אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו
אה"ע · סימן קכד
א ס"ב ש"ע ועל העלין מסתמיות דברי מרן מבואר דעל כל העלין יוכל לכתב אפי' בדבר שאינו ש"ק, וע' כנ"הג הג"הט סק"א. וכתב הפר"ח בסק"ו ויו"ד דאע"פ שדעת הרמב"ם כן אין ראוי להורות כן היפך תוספתא שלימה אלא כס' רוב הפוס' והגט בטל. וע' למוהרד"פ בס' חסדי דוד על גטין דקו"ל ע"ב שיישב דעת הרמב"ם באמרו דהתוספתא מתנייא בפלוגתא דרי"הג ורבנן והרמב"ם פסק כרבנן והילכך הוי ספקא דדינא ונקטינן לחומרא וכמ"ש הג"פ ז"ל א"ד וכן הסכים בס' גט מקושר למוהרי"ץ דס"א ע"ג:
ב שם ומוסר לה העבד והפרה. ע' פר"ח סק"ח ג"פ סקיא חסדי דוד דקו"ל ע"ג:
ג שם ואם כתב וחתך ונתן לה אינו גט דבעינן שלא תהא קציצה בין כתיבה לחתימה. ע' מ"ש אני הדל לעיל בסי' קכ"א ע"ד מור"ם דס"ב וע' להגאון חק"ל בא"הע סי' מ"ח כמה אר'כן הוא בענין זה והמסתעף:
ד טעה וכתב בגט תיבא יתרה והניחה עד שגמר כתיבת הגט על דעת לקוצצה ולהניח הנקב פסול הגט דהו"ל מחוסר קציצה בין כתיבה לחתימה. ה' חק"ל שם מדקי"ב ואילך, וכ"כ ה' פאת ים בדנ"ט ע"ד כפי מה שה"ד הרב שמעון פסק ז"ל בכ"י ומר ניהו עבד עובדא להכשיר כשקצץ קודם כתיבה להלן. אמנם מדברי הגאון שמחת יו"ט בסי' י"ג דנ"ג מתבאר דאין כאן בית מיחוש שכתב דע"כ ל"א דכל שמחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה ל"מ אלא דוקא היכא דמחוסר מעשה דמבחוץ כעין חסרון קציצה והקנאה שאינן באין לתקן מעשה הכתיבה דבכתיבה ליכא שום חסרון דכבר נכתב כדין משא"כ כשנכתב איזה פיסול בגט דהמעשה ותיקון אשר הוא עושה במחיקה וכיוצא בין כתיבה לנתינה לא נכתב וכמעשה התיקון נגמרת מעשה הכתיבה לגמרי ואכתי ליכא אלא מעשה הכתיבה והנתינה לבד וכו' א"ד ז"ל ואיפשר לדחק ולומר דבנדון החק"ל והפא"י יודה גם ה' שמחת יו"ט כיון דתיבה זאת היותרת אינה נצרכת לגט ובכי הא אע"ג דהוא בא לתקן מעשה הכתיבה מ"מ מחוסר מעשה מקרי וה"ז דומה למ"ש מרן בסמוך ס"ג אם טעה הסופר לאחר שכתב קצתו וכו'. וחידושו של ה' שמחת יו"ט היה יהיה בפיסול שצריך תיקון מחיקה או תליה. אלא דבעיקר חילוקו של ה' שמחת יו"ט יש לנו מקום ללו"ן וכמו שראה תראה להלן בסי' קכ"ה על סט"ז בס"ד העוד לנו בסי' קכ"ט על ס"ב:
ה כל שמן התורה קרינן ביה וכתב ונתן ואינו מחוסר שום מעשה רק מדרבנן מחוסר מעשה לית לן בה. ה' שמחת יו"ט שם:
ו ס"ג בהגה כתבו על ספר אע"פ שיש בו עניינים אחרים ונתן לו הכל כשר. ע' ג"פ סק"ך. יד"א הגה"ט סק"ח חק"ל סי' מ"ח דק"י מ"ש בזה ואסקי דלענין דינא הדין דין אמת:
ז ע"כ לא הכשירו הגט אע"פ שיש בו עניינים אחרים רק היכא דנוסח הגט כתוב לעצמו מבלי הפסק בנתיים אבל היכא דבתוך נוסח הגט כתב ענין אחר וחזר לענין הגט איכא למימר דפסול אי"ד ל"ש, נסתפק בזה החק"ל שם והעלה דהדבר צ"ת עי"ד:
ח ס"ד ש"ע אין כותבין גט במחובר וכו' דבעינן ונתן בידה טעם זה כתבוהו הראשונים הרא"ש והטור. אלא דבב"י הביא משם הרש"בא דכתב עוד טעם הירוש' דאקרי ספר וע' ג"פ ס"ק א"ך. יד"א הג"הט סקי"ו וע' חסדי דוד על גטין דקו"ל ע"ג דהכריע מסוגייא דר"פ הזורק דהש"ס לא דריש ונתן בידה דבר הניתן מיד ליד וכתב דהאחרו' עבדי עיקר מהך טעמא דנתינה מיד ליד בעינן והביא דברי הפ"מ וכתב דאישתמטיתיה מיניה סוגייא דפ' הזורק והעיקר כמ"ש הרש"בא בשם הירוש' עי"ד ותימא דטעם זה אינו מהאחרונים כי הוא מהראשונים הר"אש והטור וש"ע ומי שם פה לומר דאישתמיט מנייהו סוגייא דפ' הזורק. ואיפשר דאינהו מפרשי כפי' הריט"בא בחידו' לגטין דתרי ונתן בידה כתיבי ודוק כי קצרתי: ט ס"ט ש"ע לא יתננו לה עד שתתייבש הכתיבה והחתימה וכו' ואם נתנו לה בעוד הדייו לחה ע' ב"ש וע' לה' כפי אהרן בח"ב מא"הע סי' ז' כמה ארכן הוא בדין זה ובטעמים שכתבו הפוסקים ועמד ע"ד ה' ב"ש וע"ד ה' נחות דשא שכתב דגט שניתן עד שלא נתייבשו החתימות דהוא פסול וסתר כל ראייותיו והעלה דאם כבר ניתן כשר בשע"הד או במקום עיגון ואם היה האופן בחתימת העדים גם ה' נאות דשא יודה יש"ב וע' ישמח לב גאגין חא"ח סי' ד':