אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו
אה"ע · סימן ק
א ס"א ש"ע מדינא דגמרא וכו'. אם יש מעות בעין והיורשים רוצים לסלקה במטלטלין והיא תובעת מעות, במחלוקת הוא שנוי אם יכולים ע' כנה"ג הג"הט ס"קג יד"א סק"ד פתחי תשובה סק"ב. והיכא דלית להו זוזי אע"ג שכתוב בכתובה במעות בעין אם מחוייבים למכר מטלטלים ולהביא מעות נ"ז במחלו' שנו חכמים וכמבואר שם ובס' זל"א ח"ב דרפ"ג וכתב ה' עבודת השם א"הע סי' כ"ד דכפי מ"ש העדו"בי סו"סי מ"ו דבכתובות שלנו דנהגינן למכתב וקבלם החתן כמלוה ורשו וכו' הרי חזר חוב הכתו' כשאר חוב דעלמא כי בעבור טעם זה הרשב"ץ בפי' הכתובה נתן כמה כחות לחוב הכתובות לכמה דינים הנאמרין בש"ס להקל דהשתא בתנאי זה חזר להיות הדין כשאר שט"ח דעלמא, לפ"ז הגם דלית ליורשים מעו"ב רק מטלט' חייבים היורשים למטרח ולמזבן לפי ס' ר' ישעיה כי הביאו ה' בית אברהם בח"המ סי' ק"א ועשה לה סמוכות. אך עיקר ס' ר' ישעיה היא יחידאה וגם מדברי הפמ"א ח"א סי' ץ' ומוהרימ"ט ח"הע סי' ב' מבואר דהגם דכתבינן הכי עכ"ז המחלוקת בדוכתיה קאי ואף לס' ה' עדו"בי דיינו לחייב להבעל חוב ליורשיו היכא דאית להו זוזי אבל למטרח ולמזבן אף הרב יודה דאינו נכנס בכלל חייוב זה יש"ב וכמ"ש על עיקר דברי ה' עדו"בי ז"ל. וע' מכתם לדוד א"הע סי' ו' דקנ"ד ע"ג דנסתייע לנ"ד מתשו' העדו"בי הנ"ל. גם רב אחד ז"ל בתשו' הובאה שם בא"הע סי' י"ג דקס'ו סמך ראשו ורובו אדברי ה' עדו"בי הנ"ל: ב שם ועכשיו נוהגים לכתב בכל הכתו' וכו' מטלטלי אגב מקרקעי. ע' לעיל סי' ס"ו בביאור הכתובה מ"ש שם:
ג בס"ב בהגה י"א דאם מת יעקב בחיי ראובן וכו' הין אלמנת ר' גובה כתובתה וכו' ע' מה שפלפל בזה הרב מוהר"י פאראגי ז"ל בתשו' הנד"מ סי' ס"א ומוקים לה דאפי' לא תפסה האלמנה יעו"ש וע' מה שרמזתי בזה לעיל בסי' ץ' אות ח':
ד אשה אלמנה שנתפשרה עם יורשי בעלה על כתיבתה שלקחה מנכסיו סך מה והסך הנשאר ויתרה רק שהתנתה שעזבון בעלה יהיה מונח במקום בטוח למזונותיה ואין רשות ליורשים לשלט בהם יד כל ימי חייה רק לאחר מיתתה מקרו מוחזק אף לדברי מוהר"ם. ה' מוהר"י פאראגי בתשו' שם:
ה שם ש"ע ומלוה שחייבים לבעל הוי מוחזק וגובה ממנה ע' כנה"ג הג"הטו סקי"א דכיון דמידי מחלו' לא פלטינן אם היורשים מוחזקים יכולים לומר קי"ל וע' יד"א סק"טו וה' בני אברהם א"הע סי' מ"ה עמד ע"ד הכנה"ג והעלה דלענין דינא אינה נגבית ממלוה אם אינה מוחזקת וע' פ"ת סק"ט שהביא משם ה' נו"בי דבזמנינו שעיקר מו"מ הוא בחובות גובה בהם מדינא. וה' באר מים חיים ח"א א"הע סי' טו"ב כתב דהאידנא דכתבינן בכתובה ובשט"ח ושעבוד מאנמ"ק דקנאי ודאקנה חזר דין המטלטלים כדין הקרקע ובזה סמכי' האידנא להגבות בין לאשה בכתובתה ובין לבע"ח ממלוה שהניח הבעל אף שלא יהיו מוחזקין ואין פוצה פה ומצפצף יעו"ש: שם בהגה וכל זה לא מיירי אלא בעיקר כתובה ותוס' אבל נדונייא ושאר נצ"ב דינן כשאר חיב. ע' כנ"הג הג"הט סק"י דלכל מילי צריכה שתהא האשה מוחזקת ואפי' לאחר התקנה אבל אם אינה מוחזקת לא גבייא מרומה שכל הפרטים האלה הנם שנויים במחלוקת וע"ע לו בהגה"בי סק"ב. יד"א הג"הטו סקי"ב. בני אברהם א"הע סי' מ"ה וע' בס' מכתם לדוד א"הע סי' י"ג י"ד ט"ו שהאריכו שלשת הגבורים בענין זה ואסיקו לענין דינא דצריך שתהא מוחזקת וע' במה שרמזתי לעיל אות א':
ז תפיסה זו אפי' דהוייא לאחר מיתה דהוייא תפיסה לאחר שנולד הספק מהנייא. כן הסכימו שלשת הרועים הנז' בתשו' מכת"ל שם רק דלמאי דקיימי אינהו חלק עליהם הרב המחבר וכתב דלא הוייא תפיסה מטעם אחר יעו"ש:
ח ס"ה ש"ע אם כתב בכתובתה וכו' אינה גובה אלא בפחות שבמטבעות. ע' כנ"הג הגה"בי ס"ק ב"ך. יד"א סק"ו מ"ש משם מוהרי"מט דעכשיו דכתבינן בכתובות להתפרעא מכל שפר ארג נכסין וכו' דגובה מן המובחר שבמטבעות ע"ע וע"מש אני הדל לעיל בסי' ס"ו בביאור הכתובה אות י"ט:
ט אם לא נכתב בכתובה תנאי זה דלהתפרעא וכו' אע"ג דנהיגי למכתב כנכתב דמי וכמ"ש בח"המ סי' ע"א לענין נאמנות לדעת איזה פוסקים דע"כ ל"א הכי אלא בדבר דכשנכתב מהני לכ"ע אבל בדבר שאפי' אם נכתב הוא שנוי במחלוקת אי מהני בהא ודאי ל"א כל שלא נכתב כנכתב דמי. עבודת השם בא"הע סי' כ"ד דליקט ע"א וע"מש אני הדל לעיל בסי' ס"ו בביאור הכתובה אות מ"ב:
י שם ואם פירש בכתובתה וכו' גובה כמ"ש בכתובה. היכא דהנישואין היו במקום שנוהגים שלעולם גובה האשה התוספת אך הבעל היה ממקום שנוהגים שכשהניח זש"ק אינו גובה תוספת ומת מקום הזה ע' כנ"הג הג"הט ס"ק כ"ג וכ"ד. יד"א סק"ל מ"ש משם הפוס' דגובה כתובתה שלם עם התוספת וע' שער אשר א"הע סי' ל"ב שכ"כ ומה שפלפל בזה בקצר אמיץ ושם בסי' ל"ג הסכמת מוהר"ר ב"ח ע"ז:
י"א נשא במקום שנוהגים דכת"י הרי הוא כשטר גמור ולא היו העדים חתו' בכתו' אינו נאמן לומר פרעתי כ"הג ס"ק כ"ה בשם מוהר"שך ח"ג סי' מ"א וע' משנה למלך פי"א מה' מלוה ולוה ה"ז שהצ"ע דבריו:
י"ב שם בהגה ובמקום שמוסיפום שליש יש לו דין נצ"ב ולא דין תוספת. עיין ב"י שחלק על מוהרי"קו. וע' כנ"הג הגה"בי ס"ק מ"ה. יד"א סק"ל ולקמן בסי' ק"ב הג"הט סק"יט מכתם לדוד חא"הע סי' ו' דק"נד שבט בנימן סי' רצ"ב ומה שישחו ונתנו בזה שני המאורות ה' מתתיה צורמהני והנז"ריף ז"ל בס' שערי רחמים ח"ב א"הע סי' ל"ב ומ"של אני הדל בבי' ס"ו בביאור הכתובה אות י"א:
י"ג אפילו לדעת מוה"ריקו דס"ל דתוספת דינו כנדונייא היינו לענין שלא תפסיד התוספת היכא דיוצאת בלי כתובה אבל לענין שתפרע במעות גם הרב יודה שאין דינו כדין הנדונייא ודלא כדמשמע מדברי הרש"בץ. עבודת השם שם דק"לח משם הפ"מא ח"א סי' ץ' וע"ש מה שהאריך וסיים וכתב דהמנהג פשוט ודייני הכי דינא בתר ב"ד ע"ד וכ"כ הפ"ת בסק"ב במאמר מוסגר: י"ד ס"ו ש"ע אלמנה אם אין שטר כתו' יוצא מתח"י אינה גובה אפי' עיקר כתובתה. ע' כנ"הג לעיל סי' ס"ו הג"הט סק"ך וסי' זה סק"לג. יד"א לעיל שם ס"ק כ"ב וסי' זה ס"ק מ"ג ונ"ב שכתבו דמידי פלוגתא לא נפקא והמ"עה ואם היורשין מוחזקין אפי' נדונייתא לא גבייא. וע' זל"א דר"כה ע"א. תפארת אדם א"הע סי' ג' ואם יהיה האופן שב"ד ניעו והגבו לה הכתובה שנאבדה במקום דהיא לא היתה מוחזקת כ' הי"דא לעיל סי' ס"ו סק"כד ובסי' זה סק"מד משם ה' מוהר"שג שה"ד הרב"ד בסי' ס"ו דמה שעשה עשוי ואפי' הגבו לה קרקע. ומו"הר מוה"וימ בס' באר המים קא"הע סי' ע"ט או"ד הביא ראיה לדברי מוהר"שג מהירוש' דאייתי הר"יף שלהי פ' הכונס.
ובא רעהו הר"דק בס' ידי דוד סי' י"ט ודחאו בב' ידים י"ש וע' ת' הרד"בז כי הובאה בתשו' מוה"רי באסאן סי' ע"ו דמ"ה ורמזה ה' ראש משביר בא"הע סי' כ"ו דס"א ע"ג דכתב בהדייא דגביית ב"ד הוייא גבייה בטעות י"ש. ובס' מעשה איש חא"הע סי' י"ז דע"א ע"ב שכתב דאיכא עוד ועוד כמה פוס' דס"לה ותמה על הב"ש בסי' ק"ה סק"ח דפשיט"ל בהיפך: ט"ו שם בהגה אבל לא נהגו במדינות אלו לגבות בלא כתובה. ע' לה"חמ סק"לב שכתב שיש לדון בזה ע"פ ראות עיני הדיין כי באמת בז"הז לא שכיח לפרוע הכתובה או למחל בלי ידיעת ב"ד וכתב ה' ידי דוד שם סי' י"ט דע"פז נהגו בשלוניקי לגבות הכתובה בשבועה א"עג שנאבדה והביא שם דוכרן סהדותא מרבנן קשישאי דעבדי הכי מזמן הר"הג מוה"ריד ואילך ושכן מנהג קושטא מש"אכ מנהג אזמיר יעו"ש וע' שבט בנימן סי' קצ"ט ורי"ד ובס' ירים משה בזכרונותיו דנ"ג ע"ג או"ד כתב גם משם ה' בא"המ בסי' מ"ט והתפ"א בסי' ג' שכתבו דהמנהג בשלוניקי לגבות ודוקא בחייה עי"ש ואגב שיטפיה כתב כן משם ה' בא"המ והרואה יראה דשם לא דבר הרב בזה:
ט"ז סי"ד ש"ע ואם כתב לה ואוסיפית לך כ"וך על הראשונה וכו'. נוסח תוס' שמוסיף לאשתו אחר הנישואין שיהיה עולה לפו"ד ע' נח"ש ח"א כי' ט"ז ב' נוסחאות והנוסח הב' שהוא העיקר לפי דעת הרב היינו בק"ס ומעכשיו וקנין אגב ד"א קרקע וק"ס לבסוף ומוהר"חפ ז"ל בס' שבט בנימן סי' רצ"ו כתב עליו דא"ץ לכל זה ואחר שנ"ון על הענין כתב דאם הזכיר הראשונם וכתב לה ועכשיו חפצתי להוסיף לה כ"וך ולא כתב לה שום קנין בדיעבד זכתה האשה וחייבין היורשין לפרוע לה כתובתה אך לכתחי' צריך לכתב בלשון חייוב שנתחייב הבעל בח"נוש כתק"זל בכל תוקף והוסיף לה מעכשיו סך כ"וך יתר על סיכום כתובתה שכתב לה בעת הנישואין שהם סך כ"וך ועם התוס' דעכשיו עולה הכל סך והעלה הכל על עצמו וכו' וקנינא מיניה ודי בזה. דע"כ לא נחלקו אי מטבע נקנה בחליפין בלתי הקנאת דח"ק רק כשהמטבעות מונחין בעין במקום מי חד ורוצה להקנותה לאחר כמות שהן בזה אמרו אין מטבע נ"בח ברם במי שמתחייב עצמו לחברו בסך כ"וך לא שייך בזה קנין אג"ק דעל הרוב מתחייבים כאלו אין להם מע"ב ודעתם הוא שירויחו וימכרו ויפרעו ובמתחייב לחברו ק' כ"ע מודו דבחייוב וק"ס סגי ולא בעי קנין אג"ק ודי בק"ס ובעבור זה תמה' יקרא על מוה"ר איוב בתשו' כי באה בס' תומת ישרים סי' קע"ב דבמעשה שבא לידו בתוס' כתיבה דלאחר נישואין דא"עפ שהיה כתוב בו שעבוד וחייוב וק"ס וע"כז פסק שלא קנתה האשה בתוספת ההוא מטעם שחין מטבע נ"בח ומדלא פי' לא בשאלה ולא בתשו' שנדונו היה שהבעל כתב לאשתו הני נותן לך כ"וך מוכרע שהיה בו לשון חייוב ולא ירד לחלק בין נותן למתחייב מפני שלא היה החייוב דנ"ד כמי שאומר חייב אני לך ורב תהי בה דהא ליתא דבלשון חייוב אע"פ שלא כתב חייב אני לך ק' אלא לשון חייוב סתם חל החייוב ודלא כמוה"רי איוב ז"ל דיחיד הוא בסברא זו א"ד ז"ל (העתקתי רוב לשונו בעבור כי הספר בא לידי בתו' שאלה) ואנא דאמרי דמאי דנקיט הרב להלכתא פסיקתא דבכותב שנתחייב פ' לפ' סך כ"וך זזהובים דלכ"ע מהני דמטבע נקנה בלשון חייוב לכ"ע ושסברת מוהר"י איוב יחידאה היא לשירי לן מר דאיכא חד מקאמייא הוא הגאון מוה"רי אב"מ ז"ל בכמה מתשו' דסובר בפירוש דאין מטבע נקנה בלשון חייוב. וכבר זה למעלה מך' שנה אנכי עשית: אר"ש רחבה בענין זה ומצאת כי תדרשנו בחידו' לח"מ סי' ג"ר (מוצל מאש תל"ית) דשם עמדתי על כותב בשטר בז"הל בפ"ע הח"מ נתחייב פ' לתת לפ' סך כ"וך זהובים לזמן פ' וכתוב בו קנין דע"כז מידי פלוגתא ל"ן דמוהר"י אבן מיגאש בתשו' סי' ק"ה וקנ"ג סובר דאין מטבע נקנה בלשון חייוב והגם דה' מט"ש בסי' ס' סק"ל כתב דלא מצא עזר לס' מוה"רי אב"מ הנה ה' חק"ל במ"ב ס' ג' דק"ע ע"ג כתב שכן דעת הרי"ף בתשו' הביאו הטור בסי' ס' לפי דעת הטור ושפיר מצי המוח' לומר קי"ל ויעו' משנת ר"א ח"ב בזכרונותיו מע' החית אות י"ד ובתשו' ח"המ סי' ג' ד"ג בשגם ה' פני יצחק נר"ו בח"א סי' י"ט דלק"ט כתב על תשו' התו"י הנז' דקאי בשיטת הר"י אב"מ גם מ"מ בס' צל הכסף ח"א סו"סי ל"ו אזיל בשיטת הח"קל דשפיר מצי המוח' לומר קי"ל והרחבתי הדבר בזה שם ומאחר עלות דהגאונים הר"יף ור"י אב"מ קיימי בשיטת ה' תו"י צדק הרב לומר דלא זכתה האלמנה וצדק הרב נחלק טבעה בנוסחו דהצריך אגב דא"ק ובר מן דין לית תקנה רק כשיכתב בלשון חייב אני מנה בשטר או שיכתב בכתובה להדייא שקבל הבעל על עצמו בפי' ס' הפוס' דס"ל דמטבע נקנה בלשון חייוב וק"ל: