אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו
אה"ע · סימן קנד
א ס"א בהגה ואם ידעה בהן קודם שנשאת וכו' דוקא קודם שנשאת דומייא דתנאי אבל אם לאחר הנישואין ראתה בו דבר ושתקה זמן ל"א סברה וקבילה אע"פ שלא ערערה כי אם לאחר זמן, הגאון מו"הר מוהר"אג בס' צל הכסף ח"א סי' י"א ד"ס ע"א וכ"כ מר בריה דה' ראש משבר בתשובת ראש משביר חיב סי' ס"ט על כיוצא בזה:
ב שם ש"ע נעשה האיש מוכה שחין וכו', ע' מעשה איש סי' י"א י"ב: ג ס"ג ש"ע האומר איני זן וכו' עמש"ל בסי' ע':
ד שם וכן הדין למי שאינו רוצה לשמש. ע' פתחי תשובה סק"ז דאף במונע ממנו שתיהן תשמיש ומזונות חין כופין בשוטים ובס' מטה לחם סי' ל"א עמד בזה והעלה כן והשיג על ה' פורת יוסף א"הע סי' ו' דנעלם ממנו כל זה ובעבור זה העלה להיפך י"ש:
ה ס"ד ש"ע האיש שנולדו בו מומין וכו' אין כופין אותו להוציא, ואם לא רצתה דינה כדין מורדת, הגאון מו'הר מוהרא"ק זל בס' שער אשר חא"הע סי' מ"ו ד"ה והשתא נפק דק ואשכח למוהר"ם ב"ב בתשו' סי' ק"ץ ולראב"יה הו"ד שם בתי' ז"ע ולהר"ר שמחה בר שמואל בתשו' דשייכי לה' אישות סי' ל"ג שפסקו בנולדו הלכה כרש"בג דבמומין גדולים כופין אותו להוציא יעו"ש, ולפ"ז אם האשה אינה חפצה לדור עם בעלה אינה נקראת מורדת לפי מ"ש הב"ש בסי' זה ס"ק דכל שיש לה פוס' המסייעים מותה יכולה לומר קי"ל ואיני מורדת וע' לה' פ"ת בסק"ג מה שהביא משם הב"מ לחלוק על ה' ב"ש:
ו שם בהגה וכל זה בידו וכו' אבל בב' ידיו וכו' כופין אותו להוציא. ע' פ"ת סק"י שכתב משם ס' גבורת אנשים דלמעשה אין לכוף וע' בס' שדי חמד מע' גירושין סי' א' אות י"ד מה שאסף וקבץ בזה והעלה דפשוט שאין כופין אותו להוציא:
ז' ס"ה ש"ע איש המשתטה מידי יום וכו' אינו ר"ל שוטה ממש רק טפש ע' שדי חמד מע' גירושין סי' א או ב' מ"ש משם ס' צמח צדק החדש. ושל כת הקודמים היא זו שכ"כ מוהר"חש להדייא בתשו' א"הע סי' ג"ל ויעי' בס' משא"מ א"הע סי טו"ב דקנ"ד ע"ד. ועפ"ז אזדא לה קודמים ה' יד"א בהג"הט סקי"ב על ה' נאמן שמואל חי' ס"ה וצדק בזה אותו חכם ה"וד בתשו' צל הכתף ח"א סי' יו"ד דנ"ה ע"א:
ח שם ויראה אני פן יהרגני בכעסו, ה"ד היכא דלא עשה מעשה דעביד איניש דגזים ולא עביד אבל היכא דזרק לה סכין מתוך ידו והגיע הסכין לה וקרע צעיפה מעליה ובדרך נס היתה ההצלה כופין אותו להוציא דלאו כל שעתא מתרחיש ניסא, ה' מטה לחם הנד"מ חא הע סויסי ח':
ט שם שאין כופין אלא באותם שאמרו חכמים. ע' בית יאודה למוהרי"ע ח"א ח"א חא"הע סי' א':
י שם בהגה מי שהוא נכפה י"א שאינו מום וכו' וי"א שהיא מום וכופין לגרש. ע' כנ"הג סק"ו ויד"א סק"ז. שכתבו משם רבני האחרונים דלא עבדינן עובדא לכופו. ועד אחרן אנכי הרואה לגדול בדורו מו"הר מואר"אג בס' צל הכסף ח"א א"הע סי' י"א ד"ס ע"ג שכתב דבודאי שום מורה לא יוכל לפצות פה לדונו בכפייה אך כל קבל דנא חזינא למופת הדור גדול אדונינו בס' שער אשר חא"הע סי' מ"ה שהאריך בזה והעלה לדינא דכופין לגרש בנידוי ובשוטים מכמה טעמי תריצי עי"ד א"כ אנה אנחנו עולים ומי יוכל להכריע בין ההרים הגדולים. אך יען בא מעשה לידינו ואין אני בן חורין להפטר אמרתי ויהי מה תורה היא אראה במאי תלוי פלוגתייהו ועליו יקום דברו ולכן ממד'בר קדמ'ות אשים דברתי לתור ולחפש באיזה צד קיימי מרבית הפוס' אם לכוף או שלא לכוף כי הוא יסד המע"לה מהני ומועיל לפסק הלכה:
ואחזה אנכי דגם בזה יש מחלוקת דה' משאת משה בסי' טו"ב דקנ"ה ע"א כתב דרבים בחכמה מאחרוני הפוסקי' הסכימו דבר כפייה הוא לגרש בע"כ י"ש ולעומת זה חכם אחד הובאה תשובתו בס' צל הכסף שם סי' יו"ד צעק מרה דכלפי לייא הוא דרבים מהפוסקים המה הסוברים שאין כופין אותו לגרש והסכים עמו מו"הר בתשובתו שם בסי' י"א. וכל כי הא סמא בידן לברורי ואנחנו הורשנו לתור ולדרש איפא המה הרבים ואלך בעקבות הרבנים הנז' דעלו על שפתם דעות הפוס' בענין זה:
והנה הפוסקים שהחליטו הדבר שכופין אותו לגרש הלא המה הרא"ש בתשו' כלל מ"ב והביא שם שכ"ד הגאון רגמ"ה והסכימו עמו ב' מחכמי דורו ריב"ם והר"ם בר יוסף. אולם ראבי"ה ואביו ר' יואל נסתפקו בדבר וכתבו דאין לכוף וכמ"ש משמם המרדכי והג"א בפ' המדיר וההגה"מיי בפ"ה מה' אישות והר"ר חיים ב' יוסף המובא בתשו' הרח"ש שם שכתב דמאחר שר' יואל היה מסופק חין לי להכניס ראשי בין ההרים אינו נכנס למנין בשום צד. והרימ"ט בח"א סי' קי"ג ומוהרח"ש סי' ל"ג כתבו לדינא שאין ספקם של הפוס' הללו מוציא מידי ודאם של הרא"ש ודעימיה גם הרדב"ז בח"א סי' ר"ס דהיה נראה דחש לס' ראבי"ה וכמ"ש הכנה"ג איהו גופיה הדר ביה בח"ב סי' נ"ג וכתב דאין להניח ודאו של הרא"ש מפני ספקו של ר' יואל וכמ"ש ה' שער אשר שם וכן הסכים בס' נאמן שמואל סי' ס"ו. וה' משא"מ שם כתב דמוהרלב"ח בתשו' וה' המביט בשנייות סי' רי"ב ומוהרש"ך וש"פ קיימי בדעת הרא"ש עי"ד ומלבד דהספרים שרמז אינם נמצאים אתי עוד בה דלא רמז לנו איה מקום כבודם ומ"מ די לנו עדותו. אך בצדק התלונן עליו החכם הפו' בס' צל הכסף שם דנ"ז ע"ד דכפי מה שהעתיק שם תשו' המבי"ט בח"ג סי' רי"ב הוא דקאי בשיטת ראב"ה היפך הרא"ש, ובדעת מוהר"ם מלובלין בתשו' סי' א' נחלקו דהחכם הפו' שם ס"ל דקאי בדעת הרא"ש וכ"ד מי"הר בשער אשר. ומו"הר בצל הכסף שם כתב. דקאי בדעת ראבי"ה. וכמו שכן הוא דעת מוהריב"ל בח"ד סי' י"ג ומוהריק"ש בהגהותיו וה' באר שבע בסי' ס"ד. והח' הפיס' שם בצל הכסף בדנ"ז ע"א בעמדו לאפושי גברא חלקן לשנים לראבי"ה עם אבי אסף י"ש והוא טעות דראבי"ה ואביאסף הוא באחד דאיהו ניהו ראבי"ה ואיהו ניהו אבי אסף וכנודע אצל עין רוג"ל בספרי הפוס'.
והכנ"הג דעתו לצרף ס' מרן ב"י עם המרד' מדלא הזכיר דברי הרא"ש כשהביא דבריו ולבי מגמגם בזה דאדרבא מדלא העלהו על שלחנו מוכח דלא סל"ה ולכל המרבה לא נוכל להכריע דעתו לשום צד:
ותבט עיני להגאון צל הכסף שם דהמציא לנו עוד פוס' אחרים דיש לנו לצרף דעתם לענין זה דהר"י מטראני הא' קאי בשיטת ראבי"ה וכמו שהכריע ה' פאת נגב בא"הע סי' י"ד ומר ניהו רבה צרף עם סברת הרא"ש ס' הרמב"ם וסיעתיה הובאו בית יוסף דס"ל דכופין לגרש בבאה בטענת מאיס עלי ולדידהו כ"ש באשת הנכפה דבאה בטענת מאיס עלי בטעם כעיקר שכופין עי"ש ועפ"ד לא לבד שהרותחין דעת הרמב"ם ורש"בם שהביא הטור שם דס"ל דכופין לגרש בטענת מאיש על דכ"ש בנכפה שכופין שגם הרוחנו גם דעת מוה"רם שהובא במרדכי פ' אע"פ ויותר מפורש בהגה"מי פי"ד מאישות שכל שנותנת אמתלא לדבריה וטענה הנראית לחכמי המקום למה הוא מאוס עליה שכופין יש"ב. נמצא דאיכא עוד סרכין תלתא הרמב"ם ורשב"ם ומוהר"ם דס"ל דבנכפה כופין אותו לגרש ואם כנים אנחנו בזה יש לנו מקום לל'ון על ה' פרי צדיק בסי' י"א וה"ד הח"הפ בס' צל הכסף שם בדנ"ו ע"א שרצה לצרף ס' המרדכי והג"א שהביאו דברי ראבי"ה בלי חולק ומסתמא דהכי ס"ל יעו"ש דהא המרדכי ג"ך הביא הא דמוהר"ם ז"ל ונאמר דכן ש"ל ונמצא סותר דידיה אדידיה אבל לע"ד אין ראיה ממה שהביאו המרדכי והג"א דעת ראבי"ה להכריע דכן ס"ל דכן הוא דרכם להביא ס' מוהר"ם וראבי"ה. וכן נוכל לומר גם בעד האגודה שהביא שם בדנ"ח ע"ג והיותר קשה דהח"הפ שם הב"א משם ת' אמונת שמואל סי' ו' דמוה"רם ב"ב קאי בשיטת ראבי"ה וזה מן הקושי דהא בטוענת מאיס עלי בטענה אמתית דעתו דכופין אותו לגרש וכנז' ואין ס' אמונת שמואל אתי לראות שרשן של דברים. שו"ר למו"הר בס' צל הכסף חא"הע סי' י"ג דפ"ו ע"ב וג' שכתב דמ"ש מוהר"ם דכשנותנת אמתלא מהני טענתה לא לכוף אותו לגרש רק לענין הממון אבל אין כופין לבעל יעוש"ב א"כ לא נוכל לצרף בזה דעתי מוהר"ם עם הרא"ש. אך ראיתי להגאון מו"הר מוהרא"ק בשע"ר הגב'וה שם בד"ה והשתא דנפק דק ואשכח למוהר"ם גופיה דמדבריו בתשו' סי' ק"ץ מוכח דס"ל כס' הרא"ש דכופין לנכפה לגרש וההיא דסי' קס"ה דממנה נסתייע ה' אמונת שמואל לאו מר חתים עלה ואיפשר דהוא מתורתו של הר"ר יואל וגדולה מזאת פשפש ול"ו מצא דראבי"ה גופיה סתר חת אהלו בתשו' מוהר"ם סי' ע"ז דל"א אתתא בכל דהוא ניח"ל ואיפשר שהיא האחרונה ועפ"ז העלה הרב דנשאר ר' יואל יחיד בדורו ולא מצינו לו חבר ישיב:
אשתכח השתא דהסוברים דכופין לגרש רבו כמו רבו ה"ה רגמ"ה והרא"ש וריב"ם והר"מ בר יוסף והרמב"ם. ורשב"ם ומוהר"ם ומגדולי האחרונים מוהרל"בח ומוהרש"ך ומוהרח"ש (ולא נמנה למוהרימ"ט עמהם יען אסופא דמילתא לענין מעשה חזר לאחוריו גם דעת מוהר"ם מלובלין אינו מן המנין כיון דאיכא מחלוקת בדעתו) והרדב"ז וה' נאמן שמ אל, נגד ר' יואל ור' ישעיה הראשון ומגדולי האחרונים מוהריב"ל ומוהריק"ש והמב"יט וה' באר שבע שכתבו שאין כופין, ויתר האחרונים שעמדו ע"ז ואסקי לענין הלכה להחמיר אינם מן המנין לענין זה דבעבור שלא רצו לסמך על דעתם להכריע הלכה כדברי מי הלכו להחמיר, אך הפוס' שאנו מונין כאן הלא המה הפוס' אשר נשאו ונתנו בדבר וגילו דעתם לענין הלכה והמה הרבים וכנז': הגם הלום ראיתי אחרי רואי להר"הג מו"הר צל הכסף בא"הע סי' ט"ז דחזר ושנה בענין זה ונפק אודיתא מע'טו דאינו כמ"ש בסי' י"א דרבו הסוברים שלא לכוף דאח"ך נתיישב בדבר וראה דבצירוף כת הסוברים דכופין לגרש בטענת מחים עלי עם ס' הרא"ש וחבריו דבנכפה כופין עלו ל ותר מט"ו נביאים דס"ל דכופין הנכפה לגרש והסוברים דאין כופין דהיינו ר' יואל וחבריו לא עלו לעשר והנם מועטים נגד כת הסוב' דכופין ומה גם דרוב סברות אלו דס"ל דאין כופין לא ברירא להו שהראשון לס' זו הוא ר' יואל דנסתפק בדבר ואחריו נמשכו סיעת מרחמוהי ולפום דינא סברא מסופקת מצד עצמה אינה נכנסת למנין למנוחה נגד סברה ודאית וכו' יעוש"ב ובכן.
זכינו לדין ונתברר אצלינו דלפי רוב הפוס' דינא הוי לכוף לנכפה לגרש: אך דא עקא שעם שמיה"ר, בע"ס צל הכסף שם בדברות שנייות חתר למצא את היבשה ועלה בידו דרוב הפוס' מסכימים לגרש עכ"ז לא מלאו לבו לעשות מעשה אחרי ראותו לכמה מהראשונים דלא עצרו כח לכופו לגרש דיראו מגשת למקום דאיכא חששת איסור ערוה דהיינו גט מעושה יעו"ש אולם מו"הר בס' שער אשר שם המציא דבר חדש לכוף לגרש ואמר רב הנח'ה סוברת דהא דבדבר ערוה חיישינן למיעוטא אינו אלא היכא דלא נפיק מתוך החומרא קולא אך היכא דאם באנו לחוש למיעוטא נפק"ל קולא מצד אחר דבאנו להתיר איסור לפי דעת רוב הפוס' האוס' אשה לבעלה פשיטא ודאי דבכ"הג אזלי' בתר דעת רוב הפוס' האוסרים אשה זאת לבעלה ולא חיישינן לקולא דהוי גט מעושה ואדרבא הו"ל כשאר הפסולות דקי"ל דמעשין על הפסולות. מינה בנכפה דלפי דברי הפוס' הרא"ש ודעי' הוא דאיכא סכנה להדבק איתו כיון דחמירא סכנתא מאיסורא אזלינן בתרייהו דהרא"ש ורגמ"ה וכתב שכן ראה בס' מר ואהלות א"הע סי' יוד שכתב דכיון דחמירא סכנתא מאיסורא ודאי דפסקינן כדעת הרא"ש דס"ל דיש סכנה נגד ראבי"ה ובפרט כי רבים הם וכו' יעוש"ב: וכשאני לעצמי כד עיילנן בהאי פתחא דפתח לן מו"הר דכיון דאיכא סכנה וקי"ל חמירא סכנתא מאיסורה ובאסורא כל שהרוב אוסרין הו"ל כפסולה ומעשין לפסולות יש בידינו כח לומר דאפי' אם היה דרוב הפוס' אומרים דליכא סכנה ומיעוט אומרים דאיכא היה לן לחוש למיעוטא וכופין לפי מ"ש אני הדל בהגהותי לס' עבודת השם א"הע סי' ו' ד"ח ע"א משם כמה פוסקים דבמידי דאיכא סכנתא אע"ג דאיכא ס"ס לא מקילינן ואזלינן לחומרא וס"ס איכא מ"ד דאלים מרוב ואיכא מ"ד דהוי כרוב נמצא דבמידי דסכנה חיישינן הפי' למיעוטא וכן נוטין דברי ה' מר ואהלות שכתב דפסקינן כדעת הרא"ש נגד ראבי"ה ובפרט כי רבים הם דמשמע להדייא דאף אילו לא הוו רבים היה ראוי לילך אחריהם אכן ראיתי לה' פתחי תש' בסי' ע"ז סק"ח שהביא ת' ה' חתם סופר באה"ע סי' קט"ז שכתב כי בשנים קדמונייות היו נשמרים מד"א שלו ורופאי זמנינו מחליטים שאינו מתדבק כלל ואינו מזיק אפי' לאשת חיקו א"כ לענין כפיה להוציא מי יכניס ראשו באיסור דאורייתא וכו' ובכן גם טע"ז דסכנה חלף הלך עתה ונשאר לנו המחלוקת במקומו ואין בנו כח לכופו. וע"ע שדי חמד מע' גירושין סי' א' אות י"ד:
ואחז"ר בא לידי ס' שערי רחמים וראיתי לו בחא"ה סי' כ"ו שנשאל מלפניו על פתגם דנא והביא דברי הגאון מוהר"אק בס' שע"א וחלק עליו בעיקר חילוקו הן מצד דהן רבים הסוברים דאין כופין אותו לגרש והן מצד חילוקו בדברי הראשונים דבדבר שבערוה היכא דלסברת רוב הפוס' נפיק קולא מצד אחר אזלינן בתרייהו ולא חיישינן לגט מעושה ומר הוא דקאמר דלא כן הוא וישב בסתר' ראייות מו"הר מדברי מהרי"בל ואף חי יהיבנן כל דיליה במאי דקמן אף לסברת האומ' דכופין להוציא לא נפיק מיניה חורבא דאיסור ערוה אם תשב תחתיו דלא תשמשנו ואין כאן סכנה ואסופא דמלתא העלה להלכה דאין כופין אותו להוציא ונסתייע גם מדברי ה' חת"ס יש"ב. ובמ"ש דרבים הם הסוברים דאין כופין לשר"י לן מר וכבר כתבנו בזה כל הצורך וע"ע בס' שערי רחמים ח"ב א"הע סי' ל"ד מ"ש עוד בזה:
י"א לדעת האומרים דנכפה הוי מום אין לחלק בין הייותו החולי תדירי להייותו כפעם בפעם. מוה"ר אג"ן בס' צל הכסף ח"א סי' י"א ד"ס ע"א: י"ב אפילו לדעת הר"ר יואל ודעי' דאין כופין את הנכפה לגרש ה"ד היכא שנולד לו החולי אחר שנשא אך היכא דהיה הבעל נכפה מקודם ועל כי לא היתה האשה יודעת מזה נשאת עמו פשיטא ודאי דאמרינן דמקחה מק"ט וכופין אותו לגרש. מוה"ר בס' שער אשר שם וחלק על ה' אמונת שמואל שנראה מדבריו להיפך יעו"ש, וע' להגאון חתם סופר בסי' קט"ז ה"ד הפ"ת לעיל סי' ע"ז סק"ח דהוי תנא דמסייע לה' אמו"ש שכתב דגם היכא שהיה מקודם והיא לא ידעה דאין אנחנו יכולין לכוף כי מי יכניס ראשו בין ההרים וכו' רק בעבור שהוא מק"ט אם האשה תפוסה משל בעל אין אנחנו יכולין להוציא את שלו מתחת ידה עד שירצה לגרש מרצונו הטוב עי"ש וכן דעת מו"הר בס' צל הכסף ח"א סי' ט"ו דקי"ב וע' שערי רחמים שם:
י"ג אם היה נכפה קודם הנישואין בלתי קביעות זמן הו"ל כמומים שבגלוי וסברה וקבילה. כנ"הג בהג"הט סק"ו משם מוהרי"בל והב"ש בסק"ט כתב דלס' הרא"ש אפי' תנאי לא מהני וע' למו"הר בס' צ"הכ שם דקי"ב ע"ג. ומוה"ר בש"א שם כתב דה' תומת ישרים סי' קל"ט כתב שדבר זה הוא מוסכם מכל הפוס' בלתי שום חולק דאם היה מקודם סברה וקבילה ומ"מ חילק ידע דה"ד היכא דידעינן אנן בבירור שהיה בא לו זה החולי בלתי זמן קבוע או דמי תי הבעל ראיה י"ש:
י"ד אע"ג דלענין כפייה יש לחוש לגט מעושה. מ"מ בענין הרחקה דר"ת עמד בזה מו"הר בס' צ"הכ בסי' י"א ד"ס ע"ד וכתב דלא עבדינן ליה אך בסי' ט"ו משי אנפשיה הדרנא וכתב דמאחר דאיכא רוב סברות דכופים פשיטא דעבדינן ליה. וה' שדי חמד במע' גירושין סי' א' אות ח"י רמז לה' נדיב לב ח"ב סי' י"ב דעמד בזה וחמ"א:
ט"ו הגם דאין כופין אותו לגרש מ"מ חייב במזונותיה מו"הר שם בסי' י"א וסו"סי ט"ו וע' לקמן גבי מי שטוענת על בעלה שאין לו ג"א מה שרשמתי בזה דמידי מחלוקת לא יצאנו ויכול המוחזק אם הוא הבעל לומר ק"יל: ט"ז ס"ו ש"ע ואם טענה שחפצה לילד וכו' וחומרת שהוא גורם שאינו יורה כחץ אם שהתה עמו יוד שנים וכו' שומעין לה. זוהיא שיטת הרמ"בם בפט"ו מה' אישות דדוקא אחר שעברו יוד שנים וכתב ה"ה דזה פשוט דבתוך עשר לא עדיפא ממנו וכו' וע' לח"מ מה שנתקשה בדבריו וזה הוי כדי שיכופו אותו להוציאה ושתגבה הכתובה ודעת הר"אש ודע' דאף תוך יו"ד שנים נאמנת ומיהו מפסדת כתובתה. אך ר' ישעיה הראשון בס' המכריע סי' מ"ה כתב דלדעתו מהני כל שבאה בטענה אפי' תוך יוד שנים לכפותו ולגבות כתובתה ובהכי מיירי הש"ס ושסברתו מצאה בתשובות ושאלתות רב אחאי גאון ס' תולדות יצחק עי"ד וז"ל ה' המאירי בפסקיו על סוגייא דיבמות דס"ה מה שכתבנו בשם גדולי הדורות שכל שבאה להתגרש מחמת טענה צריך שהיית יוד שנים ויוציאה שלא בכתובה גדולי הראשונים שבגירונא פירשוהו בשהיית יו"ד שנים אלא שגובה כתובתה ובשאלתות פירשו שאף בתוך עשר יכולה לטעון כן וגובה כתובתה הואיל ובאה להתגרש מחמת טענה והדברים מתמיהים שא"כ כל אחת נותנת עיניה ובאה מחמת טענה אלא ודאי שלא בכתובה ע"כ. ודעת ריא"ז הובא בש"הג כ' הב"עי כדעת ר' ישעיה מז"ה. וע' כנ"הג הג"הט ס"ק כ"ד שכתב דה"רם אלשקר בסי' פ"ט ביאר כל הסברות ושמוהרי"בל בח"ג סי' ג' וק"ג עמד בזה ואינם תח"י הספרים האלה להשתעשע בניבם ובשכליהם:
טו"ב ס"ז ש"ע אם טוענת שאין לו ג"א וכו'. מעשה בא לידינו בטבת התרס"ה באשה אחת שטוענת על בעלה שאין לו גבורת אנשים והוא מכחישה והוכרחנו לבדק את שניהם על יד הרופאים וענו ואמרו שאף שבאיזה פעם דחק ונכנס והשיר קצת בתוליה מ"מ כעת אינו בגדר איש כמו כל האנשים ואיפשר שבמשך זמן יתרפא. והיא יושבת תחת תומ"ר ורוצה שיגרשנה בעלה ולא בררה אם טענתה היא דכלה למה נכנסת לחופה? או דבעייא חוטרא לידה: הנה אע"ג דבכ"הג לא שייך מה שנחלקו הפוס' אי נאמנת האשה בזה או"ל ואם יש לחלק בין תובעת גט או כתובה וכמבו' בא"הע סי' קנ"ד מאחר דהכא כבר יש מכתב תעודה מהרופאים שאיננו בגדר איש ולא מפיה אנו חיין והו"ל כשניהם מודים דהתם דינא הוי דיוציא ויתן כתובה מ"מ לא יבצר מהמחלוקת אי צריכה גם בזה לבא בטענת בעינא חוטרא לידה או לא בעייה טענה. ואף בבאה מחמת טענה יש מהפוס' האומרים דאין כופין אותו בשוטים ואפי' בנדוי וכיוצא רק בדברים מה גם דאיפשר שיתרפא וכמבואר כל זה בשורש הדין בב"י ובאחרונים וכבר גדול אדונינו הרש"דם בחא"הע סי' ק"ג מסתמיך ואזיל אכתפיה דהרש"בץ שהביא ב"י וכתב וז"ל משמע שאפי' בברור לנו האמת אם טוען שיש לו רפואה שאין כופין אותו לאלתר אלא ראוי להמתין ימים ומצאתי בתשו' מורי ה' הגדול כמוהר"לבח שכתב ע"ע כזה וז"ל ואפי' אם כנים דבריו רחמי שמים מרובים ולא תמהר להפריד בינה ובין אלוף נעוריה וטוב לה שתמתין ב' או ג' שנים ואולי תזכה לבנות מבעלה מכל זה נראה בעיני שאפי' בידוע הדבר שאין לבעל ג"א כעת שאין לכוף לגרש לאלתר עד שיראה שתוחלת ממושכה אין לה ע"כ ומי יבא אחרי המלך ובודאי שתשב עד שתפייס וע"ע לה' החב"יב בס' דינא דחיי ח"ב דע"ב ובס' בעי חיי חא"הע סי כ"ג (אח"זר בא לידי ס' בני בנימן וראיתי לו בסי' ל"ה שהר"הג מוהר"יא האריך ועמד על תשו' הב"ח הלזו י"ש): אך מה שיש לעמד הוא בענין המזונות מה יהיה באלו הימים. דאם נכוף לבעל שיזון אותה והיא בבית אביה יטעון הוא שתבא לביתו ותחיה עמו ותזון ותתפרנס דאין האיש חייב במזונות אשתו אלא כשהיא עמו וכמ"ש מו"רם בהגה סי' ע' סי"ב. והאשה טוענת דלא איתדר לה בביתו כל עת שהם אינם יכולים להזדקק זה עם זה ודי לה הצער שהיא ישבת אלמנת חייות והכל יודעין כלה למה נכנסת לחופה לא לשבת תחתיו והוא יתעסק ברפואות וכשיתרפא תלך לביתי אך כל ימי היותה תחת רשותו תתן לה שכר מזונות. ונראה דבזה הדין עמה דאעיקרא כיון דאיכא פוס' דס"ל דכופין אותו להוציא נפקא היא מכלל מורדת והרי הרמ"בם דלס' הפוס' איהו ניהו מכת הסוברים דאין כופין להוציא כתב בפט"ו מה' אישות דמגלגלים עמה בדבר זה ואין כופין אותה לישב ואין דנין אותה דין מורדת וכיון שאינה מורדת חייב לזונה. וכיוצא בזה מצאנו לה' עדות ביעקב בסי' ל"ו על אשה שתובעת על בעלה שהיא משמשת עמה משכבי זכר ואחר שהאריך שהיא נאמנת כתב שם בד"פט ע"א דמאחר דאיכא פלוגתא דרבוואתא לא כייפינן ליה בשוטים רק לאיים עליו בדברים ושוב בד"ץ ע"ג כתב וז"ל מילתא דפשיטא דכל אשה שבאה בטענה למרדה בבעל מטעם כל הפוס' דלאו מורדת מקרייא ואינה בשום אי וב וקנס הנשים המורדת באלוף נעוריהם וכו' וא"כ הרי הוא חייב בכל ובמזונותיה כדין כל איש עם אשתו העומדות תחת בעליהן עד שיפשרו אותן בגט כשר והילכך אשה זו דנ"ד דלא הוה מתדר לה בהדי בעלה עבור כל אותן המעשים המכוע' שהיה עושה עמה תדיר וכו' ודאי דחייב ליתן לה מזונות באשר הוא שם כמ"ש מוה"רם בתשו' הובא במרדכי פ' בתרא דכתובו' והביא ראיה לדבריו ע"כ וכן ראיתי למוהרי"מט בא' סי' קי"ג בנדון נראה דאחר דחש לס' ראב"יה שלא יכופו לגרש כתב דמזונות יש לה כל זמן שאינו מוציאה בגט והיא בבית אביה י"ש. ואין לומר דנדון עדו"בי שאני דלא הוה מתדר לה בהדי בעלה מפני רוע מעלליו וכן בנדון מוהרי"מט מש"אכ בנ"ד דעיקר הטעם הוא דכל שאינה מורדת חייב לזונה והא בנ"ד אינה מורדת וכמ"ש בשם הרמ"בם ז"ל. וכן ראיתי לה' פתחי תשו' בסי' קנ"ד ס"ק ט"ז שהביא משם ה' נו"בי מ"ת סי' פ"ט שעמד בנד"ז בעצמו ואחר שהעלה שימתינו איזה זמן ובתוך כך יעסק הבעל ברפואות אולי יש תרופה כתב דבמשך הזמן הזה הוא יהיה בפ"ע והיא תהיה בפ"ע והבעל יספיק לה כל צרכה בזמן ההוא עי"ד:
אולם אחר החיפוש ראיתי למר קשישא ידי"ן כמוהרי"ץ אבועלאפייא נר"ו בס' פני יצחק ח"ב דפ"ב ע"ג וד' שהביא משם רבני ירוש' הגאון מוהר"א אשכנזי ז"ל ולהבדיל בין החיים ר"לץ ה' כמוהר"א נר"ו בתשו' כי באה בס' בני בנימן וקרב איש ח"א סי' ל"ז שעמדו על מי שאין לו ג"ח והמה בחכמתם האריכו למעניתם ועלתה הסכמתם דפטור הבעל ממזונותיה כל ימי היותה בבית אביה עי"ד, וצר לי מאד כי אין הספר הנז' איתי במחיצתי כען לראות אם יש שום חילוק מנדונם לנ"ד ומה ראיה הביאו לסברתם דעל האמת תמוה מאד דמאחר דכל הפוס' הוציאוה מדין מורדת ואיכא פוס' טובא דס"ל דכשהוא אמת וכגון שהוא מודה (וה"ה היכא דנתברר ע"פ הרופאים וכנ"ד) דכופין אותו לגרש איך נוכל לומר שכ"ז שהוא אינו חפץ לגרשה שיהיה פטור ממזונות אין זו דרך ישרה אהמ"ר וגלגול מחילות וכבר צווח עליהם רב חביבא נ"רו בס' פני יצחק שם דמה שנסתייעו מתשו' הרד"בז בח"ג סי' ת"ו אין סמיכה בעז'רה דהתם שאני דהתנו בתחי' והיא רוצה לשנות מתנאה ואדרבא מתשו' מוהרי"מט הנז' יוצא להיפך וכדעת ה' מר ואהלות בנכפה וכן מבו' מתשו' ה' בירך משה כו"סי י"א במורדת גמורה וסיים בדברו דבלתי ספק אילו היו רואים הרבנים הנ"ל תשו' מוהרי"מט בודאי דהוו הדרי בהו י"ש ובהשמטות שם הביא משם ה' נוכח השלחן שחייב לנכפה במזונות אשתו ואפי' שהיא בבית אביה יעו"ש גם ה' מוה"רח מנחם ז"ל בס' מטה לחם הנד"ם דט"ז ע"א הביא דברי רבני ירוש' והצ"ע דבריהם דדינא יתיב דכ"ז דאינו מגרשה וחגידא ביה חייב במזונות עי"ד והנני יוסיף להפליא דנעלם מהם ת' ה' עדות ביעקב שהעלה בנד"ז בעצמו לחייב לבעל במזונות עודה בבית אביה:
ומ"מ לבי נקפי לעשות מעשה לכוף לבעל למזונות מאחר דרבני ירוש' פטרוהו וגדול כח המוחזק ומה גם דה' מוהר"חם ז"ל בס' מטה לחם שם כתב דפשפש ולו' מצא דזהו מחלוקת ישנה בין רבני קושטא בזמן ה' פ"מ ונדפסו דבריהם בס' אמר שלמה בד"מא ע"ע. ושוב האיר ה' את עיני וראיתי להרב גופיה בסי' י"א דעמד עוד על פתגם דנא בארש' טובה ורחבה והעלה דלא יש בנו כח להוציא מיד המוחזק דיכול הבעל לומר קי"ל שכח הפוס' הפוטרים אותי ממזונות יעו"ש:
אלא דהרב שם פתח טוב פתח לחייב כיון דכתוב בכתובה דנשבע החתן לקיים כל מ"ש בכתו' ושם כתוב ועלי מזונייכי וכו' וקנו מידו ונשבע ע"ז ובאנו למחלוקת הקדום בחייוב שיש בה שבו' ומצד החייוב מצי מפטר נפשיה בטענת קי"ל אי אמרי' קא"כ שא"כ וכיון דפשטה ההוראה בעירנו (קושטא) להחמיר ומוציאין ממון. מהמוחזק א"כ גם בפרט זה מפקינן מיד הבעל מזונות מאחר דאם הלכה כהמחייבים אם אינו נותן לו מזונות הו"ל עבריין על השבו' ודיינינן ס' שבועה להחמיר וכופין אותו ואחר שהאריך בזה למשקל ולמטרי כתב דמצא דב"ד רבא דקושטא בש' הת"רב עשו מעשה בנדון כזה עצמו שחייבו לבעל במזונות ומלבושים בעודה בבית אביה כל זמן שלא יפטר אותה בגט כריתות והוא לא ידע אם טעמם היה מפני חומר השבועה או אף בלתי חומר השבועה כיון דחכמים חייבוהו לגרש יעו"שב וכיוצא בזה כתב עוד בסי' י"ד לענין אחר. וגם אתה תדין לנד"ז כיון דאנן ג"ך נהגינן למכתב שבועה בכתובו' שלנו וגם פשטה ההוראה בזמננו לפסק הלכה דהיכא דאיכא שבו' אין לפטר בטענת קי"ל וכאשר הארכתי בזה בתשו' חח"המ סי' ב"ך והבאתי שם משם רבני שלוניקי האחרונים דנקטי הכי להלכה יי"ש ואחר שהדפסתי ספרי (חשן האפד) מצאתי עוד לרבני האחרונים שכ"כ ע' בס' פנים במשפט ח"מ סי' ס' דר"נד ע"ד שהביא בשם רבני אזמיר דהסכימו כן להלכה וע"ע בס' חוקות החיים סי' ן' שהאריך בזה ובס' נדיב לב חח"המ סי' מ"ב דפ"ג ע"א העלה ג"ך הכי גם ה' מר בריה דה' ראש משביר בתשו' כת"י הכמוסה אצלי נקיט הכי בפשיטו' גם רב נהוראי מוהר"יץ אבועלפיא נר"ו ב' פני צחק ח"ב דס"ב הרחיב פה בזה והעלה כן להלכה עי"ש ובדס"ד ע"א וע"ע למוה"רא דיין בתשו' כי באה בס' מר ואהלות ח"מ סי' ל"ה דק"מב ולא נעלם ממני דהרב מוה"רש מאטאלון ז"ל בס' עבודת השם א"הע סי' ל"ב וג"ל אז ל כל קבל דנא ומסכים להלכה דאמרי' קא"ך שא"כ י"ש. בהא לישרי לן מר מאחר דחזינן רבני שלוניקו האחרונים ורבני אזמיר וקושטא ורבני מערב דהסכימו להלכה דסוגיין דעלמא אזלא להחמיר איך יוכל לפוטרו מסיבת שבועה הגם דהוא לאפוקי ממונא ובכן והא נפקת דהבעל חייב במזונותיה:
אולם כד הוינן בה אי מטע"ז אתינן למחייביה לבעל סר כקינו מעלינו דשנייא כתובות דידן מנוסח כתובות קושטא דשם נהיגי למכתב כל הכתובה בדף אחד ובסוף הכתיבה כותבין שנשבע על זה ובכי הא הוא שכתב ה' מוהרח"מ זל דאע"ג דמצד הדין פטור מצד השבועה חייב משא"כ לדידן דנהגינן לכתב הכתובה בב' דפין בדף האחד כתוב חייוב המזונות ובדף השני כתוב שאר התנאים והשבועה א"כ אין כאן שבועה על המזונות ושפיר יכול הבעל להרים דגל הקי"ל ולומר קי"ל דפטור ג"ך ממזונות ולאו מילתא חדתא היא דא וכבר שערוהו הראשונים. דהנה ה' ידיו של משה באה"ע סי' ח' גבי ההיא חשו' הר"אם ח"א סי' ל' הידועה דכל שהבעל רוצה לגרשה והיא מעכבת מצד התקנה דמצי מפטר נפשיה ממזונות יען שהוא מוכן לגרשה רק התקנה מעכבתו וחלקו עליו, וכתבו הפוס' דמצי מימר קי"ל כהרא"ם וכנודע כתב הרב דבכתובות שיש שבועה על המזונות בזה חייב לכ"ע ומסתמיך ואזיל אתשו' מוהרח"ש ח"א סי' טו"ב ואולם נמצא למוהרח"ש בח"ג סי ע"ד דקי"ד דכתב דהשבועה שנשבע החתן לא קאי על כל תנאי הכתובה כ"א על מה שכתוב בדף השני דהיינו על תנאי ההשבון וכיוצא אבל על המזונות וכסות ועונה הכתוב בדף האחר לא קאי השבועה וכ"כ בכתובה בדף האחד קנין לחוד ובדף הב' קנין ושבועה יש"ב, הרי לך בהדייא החילוק שבין כתובות קושטא שכותבין אותה בדף אחד לכתובות שלוניקי ודכוותה שכותבין אותה בב' דפין, ואע"ג דה' ירך אברהם בח"א חאה"ע סי' ה' תהי עליה דמוהרח"ש וכתב דאין לחלק בהכי ולדידיה ברירא ליה כי על הכל קאי מ"מ כבר בא הרד"ק הזקן בס' ידי דוד סי' ס"ו וחלק על ה' יר"א בכח וכתב דבמה כחו גדול לחלק על מוהר"חש במילי דסברה והעלה דבכתובות שלנו יכול הבעל אם הוא מוחזק לומר קי"ל כהר"אם וכו' יעו"ש ובס' דברי שמואל למו"הר מוהר"שא בחא"הע סי' ט' שהביא כל זה והעלה גם הוא להלכה לפטר את הבעל ממזונות אם יש לו טענת קי"ל וא"ך בנ"ד דאיכא פוס' הפוטרין אותו ממזונות בעודה בבית אביה אף שהוא ברור שאין לו גבורת אנשים מאן ספין ומאן רקיע לחייבו במזונות כיון דה"ן פוטר אותו חייובא דשבועה ליכא וכדאמרן והבעל הוא הזוכה בטענתו כשתבא לביתי אזוננה:
ברם אם האשה נענעה ראשה לבא לבית בעלה אך רוצה לעכב בבית אביה נדונייתה ותכשיטיה מפחדה שלא יהיו תחת יד ורשות הבעל כי שמא ברבות הימים ולא יתרפא וצריכה לשוב לבית אביה אז יעכב הבעל נדונייתה ותכשיטיה ולא ישמע לקול מורים בזה הדין עמה לכ"ע וכמו שיעויין בדברי מו"רם לקמן סו"ס כ"א ולהרב החב"יב בס' דינא דחיי ובס' בעי חי שם ובתשו' מוהרי"מט שם סי' קי"ג באו הדברים יותר בהרחבה וז"ל ולענין מה שבא בשאלה אם יכולה לבא לקחת כל הנכסים הנמצאים איתה בין מנדונייתה בין מתכשיטין שנתן לה בעלה וללכת אל עיר מקום שדר שם אביה מילתא דפשיטא היא דל"כע דינא הוא דיוציא ויתן כתובה ואפי' אם לא תפסה מפקינן מינה וכו' דנהי שלא הרשינו לכוף ולהוציא שלא יהיה גט מעושה שלז כדין מ"מ כת בה מ"ט לא ניפוק מיניה כיון שחייבוהו חכמים ליתן לה וכו' עי"ד. ונפקא מינה דאם בכ"הג יקשה ערפו הבעל שלא לקבלה בלתי בגדי נדונייתא ותכשיטיה דאז יכולין אנחנו לכוף אותו בשופי שיתן לה מזונות דע"כ לא פטרוהו הפוס' הנז' ממזונות בעבור טענתו דתבא אצלו ויזונה אך בככ"הג דהוא אינו רוצה לקבלה לכ"ע חייב לזונה:
וזאת מן המודי"עית דכשעמדו לפנינו הבעל והאשה הנז' לקיים דברי חכמים דברנו על לבה דברי פייוסים ונתפתית ונתרצית לשבת יחדיו ולעשות עוד הפעם בחינה ופסקנו דהנדונייא והכתשיטין יהיו תחת ידה ורשותה עד יעברו ימים מספר ויערה עליהם רוח ממרום וישכן שלום בניהם וברוך ה' שעזרנו וגלגל על ידינו המצוה הזאת אך לדאבון נפש אחר זמן נתקלקלו עוד הפעם וע"י פייוס ברצי כסף נתפרדו זה מזה בגירושין:
י"ח ש"ע שם י"א שהיא נאמנת ע' כנה"ג וה"ד הבאהע סק"ך דנחלקו הפוס' אי בעינן שתטעון כן בפניו ובפני ב"ד וע' פתחי תשו' ס"ק ט"ו, מטה לחם סי' י"א ועמ"ש א"ה לעיל בסי' טו"ב ס"ב:
י"ט סיו"ד ש"ע נשא אשה ושהתה יו"ד שנים ולא ילדה יוציא, אי דין זה איתיה אפי' במקום שבועה שנשבע שלא לישא א"א עליה ושלא לגרשה ע"כ ע' כנה"ג לעיל ס' א' סקפ"א ופ"ב, יד"א שם מ"ק הגה"בי ס"ק נ"ד ונ"ה וע"ע בס' עבודת השם א"הע סי' כ"ח מדק"נד ואילך שהעלה דבמקום שבו' לא נאמר דין זה יש"ב:
ך שם או ישא אשה הראויה לילד, ע כנה"ג הגה"בי ס"ק ד"ן מ"ש משם הרדב"ז ומ"ש איהו מדנפשיה יד"א ס"ק ל"ה כפי אהרן ח"ב א"הע סי' ב': כ"א סי"ז ש"ע ואם נשאת לג' תצא שלא בכתובה אא"כ יש לו אשה אחרת או שקיים פ"ור, כתב הב"ש בס"ק ל"ג אם נשאת למי שקיים פ"ור או שיש לו אשה אחרת משמע דצריך ליתן לה הכתובה אפי' לא הכיר ול"א מק"ט הוא ע"כ, וברור דה"ד ברוצה הוא לגרשה אבל אם הוא אינו חפץ לגרשה דק שהיא תובעת הגירושין אין בידינו לכופו שתתן לה הכתובה כיון שאינו חפץ להוציאה. וכן בא הדבר מפורש בהרב המאירי דנ"ב ע"א שכתב וז"ל ופירשו בכאן דוקא לג' שחין לו בנים הא יש לו בנים מותרת לינשא לו אע"פ שאינו מכיר בה ומתוך כך אם רצה להוציא יתן כתובה וכו' עי"ד: אולם מצאתי דזה תלוי במחלוקת ראשונים וז"ל ר' ישעיה הא' בס' המכריע סי' מ"ה. וכתב רב אחאי היכא דאית ליה בני מאיתתא אחריתי והוא לית לה בני ואמרה שהאי בהדיה עשר שנין בעינא למנפק לאנסובי לגברא אחרינא דלהוו לי בני תצא שלא בכתובה דהא לא מפקדא אפ"ור ואי ודאי באה מחמת טענה וכו' דבעינא חוטרא וכו' טענתה טענה ומחייבינן לאגבויי כתובתה. ואינו נ"ל זה כלל דכיון שיש לו בנים שאינה יכולה לטעון עליו שאינו יורה כחץ וגם אין ב"ד כופין אותו להוציא כדתניא לג' אלא תנשא לא למי שיש לו בנים אם היא תובעת גירושין יוצאה שלא בכתובה דלא מחייבינן ליה לאפוקה מעשר שנין אלא כשאין לובנים דאמרי' שמא לא זכה וא"עפ שהיא תובעת גירושין יוציא ויתן כתובה אבל הכא דב"ד לא מחייבי ליה אי תבעה גירושין תצא שלא בכתובה ע"כ:
כ"ב ס"ך ש"ע כל הנושא אשה בעברה אפי' באיסור דרבנן וכו'. ממזר שקדש אשה אחת בפני עדים ושוב נודע הדבר לב"ד דינא הוי לכפותו ע"י חרמות ונדויין לגרשה כדי שלא יכשל לבא עליה, עבודת השם סי' מ"א:
כ"ג שם בהגה אבל אם יש לו אשה בעברה לכ"ע כופין בשוטים וכו' ע' כנ"הג הג"הט ס"ק ס"ה עבודת השם שם:
כ"ד סכ"א ש"ע כל אלו שאמרו להוציא כופין אותו אפי' בשוטים, כפי הכלל המסור בידינו בדעת מרן דסתם ואח"ך מחלוקת הלכה כסתם נמצא דדעת מרן דכופים וממילא דבאתרוותא דקבלו עליהם ס' מרן דנין לכופו לגרש, כ"כ ב' צנתרות הזהב ה' מוהרי"ץ ישראל ומוה"ר מוהרי"קו ז"ל בתשו' כ"ב אך ה' מטה לחם בסי' ח' הביא דבריהם וכתב דליתא להא דאפי' במקומות שקבלו עליהן כסברת מרן אין לכופו כיון דאיכא למיחש לגט מעושה עי"ד: כ"ה סכ"א מור"ם בהגה וכיון דאיכא פלוגתא דרבוואתא ראוי להחמיר שלא לכוף וכו'. ע' להכנ"הג בהג"הט ס"ק פ"ט משם מוהריב"ל והרחיב הדברים מו"סר בשער אשר סי' מ"ה דה"ד היכא דלא נפיק קולא מתוך החומרא אך היכא שאם באנו לחוש למיעוט הפוס' המחמירין שלא לכופו יוצא קולא מצד אחר דבאנו להתיר איסור ערוה בכה"ג אזלינן בתר רוב דעות הפוס' ולא חיישינן למאי דהוי גט מעושה יעו"ש בדקי"ד וע' שדי חמד מע' גירושין סי' א' אות י"ח:
כ"ו מי שקדש אשה ונשבע לה שלא ישא אחרת עליה ועבר ונשא ונשבע גם לשנייה. ע' יד"א הג"הט ס"ק מ"ו ומ"ז מה שציין וע' מה שרמזתי אני הדל לעיל בסי' א על סי"א:
כ"ז שם בהגה ומ"מ יכולין לגזר ע"כ ישראל שלא לעשות לו טובה וכו'. ע' כנ"הג הגהב"י ס"ק ל"ז שכתב דיש מן הפוס' שאסרו לעשות הרחקה זו דר"ת וע' פתחי תשו' סק"ל. ראש משביר ח"א חא"הע סי' ל"ח. וכבר בא חכם גדול אדונינו ה' מוהר"א גאטינייו ז"ל בספרו צל הכסף ח"א סי' ה' די"ט ע"ד ובסי' ו' מדל"ו ואילך האריך בזה וסו"ד זו הלכה העלה דשפיר עבדינן ליה הרחקה זו והיה לבא"ר כל דברי הפוס' שעמדו ע"ז יעו"ש ובסי' ט"ו. וכ"כ ה' פחד יצחק במע' סמך הנד"מ די"ח ע"א:
כ"ח שם או למול בניו. גזרה זו אינה מר"ת רק הוספה מבע"ס בנימן זאב סי' פ"ח. ופליאה נשגבה איך ב"ד יכולין לעכב מילת בנו והוא חייוב המוטל על ב"ד למול את הבן אם לא מל האב וכמ"ש ביו"ד סי' ר"ס ואיך בעון האב ב"ד יבטלו מ"ע כי האי שהוא בהכרת וצ"ע ואחר זמן ראיתי בס' דור דור ודורשיו בח"ד צד 176 שכתב משם תשו' הגאונים בס' שערי תשובה סי' מ"א שכתוב שם וז"ל וכן היה המנהג שיסדוהו הגאונים שמי שהחרימוהו לא היו רשאים למול לו בן ולקבר לו מת אך רב האיי גאון בלי ספק ראה כי הוא ענין רע ואין זה ממדת היהידות וע"כ בטל המנהג הקשה הזה ויסד שמי שהחרימוהו הקהל חייבין למול את בנו וקוברין את מתו וכו' ע"ש ומי שיש בידו ס' שערי תשו' ישים עיניו בו:
כ"ט שם בהגה ובכ"מ דאיכא פלוגתא וכו' מ"מ כופין אותו ליתן כתובתה מיד עמש"ל בשייך לסעי' ז' וע' צל הכסף ח"א א"הע סי' י"א וסי' ט"ו מ"ש בזה:
ל אשה שטענה על בעלה שאינו יורה כחץ ובעינא חוטרא לידא דהדין נותן לכופו בשוטים וכפסק מרן אלא דבז"הז אין ידינו תקיפה להעמיד משפטי הדת על תלם אם נראה לב"ד לקונסו להפקיע זכותו על נכסי אשתו ולגזר עליו שאם תמות שלא ירשנה הרשות בידם שערי רחמים ח"ב א"הע סי' כ"ג: