אור ברסלב
אבני האפוד על אהע אה"ע › סימן קע

אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו

אה"ע · סימן קע

סימן קסט

א ס"א ש"ע כל גט שפוסל אשתו מן הכהונה פוסל יבמתו מהיבום. ה"ד בגט שנתן היבם עצמו ליבמתו דאפי' לא היה אלא ריח גט וכגון שא"ל הרי את מגורשת ממני ואינך מותרת לכל אדם פוסלו אבל אם נתן לה בעלה גט כזה אינו פוסלה ליבם וכמו שמבואר בתוס' גטין דפ"ב ע"ב ד"ה אפי' ומוה"רמ יפה בתשו' מוה"רם מלובלין ס' קכ"ג ודלא כמו שנראה מדברי ה' קול אליהו ח"ב סי' כ"ח. מאמר מרדכי קריספין דק"ג ע"א:

ומיהו מחלוקת זה אינו אלא לדעת האומרים דחליצה פסולה צריכה חיזור, אך עיקר הדין נקטיה מרן כמו דרך אגב ולא השמיענו הדין בפרטות ומאי דעתו ב ס"ב ש"ע שאם בא להוציאה אחר המאמר צריכה גט. וחליצה. אי צריך הגט שיהיה קודם החליצה או החליצה קודם, ע' כנ"הג הגה"טו סק"ב שהביא מחלוקת מוהרשד"ם עם מוה"רי סמוט ז"ל בזה ושרוב הפוס' הסכימו כמוהרשד"ם דצריך ליתן גט בתחילה וע"ע לו בס"ק י"ב וע' יד"א סק"א פתחי תשו' סק"א. ומוהרמ"ג בתשו' כי באה בס' מים שאל חא"הע סי' ח' דל"ז האריך בזה ופלפל בחכמה ע"ד הפוסקים הנז' והעלה דבעל המאמר יתן גט למאמרו ואחיו הב' יחלץ והסכים עמו הרב המחבר שם בסי' ט' דמ"ג: ג בס"ה ש"ע כשבאים להוציאה למ"ד חליצה פסולה צריכה לחזר ע"כ האחין וכו'. בפירוש חליצה פסולה נחלקו רש"י והתוס' בש"ס דכ"ו, דלדעת רש"י כל חליצה דאי בעי ליבמה לא מצי ליבמה נקראת חליצה פסולה אע"ג דהחליצה מצד עצמה היא עשויה כהוגן וכתחז"ל ולדעת התוס' בסוגייא דוקא ד' נשים נקראת חליצה פסו' דהיינו אחות חלוצתו ואחות זקוקתו ובעלת גט ובעלת מאמר וכן סוטה דרבנן י"ש וע' כנ"הג הג"הטו סק"ד:

והיכא דהחליצה הוייא מכח ספקא דשייך ממ"ן או מכח ספקא דדינא נחלקו הפוס'. ע' כנ"הג הג"הט סק"י, בא"הט סי' קנ"ז סק"ז, פתחי תשובה סקי"ג עבודת השם א"הע סו"סי מ"ה שדי חמד הנד"מ ע' חליצה סי' א' אות ט"ו: ומיהו מחלוקת זה אינו אלא לדעת האומרים דחליצה פסולה צריכה חיזור אך עיקר הדין נקטיה מרן כמו דרך אגב ולא השמיענו הדין בפרטות ומאי דעתו. דביבמות דכ"ו ע"ב נחלקו רב ושמואל דרב סבר צריכה חיזור ושמואל אמר א"ץ חיזור. והרמ"ה הובא בטור פסק כרב גם הרמ"בן סבר דכ"ד הרי"ף והסכימה דעתו כן אבל הרא"ש סבר דאין דעת הרי"ף כרב וכן דעתו ודעת הרמב"ם והראב"ד והנ"י וכמבואר בב"י גם ה' המאירי בחיבורו על הש"ס סבר מימר דהלכה כרב ושוב כתב דרוב הפוס' פסקו כשמואל וכן גדולי המפרשים ושכן הלכה י"ש. וצא נא וראה למוהרי סמוט זל בתשו' כי באה בתשו' מוהרי"קא א"הע דיני יבום וחליצה סי' ו' שכתב דרוב הפוס' סברי דהלכה כשמואל וכן היה מונה הרי"ף והרמ"בם רש"י והתוס' והראב"ד והרא"ש והנ"י ות"הד ורוב האחרונים וכו' ואע"ג דרי"ו נמי כתב דסברת רוב הפוסקים דצריך חיזור הנה רוב הפוס' והמפר' קמאי ובתראי המצויין בינינו פסקו הלכה כשמואל י"ש ומי לנו גדול מהרב המאירי הבקי בדברי הראשונים והעד העיד בנו דרוב הפוס' פסקו כוותיה דשמואל והוא עצמו קאי בסברתם וכ"ד הרש"בא וכמ"ש מוהרי"ס שם להלן, גם הריב"ש בסי' קצ"ט סל"ה וכתב שכן הסכימו רוב האחרונים:

ומעתה היה נראה דיש לנו להקל בדין זה ולפסל. לדינא דחליצה פסו' אינה צריכה חיזור ע"נ האחין מתלת טעמי, חדא דמרן ז"ל נקיט בלישניה שת' הסברות כמו י"א וי"א וקי"ל הלכה כי"א בתרא וסברא דחיזור נקטיה בראשון נמצא דדעתו דא"ץ חיזור וכולנו מסובין אתכא דמרן והגם דמוהרמ"ג בתשו' כי באה בס' מים שאל חא"הע סי' ח' דל"ז ע"ד כתב דבכונה מכוונת כתב מרן למ"ד ולמ"ד משום דמס"פל ע"יד מ"מ דל מהכא מרן אאיכא זאת, שנית דמן דינא שלים אית לן למיזל בתר רובא ורוב הפוסקים ס"ל כן וכדאמרן, והבאתי את השלישית דעיקר דינא דצריכה חיזור אפי' לס' רב אינה אלא חומרא דרבנן וכמ"ש הריב"ש שם והת"הד סי' רכ"ה ומוהרי"ס כתב שם משם הרשב"א שכ"כ (ויעוין בס' שדי חמד שם) וכיון דהוי מחלוקת במילתא דרבנן אית לן למיזל לקולא, אך מה אעשה דראיתי להכנ"הג בהג"הטו סק"ז שכתב משם מוהריב"ל ח"ג סי' כ"ג ומוהרש"דם א"הע סי' צ"ג וקנ"ח ומוהרח"ש בתשו' סי' ל"ב ונ"ח ומוהרא"ש בסי' כ"ט שכתבו דהמנהג להחמיר עי"ש ואין בידי הספרים הנז' לראות הדברים בשרשן רק תשו' מוהרשד"ם ומוהרח"ש:

ואשא עיני בתש' מוהרשד"ם בשני המקומות ולא ראיתי שהזכיר שם מנהג אדרבא בסי' קנ"ח נשאל ע"ז אם יש איזה מנהג וכתב שמעולם לא ראה ולא שמע מנהג לזה ומדברי רבו מוהרי"ט בתשו' נראה דלא היה מנהג לזה מעולם אך דעתו להחמיר והיה טעמו דעשה יסוד מוסד דברי רי"ו שכתב דרוב הפוס' ס"ל דהלכה כרב ואע"ג דשוב בתר הכי עינו ראה תשו' הריב"ש שכתב דרוב האחרונים הסכימו דהלכה כרב ושמואל מ"מ ההוא אמר דרי"ו לא נופל הוא ממנו וחיבורו מפורסם מה גם דיכולין אנו לומר דאלו ואלו דברי אלקים חיים דרי"ו העיד על הראשונים והריב"ש העיד על האח"רו וע"פ יסוד זה מר הוא דקאמר דאין לתמוה דכיון דהוי ס' סדר היה לנו לילך לקולא כיון דאפי' בשס' כל דאיכא רובא להחמיר אזלינן בתריה והביא מן החדש דדעת ריא"ז וראבי"ה והר"א ממין קיימי בס' הפוס' דהלכה כרב י"ש בסי' צ"ג באורך, והגם כי גדול כבודו ורב ומי יוכל לפצות פה נגדו מ"מ אחרי ראותינו דיסוד הרב הוא בהניח דרוב הפוסקי' ס"ל דהלכה כרב ואנן בדידן עינינו הרואות דרובא דאיתיה קמן הוא דלא כרב אפי' אם נצרף לס' הרמ"ה סרכין תלתא שהביא. ואם באנו לסמך על עדות רי"ו מה נעשה ביום שידובר בנו דברי ה' המאירי דקדים ליה טובא והוא העד דרוב הפו' פסקו כן ובודאי כי על זמנו והקודמים אליו דבר נמצא כי יש לנו ב' עדים הרב המאירי מעיד על רוב הפוס' הראשונים והריב"ש על רוב האחרונים וסמי עדות רי"ו מקמי הריב"ש וה' המאירי ואיפשר דאילו היה רואה מוהרשד"ם דברי ה' המאירי לא היה אוזר חייל לעשות שלום ביניהם ולקיים יסודו דרו"הפ ס"ל כרב, והדרן לכללין דהו"ל ס"דר ורובא מקלין ודינא הוי דניזיל לקולא.

הגם הלום שא נא עיניך בתשו' מוהר"חש סי' ל"ב ול"ח שרמז הכנ"הג ועיניך תראנה דלא דבר על דבר הלכה כדברי מי ותשו מוהריב"ל ומוהרא"ש אינם לפני ולא אדע מה דברו הנביאים בענין זה, ואם לא העידו על המנהג רק הם כתבו לענין הדין יש להשיב כמ"ש אכן כל זה אינו אלא לענין מ"ומ בהלכה אך לענין מעשה אם הרבנים הנז' הלכו להחמיר מאן ספין ומאן רקיע לעשות מעשה היפך סברתם:

אחר כל אלה הדברים אורו עיני וראיתי למרן הקדוש בסי' קס"ט בפי' ס' חליצה ס"מ שכתב וז"ל צריך שידעו אם היבם אטר רגל משום דפליגי ביה רבוואתא (דאיכא מ"ד חולץ בימין כל אדם וי"א דחולץ בשתיהן וי"א שאינו חולץ כלל) ונ"ל שאם יש לו אח אחר צריכה לחלץ ב' רגליו בב"א וכו' שאם חולצת רגל אחד קודם חברו איכא למיחש דלמא הל' כמ"ד שאינו חולץ אלא ברגל האחד והוייא לה חליצה פסולה. וצריכה לחזר ע"כ האחין וכו' ע"כ צא ולמד כמה הלכתא גברוואתא מדבריו א' דאיהו פוסק להלכה דחליצה פסולה צריכה חיזור, ב' דקאי בשיטת רש"י דכל מין חליצה פסו' צריכה חיזור ול"ד ד' או ה' נשים כשיטת התוס' ג' דאף במידי דתלוי במחלו' הפוס' אי החליצה הוייא פסולה או כשרה עכ"ז צריכה חיזור ולא עוד אלא אף במקום דאיכא ס"ס דהיינו ספק אי הלכה כמ"ד דחולץ ברגל ב' דלמא הלכה כמ"ד דחולץ ברגל שחלץ ואת"ל דאין הלכה כוותיה דלמא הלכא כהתוס' דלא מקרי חליצה פסולה רק בהנהו נשי דוקא ולא בכל מקום דחולצת ואינה מתיבמת וכסברת רש"י, ואת"ל דהלכה כרש"י דבכל גוונא הוי חליצה פסולה דלמא הלכתא כהאומרים דחליצה פסולה אינה צריכה חיזור והוו ס"ס דמתהפכי ועכ"ז מרן הקדוש אזיל לחומרא וראה זה חדש ומן התימא על הפוס' הנ"ל בריש אמיר דלא הביאו דברי מרן הנז' וכבר ראיתי למוהר"מ בנו של מוהרח"ש בתשו' כי באה בס' אדרת אליהו סי' י"ד דפ"ג ולהרב המחבר שם שהתירו מטעם ס"ס הלזו היכא דכבר חלץ יעו"ש ובחמת גרשה נפשי לתאבה לראות בס' חק"ל א"הע סי' ט"ן ומשנת ר"א ח"ב סי' ל"ה שרמזו הפוסקים שעמדו בענין זה לקרא לד'תן מה כתיב בהו ואינם תחת ידי (ואחז"ר זכני ה' ובא לידי בתורת שאלה ס' חק"ל וראיתי לו שם בסי' ט"ן דקבע לימודו על מחלוקת הראשונים שהזכיר הכנה"ג בס"קי היכא דאיכא ממ"ן או במקום ספקא דדינא אי צריכה חיזור או"ל ואחר שפלפל בדבריהם הן ארו"ך אליו כדרכו דרך הקדש אסופא דפסקא כתב דיש להתיר גם בספקא דדינא מכח דאעיקרא חל"פ דצריכה חיזור הוא מדרבנן ובחד ספקא יש להקל ואף אם נאמר דנקיטינן להחמיר כשל תורה איכא הכא ס"ס דאפי' בשל תורה שרינן כ"ש בענין חיזור דרבנן יש"ב, שש אנכי דכיונתי לדעת גדול ורבן במ"ש בתחילת דברי. אך ת'ס אנכי דאיך נעלם מעינא דשפיר חזי לשון מרן בסי' קס"ט דמבואר ממנו דאף במקום ס"ס אזיל לחומרא וכנז' וצ"י, שוב התבוננתי וראיתי דאין להקשות עליו מדברי מרן בפי' ס' חליצה דמר לשטתיה קאזיל דפירוש ס' חליצה הוא לה' בית שמואל וכמ"ש בסי' ס"ו אך אין כן האמת וכאשר אכתב בזה בסמוך בעה"ית) ולא אהיה כובש תחת לשוני מה שראיתי להכנ"הג בהג"הטו סק"ז דאחר שהביא משם מוהרי"א ומוהרי"ס שפסקו בעיקר הדין דהלכה כשמואל סיים וכתב וכן נראה ג"ך הסכמת מוהרי"קא בתשו' סי' ו' ע"כ ודא עקא שהגם שתשו' מוהרי"קא הנם תחת אהלי, התשו' הזאת חסרה מן הספר ואיני יכול לשים עיני עליה דאיך אפשר בתשו' פסק היפך מ"ש בשלחנו הטהור ומי יתן ידעתי:

הגם הלום חזה הוית בהגה"מר סוף גטין דמדבריו מתבאר דס"ל כסברת האומ' דצריכה חיזור ומור"ם ז"ל פסק להא דההג"מר בסי' קס"ד ס"א י"ש ובפתחי תשו' שם סק"א מ"ש משם ס' זכרון יוסף ע"ע:

ד לדידן דנקטינן לחומרא דחליצה פסו' צריך לחזר על כל האחים ומנהגינו להשביע שלא ישא אשה אחרת על אשתו וגם המנהג להשביע לאחי החתן בעת הקידושין שאם תפול יבמתו לפניו לפוטרה בחליצה. חקר בזה ה' חק"ל בסי' ס' דמי נימא כיון שאינו יכול לייבם מחמת השבועה מקרי אינה עולה ליבום והוי חל"פ למ"ד וצריכה חיזור אי איכא אחי אחריני או"ד איסור הבא לו מחמת שבועה שאני והביא משם ה' בני אברהם בסי' מ"ח שכתב כהצד האחרון ופלפל ע"ד ומר הוא דקאמר דכיון דמנהגנו להתיר מספק אם נשבע שיחלץ לה א"כ אחר ההתרה אין כאן חל"פ ומכח זה תמה על הבנ"א דהי"ל לדחות חשש זה ע"פ המנהג שיש להתיר השבועה ושוב כתב שאינו רואה מקום להקל דאין בכלל ההתרה שנשבע לחלץ לשבועה שלא ישא א"א עליה דאם הותר לחלץ לא הותר לייבם ולכן העלה דאם יש לחלוץ אחים לצאת יד"ש יתירו לו ג"ך שבועה זו וכו' יש"בו ולפי מה שהעלה מני"ר בתשובה הקודמת דכל שיש ס"ס יש להתיר דלא מקרי חליצה פסולה. א"כ בכה"ג דאיכא ס"ס למה החריד עלינו את כל החרדה הזאת דהלא פתח פתוח לפנינו להתיר וכמ"ש: אלא דאעיקרא קשיא דעיקר חקירתו הנה באה בדברי מרן הקדוש בפירוש ס' חליצה סעי' מ"ז שכתב וז"ל ודע שאע"פ שכתבו המרדכי וההגה"מיי שרא"ם היה נוהג להתיר חרם לישא שתי נשים כדי שלא תהא חליצה פסו' וצריכה חיזור משום דכל שאינה עולה ליבום וכו' ובז"הז אע"ג דליכא חרגמ"ה וכו' מ"מ כל אדם משביעין אותו בעת נישו' שלא ישא אשה אחרת עליה ואפ"ה לא נהגו להתיר אותה שבועה משום דנקטינן כשאר רבנן דפליגי ארא"ם וכ"מש המרדכי וההגהות וטעמייהו דכיון דיבמה שרייא ליבומי אלא דאריא דשבועתא רביע ניליה ראויה ליבום היא וכו' עי"ד הנה לפניך החקירה ופתרונה דברים היוצאין מפה קדוש מר"ן הרב"י ז"ל ומי יבא אחריו:

איברא דאין כל חדש זה בעיני הגאון חק"ל כי שם שס הביא הדברים האלה בשם ה' בית שמואל בפי' ס"ח סק"מ וכתב עליו דאהמ"ר אין דבריו מוכרחין והקיפו קושייות חבילות, האמנם הא ודאי גרמא ליה כי הרב הבין דפירוש ס' חליצה המוצג בספרי הש"ע אשר לפנינו הוא מהרב בית שמואל, ולא ידעתי מי גילה לו רז זה דפירוש ס' חליצה הלא הוא למרן הקדוש גופיה ומי לנו גדול מהרב החבי"ב אשר לפניו נגלו כל תעלומות ומר ניהו ייחס פירוש סדר חליצה למרן ב"י וכמ"ש בסי' קס"ט הגה"טו ס"ק ע"ה ולשון זה בעצמו דעליה קיימינן כתבו הרב החבי"ב שם הג"הטו ס"ק נ"ד בשם הרב מוהר"י קארו ז"ל גם הרב בעל הלבושים כשהביא בחיבורו פי' סדר חליצה כתב על מצחו שהוא למרן ב"י ז"ל וכן ייחסו אותו הרב מוהר"מ בנו של מוהרח"ש בתשו' כי באה בס' אדרת אליהו סי' י"ד והרב המחבר שם ולפ"ז לו ידע החק"ל ז"ל דלשון זה הוא מפי מרן ב"י לא היה כותב עליו דאין דבריו מוכרחים וכו' וכל מה שהקשה עליו היה דוחק עצמו ליישב כי בנקל כמו שיראה המעיין, האף אין זאת לו יהי כדבריו דהן הנה דברי ה' ב"ש מ"מ לא הי"ל לתקן דבר דרבנים הקודמים עליו בעירו עמדו בזה וכמו שאתה תראה להכנ"הג רבא דעמיה בקונט' מצות חליצה אות ס"ה שכתב וז"ל וכן יש להתיר שבועה שנשבע לאשתו שלא ישא אשה אחרת עליה ובמקומינו לא נהגו כן ע"כ וסתמא משמע אפי' יש לו אחים ואין ספק שהגאון תק"ל אישתמיט מיניה לפי שעה דברי הכנה"ג הנז' והיה העלמ"ה:

ה סי"ט ש"ע זהו דעת הרמב"ם ונחלקו עליו האחרונים. דקדק לכתב כן דלא הכריע הלכתא כמאן ולא דמי לסתם ואח"ך מחלוקת ודלא כה' בית יאודה בח"ב סי' קי"ח. מוהרמ"ג בתשו' שבס' מים שאל חא"הע סי' ח' דל"ז ע"ד:

תוכן העניינים

אבני האפוד על אהע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה