אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו
אה"ע · סימן קיט
א ס"ג לא יגרש אדם אשתו א' וכו'. ע' להכנה"ג בי"וד סי' רל"ט הג"הט ס"ק ל"ב שכתב שאינו אלא עצה טובה אבל אין כאן איסור לא מדאורייתא ולא מדרבנן. ומוה"רי כולי בהגהותיו לס' משנ"ל פי"וד מה"ג הכ"א אחר שהרבה עליו רעים תמה עליהם דמהש"ס מוכח דאיכא איסור דאור'יתא ופשפש ולו' מצא כן בדברי הראשונים וכתב דלכל הפחות איסו' דאורייתא ליכא ע"ע וה' ארעא דרבנן אות קמ"ו ה"ד. ומדברי הב"ש בס"קב מבואר דס"ל דאסור מ"הת וע' יד"א סק"ט וע' בס' ידי דוד סי' ג' ד"ה ע"ג שכתב משם ה' חק"ל ביו"ד ח"ג דמ"ב שכתב על הכנה"ג דאין דבריו נכונים וע"ע חיים ושלום ח"א סי' א' ד"ח ע"ב:
ב איסור זה אינו אלא בנשואה אבל בארוסה יכול לגרשה כדי ליקח נאה הימנה. כנה"ג הג"הט סק"ג בשם מוהרשד"ם וע' יד"א סק"ג דרבים לוחמים עליו וע' אמרות טהורות דהסכים כן פ"ת סק"ב, מאמר מרדכי בחידו' לגיטין דר"י. וה' ידי דוד שם הסכים להחמיר כהחולקים על מוהרש"דם ובא רעהו ה' מוהר"ר ב"ח שם בסי' ד' וכתב דיש להתיר מטעם ס"ס י"ש, ג שם ש"ע אא"כ מצא בה ערות דבר. לכאורה משמע דפסק כס' ב"ש ע' להג"פ סק"ה שנרגש מזה וכתב דהיינו כשיטת הטור דס"ל דבזיווג א' לא נחלקו אלא דוקא בזיווג ב' ואזיל בשיטת הרא"ם דנקטינן כהטור דהוא בתרא וע' כנה"ג הג"הט סק"ו וכ"ד הפר"ח, וע' ב"ש סק"ב דיישב דברי מרן דגם בזיווג א' לא יגרש לב"ה משום דמזבח מוריד עליו דמעות אבל משום דבר יגרש וע' אמרות טהורות מ"ש ע"ד ובס' מא"מר בחידו' לגיטין דר"ח ע"ד וע"ע בס' שערי רחמים א"הע סי' ח"י מ"ש ע"ד הג"פ הנ"ל ירך אברהם א"הע סי' ך:
ד נהירנא מזה כמה שנים שראיתי למוה"רם אלגאבה ז"ל בהגהותיו שבס"ס טל אורות שהקשה לו חכם א' אשכנזי לס' ב"ש דס"ל דאינו יכול לגרש את אשתו א"אכ מצא בה ערות דבר היכי משכחת לה לדידיה מחזיר גרושתו ואינה אסורה לחזר אליו מטעם דאסורה לבעל ואיני זוכר מה יישב (הן עתה בא לידי ס' טל אורות ושם אתה רואה בקונט' חזקת קרקעות די"ז ע"ד שבקש ליישב דמיירי בארוסה וקהדר ביה דלמ"ד דגם בארוסה אסור מה יענה ומכח זה תמה על ה' חי"דא בס' פני דוד שיישב כן עי"ד) אך מאז באנו לדבר הזה נזרקה מפינו דמשכחת לה בשנתגרשו מדעת שניהם דבכי הא לא נחלקו ב"ש וב"ה וכס' האגודה שהביא מו"רם פה. ועתה אנכי הרואה דשל כת הקודמין היא זו שהקשו אותה בסיגנון אחר:
שא נא עיניך וראה להתוס' בסוגיין ד"ץ ע"א ד"ה מה להלן כתבו דלירוש' פריך דלס' ב"ש דיליף מג"ש דדבר דבר מה להלן בעדים אף כאן בעדים לפ"ז אמאי איצטריך קרא דלא יוכל בעצה אשר שלחה לשוב לקחתה תיפ"ול דבלא"ה אסור להחזיר סוטתו ומשני לעבר עליו בב' לאוין. והרש"בא בתשו' ח"א סי' תק"נז כתב דמ"ש בש"ס מה להלן בעדים לאו בעדים ממש קאמר דא"כ למה הוצרך הכתוב לומר לא יוכל והלא אסורה היא לו וחייב לגרשה לכתחי' וכו' אלא הכי קאמרי ב"ש כ"ז שמצא בה דברים מכוערים בב' עדים מצוה לגרשה וכו' והק' עליו ה' אמרות טהורות בדק"כב ע"א דדבריו תמוהים ובירוש' כבר תירצו לעבר עליו בב' לאוין ויישב דגירסת התו' בש"ס דילן היתה מה להלן בעדים ברורים ולכן הוצרכו לההיא דהירוש' אבל לגירסתינו הירוש' פליג חת"ד דלתלמו' דידן בעדים שאינם בדורים דהיינו אפי' עדי כיעור סגי עי"ד. והמעיין יראה דאף לפי דעת הירוש' עדיין מוכרחים אנו לתרץ כמ"ש דאילו לפי דבריהם ליכא מחזיר גרושתו בעולם כל שגרשה ע"כ אך לדעת הרש"בא יכול להיות אף כשגרשה בע"כ רק דהיה בעדי כיעור ודוק. אלא דנשאר לנו להבין מדוע לא תירצו בירוש' דקרא דלא יוכל מיירי בשנתגרשו מדעת שניהם וכנז':
שוב אחר החיפוש מצאתי להגאון נודע ביאודה בס' דורש לציון דרוש ו' דכ"א ע"א שהביא הירושל' הנז' והקשה עליו דבסוטה גופא לא ידעינן איסורה כ"א ממחזיר גרושתו ויישב בדרך חריפות ושוב הקשה לס' ב"ש גרושה דאסר רחמנא בכהן ל"ל הא בלא"ה אסורה משום זונה וכאן לא שייך למימר לעבר עליו בב' לאוין וכמו שהאריך הרב שם עי"ד וכתב עליו מר בריה הגאון מוהרש"ל וז"ל ע' בנוד"ב מ"ב א"הע סי' קכ"ט הארכתי ליישב קו' א"א הגאון דע"כ ל"פ ב"ש וב"ה אלא היכא שמגרשה בע"כ אבל כשמגרשה מרצונה גם לב"ש לא צריך וא"כ שפיר איצטריך קרא לאסר גרושה לכהן היכא שגרשה מרצונה וליכא ערות דבר אמנם בירוש' מקשה שפיר וכו' דליכא לאוקומי כשמגרשה מרצונה הואיל וקרא הנאמר במחזיר גרושתו לא משתעי בהכי ועיקר לאו דמחזיר גרושתו נאמר בהאי קרא דכי מצא בה ע"ד ולב"ש בלא"ה אסורה עליו משום סוטה שנבעלה משא"כ בגרושה לכהן נאמר זה הלאו בפ"ע שפיר יש לאוקומי כשגרשה מרצונה וכו' יעו"ש אורו עיני ונתיישב הכל על מכונו דבעלמא כל היכא דקחזינן דמתנו רבנן דינין והלכות במחזיר גרושתו היינו היכא דנתגרשה מדעת שניהם רק דקרא דלא יוכל לא מצינן לאקומי בהכי וכמ"ש הרב ודו"ק:
ה ס"ו בהגה ר"ג החרים שלא לגרש אשה שלא מדעתה. חרגמ"ה הוא אפי' בארוסה. כנה"ג הג"הט ס"ק ל"ד משם מוהרשד"ם, יד"א הגה"ט ס"ק כ"ח, ומרן לעיל סי' א' לענין לישא אשה על אשתו כתב דבארוסה לא החרים רגמ"ה, וע' בתשו' שהשבתי בסיון התרס"ח. וע' בני אברהם ח"הע סי' ל"ד דהתיר ע"י ס"ס. אלא דעמד על מנהג קושטא שבעת השידוכין משביעין לחתן בנוסח זה שלא לקדש ושלא לסבל שום אשה כא לזו ועכשיו יתן לה סבלונות כמנהג העיר וכשתכנס לחופה תתן לה קידושי תורה נמצא דמושבע ועומד לקדשה ואיך יוכל לגרשה בע"כ ועפ"ז אסיק דאם למאי דביני ביני רוצה לגרשה בע"כ דיכול דיש לפרש דאע"ג דהשבועה היא לקדשה בקידושי תורה ה"ד אם יכנס עמה לחופה שלא יעלה על דעתו לכנסה בדרך סבלונות אבל כל שלא נכנס עמה לחופה אינו חייב לקדשה קידושי תורה ודלא כמוהר"י קצבי בס' בני משה סי' כ"א יעי"ש בדצ"ד וע"ע לו בסי' ט"ל:
ו וס"ז ש"ע מי שגרש אשתו מן הנישואין לא תדור עמו בחצר, ע' ח"מ וב"ש כנה"ג הגהב"י ס"ק ט"ז. יד"א סקי"ו כי שם נקבצו באו ס' המתירין והאוסרין על ידי שדרים שם בנ"א, וגם ס' הפוס' דס"ל דאעיקרא איסור זה אינו אלא מדרבנן ע"ע וע' לרד'ק האחרון בס' ידי דוד סי' ק"א שנשאל על ב' אחים שותפים בחצר עם בתים ואחר שנתחתנו חזרו ונתפרדו אי מותרת האשה לדור בדירה האמצעית עם אביה כיון שהמגרש דר בדיוטא העליונה עם אביו ואחר שאסף וקבץ הפוס' המדברים בענין זה העלה להתיר אי מטעם דהוי מלתא דרבנן ואי מכח ס"ס והסכימו עמו שני המאורות הגדולים מוהר"א גאטינייו ומוהר"ד יוסף ז"ל רק היכא דהאשה אין לה בית מנוס רק בית אביה ורמה ובענין כזה יש להתיר יעו"ש:
א ס"א ש"ע נהגו כשהבעל מצוי שיתן לו הקלף והדיו, אף בגט מומר נמי עבדינן כתקנתא בהקנאת סופר לבעל ומהבעל לסופר אח"ך וע' מטה לחם סי' מ"ה:
ב בהגה וי"א דאף הקולמוס וכו'. ט' יד"א הגהב"י סק"ט ירך אברהם סי' כ"א:
ג שם תקנו חכמים שהאשה תתן שכר הסופר וכו' ע' פ"ת ססק"ב מ"ש מטם ה' תורת גטין היכא דאבי הבעל או האשה נתפשרו עם הסופר וע' שדי חמד סי' ט"ו או"ד. משה לחם סי' ט"ל. מז"הג של סי' ע"ג:
ד ס"ג ש"ע שיהו העדים מכירים ויודעים שזה פ' ואשתו פ', עמ"ש במז"הג שלי סי' ע"ה:
ה שם בהגה וכל שהוחזקו ל"י בעיר אין חוששין וכו'. אחר דבגמרא לא האמינו למגרש בשבועה רק בהוחזק ל"י או ע"פ ע"א הא לא"ה חיישינן לזייופא קרוב לומר שאפי' נשבע לא מהימן כל דלית כאן חדא מתרתי דוגמת מ"ש הרמ"בן בתשו' סי' ק"כ שהחשוד על הדבר אינו נאמן אפי' בשבו' א"כ נאמר ה"ה בנ"ד אחר דהיא מושבע מה"ס שלא לעשות זייופא ועל הכל באיסור ערוה החמו' וע"כז חיישינן במתני' לזייופא' ואין כותבין אא"כ מכירין ח"כ אחר דחיישינן בהך מלתא אפי' בשבו' לא נאמינהו. משפט צדק ח"ג סי' ד די"ג ע"ג:
ו שם בהגה ושם אביו נהגו לכתב על פי עצמו. מעשה היה באיש ואשה שבאו להתגרש והאשה הראתה שטר כתובתה לפנינו שנכתב שם בעלה בנימן וואלפ בר יהושע והמתגרשת אומרת שמעולם לא הכירה לאבי בעלה רק מפי בעלה שמעה כמה פעמים ששם אביו יהושע, אך הבעל מכחיש ואומר ששם אביו בנימן ושמו זאב ושהכתובה נכתבה בט"ס ואשה אחת מעידה על שם אבי הבעל שהוא בנימן אין המתגרשת נאמנת ולא אזלינן בתר הכתובה וצריך לכתב בזה ב' גטין מספק והגט שנכתב שם השני יתנוהו בתחי' כי הוא העיקר. תשו' מוה"רם זיסקנד רוטונבורג (הנדפסות בס' תק"ו) סי' כ"ד:
ז מעשה היה באיש שנסע למרחקים ועקבותיו לא נודעו ובא איש אחד והגיד שראהו במקום פ' וכמשמעו קרובי האשה כן שלחו אחריו לראות הישנו שם האיש הנז' ולעכבו עד שיתן גט ושלחו מתם דכבר מצאוהו אך הוא מכחיש היות בעלה של פ' והוציאו צורת פניו שלו בדפוס הנקרא פורטריט וכשראו במקום האשה הצורה הנז' העידו כמה עדים דאיהו ניהו פ' בעל האשה הנז' וגם האשה עצמה אמרה דזהו בעלה בלי ספק אי סמכינן עז ליטול ממנו גט לאשתו דהוא מן הנמנע לילך שם עדים ולהכיר. צדד להקל במקום עיגון ה' מוהר"חם ז"ל בס' מטה לחם סי' ל' באשר איכא ג"ך עדות שיבר עמו פנים בפנים עי"ש:
ח ס"ד ש"ע ולכתחילה יאמר לסופר לפני העדים. ע' ג"פ ס"ק כ"ב בטעם הדבר וע' ישמח לב ח"ב סי' ד' ובספרו מטה נלחם סי' ך' אות ז':
ט שם אפי' אמר לב"ד תנו גט לאשתי לא יאמרו לסופר וכו'. באומר כתבו ותנו אם יכולין לחתום במחלו' הוא שנוי ע' פר"ח ג"פ ס"ק כ"ה. יד"א הגה"בי סק"לה, פרי האדמה ח"ד די"ב. מכתם לדוד סי' י"א דק"סד: י ס"ה ש"ע אפילו כתב בכתב ידו לסופר וכו' לא יכתבו וכו'. ע' כנ"הג הג"הט ס"ק ל"ב. יד"א ס"ק כ"ד דהביא מחלוקת האחרונים אי יש צד להקל במקום עיגון. ובס"ק כ"ח כתב משם ה' בני משה סי' ס"ב דע"כ לא נחלקו אלא בשכתב בכת"י לבד ולא דבר בפיו אבל אם אומר בפירוש בפני עדים אני מרשה את פ' הסופר שיכתב ואת פ"ופ שיחתמו וכתבו העדים כתב מזה ובא מקויים באשרתא דדייני איפשר לעשותו סניף להקל עי"ד וע' פ"ת סקי"ח שהביא כן משם הג' מוה"רם מבריסק וסיים דלמעשה צע"ר בקבוץ חכמים. וע' שדי חמד מע' גט סי' ט"ז אות ל"ג שכתב משם הגאון ש"ומ ח"א סי' מ"ט דהתיר במקום עיגון אף בלתי שיאמר בפיו כן בפני עדים עי"ד ובס' דברי מרדכי (לורייא) הנד"מ בסי' ב"ך כתב משם תשו' דברי חיים סי' פ"ו שמביא מכמה ש"ות שכן נעשה מעשה בהסכמת גדולי הדור וביותר מזה תמצא בס' משכ"ה מע' גימל אות נ"ח דבמקום עיגון יש להתיר אפי' לכתחילה לצוות לסופר שיכתב ולעדים שיחתומו ורמז לעיין בס' שער המים סי' י"ב שכתב להתיר בכעין זו י"ש. וע' לגדול הדור האחרון מוהר"ח מנחם ז"ל בס' מטה לחם סי' ל' שבא מעשה לידו במומר ועשה מעשה ע"פ התקנה הנז' ואת העודף והיינו שילך המגרש לפני ג' כשרים ויאמר לפניהם בפיו איך הוא נותן רשות לסופר פ' לכתב לשמו ולשם אשתו גט כשר וכו' וכן הוא ממנה לשליח פ' שיתן הגט ליד אשתו וכו' וישלחו האיגרת מהעיר שהבעל שם למקום האשה דבפניהם ביטא הבעל את כל האמור ואח"ך יכתב המגרש לסופר ולעדים דמינה אותם בפני ג' ושהם יהיו עדי חתימה ויעשו הכל כמדובר וכו' עי"ד ונוסח הגט שצריך לכתב אנא פב"פ וכל שום מבלי שיכתב העומד היום וגם כלפי דידה לח נכתב העומדת היום כאן ונראה דהיה כאן שמיטת הקולמוס על העדים שצריך שגם העדים ימנה אותם בפני ג' שכן היתה עיקר התקנה וע"ע לו בסי' ל"בי"א ס"ז ש"ע אמר לעשרה כתבו גט לאשתי וכו'. ע' ח"מ סק"ט. פתחי תשובה סקי"ט ובס' מטה לחם סי' ך' או"ה מה שהביא משם ס' תועפות ראם אשכנזי ומ"ש ע"ד: