אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו
אה"ע · סימן קסט
א ס"א בהגה ואפי' ב' נשואין ב' בנות אחים לא יהיו זה עם זה. ע' שער אשר למוה"ר מוהרא"ק בתשו' א"הע סי' מ"ח דאירע לו מעשה כזה ופלפל בחכמה והעלה להכשיר. וע"ע בס' עבודת השם באה"ע סי' מ"ה שגם הוא עמד על נדון זה בעצמו וטרח ויגע להכשיר החליצה אך לא שוו בטעמם עם מו"הר ושניהם כאחד עמדו ע"ד מור"ם והרב"י ז"ל ע"ע. ב ס"ב ש"ע נמצא א' מהם ק"ופ. ע' פ"ת סק"ג וע' עבודת השם א"הע סי' מ"ה מה שפלפל בזה פלפ"לא ואר'יך והעלה דעתה דיש ג"ך ב' נוספין עם הג' דיינים אם נמצא א' מהם ק"ופ כשר ועכ"ז לא העלה להכשיר רק בכ"ד דהיה הפיסול בתרי הבעל כאשתו ואשכח ס"ס עי"ד ובהגהותי שם ובס' שדי חמד הנדמ"מ מע' חליצה סי' ג' אות ה':
ג בהגה י"ח דאסור ליקח שכר מהחליצה, אם מצד המנוח אינם רוצים ליתן שכר החליצה עליה דידה דאשה רמייא כ"כ במזכרת החליצות אשר לי סי' ז' אות ד':
ד ס"ג ש"ע לכתחילה מצוה שיוסיפו ב' על הג', ע' פרש"י על הש"ס דקיהיב תרי טעמי הא' כדי שידעו שהיא חלוצה והב' כי היכי דלקפצו עלה אינשי. וע' ב"ש סק"ד הנפקותא בין ב' הטעמים וע' פ"ת סק"ו. כפי אהרן ח"א חא"הע סי' ח"י:
ה ס"ד צריכים הדיינים לכתחי' לקבוע מקום, תקנו הקדמונים בויניצייא ובפדוואה לקבוע מקום בבית היבמה מפני נשים יקרות שלא לצאת מבתיהן. כנ"הג הגה"בי סקי"ט ובס' חליצה סקט"ו כתב ואם נהגו לחלץ בבית החלוצה אין חשש וז"ל ה' מוהר"י אבן מיגאש ז"ל בשאלה סי' קי"ו אינו מוכרח שעכ"פ תהיה החליצה במקום המיוחד לב"ד אלא דינה מסור לממונים שעליה ואם ראו מפני כבוד האשה ללכת לבית מבתי שכנותיה לעשות שם החליצה בפניהם הכל לפי ראות עיני הב"ד וכו' אך בתשו' בסי' קי"ז כתב הואיל ונתברר שהיבם חייב ללכת אל המקום שקבעו שם הענין מסור לסם שיקבעו במקום שירצו חוץ מבית היבמה עצמה שאין להם לעשות זה ולא להכריח אותו שילך אצלה שאינו חייב בזה מן הדין ע"כ, וע' בס' תעלומות לב ח"ג דק"ב מ"ש בזה וכתב שם שאם היבם חולה ולא יכול לילך ברגליו דש"ד לעשותה בביתו לכ"ע:
ו קביעות מקום לחליצה הוא מדאורייתא רק דאם חלצה בלי קביעות מקום החליצה כשרה משום דלא גרע מרקיקה וקריאה, ולכן צדק הטו"ז במ"ש שאינו מועיל לומר נקבע או ליום מחר או לב' ימים אחריו משום דאין ברירה כמ"ש לענין גט ואין מקום למה שהשיגו עליו דהיאך מדמה קביעות מקום שהוא תקנתא דרבנן לכתיבת גט לשמה דהוי מדאורייתא, יד יוסף הנד"מ לאחד מרבני גאליצייא בהשמטות דל"ד ע"א:
ז אם אין העדים מזומנים ביום ההזמנה לא יניחו ההזמנה בעבור זה וכן עשו מעשה רבני קושטא בשע"הד וכמ"ש בס' ישמח לב ה' חליצה סו"סי ה' וכן אם התחילו לעשות הזמנה ביום ונעשה לילה יגמרו אותה בלילה כל שהוא שע"הד ה' תע"ל בח"ג שם:
ח סי"א ש"ע ואפי' בלא חזקת השנים אם יש להכל רבוי שערות או שהם ארוכות וכו' חזקה שבאו לכלל שנים, ע' יד"א סקי"ד, וע' ראש משביר ח"א חא"הע סי' נ"א שחקר כשאין עדים על השנים ויש רבוי שערות אי בעינן שיהיה בהן לפחות ב"ש לכוף ראשן לעיקרן או די ברבוי לחוד והעלה דאס יש עדות ברור על השנים סגי ברבוי שערות אפי' קטנות וא"ץ לבדק על הגומות ושכן נעשה מעשה ובכי ה"ג שיש עדות על השנים סגי ג"ך אפי' בב"ש רק שיהיה בהן שיעור לכוף ראשן לעיקרן וצריך לבדק על הגומות ואי ליכא בהן שיעור כפיפה לא סגי אך בדאיכא עדות על השנים לא סגי ברבוי שערות י"ש וע' פ"ת סקט"ו שהביא משם רבני אשכנז שכתבו להדייא כן דכשאין עדות ברור על השנים אפי' רבוי שערות ל"מ בלתי שיהיה בהן ב' כשיעור כפיפה, והזל"א בע' חליצה דע"ר ע"ב אות ה' כתב סתם דברבוי מהני אפי' כשלא יש שום עדות ושום חזקה על השנים ולא פירש דבכגו"ד בעינן שיהיה בהם שיעור כפיפה ודוק, וע' בס' יד יוסף הנד"מ לא' מרבני גאליצייא בא"הע סי' י"ג מה שפלפל בענין זה ושם עמד לדעת מה נקרא רבוי שערות והביא משם ס' גור אריה יאודה שכתב שג' שערות נקרא רבוי שערות והוא נר"ו כתב דכל דאיכא במקום בית הערוה שערות כשיעור רוחב אצבע אמה אף אם הם קטנים רק שעומדים על שיעור מקום כרוחב אצבע אמה זו נקרא רבוי שערות יש"בו וע' מה שהאריך בזה ה' שדי חמד הנד"מ ע' חליצה סי' א' אות מ"ד:
ט סי"ג ש"ע מאחר שמסכים היבם לחלץ יאמרו וכו' אין גביית הכתובה מעכבת החליצה דיכולה לחלץ בלי גביית כתובה כ"כ במ"הח אשר לי סי' ז' אות א':
י בסדר חליצה סל"ב כתב דאם נשבע לחלץ או שלא לחלץ מתירין לו. ע' בפירוש ס' חליצה ס"ק מ"ז כנ"הג בקונט' מצות חליצה אות ס"ה, חק"ל א"הע סי' ס' ובמ"ש אני הדל לקמן סי' ק"ע אות:
י"א בסד"ח סל"ה כתב יקח החכם המנעל בידו ויבדקנו. נחלקו רבני האחרונים אי צריך נט"י אחר נגיעת המנעל נקבצו באו בס' ירים משה בזכרונות לא"הע בדברי ידי"ן המגיה נר"ו מע' היוד אות כ"ג וקושטא קאי דלא ראינו מעולם לרבנים שקדמונו שנהגו ליטול ידיהם וגם אנחנו צעירי הצאן נגררנו אחריהם. וע"ע מ"ש בע"ז ה' שדי חמד מע' חליצה סי' ב' אות ז':
י"ב סי"ח ש"ע יהיו בו שתי רצועות לקשרו בהם וכו' ע' ב"ש ס"ק ט"ז בשם הרא"ש דאם יכול להלך עם המנעל בלי קשירה כשרה החליצה אפי' אין בו רצועות וזה תלוי אם הרצועות מעכבות מצד הדין אם לא ובדבר הזה האריך ה' כפי אהרן בח"א חא"הע סי' י"ט וכתב דבמחלוקת הוא תלוי בין הראשונים דלדעת הר"אש והטור ולפי דבריו גם מרן בשיטה זו דאין לרצועות רמז לא בתורה ולא הלמ"מ. ולדעת הר"יף והר"ן והרמב"ם ור"י וראבי"ה וס"הת וסמ"ג וא"ז ומרדכי הרצועות יש להם עיקר מ"הת והאריך בזה בעוצם פלפולו ומ"מ לדעת כולם העלה להתיר במעשה שהיה שכשהיה מלביש המנעל השליח ב"ד לחולץ בעוד שהיה כורך הרצועות אחר שכרך הג' כריכות שהם על תחתית השוק ע"ג המנעל נפסקה הרצועה בענין שלא היה איפשר לעשות הקשרים והכשירו ע"י תפירה בגידין שיהא מעור בהמה טהורה כיון שיש הרבה פוסקים שכתבו שאין צורך ג' כריכות אלא בב' סגי וגם מה שנוהגין לקשר בשוק למעלה סמוך לארכובה אינו מן הדין וא"כ כבר היה שיעור מספיק לקשר יש"ב:
י"ג באופן דביקת הרצועות למנעל אם יהיו תפורות או נקשרות בקשר זה וזה כשר. ע' גנזי חיים ע' חליצה אות מ' דמ"ח ע"א שכתב שהנכון לתופרם אך לא רצה לשנות בעירו ממה שהיו נוהגים מקודם לדבקם על ידי קשרים יעו"ש:
י"ד סכ"א ויהיה למדת רגלו. ע' כנה"ג הגה"ט ס"ק מ"ג ובמ"הח שני סי' ז':
ט"ו סכ"ב חלצה וכו' ברגל שמאל וכו'. פיסול זה הוא מדאורייתא לפי דברי הש"ס דטעמא דת"ק דיליף רגל רגל אך ממ"ש פסולה מוכח דאינו אלא מדרבנן, וע' נודע ביאודה מ"ב א"הע סי' קנ"ו, ובדברי ה' המגיה בתשו' הרדב"ז ח"ה סי' ב"א ל"ו דדעת הרבה גדולים דחלצה בשמאל הוא רק מדרבנן, ה' שדי חמד בחלק הכללים מע' החית אות ע"ב וע' פ"ת ס"ק ב"ך: ט"ז סכ"ה איטר ברגלו וכו' ע' כנ"הג הגה"ט ס"ק ע"ה יד"א הג"הט ס"ק כ"א, פ"ת ס"ק כ"ד. וע' למוהרש"ג בתשו' צל הכסף ח"ב סי' ל"ח שעשו מעשה רבני שלוניקי בש' התק"ץ לחלץ בשתיהן בב"א אפי' כשאין לו אח אחר וכסדר שכתב הרב"ד בסי' ק"ח ומבלי הפרש בין מנעל ימין למנעל שמאל כי אין לנו עתה מנעל לרגל שמאל יעו"ש שו"ר מה שרמז בזה בס' ירים משה בזכרונותיו ע' יבום וחליצה אות א' וע"ע עבודת השם א"הע סי' ע"ו לענין כשיש לו אח קטן שעשו מעשה שיחלץ הקטן וע' שדי חמד מע' חליצה סי' א' אות ח"י:
טו"ב סכ"ח ש"ע לכך צריך שיחתך במנעל לפניו ולאחריו וכו'. ע' יד"א הגה"טו ס"ק כ"ה. וע' בס' ברכות מים מדקמ"ז ואילך פלפול עצום בינו ובין מר חמיו הג' שמחת יו"ט בזה לך נא ראה:
י"ח ס"ל ש"ע וידחק רגלו בקרקע, דחיפה זו אי הוי מדאורייתא ע' בס' שד"ח כללים מע' החית אות ל"ב שכתב משם ה' קרן אורה דש"וט בזה ודעתו דהוא מן התורה ואיהו כתב משם הפוסקים דהוי דרבנן יעו"ש:
י"ט ס"ל ש"ע הכל בידו הימנית. מעשה שחלצה בידה השמאלית וצויתי עליו לחזר ולחלץ בידה הימנית דכיון שעדיין במושב ב"ד יתבינן הו"ל לכתחי'. אך אח"ך נסתפקתי כי לכאורה יש חשש אם תחלץ פ"ב בידה הימנית כמו רקיקה דפירוש ס' חליצה אות כ"ה ושוב התבוננתי דשפיר עבידנא. יד יוסף א"הע סי' ט"ו:
סמ"ד ש"ע צריך שיכונו היבם והיבמה שתהא מותרת לזר בחליצה זו וכו'. הך כונה דבעינן בחליצה אי הוי ע"ד כונת מצוה או בדרך כונת ההקנאות עמד בזה הח"ץ בסי' א' וע' פתחי תשו' סק"לד שמחה לאיש סי' טו"ב שערי רחמים ח"ב א"הע סי' ל"ו שדי חמד מע' חליצה סי' א' אות ל"ה: כ"א סמ"ח הסומא אינו חולץ לכתחי' חומרא זו אינה אלא מדרבנן כן הכריע ה' ראש משביר בח"א א"הע סי' מ"ט מדברי כמה פוסקים וע' יד"א הג"הט ס"ק ל"ה שהביא משם ה' משא"מ ח"א א"הע סי' ל"ג שכתב די"א דהוי ספקא דאורייתא ושעכ"ז התיר מס"ס וחפשתי שם בס' משא"מ הלא היא בסי' ל"ה והתם לא חזינא כי האי סימנא רק שהתיר מטעם שאין לו אח אחר וחשיב דיעבד י"ש וע' בסמוך:
כ"ב שם ת"ע ואם חלץ חליצתו כשרה. דעת הראב"ד דאם אין לו אח אחר חולץ אפי לכתחי' וכ"כ הרב המאירי בחידושיו וז"ל ומ"מ לא יחלץ במקום שיש שם חח אבל במקום שאין (כצ"ל) שם אח חולצת ממנו. ורבים מהראשונים ס"ל דאפי' לכתחי' חולץ ע' יד"א ס"ק ל"ה ומדברי מרן לקמן בס"ח סי"ו מוכח דפסק כהראב"ד וע' פתחי תשובה ס"ק ל"ט שהביא משם ה' פרח שושן דלענין הלכה אין לזוז מדברי מרן בס"ח דבאין שם אח אלא הוא מחמת סיבה תחלץ ממנו לכתחי' דכל מידי דלא אפשר כדיעבד דמי וע' ראש משביר שם דעשו מעשה רבני שלוניקי לחלץ לכתחילה הסומא אפי' ביש לו אח רק שהיה קטן באותה שעה י"ש. וע"ע בס' שדי חמד הנד"מ מע' חליצה סי' א אות י"ד: