיה הסכים בזה עם מו"הר ז"ל שם בד"לא ע"א והאמיץ כח לומר דלא נשתנו הנוסחאות מזמן לזמן מדחזינן לה' לב שמח בחי"וד די"ב דאזר חייל לומר דבארץ מצרים מסתמא לא נשתנו הנוסחאות מזמן הרמ"בם לזמנו והאומר שנשתנו עליו הראיה יש"ב וע' לעיל אות ל"ו על נוסח כתובות עיר סופיאה:
ודע דבמה ששואל הרב המסדר לאשה בשעת נתינת הגט אם מתגרשת מרצונה מחמת התנאי הכתוב בכתובה ומדוע אינו שואל ג"ך לאחד מקרוביה כבר נתקשו בזה רבני שלוניקי ע' בסדר הגט למ"הר דב"מ ז"ל ובס' לח"ש בס"דה אות טו"ב:
מ"ד אפי' תימא דתיבות ודעת ורצון א' מקרוביה הוי ויו' לחלק ורשותה לבד סגי ה"ד אם הוה כתיב תנאי זה לחודיה אבל בכתובות שלנו כותבין שלא יסיתנה וכו' שתתחל שום תנאי מתנאי הכתובה ושאם היא מעצמה תעשה א' מכל אלה רצה החתן שיהא בטל כחרס הנשבר וכו' א"כ מאחר שהחתן מקבל ע"ע שאף אם תמחל שלא יועיל וכבר קדמה הידיעה שא' מהתנאים הוא שלא ישא אחרת א"כ אף דהאמת אתו מהבעל וגם עדים מעידים שהיא מעצמה נתנה לו רשות מה בכך הרי קבל ע"ע שננחילתה יהיה כאין ומצד זה לחוד לא יוכל לישא אחרת ודברים כהוייתם הם במוהרש"דם חא"הע סי' קצ"ח ובס' אורים גדולים לימוד פ"א. הרב מוהר"שג בתשו' צל הכסף שם בד"לא. וכדי דלח יהיו התנאים סותרים זא"ז דהא מתחי' התנה דע"פ דעתה ורצונה מהני מוכרחים אנו לומר דתרתי בעינן וכשהיא מעצמה לא מהני אשר לפ"ז אף אם ברור הדבר דהענין בא מצד עצמה ל"מ וק"ל:
מ"ה נשבע שלא לישא אשה אחרת עליה ועבר על שבועתו ונשא אחרת ונשבע לה ג"ך שלא יגרשנה אלא מדעתה נבוכו האחרונים בזה מה לעשות. ע' כנ"הג ס"ק נ"ב נ"ג נ"ח ובמ"ב ס"ק ל"ב. בני אברהם סי' ל"ג. ראש משביר ח"א א"הע סי' ל"ח והג' מוה"ר בס' צל הכסף שם בסי' ה' האריך בזה ואחר שעמד על כל דברי הפוס' ופלפל בחכמה עליהם העלה דא"עג דלרובא דרבוותא כופין אותו לגרש את השנייה עכ"ז לא מלאו לבו לעשות מעשה לכוף לגרש כ"א לעשות לו הרחקה דר"ת המובאת בב"י סי' קל"ד ובמו"רם סי' קנ"ד סכ"א. ואחריו בא ה' מוהר"שג שם בסי' ו' ועמד ע"ד וחלק עליו דאף הרחקה דר"ת לא עבדינן יעו"ש. ומני"ר שם שם לו חק ומשפט וויכוח של אהבה וחיזק דבריו הראשונים יכי"ש. גם מוה"רש מאטלוןבס' עבודת השם חא"הע סי' ח' עמד עע"ז באורך וברוחב כדרכו דרך הקדש והעלה כן דא"עג דאין כופין אותו לגרש מ"מ עושין לו הרחקה דר"ת יעו"ש ובתשו' מוהר"אק (בע"ס חיי אברהם) כי באה בס' באמ"ח ח"א סו"סי י"ב וע' שערי רחמים א"הע סי' ג' שהובא שם פסק מג' רבני ירוש' שהסכימו דהיכא דאינו יכול לישא מכח שבו' ועבר עבדינן ליה הרחקה דר"ת אך היכא דאינו יכול לישא מכח תקנה גם הרחקה לא עבדינן ליה אולם אם מתחילת התקנה התקינו ב"ד שאם יעבר על התקנה שיפרישוהו ויעשו לו כל מיני הרחקות נכון הדבר והסכים עמהם רל"ץ מוהר"אא ז"ל ותשובה זו באה ג"ך בס' ישמח לב א"הע סי' י"ט:
מ"ו אי בכג"וד יכולין ב"ד להפרישו מאשתו השנית כדי שלא יעבר על שבועתו בכל ביאה וביאה נחלקו הפוס' ואיכא מאן דאמר דהוי יותר מהרחקת ר"ת ואף דרבים ההוברים דלא הוי כפייה מ"מ מידי פלוגתא ל"ן ויש לנו להחמיר אך בנד"ז דאיכא ש"ס יכולין אנו להפרישו בלי שום פקפוק. ה' צל הכסף שם דכ"ב וכ"ג ע"ג:
מ"ז אם יש לחוש שאם לא יתירו לו לישא אשה אחרת על אשתו ימיר דתו איכא מ"ד דמתירין לו וכ"ד רב א' הו"בד בס' באר מ"ח ח"א קא"הע סי' א' והרב המחבר חלק עליו וכתב דאין לעשות מעשה בקום עשה בעבור חשש המרת דת וכזאת וכזאת כתב הר"הג מוהר"חפ בס' חיים ושלום ח"א סי' י"ב וחלק בכח על ס' פוס' ח' שהו"בד שם דסבר להתיר בעבור זה. וה' מוה"רש מאטלון בתשו' כי הו'"בד בס' צל הכסף ח"ב חא"הע סי' יו"ד דל"ד ע"ג צירף עם סברת ב' פוס' הנז' סברת רב א' שהו"ד בפסקים וכתבים סי' קל"ח וכתב דע"פ סברת שלשת הרועים הללו נראה להתיר שבועתו שנשבע שלא לישא אחרת עליה כדי שלא יצא לת"ר יעו"ש. והיטב חרה לו למו"הר אג"ן בתשו' שם סי' י"א דל"א ע"ב דאיך הפה יכולה לדבר לסמך אדברי הנך ג' פוסקים מאחר שכבר בטלום הגדולים מהם בשעתם כל אחד במקומו עי"ד. וכן הסכימו מוה"רי אשכנזי נ"רו בתשו' שם סי' י"ב דמ"ג ע"א והמאור הגדול כמוה"רי אלישר נ"רו בתשו' שם סי' י"ג דמ"ה ע"ג והסכים עמהם הר"הג הגאון כמוה"רא אשכנזי ז"ל וכמובא שם בסוף הספר דקי"ג ע"ג. ועכ"ז ה' מוה"רש מאטאלון ז"ל בספרו עבודת השם א"הע סי' כ"ט דקכ"ב ע"ד ד"ה ואלא חזר והשיב ע"ד והחזיק במעוז דבריו הראשונים ופשיפש ול"ו מצא עוד בס' פחד יצחק ח"א דק"ג וק"ד רבנים המסייעים לסברה זו עי"ד. וע' בס' ידי דוד סי ג' ד"ו ע"ד שכתב להדייא דלא מפני דאיכא למיחש להמרת דת נמנע מלדון ולעשות כהלכה ע"ע:
מ"ח אם מחמת המניעה שלא לישא אשה אחרת עליה נפל למשכב בחולי הבא לו מחמת מיעוט הרקת הזרע והעידו כן הרופאים יש להתיר שבועתו. יד"א מ"ק ס"קב וכן הסכים מוה"רשג בתשו' צל הכסף ח"א סי' ו' דל"א ע"ג: מ"ט נשבה הבעל יכול לישא אחרת. כנ"הג ס"ק ע"ק משם מוהר"שך. ובנשבית האשה ע' יד"א מ"ק ס"ק ע"ד שדי חמד מע' אישות סי' ב' אות כ"ד סק"ג: נ נתנה רשות לישא אחרת וחזרה בה מהני החזרה. מוהרש"דם א"הע סי' קל"ח אך אם נתנה לו רשות לגרשה וא"חך חזרה בה אינו כלום יד"א ס"ק ס"ו ס"ז ס"ח ובמ"ב ס"ק ל"ו ל"ח והוא מתשו' הפ"מ ח"ג סי' י"ט. וכתב ה' ראש משביר בראשון סי' ל"ב דאנו שנוהגין להתיר השבועה לבעל בשעת הגרושין היינו דאיפשר דמוהרש"דם איירי גם בגירושין ומה גם למה שכותבין פש"י שלא יגרשנה שום גירושין שלא מדעתה ורצונה וכו' יש במשמע דברים אלו שעיקר מעשה תקפו של גט יהיה דוקא מדעתה ורצונה וכל שנתרצית תחילה והדר צווחא כצווחת מעיקרא דמייא עי"ד ולפ"ז ת"ם אני לא אדע שכ'ול דברי ה' עבודת השם בחא"הע סי' ח"י דק"כד ע"ד שכתב בפשיטות דאינה יכולה לחזר על הגירושין וסמך עצמו אדברי הפ"מ ואיך לא ראה חילוק ה' ראש משביר הנז' דכפי דעתו דברי הפ"מ אינם משלנו ומה גם דשם רמז לתשו' ה' ראש משביר. שו"ר לו שם בדק"כה ע"ג שעמד עוד בזה וכתב להדייא דאחר שנתנה לו רשות על הגירושין אינו יכול לחזר בה היפך דעת ה' ר"מ. וא"חז ראיתי להגאון מו"הר מוה"ראג בס' צל הכסף ח"א סי' י"ב דס"ה סע"ב דמסכים הולך דאינה יכולה לחזור וכדברי ה' עבודת השם שם מבלי עלות על שפתיו תשו' ה' ר"מ הנז' יעו"ש:
נ"א האומרת לבעלה מאיס עלי הרי הוא כמרשה אותו לגרשה ושוב א"ץ רשות מקרוביה ככתוב בכתובה כנסחאות שלנו דע"כ ל"א הכי אלא כשנתינת רשות אינה לטובתה משא"כ כשנתינת רשות היא לטובתה. עבודת השם א"הע סי' ח"י דק"כד ע"ג. וע' דברי שמואל חא"הע סו"סי ח' שואל ומשיב ח"ב סי' קמ"ח: נ"ב בכתובות שכתוב שלא ישא אחרת עליה ושלא יגרשנה כ"א מדעתה ורצונה וכו' ונתנה בסתם רשות לבעלה לישא אחרת וא"חך טוענת שיגרשנה תחילה והבעל ממאן בזה הדין עמו. יד"א ס"ק ע"א משם ה' משא"מ בראשון וכתב שם הרב דאין שייך לומר בזה שבועה שהותרה מקצתה הותרה כולה יעו"ש וכן העלה ה' עבודת השם בס' י"ח דקכ"ד וקכ"ב וע"ש טבא פלפ'לא ע"ז: נ"ג אם התנו איש ואשה בשעת קדושין שלא לישא אשה אחרת עליה ושלא יגרשנה וקנו ממנו ע"ז בלי שבו' אי מהני במחלוקת הוא שנוי ע' יד"א מ"ב הגה"בי ס"קי שהביא משם מוה"רש ויטל דהוי קנין דברים ע"ש. וכ"כהרש"בץ בח"א סי' צ"ד והביאו ה' עבודת השם בא"הע סי' צ"ח דקנ"ה ע"גו תמקה' תמ"ה יקרא עליו דמאחר דתנאים אלו נעשים בשעת קידושין א"כ נראה דאפילו קנין אינו מצריך דהן הן הדברים הנקנים באמירה וכתב שגם מוהר"אנח בח"ב סי' ס"ז ס"ל דהתנאי מהני יש"ב וע' בתשו' כי באה בס' בני בנימן ח"א סי' ל"ד להר"הג כמוה"ריא שכתב דהיכא דיש מנהג שלא לישא ב' נשים אפי' בסתמא אינו יכול לישא:
נ"ד עברו קטטות ומריבות ביניהם ונתארכו הימים ימים של צער וא"א לתווך השלום ביניהם נכון הדבר שיתירו לו ב"ד שבועתו. יד"א מ"ק הגה"בי סק"ן משם הגו"ר חיו"ד כ"א סי' ד' ומ"ב ס"ק מ"ד. והרב מוהר"שג בתשו' צל הכסף ח"ב סי' יו"ד דל"ו ע"ד מסתמיך ואזיל אכתפיה דהג"ור לנ"ד. והרב המחבר מ"מ שם בסי' י"א ד"מ ע"ד ירד לחלק דנדון הג"ור שאני דהיה הדין נותן לגרשה בע"כ וגם בשום אופן לא היה איפשר לתווך השלום ביניהם ועכ"ז לא סמך על עצמו וכתב אם יסכימו עמו בעלי הוראה משא"כ בנדון דידהו. גם ה' כמוהרי"ץ אשכנזי נר"ו בתשו' סי' י"ב שם לא רצה לסמך אתשובת גו"ר הלזו אולם הרב מוהר"שמ בספרו עבודת השם א"הע סי' כ"ט דקס"ה וקס"ו ע"ב חזר וחיזק דבריו הראשונים עי"ד:
נ"ה ס"ב ש"ע נשבע שלא ישא אחרת ע"א ושהתה יוד' שנים וכו'. בנשטתית אי מותר לישא עליה אחרת ע' כנ"הג ס"ק ע"ז וס"ק ג"ן. יד"א ס"ק ע"ג שכתב משם הפוס' דמתירין לו שבועתו וישא אחרת עליה וכבר האריך בזה ה' שדי חמד מע' אישות סי' ב' מאות ב' ואילך וכולם נקבצו באו ונרמזו בקיצור בד"ש ע"ג ושם בדס"א ע"ג ואילך עמד אי בעינן כל סימני שוטה הנזכרים בפוס ובס"קב הרחיב הדבר דההיתר הוא כל שבאמת נראה שא"א לבעל לדור עמה מחמת העדר נקייות גופה ומלבושיה ושאינה יכולה להתעסק בשום דבר מצרכי הבית יעו"ש וכן דעת מז"ה מוה"רח פיפאנו ז"ל בתשו' שהדפסתי בס' עין משפט הנד"מ חא"הע סי' י"ד והסכימו עמו שלשת הרועים רבני שלוניקי וכפי הנשמע מדבריו שם דאינה שוטה בהחלט שהרי כתב אם תתרצה לקבל גטה מדעת ורצון א' מקרוביה אזי מחויב בעלה לפרוע לה כתובתה משלם ובפרט כי באה בשאלה דאינה עושה לבעלה כמשפט הבנות לאפות ולכבס וכו' וגם שמורדת מתשמיש וכו' וכתב דפתיר ועתיר לישא א"א עליה יעו"ש. גם הר"הג מו"הר מוהר"אג בס' צ' הכסף ח"ב חא"הע סי' ח' ט' כתב להתיר בזה וז"ל אחר שעמדתי על הדבר בספרן של צדיקים אנכי הרואה דדינא יתיב שיכול הבעל לישא א"א עליה בנשתטית וכבר עשו מעשה רבני ירוש' ורבני שלוניקי ורבני אזמיר וכו' ודאי הכי עבדינן עובדא ואבתרייהו דרבנן קדישי קא גרירנן. וגם היתר לשבועתו א"ץ הבעל מדינא אלא דמהיות טוב הוא דצריך התרה מב"ד על שבועתו שיתירו לבעל השבועה את"ד וע"ע דברי שמואל חא"הע סי' י"ב:
נ"ו אם אחר שהתירו לבעל שבועתו ונשא אשה נתרפאית הראשונה ותובעת מבעלה שיפטרנה בגט והוא אינו חפץ לפוטרה ואומר שתשאר איתו הדין עמו. הרב החר"יף בתשו' כי באה בס' עולת איש סי' ג' והסכים עמו הרב המחבר שם:
נ"ז נשבע שלא לישא אחרת וע"י שנאה שלחה מביתו ועדיין לא קיים מצות פ"ור דאין לו בן זכר כ"א בנות איכא למימר דמתי' לו ב"ד שבועתו. מוהר"ש מאטלון בתשו' כי באה בכ' צל הכסף ח"ב סי' יו"ד דל"ג ע"ד והגאון מו"הר מוה"ראג שם בתשו' סי' י"א דמ"א ע"א כתב דאישתמיט מיניה תשו' מוהר"שך ח"א כי' ך' הובאה בכנ"הג סי' קי"ט ה"גהט ס"ק כ"ו. והרב הפוס' הראשון בספרו עבודת השם סי' כ"ט דקס"ד כתב דעינו ראה תשו' מוהר"שך ז"ל אך דעתו לחלק בין חרג"מה דהתם קאי מוהר"שך לנ"ד דהוי משום ליתא דשבועה, דאיכא למימר דאדעתא שלא יקיים מצות פ"ור כראוי לא קבל השבועה יש"ב ובסוף הפסק דק"הז ובס' דברי שמואל חא"הע סי' ט' דק"נע:
נ"ח נשבע שלא לישא אחרת ונפלה יבמתו לפניו אי יכול ליבם. ע' כנה"ג ס"ק פ"ג. יד"א ס"ק פ"ב ומ"ב ס"ק כ"ט. וכבר עמד בזה הגאון מוה"ר מוה"ראג בס' צל הכסף ח"א סי' י"ג מד"ע ואילך והאריך הרחיב ברוחב מבינתו ופלפל בחכמה על כל דברי הפוס' קמאי ובתראי ע"ש נפלאות מתורתו. וע"ע בס' בני בנימן וקרב איש ח"א סי' כ"א ובתשו' להרב אי"ש טוב וישר ר"לץ צ"רו כי באה בס' צל הכסף ח"ב סי' י"ג דמ"ה. ע"א וע"ע מה שרמזתי לקמן סי' ק"סה:
נ"ט אם בשעת השבועה היה בדעתו שום אשה ואפי' יבמה הוי כאילו פירש יבנותו בהדייא. יד"א ס"ק פ"ג משם הרד"בז. ולכן בכתובות של עיר שלוניקי שכתוב שלא ישא אחרת עליה וכו' ולא בשום אישות כלל כונת מתקני לשון זה הוא דבאו להוסיף אף יבמה בכלל כדי לצאת ידי כל ספק ושכ"כ הר"בד בא"הע סו"סי ק"ד. וכ"כ היכא דנהגו להשביע לאחי החתן לפטר אשת אחיו בחליצה דאסור ליבם אף אם גם היבמה חפצה ביבום. צל הכסף שם דפ"ח ע"ג:
סימן אשה שאין לה ארח כנשים ומחמת זה רוצה בעלה לגרשה אי מתירין לו שבועתו במחלוקת הוא שנוי ע' כנ"הג ס"ק ע"ג. יד"א מ"ק ס"ק ע"ב ומ"ב ס"ק טו"ב נ"ג. אהל יצחק בהשמטות סי' ט"ל. באר מים חיים ח"אה סי' ב' שער אשר א"הע סי' א'. ומיהו ע"כ לא נחלקו אלא היכא דאין לה ארח כלל אבל אם אין לה וסת קבוע באופן שרוב ימיה בטומאה אליבא דכ"ע מתירין לו שבועתו מו"הר בס' שער אשר שם סי' ב' ובס' דברי שמואל א"הע סי' ט'. הון יוסף סי' א' והסכימו עמו כל רבני ירוש' תו':
סימן ב
א ס"ב ש"ע כל המשפחות בחזקת כשרות ע' יד"א הג"הטו סק"ג ירך אברהם סי' טו"ב. וע' ב"ש כק"ב ולהבא"הט מ"ש משם הב"ה על מי שבא מארץ אחרת בין איש בין אשה דצריך ראיה שהוא ישראל וייחסו סברא זו לדעת מרן והטור. וה' פתחי תשובה סק"ב הביא משם השע"המ שחלק עליהם וכתב דלדעת רוב הפוס' לפיסולי קהל לא חיישינן וע' בס' חינא וחסדא ח"א דק"ח שעמד בזה יעו"ש:
ב ס"ג ש"ע ואם משפחת כהנים לא ישא עד שיבדק. ע' כ"ח ולה' ירך אברהם א"הע סי' ק"י:
ג ס"ה ש"ע משפחה שנתערב בה ס' חלל וכו' ונתאלמנה אסורה לכהן. כתב הב"ש בסק"יג דאוקמינן לה בסוגייא דכתובות די"ד אליבא דר"ג דדוקא בשאינה אומרת בריא דבעלה כשר היה אבל אם אומרת בריא דבעלה כשר היה גם ר"ג מודה דכשרה לכהונה עי"ד. ומשכחת לה באומרת ודאי לכשר נבעלתי ולשיטתייהו אזלי הרמ"בם והטור דאלמנת עיסה ר"ל משפחה שנתערב בה ספק חלל וזאת אומרת שבדקה והלכה ונשאת לאיש שאינו חלל רק כשר בודאי וכמ"ש הריט"בא בחידושיו. ולס' המפרשים האחרים משכחת לה טוענת בריא וכגון דהיא טוענת הוגד הוגד לי מפי עדים שקרוב להמגרש היה הגט ואמו של בעל לא היתה מגורשת וכדפר"שי להדייא בש"ס גבי מה שאמרו אשה נשאת בודקת ונשאת. ומן התימא על הרב אפי זוטרי שתמה על הב"ש דהוא לא ידע אמיקרא היכן מצא דין זה בש"ס דבאלמנת עיסה שייך לומר בריא דבעלה כשר היה דהא בש"ס אמרו דר"ג אד"רג ל"ק התם בריא הכא שמא ופר"שי ז"ל הכא גבי אלמנת עיסה כי היכי דלדידן מספקא לדידה נמי מספקא וא"כ יפה כתב מרן סתם דאסורה דא"א לה לעולם לומר בריא לה שבעלה לא היה חלל את"ד. ואה"מר הא ליתא ובפרט לפ"ד מרן והרמ"בם דבנתערב במשפחה מיירי דהרי שפיר יכלה מימר בריא לי שלאותו שאינו חלל נבעלתי וכבר נידון בהשג יד מפי גדול ה' עבודת השם בא"הע סי' ה' דג"ן ע"א ומר ניהו נפק דק ואשכח להרמ"בם ולהתו"ליוט פ"ח דעדוייות שכתבו בהדייא דהיכא דטוענת בריא גם ר"ג מכשיר לינשא לכתחי' יעו"ש וע"ש מה שהק' ע"ד הב"ש דאיך יצוייר בספק חלל שיהיה רוב אחר חוץ ממנו עי"ד:
ד מדין זה יש להוכיח דס"ס אסור לכהן לכתחילה. כנ"הג לקמן סי' ז' הגה"בי ס"ק ל"ג והיא סוגייא מפורשת בכתובות די"ד ע"א והר"עב בעדויות פ"ח מ"ח כתב כן להדייא וע' להגאון שואל ומשיב במהדו' ב' ח"ג סי' ק"ן שכתב דס"ס הוי רובא דאיתיה קמן וע"כ לא בעינן תרי רובי רק ברובא דליתיה קמן ואנכי העירותיהו בהגהותו לס' עבודת השם חא"הע סי' ה' דגין ע"ד. ובה' מאמר מרדכי (ביאור על המרדכי) בד"פא כתב שלכאורה נראה שלא נאמר הך דינא אלא ביוחסין דאית בהו מעלת כהונה וכו' אבל ביוחסין דליכא מעלת כהונה בס"ס בדאורייתא משרא שרי וכו' ורמז לה' פ"מ בח"א סי' ך' דל"ד משום מעלת כהינה אלא ישראל נמי אסירי בס"ס וכו' והביא ראיה לדבריו וכו' יעי"ש. עמ"ש בזה באריכות לקמן סי' ד' אות ד' דדין זה במחלו' הוא שנוי בין גדולי עולם:
ה ס"ו בהגה ומצוה לאדם שישא בת רחותו. ע' פתחי תשו' סק"ז מ"ש בענין צווחת ר"י החסיד שלא ישא אשה ששמה כשם חמו. וע' לרב רחו'מאי התייר הגדול חח"ם עדיף נ"רו בס' שדי חמד ח' אסיפת דינים מע' חתן וכלה מאות ה' ואילך מה שהאריך בענין הזיווגים אשר קראו בשמותם שם החתן כשם חמיו וכלה כחמותה והביא כל דברי הפוס' בזה אינהו ואביזרייהו: ו ס"ז ש"ע לא ישא אדם אשה ממשפחת מצורעין. היד לכתחילה לא ישא אבל אם נשאה ולאחר נישואין ידע שהיא ממשפחת מצורעין לח פורש בש"ס דאם נשאת תצא והיכי נימא ליה לבעל לגרשה. ה' בני בנימן סי' ב"ך:
ז ש"ע שם והוא שהוחזק ג"פ ע' יד"א ס"קו. ברכ"י אות ז"ח. וה' בני בנימן שם נשאל באשה שאחר שנשאת חלו ב' אחיה בחולי הדקה ומתי ואמרו הרופאים שזה חולי המשפחה וגם אבי אביה ואשתו מתו מחולי זה ופסק דע"מ אינו חייב לגרשה בע"כ אפי' במקום דליכא שבו' כיון דעתה היא בריאה ואיכא ס"ס ס' אם נקראת הוחזקה במשפחתה מאחר דשני אחיה דוקא הוא שמתו מחולי זה אחר שנשאה ודמייא לנסתחפה שדהו וכיון שאביה ואמה לא מתו מחולי זה הרי פסק החולי וליכא חזקה דתלת זמני וא"תל דמקרי הוחזקה עתה כבר נשאת וחלק על פוסק אחד שרצה להתיר לגרשה בע"כ יעו"ש ולע"ד יש לגמגם על דבריו:
ח ס"ח ש"ע ע"ה לא ישא כהנת. ע' פ"ת סק"ט. שדי חמד שם מע' אישות סי' א' סק"לו:
ט סי"א ש"ע לא ישא אדם אשה במדינה זו וכו' ע' מה שפלפל בזה בתשו' יד יוסף הנד"מ א"הע סי' ו':
סימן ג
א ס"ב ש"ע הרי שהיה כתוב בשטר וכו'. ע' הרד"בז ישנות סי' רס"ה. חינא וחסדא ח"ב מד"ק ואילך:
ב ס"ט מורם בהגה כהן הבא על הפנויה. ע' ח"מ ר"של ביש"ש פ' נושאין על האנוסה.
עבודת השם השם א"הע סי' ב' דמ"ג ע"ד:
סימן ד
ס"א ש"ע ממזרים ונתינים אסורים ואיסורן איסור עולם ע' להרב הלבוש שנראה מדבריו שתפס שיטת הרמ"בם בפי"ב מה' א"ב ורש"י בכתובות דכ"ט שכתבו שאין איסורן אלא מדרבנן אבל יש חולקין ע"ז וע' רש"י ביבמות דמ"ט ע"א ד"ה לר' סימאי דכתב דנתינה לישראל קי"ל מלא תתחתן בם היפך מ"ש בדוכתי אחריני וע' חיים ושלום ח"ב ס' קי"א:
ב ס"ב ש"ע עמוני ומואבי וכו' אבל נקבותיהן מותרות. ע' להרב הלבוש הטעם שנתן ודבריו תמוהים ה' עבודת השם איהע סי' ג':
ג ס"ו ש"ע לפיכך גר עמוני ומצרי שני וכו' ע' ב"ח וע' ירך אברהם סי' י"ט:
ד סי"וד ש"ע לפיכך עמוני וכ' שנתגיירו מותרין לבא בקהל מיד דכל דפריש מרובא פריש ואנו תולים שהוא מרוב האומות שהן מותרין מיד. ה"ז לשון הרמ"בם פי"ב מב' א"ב דין כ"ה מסוגייא ברכות דכ"ח. ומבואר מכאן דאזלינן בתר רובא להתיר אשה כשרה לפסולין וכן אשה פסולה לכשרים ובפ"יט מה' א"ב כתב הרמ"בם ברין כ"ט משפחה שנתערב בה ס' חלל כל אלמנה מאותה משפחה אסו' לינשא לכתחי' ואם נשאת לא תצא מפני שהן ב' הפקות שמא זו אלמנת אותו חלל שמא אינה אלמנתו וא"תל שהיתה אלמנתו שמא חלל הוא שמא אינו חלל וכו' וה"ה אם נתערב בה ס' ממזר וכתבו הפוכ' דמאי דלא עבדינן ס"ס להתיר ס' אלמנת חלל לכהונה לכתחי' משום דמעלה עשו ביוחסין יעו' בתוס' כתובות די"ד ע"א (עמ"של סי' ב' אות ד') והא הכא דאזלינן בתר רובא אע"ג דהוי ליוחסין דרובא גרע מכ"ס לכמה מרבוואתא ואפי' למאן דס"ל דס"ס חשיב ברוב ולא אלים מיניה מ"מ נשרי בס"ס אם לא שנאמר בהכרח דמאי דלא שרינן אלמנת עיסה בס"ס משום מעלת יוחסין ה"ד יחוסי כהונה אבל יחוסי קהל דהיינו הפסולין בישראל ל"א מעלה עשו ביוחסין ושרינן בס"ס ואם כנים אנחנו בזה מוכרחין אנו לומר דמ"ש הרמ"בם שם וה"ה אם נתערב בו ספק ממזר היינו לכהונה וכדמפרשי ה' מוהר"של והפ"וד והט"וז והב"ש לעיל סי' ב' ס"ק ע"ז והגיהו לשון הטור דסו"סי ז' והכי דייק ה' אפי זוטרי שם וע' עדות ביהוסף ח"ב סי' ך'. ודא עקא דמרן ב"י לקמן סו"סי ז' כתב דקאי גם לישראל ואם כדבריו ק' מדוע לא שרינן בס"ס דלפחות כרוב מיהא יחשב וכמו שרינן האומות האסורות מטעם רובא:
ואחזה אנכי לה' פ"מ בראשון סי' ך' שנשאל הרב בדין היתר שפחה לישראל ועלה על דעתו להתיר מכח ס"ס שחל בחשבונו ושוב הדר ביה וכתב וז"ל רואה אנכי דאין להקל בפשיטות מכח ס"ס ואף אם נניח שהוא איסור דרבנן וכו' וב"נד דאיכא ס' בבניה שהם עבדים ואשכחן דמשום מעלת יוחסין חששו שלא להקל לכתחי' אף דאיכא ס"ס וכמ"ש מוהרש"דם בחייוד סי' ך' (צ"ל א"הע סי' ן') כשהביא ההיא דהרמ"בם משפחה שנתערב בה ס' חלל כתב דהא דלא מקילינן בס"ס הוא משום מעלת כהנים וכמ"ש הר"ן עכ"תד מוהרש"דם ולאו דוקא משום מעלת כהונה אלא בישראל נמי אסירי מס"ס כגון בספק ממזר דכתב הרמ"בם שם והשוה אותו לספק חלל וכ' ע"ז מרן שאסור ישראל ליקח אותה והיינו משום מע' יחוסין וכדאשכחן בפ' עשרה יוחסין דע"ג אמרו שם אמר רבא ד"ת שתוקי מותר מ"ט רוב כשרין אצלה ומיעוט פסולין ואי אזל איהו לגבה כל דפריש מרובא פריש מאי אמרת דאזלת איהי לגבייהו הו"ל קבוע וכל קבוע כמ"עמ דמי והתורה אמרה לא יבא ממזר בקהל ה' ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ס' ממזר יבא וכו' מ"ט מעלה עשו ביוחסין והא הכא איכא תרי ספקי ס' בא הבועל לגבה. דאז כל דפריש מרובא פריש וא"תל דאיהי אזלת לגביה דילמא לגבי כשר אזלת ואפ"ה לא שרינן והיינו מטעם מעלת יחוסין ואף ששם איסורו מדר' דהרי שתוקי ספק ממזר הוא אלא ודאי דאפי' דאיכא ס"ס כדאמרן על הכל משום מעלת יחוסין החמירו וע"פז סתר תשו' מוה"רי הלוי על מאי דתלי לה משים מע' כהונה הא הרמ"בם חשש והחמיר בס' ממזר לישראל וכתב דזו אינה תמיהה דכל כך מעלת יוחסין כמו מעלת כהונה והרש"דם כתב מעלת כהנים משום דאיירי בחלוקה א' ס' חלל וכו' בין הכי ובין הכי רואה אנכי דגבי מעלת יוחסין החמירו ואפי' בס"ס ואפי' באיסור דרבנן וכדכתיבנא עכ"ל הרי בהדייא דאיהו אזיל בשיטת מרן ב"י ויחזקהו במסמרים מס גיית הש"ס דקידושין דל"ע ס"ס אפי' ביחוסי קהל ולא חשב לתקן מה נעשה ביום שידובר בנו דברי הש"ס דברכות והרמ"בם בפי"ב הניצבין בריש אמי"ר מכריזות ואומרות דאזלינן בתר רובא להכשיר אשה פסולה וכלפי לייא לס' רש"ל והדרישה והט"וז וה"בש דס"ל דבפיסולי קהל שרינן בס"ס קשה דמה יענו להך סוגייא דקידושין שממנה הוציא דינו הכ"מ ז"ל:
אולם כשאני לעצמי אדון לפניו בקרקע ואומר דאחר גלגול מחילות אינה ראיה מה"שס דאם כדברי הרב דכונת הש"ס הוא דאיכא ס"ס ק"ט דהס"ס בש"ס אינו מדובר כמו שעשאו הרב דאיהו עביד הס"ס בכה"ג דילמא אזל הבועל גבה ואת"ל דאיהי אזלת לגביה דלמא אזלת גבי כשר וכמו שכן ראוי לעשותו ואינו [כן בש"ס דכשאמרו מאי אמרת דלמא אזלא איהי לגבייהו אסיקו בש"ס דהו"ל קבוע וככמע"מד דלמה דברו בנוסח זה דלפי שיטה זו אכתי קיימינן באיסו' דרבנן הלא שפיר איכא למימר דלמא לכשר נבעלה וכנועם שיח שפתי קדש הפ"מ אלא ודאי כונת הש"ס היא באופן אחר וכמו שכן מצאתילהריט"בא
בחידו' על הש"ס שכתב וז"ל תימא ל"ל קרא האיכא תרי ספקי ס' אזלא איהי לגבייהו דהוי מע"מ והוי ישראל ואידך דאזלי אינהו לגביהן ואיכא רוב כשרין וכל ס"ס לקולא ואפי' באיסורא דאיתתא ואיפשר לומר דא"הן ותלמודא ריבותא קתני דאפי' כשהוא ודאי דאזלא איהי לגבייהו דליכא אלא חד ספקא אפ"ה הולד כשר משום קרא דלא יבא וקרא נמי לא איצטריך אלא להכי אבל בשתוקי דאיכא ס"ס לא צריך קרא ומדינא שרי ע"כ וכ"כ הרש"בא בחידושיו הרי דכונת הש"ס הוא בדרך ממ"ן דאי אזל איהו לגבה כל דפריש מרובא קפריש ואין כאן איסור כלל ואי אזלת איהי לגבייהו מ"מ אין כאן איסור דממזר ספק לא יבא רק משום מעלה אסור. נמצא דהא דאמרי בש"ס מעלה עשו ביוחסין היינו לספק ממזר וכגון היכא דאיכא חדא ספקא דאע"ג דק"יל בעלמא ספקא דאורייתא לחומ' מ"מ ספק זה התורה התירתו ולא הו"ל למיזל לחומרא מדרבנן מ"מ משום מעלה עשו ביוחסין החמירו אבל אי הו"ל ס"ס או רובא וכגון היכא דחזינן דאזל הבועל אצלה פשיטא דמתירינן לגמרי ולא עשו בזה מעלת יוחסין וע"פ שיטה זו הריט"בא הוי תנא דמסייע לרבני אשכנז דמתירין בס"ס שאר פיסולי קהל:
והנני יוסיף להפליא במה שהפריז על המדה הפ"מ לומר דאף דהוי איסו' דרבנן ואיכא ס"ס עכ"ז החמירו ומבואר בדבריו דהגם דהס"ס הוא בנוי ומיוסד בפ"ע מבלי היות שם ער'וב הספק שפחה והראיה משתוקי דהוי דרבנן ולא שרינן בש"ס ובעבור זה בנ"ד הגם דהיה להן ס"ס בפ"ע עכ"ז לא רצה להקל עש"ה ולא יכולתי להולמו דל"ד אהדדי כעוכלא לדנא דהתם בשתוקי טעמא דהוי אסור מדר' משום דמ"הת איכא איסור ממזר ובס"ס היה היתר גמור והם לא רצו לסמך אס"ס (לפי שיטתו) ושבקוהו אעיקרא דדינא ונמצא דעיקר ההיתר והאיסור הוי ס"ס לא כן בנדון הפ"מ דלמ"ד דאיסור שפחה הוי דרבנן הו"ל איסו' דרבנן לגמרי ואיכא ס"ס חוץ ממנו ספק אי איכא קנין הגוף וצריך גט שחרור וא"תל דאיכא ס' אי הלכה כהאומ' דקידושין מהני להפקיע גט שחרור הו"ל ס"ס באיסור דרבנן ובכ"הג מי זה אמר דלא עבדינן ומה דמות יערך לההיא דשתוקי ודוק היטב:
שוב האיר ה' את עיני וראיתי שדברי הפ"מ בהבנת הש"ס ממקום קדוש יהלכו שכ"כ הר"ר ברוך וה"ד המרדכי בפ' החולץ סי' כ"א למאי דבעי מימר דבכמה דוכתי החמירו בהם א"עג דאיכא ס"ס הביא הך דקידושין דאמרינן שתוקי כשר וקתני בה נמי ס"ס שמא אזלי אינהו לגבה וא"תל דאזלא איהי לגבייהו אימור לגבי כשרים אזלא עכ"ל וע' למוהרי"מט חי"וד סי' ב' ובחידו' על הש"ס בקי ודו' שם. מאמר מרדכי ביאור על המרדכי דמ"א. עדות ביהוסף ח"ב סי' ן' דמ"ט ואילך שהביא דברי הפ"מ הנ"ל ודתאן והעלה דדוקא בפיסולי כהונה הוא דאמרינן מעלה עשו ביוחסין ולא מתירינן בס"ס אבל לא בשאר פיסולין ע"כ ומאחר דהוכחנו דאיכא מהראשונים דפירשו כונת הש"ס דאף דאיכא ס"ס עכ"ז מחמירינן וה"ט משום מעלת יוחסין אף דלא הוי דבר שבכהונה וכס' הפ"מ ז"ל חל עלינו חובת ביאו"ר מה יענו הפ"מ ודישרן סמיכין עלוהי לההיא דהרמ"בם דמתיר האסורין לבא בקהל מטעם כל דפריש מר"ופ ואמרינן משאר האומות הוא הלא ביוחסין לא אזלינן בתר ס"ס וכ"ש בתר רובא. והנל"עד ליישב לשיטת הפ"מ ודעי' דאינהו סברי דהך דינא דהרמ"בם ה"ול כתרי רובי דאעיקרא אף אם לא פירש שלא בא להתגייר רק האשה שהלכה אצלו בעודו גוי מן התורה לא אמרינן דלעמוני נבעלה כיון דרובא דעלמא לאו עמוני ננהו ואז יהבינן להו דין קבוע דכמ"עמ דמי (וכמבו' כ"ז בס"הפוס יעו' בס' יאודה יעלה חי"וד סי יוד' ושמה תראה ואכ"מל) מתה דאית לן קולא אחרת דפירש ובא להתגייר וה"ול רוב אחר דכל דפריש מרובא פריש וה"ול כתרי רובי ל"א מעלה עשו ביוחסין היכא דאיכא תרי רובי ועדיפא מינה כ' הב"ש לעיל סי' ב' סק"יג דספק חלל א' ורוב הו"ל כודאי פסול ותרי רובי יעו"ש וכ"ש הכא ובעבור זה הוא דאזלי' להקל אך בעלמא כל היכא דאיכא רובא ואפי' ס"ס לא שרינן לכתחי"ב יוחסין ואפי' פיסולי קהל ודוק:
בתר דנא חזה הוית להחק"ל ביו"ד סי' פ"ד דק"לו שהקשה תרי סוגיי אהדדי ההיא דברכות דכ"ח דממנה חצב דינו הרמ"בם עם ההיא דכתו' די"ד דליוחסין בעינן תרי רובי וכתב לחלק בין יחוסי כהונה ליחוסי קהל ושוב הדר ביה מכח ההיא דקידושין ד"עה וחתר ליישב ולבסוף זו הלכה העלה דלהתיר פיסולי קהל בס"ס מידי פלוגתא לא נפקא ושר"יו קאי בסב' המתי' יש"ב ולא בא בפיו תשו' הפ"מ הלז דקדמו בראיה זו דקידושין והוא פלאי: ואביט וה"ן עוזר לה' פ"מ ה"ה מוה"רי אלפאנדארי וה"ד ה' בני חיי בא"ח סי' תק"פט שהביא ראיה מיבמות דכ"ג מי שקדש אשה אחת משתי אחייות ואינו יודע איזו קדש ומת ולו אח אחר חולץ וכו' ופיר"שי ויבומי ברישא לא דלמא לא זו היא יבמתו וקפגע באחות זקוקתו וכו' ואם איתה נימא שייבם את אחת מהם כיון דאין כאן אלא ספק אחות זקוקה דמדבריהם הוא וספקא דרבנן לקולא ואף לכתחי' דחד'ס' בדרבנן הו"ל כתרי ספקי בדאורייתא א"ו דביוחסין ל"א הכי יעו"ש. וטרם אענה ת"ם אנכי על הר"ר ברוך ז"ל שם במרדכי דיבמות סי' כ"א דנסתפק בס' אחות חלוצה אי שרינן א"ול וכו"של והעלה דלא שרינן הגם דאחות וחלוצה דרבנן למה לא נסתייע מהכא דהוא ממש הדין שלו וכמו שכן ראיתי לס' מא"מר בביאו' על המרי בד"מא שכתב שדין זה הוי ראיה עצומה לדינו של הר"ר ברוך וכ"ר להכנ"הג בא"הע סי' קס"ב הגה"ט סק"ד שהביא ספקו של הר"ר ברוך והביא ראיה לדבריו מדברי הרמ"בם פ"ו מה' יבום שהוא כיוצא לדין זה והצ"ע מסוגייא דפ' כיצד דכ"ד דאמרו בס' חלוצה לא גזרו בהו רבנן וע' למוסר"לח בהגהותיו שיישב דהתם קאי בחלוצה לכהן י"ש. שו"ר להב"ח בסי' קמ"ג שכתב דאי מהתם היה מקום לדחות אי לאו דמצא סמך ממק"א ע"יד. איך שיהיה מוכח מהכא דבס' אחות חלוצה מחמרינן ול"א ס"דר לקולא וזה מנגד לס' מוהרש"דם ור"של וה"בש ודעי' דס"ל דדוקא בסוג כהונה אזלינן להחמיר וחפשתי ומצאתי לה"בש גופיה בסי' קע"ג ס"ה דרפא שבר זה דעמ"ש מרן שם והם דברי הרמ"בם דמי שקדש אשה בס' קידושין וא"חך מת אחיו שהוא נשוי אחותה דחולצת ולא מתייבמת ומוציא את אשתו בגט מפני שהיא ספק קרובת חלוצתו כתב משם הנמ"קי וז"ל א"עג דאחות חלוצתו מד"ס והוא ס"דר אפ"ה קנסו רבנן וגזרו באחות חלוצה אטו אחות ערוה דאורייתא ואלמוה לגזרתם להוציא אפי' על הספק אפי' בדיעבד עי"ד והן הנה דברי הרשב"א והריט"בא בחידו' על הש"ס. ועוד טעם אחר למדתי מדברי המא"מר שם בד"מא ע"ג ואשים דברי בפיך וז"ל נדון זה שנייא מכל ס"דר דאיכא בעולם דבכל שהוא אחות חלוצתו ליכא ספק כלל דכיון דחלץ לאחותו לעיני כל העם נר' ברור דאחותו הוייא אחות חלוצה אלא דהספק הוא בחליצה גופה אם היתה צריכה חליצה או"ל וחלץ לה מספק א"כ השתא בחלוצה לא בא הספק לפנינו כלל דבודאי היא אחות חלוצה והספק בא לה ממקום אחר וכו' וצריכין אנו להכריז דהטעם שמותרת הוא מפני הספק שהיתה באחותה ואיכא דשמע בהא ולא שמע בהא עכ"ל הרי לפניך ב' ישובים כי היכי דלא תקשי מסוגייא הנז' לכת הסוברים דל"א מעלה עשו ביוחסין בשאר פסולי קהל שאינן מיחוסי כהונה: