אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו
אה"ע · סימן קנה
א ס"ג ש"ע אפי' לא אמרה דבר אלא הלכה ונתקדשה לאחר כשהיא קטנה קידושיה הן הן מיאוניה. ל"ד נתקדשה לאחר אלא אפי' נשתדכה לאחר בקנין שידוכיה הן הן מיאוניה דהשידוכין הוו ג"ך גילוי דעת שאינה חפצה בו והשכל נותן כן והדעת מחייב אולם אני נבוך בזה דאי איתא להאי סברא לח לשתמיט שום א' מהפוס' להגידה ולכן אין ולאו ורפייא בידי, מו"הר צל הכסף ח"ב חא"הע סי' ח':
ב סי"ד בהגה ספק אם הגיעה לי"ב שנים אזלינן לחומרא. ע' כנה"ג הגהב"י ס"ק כ"ט יד"א סקי"ח. מחנה אפרים ה אישות סי' א"ב מה שפלפל על תשו' זו ובדברי ה' הפוס' נר"ו המובא בס' עולת איש סי' ה':
ג סט"ו וכשבודקין אותה בודקין ע"י נשים כשרות וכו' ואפי' היא קרובה. כן הביא מרן הב"י משם המרדכי בפ' מ"ח שמ"כ שהשיבו לר' משולם כיון דנשים אינן ראוייות להעיד והכא מהמני מ"ל קרובות מ"ל רחוקות ושכן מצא בס' ראבי"ה ור"ת פסק דאפי' נשים שאין נאמנות לומר מת בעלה נאמנות בבדיקה דאין לך כתב מוכיח גדול מזה ע"כ וכפי הנראה סב' הפוס' הנז' היא מוסכמת. אך ראיתי בד"מ באות ז'
שכתב דמתשו'טוה"רם משמע
דקרובים לא מהימני וע"ל סי' קס"ט ע"כ משמע משטחייות לשונו דאותם הסוברים לענין השנים דאין סומכין על הנשים וקרובים ס"ל דה"ה בבדיקה נמי ואנכי עפר ואפר אומר דאם קבלה נקבל ואם לדין יש תשובה דיש לנו לומר דלא פליגי דיש לחלק בין עדות השנים לעדות הבדיקה ובא החילוק מבואר בדברי הפוס' הנז' דטעם נאמנות הנשים בבדיקה הוא בעבור דהוי מלתא דעבידא לגלויי ומטע"ז אפי' נשים שאין נאמנות לומר מת בעליך נאמנות לומר שהביאה ב' שערות או שלא הביאה וכיון שכן תשו' מוה"רם שרמז בד"מ והיא כתובה בתשו' דשייכי לס' נשים סי' י"ד וכמ"ש בפ' מ"ח מיירי בשנים וז"ל שם וששאלת על יתומה שנתקדשה אם יכולה למאן מי סמכינן אעדות נשים שהיא בת י"א שנה וכו' ודאי סמכינן כיון שלא בעל וכו' אבל אמה שמא אינה נאמנת וכו' ע"כ ולא פליגא אדברי ר' משולם ודעי' דמוה"רם דפסל עדות הקרובים היינו במנין השנים דהוי מילתא דלא עבידא לאגלויי ובכי הא לא רצה להכשיר בקרובים ואיפשר דגם ר' משולם ודעימיה יודו בהא דאין להכשיר ע"פ קרובים ולא התירו ע"פ קרובי' רק בבדיקה ויש קצת ראיה לזה דהמרדכי הביא לשניהם כענינים שונים ונפרדים ואילו הוה פליג אדברי ראבי"ה ודעימיה היה מביאן סמוכין. וחילוק זה מוכרח לאמרו בדברי הרמ"בם פ"ב מה"א דלענין בד קה הכשיר בדין ך' עי' נשים ואינו לענין עדות השנים לא הכשירו נשים ברור דה"ט דבבדיקה דהוי מלתא דעבידא לגלויי נשים נאמנות ואילו לענין השנים דא"א לגלות הדבר נשים לא מהני ודוק:
עוד זאת אני אדרש בדברי מור"ם בהגה פה דסמוך לזה כתב וע"ל סי' קס"ט אם נשים נאמנות על שנותיה ע"כ ומוכח מדבריו דלפי מ"ש שם משם הרמב"ם ורבים אשר איתו דאין סומכין במנין השנים ע"פ נשים אלא ע"פ עדים כשרים להעיד דה"ה ה"ן אין לסמך אעדות נשים דוגמא למ"ש הכנ"הג בא"הע סי' מ"ג הגה"בי סק"א וזה שלא כדברי מוה"רם דהכשיר הכא להדייא עדות נשים ואם המת היה הדבר הזה מדוע המרדכי לא גילה לנו דהרמ"בם סובר להיפך וגם הרב"י לקמן סי' קס"ט כשהביא הפוס' שכתבו בשיטת הרמ"בם למה לא רמז דמוה"רם קאי להיפך אבל כד הוינן בה אין כאן מחלוקת דלענין חליצה להחזיקה בגדולה אין הנשים נאמנות כיין דהוי להוציאה מחזקתה אבל בענין מיאון בקידושין דרבנן ונשים באות מעידות אותה דעדיין היא קטנה בזה ס"ל למוה"רם דנשים נאמנות ובלבד שלא יה"ו קרובות וכמו שכן ראיתי מוהרש"דם בא"הע סי' כ"ז שכתב לה להדייא שא"א דחולקים הרמ"בם עם מוה"רם רק יש ליישב בב' אופנים דהרמ"בם מיירי בדבר שהוא מיהת ומוה"רם מיירי בדבר שהוא מדרבנן א"ן הרמ"בם מיירי בבא להוציאה מחזקת קטנות לגדלות ומוה"רם מיירי להעמידה בחזקתה כמו שהיתה יעו"ש ומוה"רח רופא בס' מעשה חייא סי' ח' סבר לחלק בין דאורייתא לדרבנן ולא הונח לו לחלק בין בא להוציא מחזקה לחזקה לכשבא להעידו בחזקת שהיתה יעו"ש:
אשתכח השתא לפום מאי דאמרן דלענין בדיקה נשים נאמנות לכ"ע ואפי' קרובות אך לענין השנים אי הוי להוציאה מחזקת קטנות לגדלות אין נאמנות נשים רק בעינן עדים כשרים מיהו להחזיקה בקטנה עדיין נשים נאמנות היכא דהוי איסורא דרבנן דוקא וכגון במיאון וכיוצא אך לא קרובים. וכן מצאתי למוהרי"מט בח"א סי' נ"א שחלק בכח על מוה"רם קשטילץ שרצה לומר דנאמנות הנשים להעמידה בחזקת קטנה ואפי' בס' איסור תורה ומר הוא דקאמר דכיון דחזקת קטנה עשויה להשתנות לא מקרי חזקה ואין נשים נאמנות רק במלתא דרבנן והביא משם מוהר"שך בח"א סי' כ"ג שכתב לחלק כן בין תשו' מוה"רם לההיא דהרמ"בם והרב סיים וכתב דאפי' במלתא דרבנן אמה ואחיה אינן נאמנות כלל דשייכי בעדותן שרוצין להפקיעה במיאון מתחת בעלה יש"ב תנא דמסייע לן בכל האמור:
אשר עפ"ז לא זכיתי להבין גם דברי מוהרש"דם בא"הע סי' פ"ז דהתם קאי על לאה שנתקדשה ע"י קרוביה בהיותה קטנה ועתה ממאנת בארוסה וכפי עדות השכנות שהוחזקה ע"פ אמה שהיא קטנה עדין ויכולה למאן ע"ז כתב הרב וז"ל וכפי נ"ד דהוי דרבנן די באם הבן וסגי וכמו שנראה ממ"ש המרדכי בשם ר' משולם וכו' ומוה"רם ז"ל כ' בתשו' נמי על יתומה קטנה שנתקדשה אם יכולה למאן מי סמכינן אעדות נשים שהיא בת י"א שנה ודאי סמכינן כיון דלא רעל ואפי' היתה גדולה כיון דאין כאן קידושין אלא דרבנן המצוה רבנן בדרבנן יעו"ש בהגה"מי לה' אישות ובמרדכי וכיון דנשים נאמנות על השנים א"כ אמה ג"ך נאמנת כפי דעת מוהר"ם (היינו ר' משולם) דקאמר דכיון דנשים נאמנות על השנים מ"ל קרובות מ"ל רחוקות והדברים ק"ו דהשתא במידי דלהוציאה מחזקת קטנית לגדלות נשים נאמנות דבההיא הימנה ר' משולם כ"ש במידי דאינו אלא להעמידה בחזקתה וא"עג דמורם בעצמו כתב בסוף אותה תשובה אבל אמה שמא אינה נאמנת אין ספק מוציא מידי ודאי וכ"ש וכו' ע"כד ואני שמעתי ולא אבין דהירך יליף הרב ממאי דהכשיר ר' משולם בקרובות לבדיקה דה"ה לשנים דהתם שאני דבדיקה הוי מנתא דעבידא לגלויי ומשו"ה נשים קרובות נאמנות אבל לענין השנים יודה למוה"רם ואין שייך כאן לומר אין ספק מוציא מידי ודאי. דמי הוא אשר אמר בהחלט דקרובות כשרות לעדות השנים כדי שנאמר דאין ספקו של מהר"ם מוציא מידי ודאי ואילו לא היה בנדוןמוהרש"דם הטעם האחר דהוי מסל"ת בדרבנן וכמו שסיים בדבריו לא היה מקום להתיר דעדיין לא מצאנו אף גם אחד דיתיר ע"פ קרובים במספר השנים ומילה בצל"ע. וע' כנה"ג בהג"הט סס"ק מ"א דבתוך דבריו כתב דנשים נאמנות בבדיקה לדעת המרדכי אבל לא קרובים לדעת קצת וכו' י"ש ולא ידעתי מי המה אלה קצת האומרים דבבדיקה דנאמנות נשים אינן נאמנות קרובות או קרובים:
שוב אחר החיפוש מצאנו לרי"אז הב"ד הש"הג סוף קידושין שכתב להדייא דהקרוב נאמן גם על השנים אפי' בענין דאורייתא וז"ל בס"הת אומר בה' חליצה שאין האב נאמן על בנו להחזיקו גדול בחל צה ואין שיטת התלמוד כדבריו שהאב נאמן על תולדת בנו לומר שבזמן פ' נולד בין להחזיקו כבכור וכו' וכן אם בא להעיד עליו בשאר איסורין להחזיקו בגדול לכל דבריו חוץ ממכות ועונשין וכו' יעו"ש. הרי לך תנא קמא דמסייע לס' מוהרש"דם להכשיר אפי' קרוב במספר השנים ובזה יכולים אנחנו לומר שאין ספקו של מוה"רם עומד במקום ודאו של ריא"ז ובפרט לפי מה שהכריע מוהרש"דם בס' כ"ז מן הש"ס דבמקום דנאמנות הנשים עדות אביו ואמו עדיף טפי עי"ד ולפ"ז הדבר במחלוקת הוא שנוי. וע"ע ברכות מים מדק"מג ואילך מה שהאריך בענין נאמנות הנשי על הסימנין והעלה דבמידי דרבנן אליבא דכ"ע נאמנות. וע' שמחת יו"ט סי' י"א דמ"ד ע"ד:
ד סי"ז ש"ע ב"ש צריכין שיהיו במקום הערוה אם הי ב' שערות על הכף אך רחוקים זה מזה כשיעור ב' אצבעות נחלקו בזה רבני המערב דמוה"רש אלפאסי ס"ל דבעינן סמוכים למעבד עובדא לכתחילה וה"ד ה' משכנות הרועים מע' הס' אות ח' וה' המחבר שם חלק עליו וכתב דבכגו"ד בר חליצה הוא ולכתחי' עבדינן עובדא ע"ש וציין לעיין בס' משחא דרבותא בחידו' לא"הע סי' קש"ח וכעת אין הספר בידי:
ה סי"ח ש"ע שיעור אורך השתי שערות וכו', ע' יד יוסף א"הע סי' י"ג: , ו ס"ך ש"ע בד"א שיכולה למאן וכו' כשלא בעל אחר היות לה י"ב שנה וכו'. וחז אף אם היא גדולה ליכא קידו' דאורייתא ומשו"ה ל"ח שמא נשרו. ב"ש ס"ק כ"ט וכ"כ הרב המאירי בחידו' על הש"ס דפ"ז ע"ב מן הספר וז"ל ואם תמתין עד שתגדיל כל שלא בעל נישואין דרבנן מהו שאין יוצאין במיאון וכו' ומוזהר בה' צל הכסף ח"א סי' ח' הביא לנו משם מוהרי"קו בשורש ל' שכתב דלרוב הפוס' כל שלא בעל אחר שגדלה הוו קידושין דרבנן זולת זה' ר"ח והסמ"ג דס"ל דהוו דאורייתא ושוב הביא משם ה' זכות משה בסי' י"ד שהרחיב הדבור בזה והיוצא מכלל דבריו דלכ"ע לא הוו קידושין אלא מדרבנן ושהרש"בא כתב להדייא דלדעת ר"ת ג"ך הוו מדרבנן יעו"ש: ז אם קדשה ונכנסה עמו לחופה ונישואין והיא אומר לא נבעלתי הגם שאינה נאמנת דכיון שישבה ל"י בבית בעלה ודאי נבעלה (ע, פ"ת סי' קס"ז סק"ח) ואין מזור להתיר זולת אם יבאו ב' עדים כשרים שהיתה קטנה מ"מ פלגינן דבורה שלא נבעלה בהיותה גדולה רק בעודה קטנה ויוצאה במיאון כ"ש דאביה מעיד עליה שהיא קטנה אף כשמיאנה, ה' עולת איש בסי' ה' דמ"ו ואגמרה מתשו' הנו"ב במ"ק א"הע סי' ס"א ואין הספר הנז' תחת ידי ולכן אשמרה לפי מחסום ולדידי חזי לי דיש להתיישב בדבר לענין מעשה: ח שם ש"ע חוששין שמא נשרו שהוא ס' דאורייתא ע' בתשו' הרשב"א סי' אלף רי"ו שהובאה בב"י. כנה"ג הגה"בי ס"ק כ"ו והנמש' יד"א סקי"ז והנמש' ישמח לב חא"הע סי' י"ג דל"א:
ט שם אם היה ידוע שה"יל ב' שערות קודם שבא עליה הוו ק"ג שודאי בעל לשם קידושין. הר"בי בסוף הסימן הביא לנו משם הרי"בש שכתב בשם הרא"ה דאפי' עדי יחוד אינה צריכה שאשתו היא ועומדת תחתיו ושזהו דעת יחיד שכל הראשונים כתבו שצריך עדי יחוד ע"כ וכ"כ ה' המאירי בחידו' על הסוגייא דפ"ח ע"א וז"ל הואיל ובעל בעדים או נתיחד בפני עדים תע"ג שלא הזמינם לכך ע"כ:
י שם ואם קדשה אחר לא היתה צריכה ממנו גט. דוקא כשקבלתם שלא בפני הראשון הא אם קבלתם בפניו צריכה גט שה"ז כאומרת גרשתני וי"א שזו אינה צריכה גט מהא' דכמגורשת גמורה חשבינן לה אף להתירה לכתחי' וכן מוכיח למטה בר"פ האשה שלום כמו שנבאר ע"כ ה' המארירי שם וע' כיוצא בזה להיכא דלא בעל בנמ"קי פ' ב"ש והובא בב"י בסוף הסי':
י"א סכ"א ש"ע ואם לא גרשה ועמדה ונתקדשה לאחר צריכה גט משניהם דוקא נתקדשה מרצונה אבל אם חטפה אחר דרך אונס וקדשה בביאה אינה צריכה גט מהב' ומותרת לחזר לא' כ"כ הטור ז"ל וכתב הכנ"הג בהג"הט סק"ה דל"ד בביאה אלא ה"ה בכספא ובס"ק ס"ו כתב משם הב"ז דאפי' נתרצית אח"ך עכ"ז א"ץ גט והן הנה דברי הנ"י כי הובאו גם בד"מ וע' ש"ת סק"יא. אמנם הרב"י כ' דהרי"ף והרמ"בם והר"אש השמיטו דין זה דס"ל דאין חילוק בין חטפה ללא חטפה וזה טעמו שהשמיטו גם בש"ע וז"ל ה' המאירי שם אע"פ שכתבנו בהגדילו ולא בעל ונתקדשה לב' שצריכה גט משניהם במקום שהב' חטפה ברמאות ובעזות מצח אע"פ שאח"ך קדשה הואיל ועשה שלא כהוגן אף חכמים עושים לו שלא כהוגן ואפקיעיניהו לקידושין מיניה אם בכסף באפקורי ממונא ואם בביאה בשוויי בעילת זינות וקידושי שטר וכו' לא חילקו חכמים ואחר שהופקעו הקידושין להוציאה בלא גט מותרת לחזר לה אפי' היה כהן ואין כאן לא משום מחזיר גרושה מן האירוסין ולא משום מחזיר גרושה מן האירוסין ולא משום גרושה לכהן וכו' עי"ד וע' בתשו' מוהר"ש מורפורגו כי הובאה בס' פחד"י אות הס' הנד"מ דפ"א ע"ב מ"ש על כיוצא בזה. ועוד לו בדצ"א ע"ב ובתשו' מוה"רש דיל ויקייו שם מדק"ו ואילך: