אור ברסלב
אבני האפוד על אהע אה"ע › סימן פב

אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו

אה"ע · סימן פב

סימן פ

א ס"ה ש"ע בד"א שלא הניקה אותו עד שהכירה אבל אם הכירה ואינו רוצה להניק מאחרת וכו' התיבות הללו אשר באו בכתיבה דקה והנם דברי מור"ם אינם לחלוק כי אם לפרש דפירוש מכירה היינו שאינו יונק מאחרת זהו דעת רש"י והרא"ש ורי"ו ור' יונה ותלמידיו והטור והרמב"ם ומרן ומור"ם וה' הלבוש ומוהר"י מינץ ומוהר"ש לוצאטו ודלא כר' ישעיה הראשון והריב"ש דס"ל דאף אם יונק מאחרת אם מכירה כופין אותה ובודאי דלענין מעשה פשיטא דיש לנו להקל ולעשות ככל הני אשלי רברבי דהוו רובא. ידי דוד א"הע סי' ד' דק"צט:

ב ס"ז ש"ע שלמו לו חדשיו וגמלתו וכו' אין מפרישין אותו ממנה עד שיהיה בן ו' שנים גמורות. זהו לשון הרמב"ם בפ"כא מה' אישות וכתב ה"ה דהטעם משום מאי דאמרינן בעירובין דפ"ב דקטן עד בן ו' בצוותא דאמיה ני"חל ולא כתב הטעם דרציחה דאיתמר פש"ס דכתובות דק"ב ע"ב. ובאמת ענין זה דרציחה לא כתבוהו שום א' מהפוס' רק הרי"ף והר"אש העתיקוהו ובקיצור פסקי הרא"ש לא נרמז דבר זה וכבר כ' הב"ש דלא ידע למה השמיטוה הפוס' וע' ברכות מים דקי"א. גם הכנ"הג בהג"הט סקי"ג עמד בזה ובס"קיד כתב דאפי' נימא דיש פוס' דסוברים דאין לחוש לרציחה אין האחים יכולים לומר קי"ל משום דהוי מלתא דאיסורא ודלא כמוהר"י פירמון שכתב דיכולין לומר קי"ל עי"ד ובי"דא סק"ט. וע' בס' אם הדרך הנד"מ בא"הע סי' ו' שנגרר אחר סברת הכנ"הג אך הרב עבודת השם בא"הע סי' ו' ד"ס ע"א כתב דדין זה של הכנ"הג במחלוקת הוא שנוי גם אני הדל בהגהותי שם רחב פי בדבר הזה ומצאתי הרבה פוס' דס"ל דאפי' היכא דאיכא ה' סכנה שרינן בס"ס ועמ"ש שם ובס' מטה לחם סי' יו"ד:

ג גם באם שהיא קרובת בנה או בתה הראויה לירש חיישינן לרציחה. כנ"הג הגה"ט סק"ז משם המ"ש סי' ץ'. יד"א סק"ג. ובס' מטה לחם שם הביא משם הפ"מ ח"ב סי' פ' ומוהר"אנח ח"ב סי' ט"ל שכתבו דבאם לא חיישינן לרציחה וטרח ליישב דלא תקשי מדברי הרמב"ם בפי"המ שהביא המ"ש יעו"ש: ד אשה אלמנה שבעד שבועת כתובתה מחלה סך פ' מכתובתה לבנה ע"ת שאם ימות שיחזר אליה הגם דאיכא חשש רציחה לגבי דידה מ"מ כיון דגם לגבי יורשיו איכא האי חששא יותר טוב שישב עם אמו יד"א סק"י משם הב"ד סי' מ"ד. ומוהר"מ אשכנזי בס' אם הדרך שם כתב דסברתו היא היפך מוהר"מ פדוואה ומוהרי"ב (הו"ד בכנה"ג סק"ט) אך ה' מטה לחם שם מצא לו עזר מדברי מוהרא"נח ח"ב סי' ט"ל. והמעין יראה דטע"ז שנתן הרב"ד הוא מוסכם דהגם דלמאי דסבר הרב"ד דהאשה בכ"הג היא נוגעת ואיכא למיחש לרציחה ככל קרוב הראוי לירש. בענין זה מוהר"ממ ומוהר"יב עומדים לעומתו דהא קחזינן דאינהו סברי דהפי' על עישור נכסי ל"ח לרציחה. מ"מ לטעם שנתן הרב"ד דכל היכא דלכל הצדדין איכא למיחש לרציחה יותר טוב דשבקינן לה אצל אמה בזה לא מצינו חולקים להפוס' הנז' וטעמא דמסתבר הוא:

ה אפי' לס' הרב"ד דחייש לרציחה בעד התנאי שביניהם ה"ד בכ"הג שלא היה מדעת האם לתת במתנה גמורה לבנו רק מחמת השבועה אמנם אם האם נתנה מנכסיו לבנו במתנה גמו' מהיכא תיתי לחוש שחזרה בה להמית אותו כדי ליורשו מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר. ה' אם הדרך שם. והסכים עמו ה' מטה לחם שם וה"ז דומה לההיא דכתב הכנ"הג בהג"הט ס"ק טו"ב:

ו שם ש"ע אלא כופין את אביו ונותן לו מזונות והוא אצל אמו וכו'. זהו דעת הרמב"ם והגאונים אבל הטור הביא בשם י"א דס"ל דאין הדין כן בגרושה רק באלמנה. וע' כנ"הג הג"הט ס"ק י"ט דכתב משם מוהרי"בל דלא נניח קבלת הגאונים והסכמת הפוס' בשביל ס' י"א וכו' וכ"כ היד"א סקי"ב וע' בתשו' הר"י בן מיגאש ז"ל סי' ע"א שכתב דהגם דדעתו בפי' ההלכה אינו אלא באלמנה מ"מ להורות הלכה למעשה נראה ללכת בעקבות הגאו' ר"ש גאון וב"הג ולהמשיך אחר סברתם יש"ב. ודין זה בין בבן בין בבת. אך הראב"ד והרא"ש הם רעים אהובים עם הי"א לגבי בן דוקא משום חינוך דתורה. וע' ברכות מים דק"ט פלפול עצום בזה:

והנה לדידן דתפסינן דגל הקי"ל אם האב אינו חפץ לתת מזונות בעד בנו נראה דלא מצינן לכופו דמתבאר מדברי הכנ"הג והי"דא דס' זו אינה ס' יחידית ושפיר מצי למימר קי"ל כהרא"בד והרא"ש זל ומצורף לזה ס' הי"א שלא נאמר זה רק באלמנה אבל לא בגרושה ובמה כחינו גדול לכופו ואפי' בבת אם האב אינו חפץ לתת מזונות לבתו להיותה עם אמו והוא אימר תבא אצלי ואזונה נראה דלא מצינן לכופו. דמתבאר מדברי הכנ"הג והי"דא דס' הי"א לא הוי ס' יחידאה ואף ה' סם חיי בסי' י"ב ה"ד היד"א שם שכתב שאין לומר קי"ל היינו לגבי אחי הבת עם האם שרוצין לומר קי"ל ודחה זה הרב באמרו דקי"ל בכ"הג דהוי להחזיק מה שבידו לאחר ל"א יעו"ש אך בכ"הג דהוא אבי הבת דהוא המוציא הממון מתחת ידו פשיטא ודאי דשפיר מצי מימר קי"ל כן נראה פשוט. וע"ע מה שאכתב בזה לקמן אות ט': ז שם ש"ע והבת אצל אמה לעולם נ"ל דאפי' לדעה זו דהיינו הרמב"ם ודעי' אין אנחנו יכולין לחייבו בדמי המזונות רק עד שתגדיל דהיינו עד שתביא ב' שערות דהא מה שאנחנו מחייבין את האב על מזונותיה לא יהיה יותר מאילו היה עם אשתו בשלום ובניו ובנותיו על שלחנו דבזמן זה אין לו עוד חייוב לזו ם דהא חייוב האב על בנו ובתו אינו אלא עד שש שנים ומתק"ח עד שיגדלו דהיינו עד שיביאו ב' שערות וכמ"ש בכתו' דמ"ט ע"ב ובר"שי שם ובט"ושע לעיל סי' ע"א. ואף גם זאת לא מצינן לכופו כשאינו אמיד רק בגערה וכמ"ש שם וע' בלבוש בסי' זה וע' בסמוך:

ח שם ש"ע ואפי' לאחר ו'. בגמרא אתמר להדייא ל"ש גדולה ל"ש קטנה ודייק לה ממתני' דקתני מוליך מזונותיה למקום שאמה אלא דהפוס' נחלקו אי הוי דוקא באלמנה והר"מה ודעי' ס"ל דאפי' בגרושה מיהו בחילוק גדולה וקטנה ליכא מאן דפליג ולכ"ע ל"ש. ובעבור זה לא זכיתי להבין דברי ר' בע"הט בקיצור פסקי הר"אש פ' הנושא סי' ד' שכתב וכן נמי אם גירש אשתו ויש לו בת קטנה שצריך לזונה חייב ליתן לה מזונות אצל אמה ע"כ ואנה מצא חילוק זה לחלק בין גרושה לאלמנה בין קטנה לגדולה ולא מצינו חילוק אלא בין גרושה לאלמנה דלמ"ד דמתני' איירי באלמנה לדידיה בגרושה אפי' קטנה נמי יכול אביה לעכבה אצלו וכ"ן מתשו' הרא"ש כלל פ"ב דלמ"ד דה"ה בגרושה אין לחלק בקטנה לגדולה וצ"ע. שוב מצאתי בתשו' הגאונים שבס' ש"ץ ש"ד סי' מ"ו שכתב וז"ל וא'עפכ אין האיש חייב מן הדין לזון בניו ובנותיו כשהן קטנים אלא עד שיהיו בני שש בלבד בין זכרים בין נקבות ועד בן שש הוא שאמרו חכמים בלבד עכשיו איש זה שבנותיו עם אשתו בבית בעלה אם אינו זן אותם שם אין עליו כלום וכיון שהוא רוצה לשומן אצל אלמנה מקרובותיו ולזונן אם תשמע אמן לו עושה כן ואם לאו אינו זנן וכו' א"ד ז"ל מצינו גברא רבא דמסייע להטור הגם דאיהו ס"ל דאין לחלק בין אלמנה לגרושה:

ט ש"ע שם היה ראוי לצדקה מוציאין ממנו הראוי לו בע"כ וכו' ראובן שהיה לו בן ומת והניח בת אחת קטנה ולרש אין כל ותובעת האלמנה מתמיה שיתן לה דמי מזונות בתה מחמת הדין דהבת אצל האם והוא טוען שתשב אצלו הבת והוא יזון ויפרנס אותה הדין עם האלמנה דאע"ג דאין חייובו כ"א מתורת צדקה וכמ"ש ה' חות יאיר בסי' ח' ומוהרשד"ם בא"הע ס' קצ"ג מ"מ מדברי הרמב"ם וה' המחבר שלפנינו מוכח דאע"ג דמבן ו' ומעלה אין חייובו כ"א מתורת צדקה עכ"ז חייב לשלח המזונות אצל האם ותמה על מוהרשד"ם בסי' ק"פ דקכ"ג ע"א שכתב להיפך וטרח ליישב. ה' מוהר"ם קשטרו ז"ל בס' ירים משה א"הע סי' ז'. ובס' מטה לחם הנד"מ סי' ג' הביא דמדברי ה' ידי דוד דס"ז ע"א נראה דרוח אחרת אתו בכונת דברי הדשד"ם ודינא יתיב דחוץ מן האב כל שהוא בתו' צדקה אינו חייב לשלח המזונות אצלה עי"ד. ומלפנים אותה גליתי דלדידי חזי לי דבכה"ג אין בידינו לכוף אפי' לאב מחמת שיש לו טענת קי"ל וכמש"ל בריש סעיף זה. איברא דה' ירי"מ נרגש מזה אך סמך עצמו אדברי הכנ"הג משם מוהריב"ל שכתב שלא נניח קבלת הגאונים בשביל ס' י"א עי"ד וכבר כתבתי לעיל דל"עד לא כן אבי:

י מתבאר מדברי הגאון מוהר"י אבן מיגאש ז"ל בסי' ס' דחייבים האחים לתת לה שכר המדור שהיא דרה עם אמה אף שאמם כבר קבלה כתובתה עי"ד: י"א שם ש"ע ותיזון אח"ך מנכסיו בתנאי כתובתה. ע' לה' תפארת אדם א"הע סי' ט"ז שהביא משה התשב"ץ בח"ב סי' קל"ח שהביא בשם ר' יונתן בפי' ההלכות פ' מציאת האשה שמצא תשו' לגאון שאשה שנתגרשה אין בנותיה ניזונות משום תנאי כתובה שהרי נמחלה כיון שנתגרשה והעלה לענין הלכה דיכול המוחזק לומר קי"ל כתשו' הגאון ור' יונתן שהביא דבריו יעו"ש: י"ב שם בהגה ודוקא שנראה לב"ד שטוב לבת וכו' אבל אם נראה להם שטוב יותר לישב עם בית אביה וכו'. ע' כנה"ג הגהב"י סק"ו. ברכות מים דקי"ב מטה לחם סי' יו"ד:

י"ג שם ואין האם יכול לכוף שתהיה עמה. ברכות מים דק"ט:

י"ד אם האם הולכת לעיר אחרת ורוצה להוליכם עמה במחלו' הוא שנוי דלס' מוהריב"ל הרשות בידו ולס' מוהרשד"ם אינה יכולה להוציאם. ע' כנה"ג הג"הט ס"ק ל"ב ול"ד יד"א ס"ק ב"ך וכ"ה: ברכות מים דקי"ב ושם נאמר דיש ט"ס בדברי הכנה"ג ובמקום אפי' לס' מוהריב"ל צ"ל אפי' לס' מוהרשד"ם י"ש:

תוכן העניינים

אבני האפוד על אהע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה