אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו
אה"ע · סימן צט
א ס"ב בהגה ודוקא שעשאן לה הבעל אבל אחרים שנתנו לה תכשיטין בשעת נישואין למתנה גמו' נתכונו ע' כנ"הג וי"דא מה שאספו בזה. וע' בס' הון יוסף סי' ל' פלפול עצום בדברי הפוס' המדברים כזה וכמה אר'כן הוא בדברי הרש"דם סי' ס"ג וה' מים רבים סי' נ"ח והעלה דלפום דינא מתנות שנתן החתן או קרובו להכלה המחזיק בהם זכה בהם לבד היכא דאיכא מנהג יעוש"ב. וע' בס' באר המים סי' פ"ד וידי דוד סי' ך' שכתבו מנהג שלוניקי בזה ואח"ך כתבו דקרוב לזמנם הונהג דכל המתנות שנותנים בין להחתן בין להכלה שמחלקים ביניהם שהניתנים מצד קרובי הכלה הם להכלה והניתנים מצד החתן הן להחתן רק אם הם דברים ראויים לתשמיש הבית יעו"ש וכן הוא מנהג לחרסו כמ"ש ה' אשדות הפסגה סי' ט'. ומנהג סופיאה ואגפיה שהכל לבעל כמ"ש הז"לא דר"פד ע"א ובמקום שאין המנהג ברור שבקינן ליה אדיניה דהיינו מה שנותנים לחתן אף מצד הכלה הוא שלו ומה שנותנים לכלה אפי' קרובי החתן הוא שלה וכמנהג שלוניקי הקדום כ"כ מו"הר בשער אשר א"הע סי' ל"ב דצ"ז ע"א והסכים עמו ה' מוהר"ר ב"ח שם סי' ל"ג:
ב מתנות שנותנים מצד קרובי הכלה שאנו נוהגים ליתנם לכלה כמ"ש אם יתברר הדבר שהגיעו ליד בעלה רק שנתנם הבעל לריוח היום או שהיה צ"ון בהם ואוכל פירותיו פשיטא ודאי דהגם דהשתא ליתנהו בעין דחייבים היורשים ליתן לאלמנה שיעור הסך ההוא לא שייך בזה לא טענת אבדה ולא טענת מחילה. שער אשר סי' ל"ה: