אור ברסלב
אבני האפוד על אהע אה"ע › סימן קסה

אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו

אה"ע · סימן קסה

סימן קסד

א ס"ה ש"ע מצות יבום קודמת למצות חליצה, כן הסכימו רוב הפוסקים. ע' כנ"הג הג"הט סק"ג, יד"א סק"ב וה' ראש משביר בתשו' כי באה בס' אשדת הפסגה חא"הע סי' י"ד אסף וקבץ ס' הפוס' ראשונים ואחרונים והעלה דרובא דרבוואתא דסל"ה ע"ש ובס' צל הכסף ח"א סי' י"ב דס"ה ע"ב. גם מוהרח"פ ז"ל בס' רוח חיים סי' זה עלה בקיבץ ופנה לסובב על כל א' מהפוס' מה סברתו בזה ונפק דק ואשכח דרבו מהרבה הפוס' הסוברים דמי"ק י"ש:

ב אם היבם נשוי אשה לכ"ע מח"ק הריב"ש בסי' ש"ב ה"ד מרן בב"י וסמוך ונראה כתב משמו דכתב בסי' א' ביבם שתובע ליבם והיא תובעת לחלץ דדנין אותם בדין מורדת אלא שיש לב"ד לעיין בדבר הרבה אם זה הב' נשוי אשה אחרת אם אפשר לו לפרנס שתיהן לפי כבודו וכבודה ע"כ דמבואר דאף בנשוי כל שאיפשר למיקם בסיפוקייהו באנו לס' הראשונים דסברי דמי"ק גם בזה ואילו בסי' ש"ב לא חילק בזה אלא סתמא קאמר דבנשוי לכ"ע מח"ק וכבר עמדו בזה, ה' מוה"רא אליגרי בתשו' הובאה בס' מגיד מראשית דכ"ח ומוהר"חא שם בדל"ו רמזם היד"א בהגה"בי סק"ה. ומו"הר בס' צל הכסף ח"א סי' י"ג דפ"ב יישב כלאחר יד דהריב"ש תרתי בעי לשיהיה מח"ק לכ"ע שיהיה נשוי ושא"א למיקם בסיפוקייהו אבל אם אפשר למיקם בסיפוקייהו אף שהוא נשוי סברי מרנן רוב הראשונים דמי"ק ועפ"ז יישב דלא ליתי תשו' הריב"ש היפך דברי הרמב"ם בתשו' כ"י הובאה במילואה בס' לב שמח די"ב דבנשוי אשה קאמר דיבום בע"כ הוא לקיים המצוה דמי"ק ומר הוא דקאמר דהרמב"ם מיירי היכא דאיפשר ליה למקם אספוקייהו וע"ש שהאריך בזה ועמד על מה שנראה מדבריו שבסי' תק"ט להיפך ואמר מר דסמי חדא מקמי תרתי יעו"ש גם הר"הג מוה"רי אלישר ז"ל בתשו' כי באה בס' בני בנימן סי' כ"א יישב כן תשו' הרי"בש:

ג מה שאמרו דמח"ק למצות יבום אינו מן התורה ולכל היותר אינה אלא מדבריהן. הרד"בז בחדשות סי' נ"ו וסי' ש"ט והגם דבסי' תרנ"ה שינה את טעמו וס"ל דהא דמי"ק הוי מ"הת אינו אלא היכא דודאי מי"ק אבל היכא דמח"ק כגון בשאינו יכול לפרנס את שתיהן דשם אמרו דמח"ק לא נמצא ולא ימצא מי שיאמר דהוי מן התורה ה' צל הכסף בח"א סי' י"ד ד"קי: ד היכא דאיפשר למיקם בסיפוקייהו דאמרי' דחפי' בנשו' מי"ק לס' הריב"ש ה"ד בשיזון כל אחד בבית לבדה אבל אם יזון שניהם במקום אחד אין לך מכניס קטטה גדול מזה ואז מח"ק. המ"ץ בח"ב סי' ע' דקס"א, ומו"הר שם דפ"ג אסברה ניהלן חילוק זה והעלה כן לענין הלכה דבעינן מדור מיוחד ושיהיו המועת במקום בטוח שיתמיד לו ריוח כשיעור המספיק בעסקא או באומנות או שיש לו עושר גדול יעו"ש:

ה ע"כ ל"ק הריב"ש דביבם נשוי מח"ק לכ"ע אלא דוקא כשהיבמה אינה חפצה ביבום אבל אם שניהם רוצים ביבום גם הוא יודה דאין מטעין ואין משיאין עצה מוה"רא אליגרי בתשו' מגיד מראשית דכ"ח ע"ג ומוהר"חא שם בדל"ז ע"א הסכים על ידו ואחריהם נגרר ה' ראש משביר בתשו' אשדת הפסגה סי' י"ד ועפ"ז הנה נא תירוץ מרווח דלא תקשי מתשו' הרמ"בם הנ"זל אך אעיקרא כברה זו דסברי מרנן דברוצה להתיבם אף שאינו יכול לפרנס את שתיהן גם הריב"ש יודה דמי"ק אחר נשיקות הרצפה לא שמיע לי ומלבד דהסברא מנגדת דאכתי הקטטה במקומה קאי מחמת אשת היבם אף גם זאת לשון הש"ס והפוס' אין מורין כן, מוזהר בס' צל הכסף שם דפ"ג עג"ד ומבואר מדבריו דאם אשת היבם ג"ך מתפייסת בכך לית לן בה ע' רוח חיים בסי' זה:

ו אף לדברי הריבש דבנשוי אשה לכ"ע מח"ק היינו להשיאו עצה אבל לא כייפינן ליה דמ"מ יבום מצוה היא ב"ש סק"א. וכ"כ בס' לב שמח חיו"ד סי' ב' די"ב ונרגש על מוהריב"ל בח"ב סי' י"ח שנראה מדבריו להיפך יעו"ש, ובס' צל הכסף ח"א סי' י"ד דק"ט ע"ד הבאתי דבריו לעיל: ז במקומות שנתפשט חרג"מה נחלקו הפוס' אי ביבמה החרים, ע כנה"ג סק"ב, יד"א סק"א. וכתב מו"הר בס' צ"הכ שס דפ"ט ע"ג דבאינו יכול לפרנס את שתיהן אין כאן מחלוקת וכ"ע מודים דכופין אותו לחלץ יעו"ש:

ח הנשבע לאשתו שלא ישא אחרת עליה ונפלה יבמתו לפניו נחלקו הפוס' בזה ע' כנ"הג ס"ק ט"ו. יד"א סק"ט הפוס' שרמזו בזה ועד אחרן הדב"מ בחא"הע סי' פ"ד שפסק דאע"פ שאין כופין אותו לחלץ עושין לו הרחקה דר"ת עד שיחלץ וה"ה אם נשבע בחיי אחיו לחלץ לה יעו"ש. וע' למו"הר בס' צל הכסף ח"א סי' י"ג וי"ד כמה ארכן' הוא בענין זה ועמד ע"ד הפוס' בשרשן ומחצבן ואתלת רוחתא והעלה דלעשות לו הרחקת ר"ת ליכא מאן דפליג דדור אחר דור הסכימו כך אך לכופו לחלץ לפי דעתו ועוצם פלפולו לדידן (דכתבינן בכתובה ולא בשום אישות כלל דהוא לרבות גם יבמתו דינא יתיב לכופו באין מכלים אך גודא רבא שדי עלן ששום מורה לא יסמך על דעתו אם לא שיסכימו תרי רבנן תקיפי ארעא עי"ד, ועמ"ש אני עני לעיל בסי' א' על סי"ג וע' לה' בני אברהם בא"הע סי' כ"א דהסכים לעשות הרחקה דר"ת ורד"ק האחרון בס' ידי דוד א"הע סי' א' דקצ"ד ע"ד נקט בפשיטות דאפי' דיש לו ב' שבועות אין כופין אותו בשוטים רק ע"י הרחקה דר"ת מכח דברי הריב"א שהביא מרן ב"י י"ש וכבר נרגש מזה הגאון מו"הר ויישבן וע' להר"הג מוה"רי אלישר ז"ל בתשו' בנימן סי' כ"א דעמד על מחלוקת הרמב"ם ומרן בע"ז ופלפל על דבריהם פלפול ניצום מסגויית הש"ס ולענין דינא העלה דאין שום דיין שיעצר רוחו לפסק נגד הרשב"א ומרן ודעמייהו ע"ע וע"ע דברי מרדכי לורייא הנד"מ בסי' ג' דלמד עצה שתלך היבמה ותרוק בפני יבמה ואז כפינן ליה לחלץ יעו"ש:

ט אם השבועה היתה שלא לקדש שום אשה אחרת מבואר בדברי מוהרימ"ט ח"א סי' קי"ח דמותר ליבמה מאחר שלא נשבע שלא לישא אלא שלא לקדש וזו כבר מקודשת אלא דזקוקה היא לו ומיהו ה"ד רם היה מקודשת לאחיו בקידושי' דאורייתא אבל אם היה מקודשת לאחיו בסבלונות דדבנן דעדיין אינה מקודש' גמי' וצריכה קידושין מ"הת אינו יכול ליבמה. בני אברהם סי' כ"א וסי' מ"א דצ"ג ע"ד:

י שם בהגה ומ"מ אין כופין אותו לחלץ וכו' דברי מור"ם סתומים דמשמע דלדעת ר"ת והרא"ש אין כופין כלל ליתא דכל שאינו ידוע שהוא לשם מצוה כופין. ב"ש סק"א ה' מוהרי"ף בתשו' גור חא"הע כב סי' י"ג כתב בדעת ר"ת שאם שניהם רוצים ביבום דמניחין אותם לייבם אף אם לא ידעינן דמכונין לשם מצוה ודבריו צע"ר שכל הפוס' כתבו דלדעת האומ' דמח"ק אף אם שניהם רוצים ביבום אין מניחין אותם לייבם ואין עוזר ואין סומך לס' מוהרי"ף וצ"ע. צל הכסף ח"א סי' י"ג דפ"ה ע"א:

י"א הגם דאין כופין לחליצה מיהו עושין לו הרחקה דר"ת, וכופין אותו למזונות. ידי דוד ו"הע סי' א' דקצ"ד ע"ג וע' שדי חמד ע' חליצה סי' א' אות ב':

י"ב שם אפי' יודעין שנתן עיניו בממון. יבמה שנפלה לפני ג' אחין נשואין והגדול רוצה ליבם ואשתו ג"ך נתנה לו רשות אך אחיו הנשארים מעכבים בידו באמרם דמפסידים חלקם מהירושה ומה גם שהוא נשוי טענתם מהבל ימעט. בני בנימן סי' ח' והסכים עמו שם ה' חנ"א בסי' ט' וכתב שעשו מעשה ליבם יעו"ש:

י"ג שם בהגה אם אומר שאינו רוצה לא ליבם ולא לחלץ כופין אותו. ע' כנה"ג לעיל סי' קס"א הגה"ט סק"ו ומ"ש אני הדל לעיל סי' ק"ס:

י"ד אם שניהם מסכימים שלא לחלץ ושלא לייבם אם מניחים אותם כן או משתדלים עמהם שיעשו חליצה או יבום. ע' זכרינו לחיים ח"ב דס"ד אות ה'. דברי חכמים סי' קי"ט. שדי חמד ע' חליצה סי' א' אות א': ט"ו שם שלא ישלישו הממון ביד וכו' אפי' נשבע בשעת נישואין לפוטרה בחליצה בלי תביעת ממון כל שנתנו לו אינם יכולין לחזר ולקחת אותם. אהל יצחק סי' י"ב. וע' הון רב סי' י"א שד"ח שם אות ב' ס"ב: ט"ז ש"ע יבמה שנדרה הנאה וכו'. ע' ב"ש סק"ד ועמ"ש אני הדל לקמן כי' קע"ה. וע' צל הכסף ח"א רסי' י"ג פלפלא ואריך בדברי רש"י והתו"ס ויתר אחרונים בזה:

טוב בנודרת הנאה אם בא עליה אם קנאה, נסתפק בזה ה' הון יוסף בסו"סי ל"ב וה' מוהר"א הכהן שם בסי' ל"ג העלה דלא קנויה הגם דקנוייה ועומדת לו: מן השמים י"ש:

ח"י ס"ג בהגה ודינה כמורדת, ע' פ"ת סק"ז וע' בני אברהם סי' ל"ה חילוקי דינים בזה:

י"ט ס"ד בהגה אם לא שפירשו בהדייא לחלץ לה בחינם ע' פ"ת סק"י שהביא מתשו' הג' חת"ס בנשבע לחלץ ועתה אינו רוצה וחילק ידע בנשבע בשעת הנישואין לנשבע לאחר מיתת אחיו יע"וש וע' שערי רחמים ח"ב א"הע סי' ט"ל כמה התמרמר בחילוק זה וחלק עליו בכח יעו"ש:

סי קס"ו א ס"א ש"ע היבמה הולכת אחר היבם, מסתמייות דברי הפוסקים נראה דבין ליבום בין לחליצה וע' שדי חמד מע' חליצה סי' א' או"יב.ב שם בהגה וכן אם הוא דר בין העכו"ם וכו', כופין אותו לילך למקום הועד וכו. אם הוצאות הדרך יהיו על היבם או על נכסי המת עמ"ש במזכרת החליצות אשר לי בסי' ז':

ג ס"ב בהגה ודוקא שבא עליה בפני עדים מפשטייות דברי מור"ם נראה מבואר דהיכא דלא עשה בה מאמר קאי והתם הוא דבעינן שתהיה הביאה בפני עדים אבל אם כבר קדש והדר בעיל אותה הבעילה א"ץ בפני עדים והכנ"הג בהג"הטו סק"ז עלה דכתב הטור ואם בא עליה בלא מאמר קונה העתיק דברי רי"אז שהביאן הש"הג בפ' ב"ש שכתב דדוקא בנתיחד עמה בעדים וכו' מבואר דהבין דריא"ז הוא ריע אהוב למו"רם ז"ל מה שא"כ דעת ה' בית שמואל בסק"ב דרוח אחרת איתו בדברי הש"הג ומר סבר בדעתו דאף בקדש והדר בעיל לא נגמר הקנין אם לא היה היחוד בפני עדים דהמצוה כך היא עי"ד. ומוהר"מ גאלאנטי בתשו' כי באה בס' מים שאל א"הע סי' ח' רצה לסבב דגם מורם דעתו כן. אך הרב המחבר שם בתשו' סי' ט' דמ"ב חלק עליו וכתב דאדרבא לשון הש"הג מוכח כדברי מור"ם דדוקא היכא דלא קדש מקודם בעינן עדים אבל אם קדש מקודם לא בעינן עדי יחוד והביא דברי רש"ל ביבמות פ' ב"ש דפריש הכי דברי ריא"ז וגם הביא דברי התוס' והריט"בא בקידושין על די"ב ופירש דבריהם דמיירו דוקא היכא דלא קידש (כצ"ל) ועשה מאמר בעדים אמנם בעשה מאמר יודו דמהני יש"ב ושום אחד מהם לא רמז להכנ"הג לעזרו או לעומתו, וע' פ"ת סק"ן שהביא משם הגאון ב"מ דהבין דברי הריט"בא והתוס' כפשטן ועשה עזר לה' ב"ש, באופן דהיכא דקדש והדר בעיל אי בעינן שהבעילה תהיה כעדים במחלוקת הוא שנוי:

ד גם למ"ד דכל דקדש בעדים הגם שהבעילה היתה בלתי עדים קנאה קנין גמור ודיה בגט. ה"ד כששניהם מודים דבעל אבל אם אחד מהם מכ"ש אף אם היא אומרת נבעלתי והוא אומר לא בעלתי לא מהימנא לפוטרה בגט לחוד דלא הימנוה רבנן באומרת נבעלתי אלא כשכנסה דכיון דכנסה חזקה שבעל אבל הכא דלא כנסה (דבנ"ד נשמע בעיר אחר הקידושין שהיבמה היתה הרה והיא אמרה דמיבמה נתעברה שבא עליה אחר הקידושין) לא מהימנא באומרת נבעלתי מוהרמ"ג בס' מים שאל שם דל"ו ע"ב, וה' המחבר שם בדמ"ב ע"ג חלק עליו וכתב דדברי הרמב"ם ומרן לקמן סי' קס"ז ס"ו סותרים דבריו יעו"ש ולע"ד איני מוצא דבר סת"ר מדברי מרן דאע"ג דה' מ"ם שאל לשיטתיה קאזיל דהאריך להוכיח שם קודם לכן דכל שכותבים הפוס' כנסה היינו מאמר ולא בודאי שבא עליה מ"מ מרן והרמ"בם שכתבו בדין זה דאיהי מהימנא היינו דקיימי על ההוה שקדשה כדרך כל הארץ והביאה אל ביתו וכמו שמשמע מלשון יבמה שנתיבמה דנקט הש"ע והדרך הוא ששוכבת עמו ולנה עמו ובכה"ג הוא דאמרו חזקה שנבעלה אבל בנדון הרב דאינם ישנים במקום א' רק שהיא אומרו: שבא עליה במקרה בכה"ג מי זה אמר דמהימנא:

ה אפילו שנאמר דלדעת מור"ם כל שקדש מקודם ואח"ך בעל קנה אותה לגמרי הגם שהוא מכחיש וליכא עדים עכ"ז מהימנא לפטר את עצמה בגט לחוד, ה"ד בשלא היה ריעותא בדבר אבל כל דאיכא ריעותא שהיא הרה לזנונים ואחר שניכר הריונה אמרה שמיבמה הוא שבא עליה אחר הקידושין והוא מכחישה לכ"ע אינה נאמנת למפטר נפשה בלי חליצה. מוהרמ"ג שם, והרב המחבר שם חלק עליו גם בזה:

ס"ד ש"ע כותב לה כתובה טופס כתובת יבמין הובאה בטור וע' כנ"הג הגה"ט סק"ב וה' יד"א סק"ט כתב משם הרשב"ץ בח"ב סי' ע"ר דאין לשנות מנוסח הראשונים וע' לה' שבט בנימן סי' רכ"ו דאחר שתמה על מרן ב"י במ"ש הטור וכתב דלכלהו נסחי אית להו פרכא פלפל בחכמה ע"ד ה' מקור ברוך סי' ה'. מבי"ט ח"ב סי' נ"ב, מ"ן חא"הע סי' ק"ז. בארות המים סי' ד' והעלה דראוי לכתב נוסח כתובה על כל הסך הכתוב בכתובה הראשונה מדודין ונדונייא ואף שלא הכניסה לו כשיעור אותם הנכסים שהכניסה לראשון והאחרייות על היבם בין רצה היבם ובין לא רצה ודהכי נהוג עלמא בכל כתובת יבמין יעו"ש:

ז שם ואם אין לראשון נכסים כתובתה ע"ן היבם, עמ"ש לקמן בסי' קס"ח בס"ד:

ח ס"ה ש"ע נולד לו בן ממנה א"ץ לקרותו ע"ש אחיו המת ע' שדה הארץ ח"ג חיו"ד סי' ב"ך וע' ידי דוד דרכ"ב:

ט ס"ו ש"ע כתובת יבמין צריכה שרטוט וכו' ה"ד היכא שהכתיבה היא אשורית אבל אם כותבים הפסוקים בכתיבה שלנו א"ץ שרטוט שבט בנימן סי ק"ד:

תוכן העניינים

אבני האפוד על אהע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה