אור ברסלב
אבני האפוד על אהע אה"ע › סימן קכה

אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו

אה"ע · סימן קכה

סימן קכד

א ס"ה ש"ע הקורע על העור תבנית וכו'. ע' פר"ח סק"ז מה שהק' על הה"מ. וע' חשדי דוד בביאורו על תוספתא דגטין דקל"ו ע"ב:

ב סט"ו ש"ע לא יהא בו שום טשטוש ולא יכתבנו על המחק, ע' מה שאכתב לקמן בסעיף י"ט:

ג כט"ו בהגה אם צריך לתקן אותיות כגון שלא היו נוגעים וכו' יתקנן קודם שיכתב כדמ"וי או לכל הפחות קודם חתימה. בטעמא דמילתא כתב הטו"ז והביאו הב"ש ס"ק כ"ה שלא יהיה מחוסר מעשה בין כת בה לנתינה. והג"פ בס"ק פ"ט כתב טעם אחר דתיבות כומו"י הם כמו ש"וק דשטרות והתם נמי צריך לתקן קודם ש"וק (וכמ"ש בח"מ סי' מ"ד) וכ"כ בס' פ"ת בסג"ר אות קנ"ה משם הג"מ (אשכנזי) דדחה טעם הטו"ז וכתב מדנפשיה כטעם ה' ג"פ עי"ד, וע"ע ג"פ סק"ע דהביא מתירים לתקן אותיות הצריכות פירוד או קצת תיקון אף לאחר כתיבה וחתימה אך לא כשאינן נוגעות כלל ע"ע, ומבואר מכל דברי הפוס' הנ"ל דהא דשרינן לתקן אחר כתיבת תיבות כדמ"וי או אפי' אחר חתימת העדים ה"ד היכא דהתיקון הוי ליותר נכון כגון להפריד האותיות או להאריך הווין אבל אם היה בו איזה טעות הפוסל את הגט מחמת חסרון או יתרון וכבר נכתב הגט ונחתם אף שעדיין לא ניתן ודאי דאינו יכול לתקנו אח"ך אי מטעם דנכתב ונחתם בפיסו' והוי הגט חספא בעלמא. ואי מטעם דהוי מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה:

ועל פי הבא'ר אדברה נא במה שראיתי לה' שמחת יו"ט בסי' י"ג דג"ן דהביא דברי ההג"א בפ' המביא תנין על הר"אש סי' כ"ד שכתב דמחק או תלוי שסבור הסופר לכתב כראוי וטעה והשמיט תיבה ותלאה ביני שיטי או שכתב תיבה יתרה ואח"ך מחקה אפי' מגופו של גט והחזירו למטה וקיימו כראוי כשר אבל אם נכתב בגט פיסול מדעת אפי' לאחר התורף אע"פ שחזר ומחקו פסול וכו' וסיים ה' שיו"ט וכתב וז"ל הרי מפרש דכל שלא נכתב הפיסול מדעת כי אם בטעות אף דמצד עצמו הגט פסול כל שתקנו אח"ך בשעת נתינה ש"ד דדוקא כשנכתב מדעת ל"מ תיקון וכו' דאם נאמר דבכה"ג פסיל מטעם דהוי מחוסר מעשה כדאמרן לענין מחובר שמחוסר קציצה וכו' א"כ תקשי לן גבי מתני' דהמגרש חוץ מפ' דאם כתבו בתוכו וחזר ומחקו דפסול ואמרי' בגמרא דאם כתבו קודם התורף פסול מן התורה אבל אחר התורף פסול מדרבנן ואם איתא אפי' אחר התורף אמאי לא מפסיל מ"הת כיון שמחוסר מחיקה בין כתיבה לנתינה וע"כ צריך לחלק דע"כ לא מפסיל בחסרון מעשה אלא כעין חסרון קציצה והקנאה שאינן באין לתקן מעשה הכתיבה וכו' משא"כ בנכתב איזה פיסול בתוך הגט דמעשה התיקון אשר הוא עושה במחיקה וכיוצא בין כתיבה לנתינה לא חשיב מעשה אחר דבכלל מעשה הכתיבה היא להשלים כתיבתו שאותו הפיסול שנכתב בו חשיב כאילו לא נכתב כלל ובמעשה התיקון נגמרת מעשה הכתיבה לגמרי וכו' יעוש"ב:

ופליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל להבין אמרי קדוש דאחר התאבקי בעפרות זהב לו אמינא דהמציא לנו דין חדש היפך כל הפוס' וכסא וסמוכות שלו תמוהין דמה שהכריע מדברי הג"א איני רואה שום הכרעה ואדרבא מיניה תברא דהרב מכריז ואומר והחזירו למטה וקיימו כראוי וידוע דדרך החזרה מעניינו של שטר וקייומו הוא קודם תיבות כדמ"וי וכמ"ש לקמן ס"ט, וא"כ אין כאן חסרון מעשה בין כתיבה לנתינה דעדיין לא נגמרה הכתיבה וכן בההיא דכתב תנאי חוץ מפ' לאחר התורף דאמרו בש"ס גטין דפ"ה דפסול מדרבנן אע"פ שחזר ומחקו דגזרינן אטו קודם התורף מי הגיד לו דהמחיקה היתה לאחר כתיבה וחתימה כדי להוליד דין חדש ומי לא עסקינן שכתבו ומחקו וחזר וקיים המחק למטה קודם גמר הכתיבה וכפי הדין דקי"ל דהמחק צריך לקיימו כדלקמן סי"ט ואשמועינן הש"ס דאפ"ה פסול משום גזרה דכשנכתב קודם התורף ואז הוי נעשה בפיסול. סוף דבר לפי דעתי המעט הוא אין ראיה מהש"ס והג"א להוליד דין חדש אשר לא שערוהו הראשונים ודברי ה' שמחת יו"ט צע"ר בנפשי:

ד סי"ח ש"ע צריך שיהא הגט נקרא במקום נתינתו וכו' ע' ח"מ וב"ש. סקפ"ב. ובמוה"ג שלי סי' ס"ט הארכתי בזה בס"ד:

ה סי"ט ש"ע גט שנמחק בו אות או תיבה וכו' אם מטופס הגט ה"ז כשר. היינו אפי' בלי קייום מדהתנה אח"ך בתורף דבעינן קייום ומיירי ג"ך אפי' ליתנו לכתחי' וכל זה מבואר בטור דכן היא הסכמת הפוס' לבד רבנו סעדיה דפוסל גם בטופס אם לא ע"י קייום והכנ"הג הגהב"י ס"ק ל"ב כתב דהר"אם ח"א סי' ס"ו הביא בשם הר"מה שמסכים לדברי ר' סעדיה י"ש ולפי זה מ"ש הטו"שע לעיל בס"טו ולא יכתבנו על המחק היינו לכתחי' דאפי' בטופס לכתחי' אינו ראוי לכותבו על המחק וכ"ש התורף אבל אם כתבו בטופס לא בעי קייום ובתורף בעי קייום וכמבו' בסעיף זה וכ"כ הג"פ על סעיף זה ס"ק פ"ו. וע"פז מ"ש הג"פ לעיל בס"קס משם הס"מג דאם אירע שכתב על המחק יקיימנו למטה ומשם הס"מק דאם קיימו כשר בדיעבד אם ניתן יעו"ש מיירי בתורף אבל בטופס א"ץ קייום לכל הפוס' לבד ר' סעדיה והר"מה ולא מצינו דחשו לזה רבני האחרונים:

והוצרכתי לזה יען ראיתי להכנ"הג בהג'הט ס"ק י"ט עמ"ש הטור ולא יכתבנו על המחק שכתב משם התו"י סי' קנ"ד דאם כתבו ראוי לכתב גט אחר ע"כ ופניתי אני לראות דברי התו"י בשרשן ואחזה אנכי דהתם קאי באיש שגזם נגד אשתו לברח בלילה והוצרך המירה לכתב גט זמן ויוד של תצביין היתה ויו ומחקה וכתב יוד ע"ע ולפי האמור יש לתמוה דכיון דהכתיבה היתה באות אחת של הטופס שנכתבה על המחק מה כל החרדה הזאת לכתב אחר במקום דכל הפוס' הכשירו בלי קייום ולא הצריכו לכתב אחר ואם ה' תו"י רצה לחוש לס' ר' סעדיה והר"מה לא הי"ל לסתם כ"כ מבלי הזכיר דבר זה ולכן אחר אלף מחילות מהכנ"הג ז"ל רוח אחרת אתי בכונת ה' תו"י דמה שכתב שראוי לכתב אחר לא היה בעבור שנכתב אות אחת מהטופס על המחק וז"ל הרב שם גם מה שמחקת אות אחת וכתבת עוד אחרת במקומה נהי שנמלטת מח"ת אבל מ"מ אין ראוי לעשות כן שהרי בע"הת כתב בהדייא שאין לכתב על המחק. גם אותם האותיות האחרות שהיו מלאות דיו וכו' והעברת היד עליהם להקל מעליהם הדייו נ"ל דלא טוב עשה משום דאותו הדיו או היה משנה צורת האות או לא היה משנה וכו' הו"ל ח"ת וכו' ואם לא היה מעלה צורת ראות כשהעכרת היד עליהן ונטשטשו ועוד חזרת וכתבת הרי אתה במקום כותב מטשטש ואין מן הדין לכתב טשטוש ולכן איעצך שע"כפ תחזר לכתב גט אחר ע"כ. הרי דבעבור שכתב על המחק לא כתב אלא דאין ראוי לעשות כן ומה שיעץ את הרב הפוסק לכתב אחר היינו בעבור שהיה כאן סוג אחר או ח"ת או סוג דטשטוש וחשש פן היה טשטוש שאינו יכול לקרותו דפסק מורם לקמן סו"סי כ"א דפסול והוא לכ"ע ע' ג"פ ס"ק ק"ה. ומעתה סרו מהר תלונותינו על ה' תו"י דלא זכר דברי ר' סעדיה כיון דלאו עליה קאי והעלינו בידינו דכל שהמחק הוא בטופס א"ץ קייום וכשר להנתן לכתחי' אפ' לס' ה' תו"י:

כי מן הבא' ת'ס אנכי על מה שראיתי להר"הג מוהר"חפ בס' חיים ושלום ח"ב סי' ל"ז דצ"ו ובס' גנזי חיים מע' גט אות מ"ט שבא מעשה לידו בסופר שכתב בדלא אנסנא חסר יוד וגרר הסמך וכתב היוד והסמך וע"ז נכנס בחששא זאת דכותב על המחק וכתב וז"ל מרן כתב דלא יכתוב על המחק ומבואר מדברי ה' תו"י סי' קכ"ד והביאו הכנ"הג דאם כתב על המחק ראוי לכתב גט אחר וכ"כ הרב"ח ס"ח ובס' נח"ץ ס"ק כ"ו ומבואר מתשו' ה' תו"י הנ"ל דאפי' מחק אות א' אין לכתב על המחק ואם כתב צריך גט אחר וכו' ולכן הוצרכנו לכתב אחר ויען לא היה שהות ביום לכתב ב' גטין בשביל הנקודה לכן זאת עשינו לכתב גט אחר בלתי נקודה וכו' י"ש. וכנראה שלא הביטה עין הרב בדברי ה' תו"י בשרשן וסמך על העתקת הכנ"הג ובעבור זה כתב והחריד חרדה לכתב אחר ונכנס בדוחק אחר בעבור הנקודה כי אילו היה רואה דברי ה' תו"י בשרשן איפשר דהיה מפרשם כדברי, וס' ב"ח ונ"ץ שציין אינם נמצאים אצלי אך ברור לי דאינהו מיירו כשהמחק היה בתורף דצריך קייום וכדי שלא לעשות קייום הצריכו לכתב גט אחר אך בטופס גם אינהו מודו וכדבר האמור הגם הלום ראיתי אחרי רואי לה' חק"ל ז"ל בא"הע סי' מ"ט דאחר שההריך הרבה בפי' דברי מרן אלה דמה נקרא מחק וכתב דיש בזה ג' סוגין והביא דיש מן הפוס' ראשונים דס"ל דבכל מחק בלי קייום פסול זו הלכה העלה להקל בטופס אפי' בלתי קייום יעו"ש בד"קיז ע"ד ופליאה הוא בעיני על מוהר'חפ זל דנעלמו ממנו דברי מז"ה שו"ר לה' שדי חמד במע' גט סי' ט"ז אות כ"ד שבתחי' כתב להכשיר בשופי וליתן הגט לכתחי' היכא דנכתבה אות מהטופס על המחק ואף שלא במ"קע ושוב הביא משם ה' ישמח לב ח"ב סי' כ"ח שהביא בענין זה מחלוקת בין רבני האחרונים והעלה לפסל. ובהביטי דברי ה' יש"מל בשרשן חזה הוית דעיקר לימודו הנה זה בא על נדון ה' גנז"ח ואחר שתמה על דבריו ככל הנז' והביא שה' מוהר"י לחמי וה' פאת ים עשו מעשה להקל החזיק במעוז דברי מוהר'חפ מדברי ה' ברכת המים די"וד ע"ד דהבין בדברי הס"מג והס"מק שכתבו דאפי' בדיעבד שתקנו וקיימו לא ינתן לכתחי' דה"ה בטופס (ודלא כמ"ש א"ה לעיל) ושגם התוס' ס"ל דאפי' בטופס אין המחקים כשרים בגט אלא ע"י קייום ומכח זה עשה מעשה להצריך גט אחר אפי' בטופס יעו"ש ויש לתמוה עליו דלא בא בפיו תשו' הח"קל הנז' וע' לה' שד"ח שם שכתב דבשע"הד ודאי דכשר ליתנו לכתחי' י"ש וזו אינה צריכה לפנים: ו שם ש"ע ואם הוא מן התורף אינו גט. ראה זה מצאתי בס' ש"הג למוהר"א מוטל דפ"ח ע"ב בשם לאה וז"ל לאה שנכתבה בב' אלפין והוא שע'הד יגרר הסופר אלף אחרונה ויעשה הא וכן אם נכתב לאה בב' ההין והוא שע"הד יגרר הסופר הא אחרונה ויעשנה אלף ע"כ. ולפום ריהטא הדבר ק' מאד איך התיר בלתי קייום בכתיבת השם על המחק שהוא מן התורף והרי כתב הרש"בא בסי' תקצ"ח על נד"ז ממש והביאו הרב"י על גט שכתוב בו יצחק בן אברהם ותיבת אברהם על המחק ואינו מקויים שהגט הוא פסול דכיון דאמר בן אברהם מכלל שמו הוא זה וה"ה כאילו כתב שמו על המחק ע"כ. ואף אם נאמר דשע"הד דכתב הרב היינו שא"א להשיג ממנו גט אחר והו"ל מק"ע עכ"ז לא הכשירו בדיעבד רק ע"י קייום או בלתי קייום ע"י שיביא עדי מסירה לפנינו בעת שתנשא יעו' בס' ב"ש ס"ק ב"ך ג"פ סק"ס, פר"ח ס"ק ל"ז ובדברי קדשו לא בא שום תנאי ע"ז לא קייום ולא עדי מסי' שיבאו לפנינו בעת נישואין:

ואחשבה ליישב ע"פ מ"ש ה' גט מקושר בסי' כ"ה אות מ"ט דבזמן הזה שנהגו שהרב המסדר גונז הגט ואינו נותנו ביד האשה ואם יצטרך לראיה שנתגרשה נותנים לה מעב"ד א"כ יש לנו לומר דיוכל לכתב על המחק כיון שהגט נשאר בב"ד ואין שום חשש בדבר לומר שמא ימותו עדי מסירה ולא יניחוה לינשא כשרואין המחק וכו' ונמצא לפ"ז דאם אירע בז"הז שום אות או תיבה בגט שנפלה בהן טיפת דייו שכ' הפוס' דאין למוחקה ולכתב על המחק ושאין להתיר אלא במק"ע לפי האמור אין חשש כלל בז"הז וכו' אלא דלא ראה לשום א' מהאחרו' שכ"כ ולא ידע למה ע"כ ומלבד דלא כ"כ אדרבא מצינו להיפך לאחרוני אחרונים דהחמירו גם בטופס וכמ"ש באות הקודמת והגם דמנהג קריעת הגט הוא קדום וכבר הזכירו הת"הד בסי' רל"ב, ולדידי חזי לי דזה טעמו של ה' מוה"רא מוטל דהכשיר הגם דלפי טע"ז יש להכשיר אפי' בלתי שע"הד לא רצה הרב להקל כ"כ, ואם כנים אנחנו בזה מצאנו ריע טוב להג"מ בחילוקו ובאמת דחילוק דמסתבר הוא וכן ראיתי לאחז"ר לה' חק"ל א"הע בסי' מ"ט דקי"ז ע"ב שכתב ע"ד הג"מ אלו דדברים של טעם הם והוא סניף גדול להקל בשאר צדדים ועוד לו שם בדקי"ח ע"א:

ז שם ש"ע ועכשיו נהגו להחמיר שלא לקיים מחק בגט ע' ג"פ סק"ץ מ"ש בטעמא דמילתא משם ה' ב"ח ז"ל וע' חק"ל שם דקטו"ב ע"א:

ח טעה וכתב תיבה יתרה ומחק אותה והניח המקום פנוי וכתב לפניה כשר. מוהריק"ש בהגהותיו וע' ג"פ ס"ק צ"א. יד"א הגהט"ו ס"ק מ"א, חק"ל שם דקו"ו עג"ד:

ט ס"ך ש"ע גט שנמצא קרוע ש"ו ה"ז גט בטל. אפי' בטופס. כנה"ג הגה"ט ס"ק ב"ך משם מוהריק"א בתשו' דס"ט והיד"א בסקמ"ג הביא משם הרדב"ז ח"א סי' קפ"ה שכתב דזה מיירי בתורף וכ"כ הפר"ח בסק"מ:

י סנ"א ש"ע אבל אם יש עדים שנמסר לה הגט בפניהם ה"ז כשר. לדעת הרשב"א בחידו' פ' המגרש דהטעם דמחק בשמות לא מהני קייום הוי מטעם שלא נכתב הגט לשמה גם בעדי מסירה לא מהני וע' בתשו' הרא"ם ח"ח סי' ס"ו מ"ש בשם הרמ"ה שהם נוטים קצת לדברי הרשב"א. חק"ל א"הע סי' מ"ח דקי"ג ע"א:

י"א שם ש"ע ויש מי שפוסל בקרוע ש"ו. זהו דעת הרשב"א דלא כהרמב"ם וע' להרשב"ץ בח"ב סי' קכ"ה על אשה שהוציאה גט לפנינו קרוע קב"ד שכתב דאם עדים העידו שנמסר בידה קודם קריעה אין בקריעה שנעשית לאחר מכן שום חשש עי"ש משמע דאם נקרע קודם נתינה אף שניתן ע"י עדי מסירה ל"מ והיינו כדעת הרשב"א ומן התימה איך פסק לדינו היפך דעת הרמב"ם דהוא מארי דאתריה. ואף גם זאת ראיתי להיד"א בהגה"ט ס"ק מ"ח דעמ"ש הטור בד"א בשהגט יוצא מתח"י וכו' כתב וכ"כ הרשב"ץ בח"ב סי' קכ"ה ולא ידעתי הבינהו דמדבריו מוכח דהרשב"ץ קאי בדעת הרמ"בם דמחלק בין איכא עדי מסי' לליכא ע"מ ולא כן אבי וכמ"ש. וע' להפר"ח שכתב דלענין דינא אין להקל בדבר אף במקום עיגון כסברת הרמב"ם ואף שנראה כן דעת ר"ח והר"ן בתשו' חדא דדברי הרשב"א נראין עיקר ועוד דלא יהא אלא ספק ספקא דאורייתא לקומ"ו גם ה' מוהרי"ע בס' בית יאודה חא"הע סי' ט' רמזו הז"לא במע' גט כתב דאע"ג דנראה דעת הש"ע להלכה להקל כס' הרמב"ם שהרי הביא דעתו בסתם מ"מ הרי הפר"ח הביא דברי מרן עצמו בתשו' סי' ו' שכתב שיש לסמך אדברי הרשב"א במקום עונין דון מינה דשלא במק"ע אין להקל ע"ד:

י"ב היכא דנקרע ולא נכנס הקרע בין האותייות לכ"ע כשר ובנכנס הקרע בין האותייות ונשתנה האות מהתורף אף דאיכא עדי מסירה אינו גט שחין כאן כתב לא נחלקו הרשב"א והרמ"בם אלא היכא דנכנס הקרע תוך האות ולא נשתנה דלהרמב"ם כשר אם ניתן בעדי מסי' ולהרשב"א פסול אף אם ניתן בע"מ הפר"ח וכן הסכים ה' משא"מ בח"א חא"הע סי' ט"ו דקמ"ט ע"א. ואת זה תמיהני על ה' בית יאודה שם שנ"ד הוא בגט שנקרע לרחבו בכל הכתב ולא נשאר מחובר כ"א משני קצותיו בנייר חלק של הגלייון שלמעלה ושלמטה והקרע הולך בתוך שם הבעל והזמן ותלה הדבר במחלוקת הרמב"ם והרשב"א ושוב העלה לפסל לכ"ע מטעם דנקרע בכל הכתב מן הקצה והוי כחלוק לב' וספר א' אמר רחמנא יעוש"ב וזוהי שקשה מאחר דעינו ראה דברי הפר"ח דבנקרעו האותייות לכ"ע פסול דהא הזכירו שם כמה פעמים למה זה הלך בדרך מרחוק משום ספר אחד וגם תלה במחלו' הרמב"ם והרשב"א והוא פלאי: י"ג בנקרעו האותייות במקום התורף דפסול צ"ע אם יש לו תקנה ע"י שידבק את הקרעים דבעינן וכתב ולא ודבק. ג"פ ס"ק ק"ב ומדברי הרדב"ז ח"א סי' קפ"ה נראה ברור דל"מ שכתב על גט שהיו בו קרעין וטשטושין ולא היה הפסד רק בטופס ולא בתורף ולקח נייר והדביקו מאחריו והכשירו בעבור שלא היה הקרע בשום אות י"ש מבואר דאם היה נכנס הקרע תוך האות לא היה מכשירו ע"י דבק ודין זה מבואר במו"רם בי"וד סי' פ"ר ס"א שכתב שאם נחלק שום אות ע"י קריעה פסולה ול"מ מה שמדבקו מאחוריו יעו"ש. וע' יד"א הגה"בי ס"ק מ"ב מה שרמז בזה ומה שהביא משם הפר"ח דבתורף אפי' דבק הקרעים לא מהני ובטופס ידבק הקרעים וינתן לכתחילה וה' עדו"בי סי' מ' כתב דדביקה מחוסר מעשה מקרי וכ"כ ה' חק"ל א"הע סי' מ"ח דק"ט ע"ג דיש לפסל מטע"ז וע"ש:

י"ד אם הקריעה היתה במקרה ע' יד"א ס"ק ט"ל ובמז"הג אשר לי סי' ג"ן אות י"ג שכתבתי משם פוסקים המתירין ליתנו לכתחילה אפי' בתורף. והן עתה ראיתי בס' יד יוסף הנ"דמ לא' מרבני גאליצייא בהשמטות דל"ז על מעשה שהיה בגט הנשלח ע"י שליח הולכה וקודם שמסר השליח הגט ליד האשה נקרע קצת והקרע עבר ונכנס לתוך ראש הלמד של אבי המגרש ונחלק הויו של הלמד מהד' ותינוק דל"ח ול"ט יודע לקרות הלמד ואחר שכתב השם אבי המגרש מקרי תורף ופוסל בו כל מה שפוסל בתורף העלה דהגט הוא פסול ואין תקנה לדבק הקרעים ע"י דבק ואפי' אם כבר ניתן צריך גט אחר יעו"ש. ול"עד הוי חומרא יתרה דהא הקריעה לא היתה ש"ו והיתה במקרה כפי המובן ולא נשתנה האות נראה דש"ד אף לתנו לכתחילה ומה גם היכא דהוי ע"י שליח דלא יבצר מהיות שם עיגון. ואח"זר ראיתי למוהר"דפ בס' חסדי דוד לגטין בדק"מא די"ב שחלק על מוהר"אש וכתב דמדברי הרש"בא בחידו' לגטין מבואר דאף נתקרע ממילא פסול והעלה להחמיר יעו"ש מ"מ ה"ד בנקרע ש"ו דהוי כעין קרע ב"ד עש"ה:

תוכן העניינים

אבני האפוד על אהע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה