אור ברסלב
אבני האפוד על אהע אה"ע › סימן קסד

אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו

אה"ע · סימן קסד

סימן קסג

א ס"א ש"ע היבמה לא תחלץ ולא תתיבם עד שיהיו ץ' יום וכו', מעשה היה בסופיאה בש' התקכ"ט ביבם שקדש את יבמתו תוך ימי הבחנה וב"ד של סופיאה העלימו עיניהם ממנו. והרב כמוהר"ר בן יעקב מהדר אזכותייהו דיבם שאני ובמשנה לא אמרו אלא שלא תתייבם אבל לא לענין מאמר ואדרבא אין להחמיר שלא יעשה בה היבם מאמר תוך ג"ח. והקריב את משפטו לפני ה' מוהר"ח מוצירי ז"ל וכמו שאתה תראה בס' באמ"ח ח"א א"הע סי' א' והרב ז"ל צווח ככרוכייא והכריח מפ"ס ומפ"ס דלא שנא יבם ל"ש שאר אינשי דעלמא אסורין לקדש תוך צ' יום למיתת הבעל ואם קדש צריך לברוח ומלמדין אותו לברוח והסכימו עמו ב' המאורות רבני שאלוניקי יע"א הרב אלעזר נאחמיאס ז"ל (בע"ס הון רב) והר"ב גאטינייו (בע"ס תרומת כסף) יעו"ש גם ה' ראש משביר בח"א חא"הע סי' מ"ח נשאל בדבר הזה מפי כבוד ה' רב"י הנ"ל וגם הוא העלה לאסר ואדרבא נסתפק אי מנדין אותו על שקדש תוך ג"ח אלא דמדבריו שם נראה דהעלה להלכה דלא משמתינן לה משום דסבר מצוה קעביד עי"ד:

ב שם ש"ע אם מת היבם תוך ץ' יום או אחריהם וכו' י"א שצריכה להמתין וכו' נקטיה בלשון י"א דכ"כ הטור להדייא דאילו מדברי ר"ת והרא"ש ליכא למילף אלא לאם מת אחר ג"ח אבל לא כשמת בתוך ג"ח. מיהו לעיל בסי' י"ג נקטיה בסתם. מקור ישראל סי' ל"ה דנ"ו ע"ד:

ג ס"ב ש"ע ואם נתקיים הולד ל"י אחר שנולד ה"ז ולד של קיימא ואינה צריכה המנו גט מפני שהיא ערוה עליו. הם דברי הרמ"בם שנגררו אחריו הטור ומרן בש"ע, וברור כי לפי דבריהם מ"ש במשנה ר"פ החולץ הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת וילדה בזמן שהולד של קיימא יוציא. היינו שכופין אותו להוציא ואין פירושו יוציא בגט דכיון דכבר ילדה ונתברר שהיא עליו ערוה אין מקום לגט, אבל ראיתי להנמ"קי גבי מ"ש הרי"ף אין הולד ש"ק יקיים שפירש יוציאה בגט והוא תימא דכיון דנתברר שהיא ערוה לו מא' שיאטיה דגט הכא. ומצאתי להרב המאירי שכתב וז"ל ויוציא פירושו בגט ומ"מ עד שלא ילדה לא יוציא הואיל ולא ידע בעיבורה אלא יפרוש וכו' ושמא תאמר וכשילדה ולד של קיימא מיהא מה ענין לגט בכאן והרי חייבי כרת הוא ואין בה מקום לתפיסת קידושין פירשוה הגאונים ז"ל כשיבמה זו יבמה מן האירוסין כל שלא נשאת לאח המת לא נתארסה לו וכגון שבעל קודם שקדש שהיא ביאה של זנות ואח"ך קדש ומת קודם שיכנס ונתיבמה ונמצאת מעוברת ומתוך כך אם ילדה ולד ש"ק יוציא בגט שמא יאמרו קמא תנאה הו"ל בקידושי ולא אתקיים ושני שפיר קנסיב ואם יוציאנה בלא גט יאמרו א"א יוצאה בלא גט אבל אם היתה יבמה מן הנישואין כל שילדה ולד של קיימא אינה צריכה גט וכו' יעו"ש. הנה לך שיטה חדשה בסוגיית הש"ס דמאי דקאמר יוציא היינו בגט ומיהו ה"ד בארוסה אבל בנשואה לכ"ע אינה צריכה גט דהוייא עליה איסור ערוה ובעיקר הדין לא מצאנו מחלוקת ואף גם זאת עינינו הרואות בדברי ה' המאירי דעד שלא ילדה דעתו כדעת הרמב"ם דאין כופין אותו להוציא אלא מפרישין אותו עד שתלד ונדע אם הוא בן קיימא:

האמנם מצאתי בתשו' הגאונים שבס' שערי צדק ש"א סי' ל"א כתוב בשם רב הילאי גאון ז"ל וז"ל אם קודם שיחלץ לה יבמה לקחה לו לאשה ומתוך ד' או זה' חדשים הכירה שהיא מעוברת חייבין ב"ד לעמד על יבמה וכופין אותו ליתן לה גט ומוציאין אותה ממנו בע"ס ואותה האשה מותרת היא שתנשא לכהן אחר לידתה וכו' עי"ד, ובודאי דהכא עסקינן בשילדה ולד ש"ק ובעבור זה אף שנתנה לה גט לא פסלה מהכהונה דכיון דהיתה עליה איסור ערוה א"ץ לא גט ולא חליצה והגט כמאן דליתיה אך י"ל מ"ש וכופין ליתן לה גט במאי קמיירי אי בעודה עדיין מעוברת מדוע נכופה על הגט ונוציא אותה ממנו בע"כ הא איפשר שתפיל והיא אשתו, ומה גם אם הוא כהן ותפיל לא יוכל עוד לשוב לקחתה ולמה לא יהיה די בהפרשה לבד וכדברי הרמב"ם וסיעת מרחמוהי ואם לאחר שילדה או הוכר עוברה שהוא בר קיימא הלא א"ץ גט, ודוחק לאוקומי דהרב מיירי בארוסה וכדבדי הרב המאירי ז"ל דלשון השאלה אינו מורה כן וצ"ע:

ד' ס"ה ש"ע כל יבמה שהיא ס' דדבריהם וכו' ומת בתוך ל"י וכו', ע' פ"ת סק"ב מ"ש משם רבני אשכנז וע' לה' ברכות מים דקמ"ב מ"ש בזה:

תוכן העניינים

אבני האפוד על אהע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה