אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו
אה"ע · סימן קיח
א בטור הביא תקנת טוליטולה שכשתמות האשה תחת בעלה והניחה ממנו זש"ק שיחיה אותו הזרע בחיי האם ואחר פטירתה ל"י שלמים או יותר שחולקים הבעל עם אותו הזרע לחצאין וכו' וכתב הרב כנ"הג בהג"הט סקי"א דהלשון הוא מגומגם מאד ורמז לעיין למוהרי'בל ולמוהר'"אנח ע"ע וע"ע למוה"רא ששון סי' י"ט שהביא ב' רבנים שהבינו בדעת הטור דדעתו שיחיה הולד אחר פטירת אמו ל"י והוא חלק עליהם וכתב דאדרבא איפכא מסתברא דכל שחי הולד בב' הזמנים בחיי האם ולאחר פטירתה ל"י סגי וה"ד ה' אשדת הפסגה בחא"הע סי' ט' וצרף עמו למו"הרמ ד"ב סי' מ"א ולמוהר"שך ח"ג סי' מ"ח שכ"כ וגם הוא עמד ע"ז י"ש ובדברי מוהר"א אמארילייו שבאו שם ס"סי יו"ד דנ"ז ע"א וע"ע לה' חק"ל בא"הע סי' מ"ג ובס' מים החיים בחלק מי גבאים סו"סי א':
ב בכותב בפירוש שיחיה אחר פטירתה סך ל' או ששים יום וכיוצא לכ"ע בעינן אחר פטירתה ממש הגם שסיים הלשון כמנהג טוליטולה. ה' חק"ל שם: ג יש מקומות כמו יאנינא וטריקונא ולאריסה שכותבין בכתובה כך והתנו ביניהם שאם ח"ו תפטר הכלה הנז' ולא הניח אחריו ממנו ולד ש"ק שיחיה ל"י שהחתן הנז' יזכה בחצי הנדונייא והשאר יחזיר ליורשיה ואם ח"ו יפטר החתן הנז' ולא יניח אחריו ממנה ולד ש"ק שיחיה ל"י שהכלה הנז' תזכה בכתובתה ונדונייתה ותוספת ע"כ ובמנהגים שלהם כתיב דמזה נהגו דכשמניח זש"ק שתגבה הכתובה ולא התוס' מפני תקנת הבנים. ואירע שמת ר' והניח ב' בנים גדולים בשנים ואח"ך מתו ובאת האלמנה לגבות כתובתה ורוצה לגבות התוספת ונפל הספק אי בתר מיתה אזלינן והאיכא זרע או בתר גוביינא אזלינן וליכא זרע דהכר"ש בא"הע סי' מ"ה ועמו מוה"רי גדליה פסקו דבתר גוביינא אזלינן וזוכה בתוספת והרב"ד בס' פ"ה פסק להיפך דבתר שעת מיתה אזלינן ואין לה תוספת ושמע שכן עשו מעשה ביאבינא כמה פעמים רמזם היד"א בהג"הט ס"ק ל"ו. וה' ראש משביר בח"א סי' כ"ט פסק דהמוחזק מצי מימר קי"ל ושם הביא הסכמת רבני קושטא דדייני כהרב"ד ז"ל. אמנם ב' בני היצהר ה' מוהר"אא בתשו' כי באה בס' אשדת הפסגה סי' יו"ד ומוהר"שא בתשו' כי באה שם בסי' י"א פסקו להלכה כס' מ"א הגם שיורשי הבעל מוחזקין כיון דטעם המנהג מפני הנאה ותועלת הזרע שלא תגבה האלמנה התוספת והבנים יחזרו על הפתחים ומוהר"אא שם הכריע דשקר ענו לפני הר"בד ומו"הרי נחמולי שם העד העיד בנו בתרי עובדי שבאו לפניו ולפני ה' יששכר אבועלאפייא ז"ל ועשו מעשה כס' הכר"ש לגבות לה התוספת וגם דחייו הבנים ה' שנים אחר פטירתו כיון דבשעת גוביינא לא היה הזרע קיים יעו"ש:
ד לפי תקנה זו כאשר יהיה האופן דמת החתן והניח אשתו מעוברת ורוצה לגבות כתובתה אי מגבינן לה התוספת כיון דבעת הזאת לית קמן זרע או אמרינן שתמתין עד שתלד ונראה אם יהיה ב"ק אם לא בזה נסתפקו הרב מוהר"ין וה' מוהר"אא בס' אשדת הפסגה שם ומוהר"ין פסק שם דתמתין עד
שתלד י"ש.ה מאחר דטעם התקנה הוא מפני הנאה ותועלת הזרע אם מת והשאיר זרע אחריו אך היו לו בע"ח ורוצים שתגבה האשה כתובתה ויקחו גם התוספת יש להתיישב לענין מעשה אם תקנו בכ"הג וכ"כ אם הבעל חי ובאו הבע"ח בפני ב"ד שיפרע להם ואין לו לשלם דאז מגבין ב"ד כתובת אשתו לידע אם ישארו לו נכסים היכי דייני דייני בכ"הג ובזה י"ל כיון דעיקר התקנה הן היתה אחרי מות בעלה ח"כ אמריה תשיב שיש לה לגבות התוספת דהבו דלא להוסיף עלה ומה גם כי אפשר אחרי מות בעלה לא יהיה לה זרע ממנה ח"ו.
מוהר"ין שם בסי' יו"ד ובא רעהו מוהר"אא שם וחלק עליו בראשונה דלא תגבה התוס' דהא מיהא איכא צד הנאה לזרע שפורעין חוב אביהם אך בשנייה עלתה לו דאיכא חששא שמא ימות בלי זש"ק ובעבור זה אין הבע"ח גובה מהתוס' יעו"ש:
ו אלמון שנשא אשה והי"ל בת מאשתו הראשונה ובזיווג ב' ילדה לו אשתו ב' בנות ומת האיש ההוא ואשתו גבתה כתובה לבד בלי תוס' כפי התקנה הנז' ע"ז נפל מחלקת בין החכמים אם יש חלק להבת ה"א בתוספת זה דמהם אמרו שזוכה גם הבת ה"א דע"פ התנאי נעקר זכות התוס' ממנה והדרא לבעלה ומהם אמרו דתוספת זה דוקא לב' בנותיה פסק הרד"ק בס' י"י דוד סי כ"ו דמן הדין הגמור זוכות הב' בנות ואין לראשונה חלק ונחלה ולו יהי אלא ספק יד בעל התקנה ע"הת אך להשקיט העריבה יעשו פשרה בחלק הבת הראשונה ומיהו אם לא נשאר לו ממנה זש"ק פשיטא דגבייא התוס' במשלם דהכי כתוב בכתובה בפירוש ולא יניח אחריו ממנה י"ש אמנם רעהו ה' מוהר"שג בס' צל הכסף ח"ב סי' ל"ד עמד בזה ופסק דשלשתן זוכות כאחת ולא זו בלבד אלא אפי' אם לא הניחה זש"ק רק הבת מאשתו הא' ע"כז לא גבייא תוספת ותיבת ממנה אינה בדקדוק ואזלינן בתר דעת מתקני התקנה דכונתם היתה דלא ישארו היתומים בעירום ובחוסר כל ולו יהיה ספק מר הוא דקאמר דאשה בגביית כתובתה נקראת מוציאה ועליה להביא ראיה יש"ב:
ז כתובה שהיה כתוב בה מנהג טוליטו' שלא תגבה האלמ' כי אם מחצי נכסי המת והחצי ליורשים אם המנהג פשוט עפ"י טובי העיר ומקובלת ביניהם להגבות לאלמנה את הכל מגבין לה הכל ואין משגיחין על מה שכתוב בכתו'. מוה"רי דונדון בתשו תו"י סי' ר"י הובא לצייון בכנ"הג הגה"ט ס"ק מ"ח וכן מתבאר מדברי מוהרי"בל ח"ד סי' יו"ד וע' דב"מ א"הע סי מ"ד. וה' אביר יעקב סי' כ"ח האריך בזה וכתב דאף שמדברי ה' מש"אמ ח"א א"הע סי' ז"ך נראה חולק ע"ז מלבד שלא ראה דברי מוהרי"בל שאילו היה רואה דבריו היה מבטל דעתו. עוד בה דבנדון ה' מש"אמ לא היה המנהג ברור כ"כ היפך מ"ש בכתובה יעו"ש וע' לעיל בסי' ס"ו בביאור הכתובה אות ט"ז: ח הסכמת תירייא שמפרישין מהסך הגבוי לכתובתה ט"ו לק' להיתומים עמ"ש הכנ"הג הגה"ט ס"ק ץ' וק' וע' בעי ח"י חח"המ ח"א סי' פ"ג פ"ד פ"ה מוהר"שג בתשו' צל הכסף ח"ב סי' ל"ה:
ט בתקנת טוליטולא ובתקנות אחרות שאינם חולקים כי אם מה שנמצא בעין ולא מה שכלה ונאבד ה"ד אם היו עניים ומכרו לאכל או מכרן להסתחר בהם והעני ובשעה שמתה האשה לא היה לו כלום אין כותבין עליו שטר' העשיר חייב לשלם. כנ"הג הגה"טו ס"ק ע"א וע"ב משם הרד"בז והוא טעות גמור דבדברי הרדב"ז בחדשות סי' שצ"ז מבואר להיפך דפטור וכ"צל אין כותבין עליו שט"ח שאם העשיר יהיה חייב לשלם וזה ברור וע' יד"א ס"ק מ"ח והנמש' ומוהר"דפ בתשו' כי באה בס' ברכות מים דק"כו כתב שיש ט"ס בתשו' זו וה' המח' שה בדק"כז ע"ג העמיד הגירסא וכתב בס' מקור ישראל הנד"מ סי' טו"ב דה"ד היכא דבשעת מכירה נמכרו לצורך אבל אם הבעל עשיר ומכר מנדונייתה או פרע חובו ממעות המדודין ומתה בלי זש"ק פשיטא דחולקים ודקדק לה מתשו' הרד"בז גופיה י"ש וע' בסמוך:
י והיה חייב להחזיר מחצית העזבון ולקח אשה אחרת ונתפשרו עם אבי הבת שהוא יפרע לחמיו הסך שהוא חייב לו וכן עשו ומתה אשתו השנייה בלי זש"ק והבעל טוען שהמעות שהכניסה לו הרי הם אבודים ואינם בעין שלא קבלם ולו יהיה שקבלם הרי פרעם בחובו וכפי הסכמת ירוש' תוב"בא כל שפרעה בחובו אינו חייב להחזיר טענתו הבל וחייב להחזיר מחצית העזבון כפי מה שכתוב בכתובה מקור ישראל שם אך ה' בריות מים בדק"כא נשאל בזה והעלה דהדין עם הבעל דפטור מלהחזיר והסכימו עמו שני המאורות מוהרי"טא ומוהר"דפ ז"ל יעו"שב:
י"א מתה האשה והניחה בן ואח"ך מת הבעל. ושוב מת אותו הבן בתוך הזמן הקצוב בכתובה באופן שלא השלים סך הימים הכתובים בכתובה שיחיה הזרע אחר פטירתה אי חייבים יורשי הבעל להחזיר מחצית הכתובה מי נימא דכיון שלא הניחה זש"ק התנאי בדוכתיה קאי או נימא דכיון דירשה אותם הבן שהוא זרעה שעה אחת הרי זכה הבן ויורשים אותו יורשי הבן שהם יורשי האב בדבר זה נחלקו שני שרי צבאות ישראל ה' מוה"רי חזן ז"ל עם מוהרי"א גירון ז"ל דמוה"ריח זיכה ליורשי האם אפי' להוציא מיד יורשי הבעל אם הם מוחזקים ומוהרי"א גירון זיכה ליורשי הבעל וכמבו' בתשו כי באה בס' אביר יעקב מסי כ"ט ע"ד סי' ל"א ע"ע באורך י"ב בעירנו שלוניקי יע"א כותבין בכתובה בז"הל. ע"הת ונתחייב החתן הנז' שאם תפטר הכלה הנז' לב"ע בחיי החתן הנז' בלי זש"ק שתחיה ק"ך יום אחר פטירתה אזי מעתה נתחייב החתן הנז' להשיב ולהחזיר מחצית סכום הכתובה הנ"ל ליורשי הכלה הנז' ממשפחת בית אביה הכל לפי הערך שקבלן המעות לפיהן והש"ע לפיהן ומעין לשון זה כותבין פה סופיאה וז"ן לענין ההעדר התנו ונתחייב החתן הנז' שאם ח"ו תפטר הכלה הנז' בחיי החתן הנז' בעודה באישות עמו ולא ישאר לו ממנה זש"ק שיחיה ששים יום אחר פטירתה אזי החתן הנז' יחזיר המחצית מכל מה שהכניסה לו באופן שהכניסה ליורשיה יורשי כתובתה ואם ישאר לו ממנה זש"ק שיחיה ס' יום אחר פטירתם אזי לא יחזיר כלום אלא הוא יורש את הכל כדין תו"הק שהבעל יורש את אשתו ע"כ: ולמען דעת אי עיקר תקנה זו משכא ואזלא מכח תקנת טוליטולא הנזכרת בטור ר"סי זה או הוי תנאי בעלמא ולא תקנה ונ"מ לענין דינא, עמד בזה מוהרש"מ ז"ל בס' עבודת השם חא"הע סי' ג"ל ובדקע"ד ע"א כתב דתנאי ההשבון הנהוג בינינו קדים ואתי מתקנת טוליטולא אלא דנשתנו קצבות הימים לפי רוב הכדונייאות דתקנת טוליטולא היתה ל"י ושוב עשו ששים יום או תשעים עד שבזמנים האחרונים האריכו הזמן ק"ך יום וכתב כן משם מוהרש"ך בח"ג סי' מ"ח ומוהרח"ש בח"א סי' ן'. אך בדקע"ו ע"א כתב דמוה"רם ד"ב סי' ע"א דקדק מתוך תשו' מוהרי"בל בח"א סי' ע' דמנהגינו אינו מתקנת טוליטולא אלא תנאי בעלמא שמתנין איש ממקומו י"ש וע"ע למוהרח"ש בח"ג סי' ס"ה ה"ד היד"א בהג"הטו ס"ק ל"ח שכתב דאף שמנהגנו הוא לפי תקנת טוליטולא לא נמשכנו אחר כל הדברים של תקנת טוליטו' רק זו לבד שיחלוקו הבעל עם יורשי האשה ושאר הדברים ישארו על דין התלמוד וכו' י"ש. וע' בס' מים החיים חלק מי גבאים סי' ח' שהאריך בזה וכתב דבשלוניקי לאו מתקנת טוליטואל נגעו בה רק מפאת מנהג וע"פי יסוד זה כתב נפקותה גדולה לענין דינא ולא בא בפיו שום פוסק מהנ"ל לא לעזרתו ולא לעומתו וע' אביר יעקב סי' ל"ג דקס"ז גם הרב שמעון פסח ז"ל בתשו' כ"י כתב דאנן מפאת התנאי אנו חיים והביא כן משם מו"הר דוד איסטרוסא בתשו' מגן גבורים כי' ג' שכ"כ משם הרב"א ומוהרא"ש ומר ניהו כתב שכ"ן מתשו' מוהרשד"ם א"ה סי' רכ"ה ומוהרי"בל ח"א סי' ע' ולא זכר דברי מוהר"שך ומוהרח"ש ומוהר"ם ד"ב מרבני שלוניקי הנ"ל:
י"ג תקנת ההשבון באנדריאנופולי הוא מחמת תקנת טוליטולה משום עגמת נפש. ה' מים החיים שם ומוהרי"א גירון ז"ל חלק עליו והרב חזר לקיים דבריו שם בסי' ג' ועוד לו בסי' ד' ועתה בא לידי ס' אביר יעקב וראיתי כי באה תשובתו שם בסי' ג"ל ועוד לו שם בסי' ל' דקנ"ב. ומוהר"יח ז"ל בתשו' כי באה שם דקנ"ח ע"א פקפק בזה י"ש י"ד תקנת ההשבון בקושטא אם הוא מחמת תקנת טוליטולא. במחלוקת הוא שנוי. ע' בני אברהם א"הע סי' מ"ט. ולקמן אות ך':
ט"ו בע"הק ירושלם תוב"בא הוא ע"פי מנהג טוליטולא. ה' פרי האדמה בח"א דס"ה ע"ג. יד"א הג"הט סק"ב וכ"כ סרכין תלתא מוהרי"טא ומוהר"דפ ומוה"רי מיוחס בתשו' בס' ברכות מים דק"כא ואילך וכתב שם שכן הוא מנהג מצרים ואגפיה:
ט"ז סדר גביית ההשבון מחצית הכתובה לעיר שלוניקי הנה זה בא בס' בארות המים חא"הע סי' י"ג ובס' באר המים סי' פ"ד ידי דוד סי' ך': טו"ב אשה שהכניסה לבעלה בכתובתה מה שנוגע לה בחלק הבתים והחנוייות שהניח אביה והיא יורשת כפי חוקי הערכאות לא בדיננו ומתה בלתי זש"ק אם יורש הבעל המחצית כתבתי בתשו' חשון התר"סח דאם כשמתה אביה היתה בתולה דיש לה עישו"ן אף שלקחה ביותר זכה הבעל במחצית ואם לאו לא זכה עש"ב:
י"ח אם ההשבון יש לו דין חוב או פקדון ע' לה' באר המים סי' פ"ב שהביא מה שנחלקו הפוס' בדין זה והעלה דהיכא דאיתנהו החפצים והכלים בעינייהו יש לו דין פקדון והיכא דליתנהו בעינייהו יש לו דין חוב יעו"ש. וע"ע חק"ל אה"ע' ס' מ"ב ובתשו' כי באה בס' אביר יעקב סי' ל"א מדקנ"ה ואילך שחלק על ה' אביר יעקב שם בסי' ב' שראה וחדש דהשתא בכתובות שלנו הוא מדין חייוב לכ"ע כיון דאפילו נאבדו מנכסים מקבל עליו לשלם הו"ל כחוב בעלמא והאריך בזה יעו"ש צל הכסף ח"ב חא"הע סי' ל"ה, ומ"ש אני עני לעיל סי' ץ':
י"ט אם בהשבון יכולין היורשים לומר כלינו אנו נוטלים. ע' כנ"הג הג"הט סק"ך. יד"א סק"יד שבמחלוקת הוא שנוי ושם כתב משם ה' כר"ש סי' מ"ה שהמנהג בשלוניקי שכל אשר ימצא קיים משבח בית אביה שתקחם וע' באר המים סי' פ"ב דלא זכר תשו' הכ"רש, וע"ע יד"א שם סק"טו חק"ל א"הע סי' מ"ה לענין יוקרא וזולא:
ך כתוב בשטר הכתובה איך הכניסה לו במ"עוב סך כ"וך ובמטלטלין סך כוך אם מחזירם במעו"ב ע' כנ"הג הגה"טו ס"ק ע"ו, יד"א סק"ן זל"א ח"ב ע' כתובה. ובכתובות שלנו שכתוב בהן שבועה היה לי ויכוח בזה עם אחד מאוהבי מחכמי א"מ שלוניקי יע"א וכתוב בחלק התשו' בשנת הס"תר לפ"ק והעלתי דאף לדידן אם אין לו מעו"ב מחזיר מטלט כפי השומא עי"ש. כ"א מנהג שלוניקי בענין ההשבון בנדונייא וקונטאנטי אפי' כלו ונאבדו או שהוציאם ואפי' איתניסו אחריותן על הבעל. מש"אמ ח"ג חא"הע סי' ו'. וע' פרי האדמה ח"א דס"ה ע"ד על מנהג ירושלם. וע' חק"ל א"הע סי' מ"ג מ"ש וע' ז"לא ח"א דר"סט שכתב דמנהג דופניצה וסופיה הוא דאפי' כלו ונאבדו הבעל חייב לשלם עש"ה ובח"ג דק"כו:
ב"ך בענין מחצית העזבון שהמדודין הכתו' בכתו' נותנין להם דין מצוי ומחזיר הבעל החצי אף אם אכלן או נאבדו וטען הבעל שלא נתן לו אלא מחצית הכתוב בכתובה ומפני הכבוד נכתב יותר והיורש טוען שכבר נתחייב במה שכתוב בכתובה הדין עם היורש ומיהו ה"ד במקומות דנהיגי לכתב תנאי ההשבון בתוך הכתובה בשלוניקי וכיוצא אבל במקומות דלא כתבי התנאי תוך הכתובה רק נוהגים כן מכח התקנה כמנהג קושטא וכיוצא הדין עם הבעל מוהר"ם אשכנזי בס' אם הדרך הנד"מ חא"הע סי' ב' וע' בס' מטה לחם סי' כ"א על נדון כזה שהביא תשו' ה' ידיו של משה סי' ז' ודברי מוהרמ"א ז"ל שהיו אצלו בכ"י ועשה פשר דבר בנדונו עם שאינם כותבים התנאי בכתובה עי"ד:
כ"ג אשה שמתה בלתי זש"ק ואבי האשה נשאר חייב לחתנו סך מה בשטר קיים ועתה יורשי האשה תובעים מחצית הכתובה לגמרי והבעל חפץ לנכות הסך שחייב לו אבי האשה. פסק מוהר"א בן ארולייא ז"ל בתשו' כי באה בס' אביר יעקב סי' ל"ב דבעל האשה השלמה בעי כל מחצית ההשבון מן הבא בידו ולא מצי לגבות מה שנשאר חייב לו חמיו. והרב אביר יעקב שם בסי' ג"ל חלק עליו בכח ופסק דאינו חייב וכמו שעשו מעשה רבני שלוניקי הקודמים ה' ע"בי ומוהר"ח הכהן וסיעת מרחמוהי יעו"ש. וע' בס' מים החיים בחלק מי גבאים סי' א' כי באה שם ת' מוהר"א בן ארולייא בארש' רחבה ושם בסי' ג' חזר להחזיק דבריו הראשונים והציל עצמו מהשגות ה' אביר יעקב עליו אולם הרד"ק ז"ל בס' ידי דוד סי' כ"ד העלה להלכה דהבעל פטור וכדברי ה' אביר יעקב ז"ל וע' בס' ירים משה בזכרונו' לא"הע מע' הך' או"ג מה שרמז בזה:
כ"ד ס"א מור"ם בהגה תנאי השייור אינו אלא אם תמות האשה בחיי בעלה אבל לא אם תמות שומרת יבם ציין המציין טור. והבא"הג תמה דפשפ"ש ולא מצא בטור דבר זה ועל האמת דהן הנה דברי הר"ן בתשובה סי' נ"ד ורמזה ב"י לקמן סי' קס"ה שכתב לחלוק על השואל וז"ל אני איני מסכים לדעתך בזה וכו' דין בשייור אינו מתקנ"ח אלא תנאי ממון הוא שקבל ע"ע ואין לך להוסיף על תנאי כלל והרי הוא לא התנה אלא שאם תמות אשתו בחייו וכו' אבל בחיי היבם אין לנו ע"כ וכמ"ש הח"מ והב"ש דדברי מור"ם בהגה חוצבו מתשו' הר"ן וע' כנה"ג הג"הט סק"ז. יד"א לקמן סי' ק"ס הגה"ט סק"ג. זילא ח"הע דרצ"ב מכתב שלמה סי' צ"ג. סמיכה לחיים א"הע סי' ט'. יו"ד. המורם מהם דבמחלוקת הוא שנוי ויכול המוחזק לומר קי"ל, ושורש דבריהם מכח תשו' הרשב"א הובאה בב"י יו"ד סי' שע"ג דחולק על הר"ן להדייא שכתב בתו"ד וז"ל ואפי' אם כותבין בכתובה אי מיתת בלא בני תהדר כתובתה לבי נשא וכו' (שאז היבם אינו יורש) ע"כ מבואר דדעתו דהיבם חייב בתנאי השייור יעו"ש וכבר נאמרו איזה חילוקים לשום שלום בין הרשב"א והר"ן ולא עלו לרצון לפני איזה פוסקים ויען שאין כל ספרי הפוס' המצויינים בבעלי אסופות נמצאים תח"י לראות הדברים בשרשן וכל החילוקים הנאמרין בזה, מצאתי חובה לעצמי להעלות על ספר מה שעלה על דעתי המעט הוא בזה ולא אהיה כובש תחת שפתי כי אצלי הפעוט עפר מן האדמה היה נ"ל לומר דלא פליגי הר"ן והרשב"א דהר"ן קאי בכתובות שכותבין כנוסח הנהוג בשלוניקי ואגפיה שתנאי השייור הוא כך ע"הת שאם ח"ו תפטר הכלה הנ"ל לב"ע בחיי החתן הנ"ל ולא ישאר לו ממנה זרע שיחיה וכו' דתיבזת בחיי החתן הם מיותרות בכי הא הוא דקאמר הר"ן דהחייוב הוא על הבעל לא על היבם דהכי כתיב בגווה בחיי החתן הנ"ל משא"כ הרשב"א קאי על נוסח הכתוב סתם אי מיתת בלא בני תהדר כתובתיך לבי נשא דלא הוברר לא בחיים ולא במות וכיוצא בזה נהיגי למכתב באזמיר והתנו ביניהם שאם תפטר היא לב"ע ולא ישאר לו ממנה זרע שיחיה אחריה ל"י אזי חייב להשיב הבעל מחצית סיכום הנדונייא שהכניסה לו וכו' ואע"ג דכותבין ישיב הבעל מ"מ בתנאי שהוא המיתה בלא זרע לא הוזכר בחיי החתן כמנהגנו ובזה קאמר הרשב"א דגם היבם חייב גבכן עלו ובאו תשו' הר"ן עם ת' הרשב"א בקנה אחד ורעיין באחו"ה:
איברא שראיתי למוהר"ש גאון בסי' מ' שכתב דברים נראין כחותבין החילוק הנז' וז"ל לעולם לא משגחינן בתנאי שעשה הבעל משום שאותו תנאי כבר נתבטל שהבעל התנה שיחזיר מחצית סיכום הנדונייא אם ימות בחייו בלתי זש"ק אבל היבם לא התנה וכו' ומ"ש הרשב"א שהיבם הוי מחוייב להחזיר כמו הבעל אינו בעבור התנאי אלא שכ"כ משום המנהג שהמנהג בזמן הרשב"א היה שהיו כותבים אי מיתת בלא בני תהדר כתובתה לבי נשא או כותב שייור וא"כ הוא כמו שכל איש הלוקח אשה קונה אותה כפי מנהג מקומו כך היבמה לא הקנו לו מן השמים אלא כפי מנהג המקום ונ"מ שאם במקום שנוהגים לכתב בכתובה שיחזיר המחצית והבעל שינה מן המנהג שכתב שאם תמות בחייו יחזיר כל מה שהכניסה לו ואח"ך מתה היא בעודה שומרת יבם לא יחזיר היבם אלא כפי המנהג משום שאותו התנאי כבר נתבטל שהיא התנה אם ימות בחייו והא לא מתה בחייו אלא אדרבא הוא מת ונכנסו כל הנכסים וכו' ע"כ מ"מ הרואה יראה דרב המדחק בינינו דלפי דעתי בלשון התנאי גופיה יש לחלק בין כשכתב שאם תפטר בחיי הבעל כמנהגנו לכותב סתם כמנהג עיירות אחרות לא כן לדעת הרב עיקר החילוק הוא בין תנאי למנהג ומדברי מוהר"א מוטל אשר באו בתשו' ה' מוהרש"ג שם יתברר יותר החילוק שבינינו כאשר יראה המעין:
כ"ד הגם שהחילוק נראה נכון וברור הנני מבטל דעתי ביטול גמור נגד כל הראשונים שעמדו על זה ולא אחד בהם ש חלק כחילוק המ' ובפרט מרבני שלוניקי המצויינים בבעלי אשופות וישנם תחת ידי. הנה ראש המדברים הוא הקדוש מוהרשד"ם בא"הע סי' קל"ג וקכ"ח וקמ"ג שר וגדול בעירנו (שלוניקי) יע"א דן את הדין שאילו היה רואה הר"ן ת' הרשב"א היה מודה לו וגם שבזמנו היה הנוסח כשלנו וכמו שהעתיק מוהרש"ך בח"ב סי' קנ"ד ומהר"ש גאון שם ועד אחרן גדול אדוננו מו"הר מוהרא"ג בס' צל הכסף ח"א א"הע סי' י"ב עמד בזה באורך וברוחב והעלה דבמחלוקת הוא שנוי ואם יורשי האשה מוחזקים יכלו מימר קי"ל ונוטלין ההשבון י"ש הגם שנוסח עירנו הוא שאם תפטר בחיי החתן הנ"ל דלפי דברינו בנוסח זה פטור היבם הגם דיורשי האשה מוחזקים ש"מ דלא ס"ל לחלק בהכי ולא ידעתי למה דאי לו ברי לשון בחיי החתן הכתיב בכתובה למאי אתא:
שבתי וראה לה' סמיכה לחיים בדמ"ח שכתב משם מוהר"י באסאן בתשו' סי' ע"ב דנא כתב הר"ן דהין תנאי ההשבון ביבם אלא כשקבל על עצמו אם תמות בחייו דיש לומר בחייו ולא בחיי היבם אבל אם כותב בלשון אחר גם הר"ן יודה וכו' ומז"ה הגאון מוהרי"ח ז"ל לשם בסי' יוד דע"ב ע"ב כתב דמיהרי"ב ביטל דעתו מפני תשו' הרשד"ם דס"ל דפליגי יעו"ש שמח לבי ויגל דמצינו גדול ששמש בסברה זו שעלתה על דעתי ובטל דעתו משום כבודו דמוהרשד"ם כי רב הוא. ובכן צדק במאמרו מו"הר מוהרח"ג נשיא הארץ דהעלה דגם לפי הנוסח שלנו שכותבין בחיי החתן עכ"ז זוכים יורשי האשה אם הם מוחזקים וכנז' וע"ע לקמן סי' ק"ס מיש מזה:
כ"ה ס"ו ש"ע דבר שאינו מפורש בתקנה וכו' ודברי מור"ם שכל ספק שיש במקנה וכו' דאין מוציאן ירושת הבעל מהפקא ע' ב"ש סק"ד מ"ש משם מוהרח"ש דה"ד בספק תנאי אבל לא בתקנת ההשבון. וע' כנ"הג הג"הט כ"ק ל"ג ומ"ו והגב"י ס"ק נ"ב. יד"א ס"ק ל"ד והגהב"י ס"ק מ"ו ברכות מים דקכ"ג דברים חולקים אמוה'ראש ז"ל וע"ע לב מבין פ"ב מה' נחלות, חוקי חיים סי' ן'. וה' כפי אהרן ח"א סי' יו"ד דע"ז ע"ב כתב דמרן בש"הט אינו חולק אמוהרא"ש והביא שם משם איזה מרבני האחרונים שסמכו ע"ד מוהרא"ש וכתב שאף החולקים על מוהרא"ש לא נחלקו אלא על שהפריז על המדה להוציא מיד המוחזק אבל אם האב מוחזק פשיטא דמצי למימר קי"ל עי"ד וע' שערי רחמים ח"ב א"הע סי' כ"ה ובהסכמת הרב מוהר"י ז"ל שם: כ"ו לדידן דכתבינן בכתובה שנשבע החתן לקיים כל התנאים הנז' ובכלל הוא תנאי ההשבון. איך נדון בענין הבא לפנינו והוא שנוי במחלוקת והבעל מוחזק חי יכול לומר קי"ל או"ל דבזה נחלקו רבני האחרונים ע' מה שרמז בזה היד"א בהגהב"י סק"ז, וזהו גם לד דן דקי"ל להלכה דבמקום שבועה ל"א קי"ל וכמו שהארכתי במ"א עכ"ז בענין ההשבון יש מהפוס' דס"ל דגם במקום שבועה יכו"ל קי"ל מטעם דבכה"ג דאם הדין הוא שהוא של הבעל יש גזל ביד יורשי האשה חומר השבועה אינו מוציא מאיסור גזל וכמו שדבר בזה הר"הג משה איש האלקים בספרו משא"מ ח"א א"ה סי' ל"ב אך אחריו בא חכם הר"הג חק"ל ז"ל ובא"הע סי' מ"ג חלק עליו בכח ודחה ראייותיו, והגם שקשה על עיקר הדין דאיך נדיח חזקת ממון מכח חומר השבועה עכ"ז זו הלכה העלה דבכל מחלו' הפוס' שיש בהשבון ויש שבועה אזלינן חומרא.
ויעו' בתשו' מוהרד"פ ז"ל שבאה בס' ברכות מ"ס דקכ"ה גם ה חוקי חיים בסי' ך' אחר שהביא משם מוהר"י ענתיבי שרצה לפטר להחתן עם שיש שבועה בדבר מטעמים אחרים מני"ר דרך קסתו' לדחות פסק דינו והעלה דיש להחמיר מכח השבו' יש"ב. האמנם אנן בדידן חזינן לשני צנתרות הזהב רבני האחרונים מרבני שלוניקו ה"ה מוהר"ש גאטינייו בתשו' צל הכסף ח"ב סי' ל' וה' עבודת השם בא"הע סי' ל"ב ול"ג שהעלו דכל שהריעותא נולדה אח"ך יכול הבעל לומר קי"ל לכ"ע וה' ע"הש שם הביא משמיה דה' אביר יעקב בסי' ג"ל שעמד על כל זה והעלה דיכול המוחזק לומר קי"ל י"ש. גם הרב שמעון פסח ז"ל בתשו' כ"י האריך הרחיב בזה והעלה כן מהטעמים הנ"ל: , כ"ז ס"ח ש"ע אם נתנה האשה לבעלה או לאחר וכו' ע' כנה"ג ויד"א הגהב"י ס"ק א' וס"ק מ"ו. בני אברהם סי' מ"ט, צל הכסף ח"ב בתשו' מהרש"ג סי' ל"ג. מכתה שלמה בליקוטין סי' ל"ד דקכ'ה:
כ"ח אשה שחלתה חולי ארוך וקצו בחייהם זה בזה ורצו להפרד לא ע"י גירושין ורצונם שלא יהיה ערעור לא בחייהם ולא במותם התיקון לזה שיקרעו כתובתם הראשונה ויכתב לה רק כתובת אלמנה וכו' גו"ר חא"הע כ"ד סי' ב"ך. ותהי בה מר בריה דה' שבט בנימין בסי' רצ"ח דאיך תוכל היא להזינן ליורשים ושם בסי' ש"ה הגיע לישוב י"ש וכתב שם דה"ד באתרא דלא כתבי בכתובה שאם תתן ותמחל שלא יועיל אבל באתרא דכתבי בשטרא (וכמ"ש לקמן באות ל') שכל שטר שיצא מתחת האשה שיהיה כחרש הנשבר ל"מ ולא מידי:
כ"ט שם בהגה ויש לילך בזה אחר לשון התקנה. לפי' מה שאנו מתנין שאם חמות האשה קודם בעלה בלי בנים שתחזר מהנדונייא ליורשי אביה אין רשות לאשה ולא לבעל למכר הנכסים שהכניסה ויכולים היורשים לעכב פן תמות בלי בנים. ריא"ז ה"ד הכנה"ג לעיל בסי' ץ' הג"הטו ס"ק נ"ט וכתב עליו הרב וז"ל נער הייתי גם זקנתי וכל ימי גדלתי בין החכמים ולא ראיתי לאב או ליורש שמיחו באשה שאין לה בנים או בבעלה שלא ימכרו נכסי נדונייתה. והיד"א בס"ק נ"ח שם הביא משם הרשב"ץ בח"ג סי' ע"ב שכתב להיפך ושהת"ח בסי' ע"ט כתב. שאין דברי ריא"ז מוסכמים, ומוהרש"ג בתשו' צל הכסף ח"ב סי' ל"ו הביא ראיה מדברי ריא"ז למאי דקאי מר ולא זכר דברי הת"ח הנ"ז וע' ידי דוד סי' ג"ן שנשאל הרב על ר' ואשתו שחפצים לילך לארץ אחרת ויורשי האשה מעכבין שתניח מנכסיו שיעור העזבון שאם חמות האשה לגבות מהן ופסיק ותרי דאינן יכולין לעכב י"ש: ל הסכמת שלוניקי שלא יועיל מחילתה אם לא שיהיה כתו"ח בו א' מהחכמים שבעיר ושיבאר שם טעה ואמתלא למה נעשה הכתב ההודאה ההוא וכמש"ל בסי' ס"ו בביאור הכתובה אות מ"ו ואם יהיה האופן דהאשה חשבה דבהיותה אח"ך זקוקה ליבם לא יהיה לה מזונות ולכן באו אל עמק שוה עם בעלה בעודו בחיים שאם תשאר זקוקה ליבם שתהיה ניזונית מנכסיו כל ימי חייה ובעד טובת הנאה הלזו יעשו ביד שטר פיטור לבעלה שלא יתחייב בהחזרת ההשבון לא מהני כלום אמתלא זאת אף אם יהיה חתום בו א' מהחכמים הרשומים. ה' שבט בנימן בסי' רל"ח:
ל"א ס"ט פ"ע הכותב לאשתי בשעת נישואין וכו'. וסיו"ד הבא אחריו ע' מה שפלפל בזה מוהר"י פאראלגי ז"ל בתשו' הנד"מ סי' צ"ה:
ל"ב סי"ח ש"ע אלמנה וכו' אינה חייבת בקבורת בעלה ודברי מוהר"ם בזה ע' כנה"ג הגהב"י מס"ק כ"ו ואלך יד"א מס"ק כ"ח ואילך. הון יוסף סי' ל' וע' לה' חסד לאברהם חא"הע סי' ב' שהאריך הרחיב בכל חלק וחלק מענין זה ועמד ע"ד של ראשונים עלי בא"ר בא'ר רחוב'ות והעלה כל פרט ופרט לענין דינא כמדתו הטובה יעוש"ב ובס' שער אשר א"הע סי' ל"ב דצ"ז ע"ג ד"ה ומה ובסי' ל"ג דצ"ח ע"א:
ל"ג סי"ט שיע ומתנה שאם תמות תחתיו בלי זש"ק וכו'. מה נקרא זש"ק ע' תשו' הרשב"א סי' תתקע"ו שהביא הרב"י והיא בתשו' הרמב"ן סי' יו"ד. כנ"הג הגהב"י': ס"ק נ"ג נ"ד, יד"א ס"ק מ"ח, חוקי חיים סי' ד': ל"ד סי"ט מו"רם בהגה בזמן שהנכסים חוזרין מכח התקנה י"א שחוזרין לנותני הנדונייא. ע' ח"מ וב"ש וע' כנ"הג ס"ק ס"ה וי"דא הג"הבי ס"ק נ"ט.
וע' למוהר"שג ז"ל בתשו' כי באה בס' צל הכסף ח"ב חא"הע הי' ל"א שנשאל על נדון שנתברר באמ"וץ שהכתובה נתנה להכלה אדם אחר אך בכתובה נכתב להחזיר ליורשיה ואחר שעמד ע"ד כל הפוס' ועל החילוקים שנאמרו דה"ד במקום שאין כותבין בפי' שתחזר ליורשיה אבל במקום שכותבין בפירוש לא נאמר זה ובכולהו אשכח מחלוקת העלה דאם אין שום א' מהם מוחזק יותר טוב שיתפשרו ביניהם ושתהיה הפשרה יותר קרובה ליורשים ושכן עשו מעשה בבד"הץ כמה פעמים יש"ב. וע"ע ראש משביר ח"ב סי' א' ובו' נשמת חיים א"הע סי' ה' שכתבו על כיו"ב בנדון שנכתבה הכתובה בנוסח דהנעלת ליה מבית אביה והב' אחים טוענים שמשלהם נתנו ומ"ש בכתו' הוא ט"ס והם מוחזקים וזיכו הרבנים הנז' להאחים אע"ג דעבר זמן ולא ערערו בשעת כתיבה י"ש. וע"ע שבט בנימן אות מ"ז:
ל"ה ראובן השכיר בתו לש' לשרתו ע"מ שאם תמות יטפל בצרכי קבורה כמשפט הבנות ואם תחיה ישיא איתה מכיסו והשיאה ומתה בתוך שנתה והמנהג שחוזרת כל הנדונייא לאביה. בנד"ז פטור הבעל מלהחזיר כיון דאין כאן משום ותם לריק וכו' דלאו כח אביה הוא והיא זכתה מחמת השירות ודידה הוא כיון דלא היתה סמוכה על שלחנו ואין הבעל מחזיר כלום. משכנות הרועים מע' הש' אות ק"ז. ונראה פשוט דה"ד היכא שאין כתוב התנאי בכתובה אבל לפי מנהגנו שאנו כותבין שאם תמות בלי זש"ק נתחייב הבעל להחזיר מחצית סכום הכתובה ליורשיה ממשפחת בית אביה ודאי דחייב הבעל להחזיר עמ"ש באות הקודם ולקמן באות ט"ל:
ל"ו בכתובה שכתוב בה דהנעלת ליה מבית אמה ומתה האם ואחיך מתה הבת אם ההשבון תחזר ליורשי האם או ליורשי הבת או לא יחזיר הבעל כלום, ע' יד"א ס"ק ס"ט דנסתפק בזה מוהריב"ל ושנחלקו הפוס' בזה וע' מקור ישראל אה"ע סי' ט"ז חק"ל א"הע סי' מ"ר וע' תפארת אדם חא"הע סי' ט' באלמנה שנשאת פ"ב היה לה בת ונכתב ההשבון על שם הבת ומתה הבת קודם האם בלי זש"ק מי זוכה בהשבון זה אחר שהבת כבר מתה והעלה דבכגו"ד אין ליורשי הבת שום זכות ואין להסתפק רק אם זוכה הבעל או ממשפחת בית אביה יעו"ש.ל"ז אשה שנתאלמנה מבעלה השני בלתי זש"ק ממנו ויש לו בנים מבעלה הא' וגם יש לה אחים מאביה ההשבון הוא ליורשיה דהיינו בניה. זכרנו לחיים ח"א דק"ס ע"א ובהשמטות דקע"ט ע"ב:
ל"ח ראובן שפרנס עניה והשיאה ואח"ך גרשה בעלה ופרע לה סך כתובתה אין לאותו שפרנסה שום דבר שכבר זכתה היא בכתובתה ואם תנשא לאחר ותמות ורשים יורשים כתובתה. יד"א הגהט"ו ס"ק ס"ו משם הג"ור. והראב"ד זל (בע"ס תפארת אדם) בתשו' כ"י כתב דמדברי הכר"ש בסי' מ"ח נראה דסובר דזכות הנותן במקומו עומד ובא רעהו ה' מוהרש"ג בתשו' צל הכסף ח"ב סי' ל"ג והאריך בזה ואחר שהרבה רעים ואהובים לס' הגור כתב דאין מדברי הכר"ש שום הוכחה להיפך יעו"ש ובס' ירים משה בזכרונותיו מע' השבון או"א דנ"ב ע"ג:
ל"ט שם בהגה אבל כשהן עצמן מכניסין הנדונייא לא תקנו ע' מטה לחם הנד"מ סי' כ"א שכתב דבקושטא רבתי המנהג להגבות ההשבון אפי' היכא דכתוב בכתובה ודא נדונייא דהנעלת ליה מדילה יעו"ש. אך עיקר הדין אינו מוסכם ע' כנ"הג הג"הט סק"ו. יד"א הגהב"י סק"ך ול"ו, משנת ר"א ח"ב סי' י"ד שערי רחמים ור"סי יו"ד ור"סי י"ג חיים ושלום ח"ב סי' כ"ד ולעיל אות ל"ה:
מ כשהחתן הכניס לכלתו משלו אינו חייב להחזיר המחצית ה' חיים ושלום שם:
מ"א שם בהגה אבל אם אין כאן זש"ק אין חילוק בין נהרגו למתו. ע' להרב הלבוש דהחילוק לפי דעתו אינו בין היכא דהוי מצד התקנה להיכא דהוי מצד התנאי רק עיקר החילוק' הוא בין היכא דהתנאי או התקנה היתה לזמן קצר להיכא דהיתה לזמן ארוך ודבריו תמוהים ע' עבודת השם א"הע סי' ל"ב:
מ"ב הדעת נוטה שלא תקנו אלא במתה מיתה טבעית או אפי' נהרגה מאחרים אבל לא באבדה עצמה לדעת הפ"ת סק"ה משם ס' תשובה מאהבה ע"ש. ובמעשה שהיה שנטבעו בים י"ד נפשות ובכלל אשה חחת והבעל רצה לפטר עצמו מן ההשבון באמרו דבמקרה כזה שאינה מיתה טבעית אין בו חייוב השבון ועמדה ונסע"ת שאלה זו לפני מי שגדול ה' עבודת השם בסי' ל"ב והאריך לזכותו לבעל מטעם קי"ל ואף דאיכא בכתובה שבועה ורבים מהפוס' ס"ל דבס' שבועה ל"א קי"ל ירד להצילו גם מזה יעו"ש. ועוד לו שם בסי' ג"ל על כיוצא בזה באשה שנהרגה במקרה ע"י בחינת קנה השריפה ולא הניחה זש"ק ומר קפטר את הבעל מההשבון יעוש"ב ושוב ראיתי לה' שמעון פסח ז"ל בתשו' כ"י דאיהו הוה מארי דעובדא שעליו נשאל ה' ע"הש בסי' ל"ב וגם מני"ר האריך הרחיב בזה רח"ב רח"ב ע"כ פרט ופרט והעלה דפטור לגמרי ואף אם יש בדבר מחלוקת יכו"ל קי"ל ואף לדידן דכתבינן בכתובות שבועה, ובהסכמה עלה אתו עמו מו"הר הגאון מהרא"ק ז"ל כמ"ש שם באורך וע' לעיל אות כ"ו:
מ"ג שם בהגה אבל אם המירו דתם לע"ז א"ץ להחזיר ויש להתיישב בדבר. יסוד הדין הוא מפ"וכ סי' רס"ז שנסתפק בזה ולכן כתב מור"ם דיש להתיישב וכמ"ש הח"מ וב"ש ושם אתה רואה דנדון מוהר"אי היה בהתנה בפי' שאם תמות תחזיר הנדן ליורשיה ובצד זה פטרו דאאונסא כי האי לא התנה אלא דמצד התקנה נסתפק ובכן אם יבא מעשה לפנינו נראה דאין מוציאין מן הבעל מספק, אבל ראיתי להרדב"ז בחדשות ח"א סי' תקצ"ז שנשאל על ר' שנשא אשה כמנהג דמשק שאם תמות בלתי זש"ק שיירשו יורשיה חצי כתו' והמירה האשה ומתה בהמרתה ויורשיה באים לחלק והבעל אומר דכיון שהמירה הוא רוצה לחזר לדין תורה שהבעל יורש את אשתו והשיב דהדין עם יורשי האשה דכל תנאי שבממון קיים ולא בשביל המרתה הפסידו יורשיה את זכותם י"ש ולא עלה על דל שפתיו דברי מוהרא"י בפסקיו הנ"ל וצ"י וע' עבודת השם שם:
מ"ד אין חילוק בזה בין היכא דכתוב בכתובה לשון אם תמות האשה בלי זש"ק להיכא דכתוב אם תפטר או תעדר ה' עבודת השם שם ודלא כהרב תשובה מאהבה שרצה לחלק בזה: