אור ברסלב
אבני האפוד על אהע אה"ע › סימן עא

אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו

אה"ע · סימן עא

סימן סט

א ס"א ש"ע חייב אדם וכו'. מזונות האב לבניו אי חייובן הוי מן התורה או מד"ס. ע' ארעא דרבנן מע' המ' אות ת"ו ומ"ש הרב יאודה יעלה בח"המ סי' כ"ו דקי"ב ע"ד ואני הדל בהגהותי שם:

ב ש"ע שם לזון בניו ובנותיו כשהם קטנים הר"ן ס"פ אע"פ דקדק מדברי רש"י דדוקא בחיי אמה חייב האב דמדין מזונות האם נגעו בה אבל כשאין אמם קיימת אינו חייב במזונותיהם והח"מ סק"א הביא דמדברי הרא"ש אין נראה כן גם הב"ש בסק"א חלק על הר"ן וע' יד"א הג"הט סק"ב שרמז להמש"ל פי"ב מה"א דין י"ד שכתב דהר"ן לאו להלכה אמרה. והרב המגיה בס' משנה למלך שם כתב לדקדק מדברי הרמב"ם שם שכתב כשם שאדם חייב במזונות אשתו כך הוא חייב במזונות בנו דמשמע דס"ל כדברי הר"ן דמדין מזונות אמם נגעו בה דאל"כ למאי הלכתא אקשינהו יעו"ש. ולדידי ק"ל ע"ז ממ"ש הרמב"ם גופיה בפ' כ"א מה' אישות גבי גרושה וז"ל שלמו חדשיו וגמלתו אם רצתה המגורשת ש היה בנה אצלה אין מפרישין אותו ממנה עד שיהיה בן ו' שנים גמורות אלא כופין את אביו ונותן לו מזונות וכו' יעו"ש והא התם בגרושה קאי דאין האב חייב במזונות אשתו ועם כל זה מחייבינן לו במזונות בנו ואף הראב"ד החולק עליו שם אינו אלא מטעם דחייב ללמדו תורה הלא"ה וכגון בבת יודה להרמב"ם דכופין אותו וכ"כ הרא"ש בכלל פ"ב להדייא ומהתימה על ה' מוהר"י כולי ז"ל דכ"כ בדעת הרמב"ם ולא נרגש מזה. וכבר עמדתי ע"ד בהגהותי לס' יאודה יעלה שם דקי"ב הביטה וראה: ולכאורה נראה דסברת הר"ן היא יחידאה אך ע' לקמן בסי' פ"ב בטור שהביא כ' י"א דהא דאמרו הבת אצל האם היינו באלמנה אבל לא בגרושה ויכולין אנחנו לומר דהי"א קיימי בשיטת הר"ן ודוק ושוב נזכרתי שכבר האריך בזה ה' עבודת השם בא"הע סי' ט"ז והקשה על מוהר"י כולי כקושיין ולבסוף העלה דשפיר מצי המוח' לומר קי"ל כהר"ן ומטיל מזון הבנים על הצבור ואני הדל בהגהותי שם הנה הבאתי דברי ה' חינא וחסדא בח"ג דמ"ו ע"א דאחר שכתב דמצי המוה' לומר קי"ל מאחר דגם הב"ח קאי כוותיה ולס' מוהרי"כ גם הרמב"ם קאי כוותיה משוי אנפשיה הדרנא והעלה דלא מצי לומר קי"ל והקשתי עליו דלא ראה דה' ק"ן קאי בשיטת הר"ן יש"ב:

ג שם ש"ע ומשם ואילך זן כתקנת חכמים עד אשר יגדלו. עמ"ש לקמן בסי' פ"ב בס"ד:

ד ע"כ לא חייבו חז"ל לזון בניו ובנותיו אלא דוקא בבנים כשרים אבל בנים ממזרים לא. פסקי מוהרא"י סי' ל"ז וה' פחד יצחק אות הכ' הביאם ה' עבודת השם בחא"הע שם ולכן מי שנשא אשה שנשאת בהוראת ב"ד לאחר שנעלם בעלה ושוב נתברר שהיה בעלה חי והוציאוה ממנו וביני ביני ילדה בן ובת והאשה תובעת ממנו דמי מזונות פסק הרב דהדין הוא דפטור ליתן וחלק על מורה א' שפסק את הדין לחייב את הבעל. אך מתשובת ה' חיים ושלום ח"ב סי' י"ד מתבאר להיפך דהיכא שהוא מודה שבא על א"א ושהולד ממנו שחייב לזונו ודייק לה מדכתב מרן בסו"ס זה יהבא על הפנויה אם אינו מודה שהולד ממנו פטור מלזונה דמשמע דכשמודה חייב ולא ירד לחלק דפנויה שאני שהולד אינו ממזר ותימה איך נעלמו ממנו דברי מוהרא"י וכו' וצ"י. וע"ע בס' ח"וש שם שאם הנואף מכחישה ויש לה נכסים חייבת לזון את בנה הממזר ואם אין לה הצבור חייבין לזונו יעו"ש: ה האם אינה חייבת במזונות בניה הקטנים. כנה"ג סק"ב משם מוהרי"ו מיהו ה"ד היכא שיש להם קרובים מצד האב אבל אם אין להם קרובים מצד האב ויש לה נכסים חייבת היא לזונם ואין להטילם על הצבור. ה' חיים ושלום שם. וע' פ"ת סק"ח מ"ש משם ת' חוט השני דאם יש כאן חבי האם ואחי האב החייוב מוטל יותר על אחי האב שענין המזונות תלויין יותר בירושה י"ש וז"ל מו"הר בשער אשר א"הע סו"סי ל"ב האלמנה אינה חייבת להניקו בחינם ואם אין ליתום נכסין על הקרוב יותר לשלם דמי ההנקה ואין לך קרוב יותר מאבי הבן וכך היא הסכמת רבני שלוניקי בתשו' מוהרשד"ם א"הע סי' קצ"ג ומוהרי"א סי' שע"ב וה"ה בכל ההוצאות מהיתום קטן חייובא רמי"א עליה וכו' א"ד והסכים עמו מוהר"ר ב"ה שם בסי' ג"ל והן הנה דברי ה' אשדות הפסגה בא"הע סי' ט' וכתב שם גדולה מזאת דאם אין נכסים לקרובים החייוב מוטל על גבאי העיר לשלם לאם דמי ההנקה יעו"ש וע' בס' ידי דוד סי' ס"ה דאם אין ליתום קרוב מצד האב ויש לו קרובים מצד האם חייבים גם מצד האם ואפי' אם הקרובה שיש לו היא נשואה לאיש חייבת היא לפרנסו וכל זה בתורת צדקה ע"ע ובס' אהל יצחק בח"המ סי' קי"ט דלענין כפייה לית דין ולית דיין לכוף י"ש גם הרב שמעון פסח ז"ל בתשו' כ"י היטב חרה לו על ה' ידי דוד שכתב דאחות הילד הנשואה חייבת ומר קאמר דאין הדין כן דתשו' הת"הד חשר עליה סמך יתדותיו כבר חלקו עליה האחרו' סי' ע"ג:

א ס"ט ש"ע מי שמשכן כסות אשתו אינה יכולה להוציא מידו בלא כלום. דין זה שרשו פתוח בתשו' הרשב"א ח"ב סי' רפ"ו והובאה ב"בי פה וטענת האשה היא שהבעל הוציאה מביתה שלא מדעתה כתב וז"ל ומאן לימא לן שאין הבעל יכול למכר ולמשכן כסות אשתו ובניו שלא מדעתה וכו' והוו בה רבנן קמאי דהרשב"א הן נס"תר מחמ"תו דבתשו' סי' תתק"לה הביאה הרב"י לקמן סי' ץ' כתב להדייא שיכולה האשה למחות בבעלה שלא ימכר מלבושים ותכשיטין שעשה לה חמיה גם ה"ה בפכ"ב מה' אישות כתב בשם הרשב"א והרמב"ן שאם מכר המכר בטל וכל אחד איש לדרכו פנו, והרב ש"ך בח"המ סי' ע"ב ס"ק כ"ו כתב דהך דהכא מיירי בבגדי אשתו שעשה לה הבעל וההיא דסי' ץ' איירי בבגדים שהכניסה לו דבהנהו יכול למכר ולמשכן וכן הביא היד"א לקמן סי' ץ' הגהב"י סק"מ משם הר"הג פמ"א ז"ל בח"א סי' ס"ג ולפי דעת השבי כ"ג הנז' הגם דההיא דסי' תתק"לה מיירי להדייא בבגדים שעשה לה חמיה הו"ל כעשאן בעלה, ולהדייא כתב הרשב"א שם דכיון שעשאן לה כבר זכתה היא, מ"מ התם שאני דכיון דבשעת נישואין התנו כן הו"ל כהכניסה היא משלה דמסתמא לא נתחייב חמיה בחייוב זה אם לא קבל מאבי הכלה סך מעות כנגדן או איזה טובת הנאה וע' נ"מ דקל"ה ע"ד ושו"ר כן בדברי הפמ"א בשרשו אבל כל שעשאן לה בעלה משלו מטוב רצונו יכול הוא למשכנן או למכרן. אולם היד"א שם הביא משם ה' משא"מ בא' חא"הע סי' כ"א דסבר לחלק הכי וחזר בו מכח דברי הר"ן בסו"פ נערה בשם הריטב"א דכתב דאפי' דעשאן הבעל אינו יכול למכרם י"ש והרב יאודה בורלא בתשו' מקור ישראל סי' ץ' בקש לדפאת שבר זה דדברי הר"ן בס"פ נערה בשם הרשב"א הנה הנם בשם יש מי שאומר וליה לא ס"ל אך חיש מהרה הד"ר הוא דמדברי הרשב"א בסי' תקמ"א מוכח להדייא דהכי ס"ל וא"כ תירוץ זה בדברי הרשב"א אין לו קייום וגם ה' משא"מ שם הניח דברי הרשב"א בצ"י וע' יד"א סי' זה הגהב"י סק"ג מ"ש משם ה' עד"בי ח"ב סי' ז':

ומ"מ אף שנאמר דהרשב"א סותר מיניה וביה ולא נוכל לדעת סברתו החמתית לא נ"מ לדידן מידי דבלא"ה המחלוקת הנהו עדין בין הפוס' דלס' הרמב"ם לכתחי' אינו יכול למכר ואם מכר מה שעשה עשוי ופסק כן מרן לקמן בסי' ץ' סי"ד ולס' הרמב"ן והרא"ש והטור מכרו בטל והמוחזק מצי מימר קי"ל וכמ"ש היד"א לקמן שם ס"ק מ"ב וה' מקור ישראל בסי' י"ט. וע"מש א"ה לקמן בסי' ץ' עוד בע"ז:

ב יש לדעת מה חדש לן מרן בהך פסקא ובאיזה אופן קמיירי אם דנתנה רשות לבעל או אם אינו ידוע אם עשה ברשות או"ל הרי כפי מה שפסק בסי' ץ' מה שעשה עשוי מבואר דמכרו קיים ואמאי אתי עליה מר בסי' ע"ג משום ת"ה אלא ודאי דמיירי אפי' דידעינן בבידור שעשה שלא ברשות האשה מ"מ אינה מוציאה מידו כלום משום ת"ה הרב ישראל בורלא ז"ל בס' מקור ישראל סי' י"ט אני אומר אף שבעיקר הדין שחדש דאף בעשה שלא ברצון האשה בבירור אינה יכולה להוציא מידו יש לו אילן גדול לסמך עליו דהכי כתב הרא"ם ז"ל בתשו' ח"א סי' פ' וה"ד הכנ"הג לקמן סי' ץ' הגהט"ו סק"ע דאפי' האשה צווחת בשעת המכירה המכר קיים מ"מ לא נוכל להעמיס כן בדעת מר"ן ז"ל משום יתורא דקר"א ובפרט דעיקר יסודו שכתב דמרן אתי עלה בסי' ע"ג משום ת"ה לא חזינא כי האי סימנא דבדברי מרן אשר לפנינו לתנהו להני מילי ולא הזכיר ת"ה. ויש בידינו לומר דהרמב"ם דהוא מארי דהאי דינא דס"ל מה שעשה עשוי היינו בסתמא דלא ידעינן אם היה ברשותו אבל בעומדת וצווחת לא וכמו שכן העלה להלכה מר בריה דהרב מר ניהו הרב יאודה בורלא שם בסי' ך' דגם לדעת הרמב"ם כל דידעינן בבירור כי שלא ברשותה מכר או משכן אז מה שעשה בטל ומבוטל ושכ"ד ר"י וגם הרשב"א ולשאר פוסקים אף מן הסתם מכרו בטל יש"ב וכאן מצינו בן חולק על אביו על בלי הגיד כי דעת הרב מ"א להיפך ונפש האב ונפש הבן ישישו וישמחו בגן עדן:

ג לאו דוקא מכרם או משכנם אלא אפי' מסרם לערב שנתערב בעדו ועדיין לא פרע המעות ואיפשר שלא יבא לכלל חייוב ער"ז אינה יכולה להוציא מידו דאיפשר דיפרע ואז לא יהיה לו ממה לגבות, מקור ישראל שם בסי' י"ט סי' ע"ד:

א היו"ד ש"ע וכו היא שאמרה אין רצוני שיבאו לביתי וכו' ודברי מורם בהגה. ע' יד"א בהגהב"י הפוס' שציין ובתוכם הביא משם ה' דינא דחיי ח' לאוין דפ"ג שכתב וז"ל ומעשים בכ"י דכשהיא טוענת שמצרים לה היא נאמנת ואין נותנין לה אשה לידע ממי מהן נתגלגלה אלא שומעין לה מיד ע"כ וע' חיים ושלום ח"ב קא"הע סי' א"ך תשו' מח"ור קושטא דאין האשה נאמנת בטענתה אם לא בעדים ובירור גמור שקרובי בעלה הם מצרין ומריעין לה ומרגילין עמה קטטה והסכים לזה מוהרח"פ שם בסי' ב"ך. גם מו"הר בס' דברי שמואל חא"הע סי' י"א עמד בזה והביא משם גדול הרב מוהריק"ו נר"ו (אשר לעת כזאת הוא ראש על ארץ רבה א"מ שלוניקי יע"א) בתשו' כ"י שהאריך בזה וזו הלכה העלה דכל הפוס' סוברים דאין האשה נאמנת ע"פ דבורה לומר דאינה יכולה לדור עם חמותה אלא בראיה ברורה ובא בהשג יד על ה' ידי דוד כי' קט"ו שכתב דמנהג שלוניקי הוא דנאמן ע"פ דבורה ומר הוא דקאמר דאין כאן מנהג כלל דלעולם בעינן שנתברר בעדים שהם מצרין ומריעין לה הל"ה אינה נאמנת יש"ב:

והנה כל הפוס' הנז' הושוו דאם אינה מטה אוזן לבא לבית בעלה כל זמן שאין לה בירור שהאמת אתה דה"ז נקראת מורדת גמו' וכמבו' בדבריהם שם. ולא אכחד תחת לשוני דמאחר דהא איכא ס' ה' ד"דח שכתב דהמנהג להאמין לאשה ע"פ דבורה. וגם ס' ה' ידי דוד שכתב דגם מנהג שלוניקי כן ונמצא דכל לגבי עירינו שלוניקי יע"א יש כאן ב' פוס' המסייעים לאשה היאך אנו יכולין לדון אותה כדין מורדת דהרי כתב הב"ש כסי' קנ"ד סק"ב דכל דאיכא תרי פוסקי' המסייעים לאשה יכולה לומר קי"ל כוותייהו שלא להיות מורדת י"ש ובשלמא על מו"הר מוהר' שא ל"ק דכפי המתבאר מדבריו שם היה ניכר הדבר לעין כל דהיתה אשה קשת רוח שהרי לא ישבה עדיין בבית חתנו כ"א ט"ו ימים ובודאי דכל כי האי יש לנו לומר שצריך בירור אולם חמסי על מו"הר מוהר"יקו נר"ו להבדיל בין החיים אולם אין תשובתו לפנינו לראות מה כתיב בה?

דמי כמוהו מורה מנקיי הדעת) סי' ע"ה:

א ס"א ש"ע מי שהוא מאחת מהארצות ונשא אשה בארץ אחרת כופין אותה ויוצאה עמו לארצו. ע' כנ"הג הג"הט סק"ז בשם תו"י שנסתפק אי ארצו רוקא או אפי' לארץ אחרת וע' למו"הרמ פארדו ז"ל בתשו' כי באה בס' כפי אהרן ח"א חא"הע סי' י"ב דפשיט לה מדברי הר"ן דאינו יכול לכופה וסמך שתי ידיו עליו הרב המח' שם בס' י"ג דצ"ג ע"ב. וע' אם הדרך א"הע סי' ד' דפשיטא ליה להיפך:

ב אם שלח לקרא לה ע"י כתב יכולה למאן. יד"א סק"ה משם מוהר"יקש ורמז לעיין בס' ד"ן סי' ט"ל ואינו תחת ידי אכן ראיתי למוהר"מפ שם שכתב שנגרר אחר מוהרי"קש ומ"ניר הביא משם מוהרי"דבז וה' בת יאודה ומשם איזה פוס' דלא סל"ה אלא אפי' ע"י כתב חייבת ללכת אחריו ובפרט בז"הז דנתחדשו הספינות והסכים עמו בזה הרב המחבר שם:

ג שם ש"ע אבל הנושא אשה מאחת מהארצות וכו' אינו יכול להוציאה לארץ אחרת. הרב מוה"רם פארדו שם כתב דהטעם הוא מפני שאין שיירות מצוייות ממקום למקום ואיכא סכנת דרכים וה' כפי חהרן בסי' י"ג שם חלק עליו והוכיח מדברי המפרשים דהטעם הוא מפני שינוי המנהגים ולא מטעם סכנה יש"ב:

ד שם בהגה אם לא יוכל לחיות ולפרנס את עצמו כופין את אשתו. ע' כנ"הג ויד"א הגה"בי סק"י שערכו המחלוקת מערכה להראת מערכה וע' מוה"ריקש בהגהותיו שאחר שכתב דהלכה כהת"הד רמז למרן בש"ע סי' קנ"ד ס"ט והמעין שם יראה דהר"אש בתשו' נראה חולק את"הד וע' למוהר"מג בס' דברי מרדכי סי' ט'. וה' מוהר"מפ שם רמז לנו תשו' הר"יף בסי' רט"ז דהיה נראה כחולקת על הת"הד ושוב טרח ויגע לומר דה"ריף ור"ץ גאון קיימי בשיטת הת"הד אך הלביש כונה אחרת בדברי הת"הד ואסופא דמלתא דן דינו כהת"הד י"ש ובא רעהו הרב המחבר שם ועמד ע"כ דבריו ומר הוא דקאמר דדיינו לומר דה"ריף ור"צג לא יהיו חולקים אך בודאי דלא מסייעי ליה ומ"מ גם איהו מסכים הולך לדינו של הת"הד ואף להנהו אתרוותא דקבלו עליהם ס' מרן אלא דלבו מהסס למעבד עובדא היפך מרן בהנהו מקומות ולכן עייל בפתחא אחרינא לנ"ד יש"ב ואחריו בא האי סב"ק רב חביבא כמו"הריץ אבועלאפייא נר"ו בס' פני יצחק ח"ב מד"נח ואילך ועמד בזה והעלה כל בתר איפכא דאפי' נימא דאין מדברי מרן בש"ע דסי' קנ"ד סתירה וכדסברי מימר קצת אחרונים מ"מ לבני ירוש' דנקטי כהוראות מרן שבב"י דינא הוי דאפי' בעבור חוסר מזונות אינו יכול לכופה וסתר כל דברי ה' כפי אהרן יש"ב וע' לקמן אות ח':

ה אפילו לדעת ה' תה"ד לא התיר לצאת אלא לעיר שכמותה אבל לא מעיר לכפר ומכרך לעיר. כנ"הג שם בשם מוהרימ"ט ח"א סי' מ"ז. ומלבד שנראה דבר תמוה דא"כ למה אנו צריכין לטעם הפרנסה הלא כל שהוא מעיר לעיר אפי' בלי טעם זה יכול להוציאה אף גם זו דמור"ם כתב להדייא למקום שירצה. וע' יד"ח סקי"א שהביא כן משם מוהריב"ל ומוהרשד"ם שהבינו כן בדעת הת"יהד ורמז למוהרש"ג בסי' מ"ב דעמד ע"ד מוהרימ"ט וע' למוהרמ"פ שם דצ"א ע"א מה שנדחק בדבריהם ולה' המחבר שם בדצ"ג ע"א מ"ש בזה: ו אם נשבע שלא להוציאה ודחיקא ליה שעתא אם יכול להוציאה במחלוקת הוא שנוי דמוהריב"ל וה' מ"ש ס"ל דאינו יכול והרדב"ז ומוהרש"ך ס"ל דיכול להוציאה ע' כנ"הג הגה"בי סקי"ב ויד"א ס"ק ט"ו וע' בס' פני יצחק ז"ב שם דנ"ו פלפול עצום על דבריהם וע' בדברינו לקמן אות ח' בד"ה וכשאני לעצמי:

ז כתוב בכתובה הדירה תהא פה דמשק ובמקום אשר ייטב לשניהם ובסוף הכתובה כתוב ונשבע לקיים כל הנז' איפליגו בפירושא דמלתא ה' מוה"רא לאנייאדו וה' מוהר"מג בס' בירך משה סי' ב"ך וכ"ג דה' מוהר"אל פירש התנאי האחרון דהיינו על החצרות והבתים שידורו שם בדמשק אמנם מוה"רמג רוח אחרת איתו ותכלית דבריו הוא דאי אית ליה באתריה חסרון מזונות ובמק"וא טוב לו ולאשתו בריוח פרנסתם מצי לדור במק"וא ובלבד שיהו המקומות שוין וכו' וה"ד ה' פני יצחק שם דנ"ח והכריח הוא דהפירוש האמתי כהרב מוה"ראל ומ"מ לא סמך לבו ע"ז י"ש:

ח היכא דאית ליה לבעל חסרון מזונות ואיכא ריוחא במקום אחר והיא אינה רוצה דבמחלוקת הוא שנוי אי יוכל לכופה וכנז' וכתב בכתובה שנשבע שלא לגרשה כ"א מדעתה ורצונה ככתוב בכתובות שלנו היכי לדיינו דייני להך דינא דבשלמא היכא דליכא שבועה שלא לגרשה יאמר הבעל קי"ל כמ"ד דכופין אותה ואם לאו תצא שלא בכתובה ואני פטור מפרעון כתובתה והנני מגרשה בע"כ, ואין מי שימחה בידו וכמ"ש הפוס' אכן היכא דלא מצי מגרשה בע"כ מה יעשה אותו הבן:

ולכאורה היה נראה דאכתי יד הבעל ע"הע דמצי מימר ליה אם תלכי עמי והלכת ואם לא תלכי עמי אקיים שבועתי אשר נשבעתי שלא לגרשך בע"כ והנני הולך אל המקום אשר ייטב לי מצבי ואשב אני לבדי ואת תשבי גלמודה ושוממה ולחם אין ואין כסות בקרה ותסגר הדלת בעדיך דאין השבועה אלא שלא לגרשך והרי היא קיימת ונכונה. וכן נראה מדברי מוהרש"דם בא"הע סי' קנ"ה דעל מחלוקת זה בעצמו דהרי"בש והת"הד רצה לומר דלא פליגי ולכן הדין עם הבעל ללכת אל המקום אשר יטב לו ושוב כתב וז"ל ואת"ל שהם חולקים יד הבעל ע"הע שיכול לומר אם תרצי לילך עמי טוב ואם לאו תשב וכו' י"ש ומסתמא נדון דידיה הוא על מקומנו זה שנוהגין להשביע החתן בשעת נישואין:

אפס כי הפוס' ז"ל לא כ"כ ומדבריהם מבואר דכל דאגידא ביה בשבועה שלא לגרשה בע"כ אינו יכול לגרוע ממנה שכ"ו ואינו יכול לצאת שא נא עיניך וראה להכנ"הג הגהב"י ס"ק ל"ב דקאי מר לעניין עליית א"י דבמחלוקת הוא שנוי אי כופין בז"הז דאיכא פוסקים דס"ל דאין כופין דליכא מצוה ואיכא פוס' דס"ל דגם בז"הז איכא מצוה וכמבו' לקמן בש"ע והחונים עליו, כתב הרב דבמקומות שנהגו לישבע בשעת נישואין שלא לגרשה בע"כ ל"מ להסוברים דבז"הז ליכא מצוה דפשיטא דאינו יכול לגרשה בשביל עליית ח"י אלא אפי' להאומרים דגם בז"הז איכא מצוה כיון שנשבע שלא לגרשה הו"ל כנשבע שלא לצאת למקו"א דמגו דחייל כשאינו לא"י חייל ג"ך לשלא יוכל לעלות לא"י דוק בדבריו שם והשתא למה לא נאמר דיוכל לומר לה הנה אנכי הולך לעצמי והרי השבועה מתקיימת דמה שייכות יש לשבועה שלא לגרשה עם ההליכה הוא לבדו אלא ודאי דכל שנשבע שלא לגרשה היא יכולה לעכב בידו שלא להשאר אלמנות חייות אלא יחיו וישבו שניהם יחדיו ויותר מבואר מזה כתב ה' ב"ד בא"הע סי' מ"ב ומסתמיך ואזיל אתשו' הר"ן סי' ח"ל שכתב בהדייא וז"ל ואני אומר שאף לעלות לא"י אינו רשאי וכו' דכל שלא נתן לה גט כיון דמחייב בש"כו לאו כל הימנו לעקר לאו זה בידים משום ישובו של א"י וכ"ת יתן לה גט וכו' אינו רשאי מפני התקנה וכו' שאנו מוחזקים שיש חרם מהקהלות או תקנת רגמ"ה ולא שמענו אשה מתגרשת בע"כ וכו' וכיון דלגרש אינו רשאי אף להניחה עגונה ולילך לא"י אינו רשאי וכו' יש"ב וכן העלה ה' סם חיי בסי' ט' גם ה' מעיל שמואל בסי' כ"ו דעתו כן וכתב בדנ"ה ע"א דהגם שמוהרש"דם כתב להפך הוא בעבור שלא ראה דברי הר"ן ויעו' חק"ל א"הע סי' ל"ד:

והנה אמת דמחוייבין אנחנו לילך אחר דעות הראשונים כי לבם פתוח כפתחו של אולם ואין אנחנו יכולין לפצות פה ובפרט במאי דקמן דהראשון סברה זו הוא הר"ן ומי לנו גדול אולם תורה היא וטעמא בעי דהא רבותינו ע"ה דנו להאשה אשר אינה חפצה לילך עם בעלה במקום שהדין נותן שתלך וקנסוה בשתיים ביציאה מבעלה ובלי כתובה וכמ"ש תצא בלי כתובה והן שתי עונשים והראיה לזה שכתב הרד"בז בחדשות ח"א סי' תל"ה דאם לא רצתה האשה ללכת עם בעלה דהדין נותן שתפסיד כתובתה אם אח"ך חזרה בה ורוצה ללכת דאינה חוזרת לכתובתה י"ש ומשמע דצריכה כתובה מחדש אע"ג דלא גרשה וכמו שנראה מפשטייות דבריו וכ"ן דעת הח"מ סק"ך והב"ש סק"יט וה"ט דרבותינו בטלוה לכתובתה וא"כ בשלמא על יציאתה מבעלה שפיר אית לן למימר דלא תצא יען נשבע שלא לגרשה בע"כ אבל בש"כו על מה זה יתחייב אם האמת דנתבטלה כתובתה דהוא העונש השני הלא כתובה לית לה מזונות אית לה? ואחשבה ליישב דכיון דהרבנים הנז' קיימי לכתובות שלנו דבסוף הכתובה כתוב ונשבע לקיים כל התנאים הנז' נמצא דאיכא שבועה גם על פרעון הכתובה וכמ"ש הדב"מ ח"ג סי' יו"ד ואז אפי' הכתובה אינה מפסדת ולכך אית לה מזוני ואני אמרתי הא גופאי יצא לחפ'שי בספרן ש"ץ ומצאתי לה' ראש משביר בח"א א"הע סי' ג"ל שנשאל על מי שנדר לעלות לא"י ואשתו אינה רוצה והביא מתשו' מוהר"חש ח"ג סי' ס"א שכתב דיכול הבעל לכוף לאשתו ואם לא תרצה תצא בלי כתובה ותוס' וסיים ה' רא"מ וז"ל דהיינו כשמבקשין ממנו לגרש אבל אם לא תרצה לקבל גטה אין מעכבין בידו ותשב עד שתלבין ראשה וכמ"ש (מוהי"חש) בתחי' דבריו ובסי' ס"ב דצ"ב ע"ג ומינה לנ"ד בר' שנשבע שלא לגרשה ע"כ והיא אינה רוצה לקבל גטה דהולך לו ואין כאן מקום לומר דהיאך יכול לעגנה דהא היא הגורמת ומעגנת את עצמה ופשיטא דאין לבעל בזה עון אשר חטא וזה היה דעת ה' מוה"רח יאודה וכו' ודברי הגאון מוהר"חש סיעתיה ולכך לא כתב הרב בסי' ס"א וס"ב דחם יש לו שבועה שלא לגרשה בע"כ כמנהגנו שהדין משתנה וכו' וחתר ליישב דלא תקשי ע"ת הר"ן דהתם מיירי היכא דישיבתו בא"י היה דרך עראי דככ"הג אין שום מצוה אבל בנדר לעלות לא"י ולישב שם יודה הר"ן וזהו דעת מוהר"שדם ולא נעלם ממנו ת' הר"ן וא"כ ודאי שאין לכוף אותו כמ"ש המב"יט סו"סי לק"ט ומוהר"שדם סי' קנ"ה ומוהר"חש ואינו חייב במזונותיה כיון דהעכוב מצדה וש"כפ מוהר"שח בח"ב ס'י ל"ו וכיון שהדין נותן שתבא אחריו יכול לעלות ואינו חייב בש"כ ועונה יעו"ש הארכתי והעתקתי תורף לשונו למען תראה כי סברתינו אינה רחוקה וכבר איכא מרבני אחרוני הראשונים אשר הן כראשונים אצלינו דס"ל דיכול להניחה מבלי מזונות עגונה ושוממה מבלי כל. וכ"ן ברור דעת הרב מוה"רם לידידי בהגהותיו שבס' סם חיי שם די"ט ענ"ד. וכ"ד ה' באר מיים חיים ח"א א"הע סי' ב':

ובינותי אני במה שהביא הרב שם משם מוהר"שך (כי תשובות מוהר"שך אינם תח"י כעת) דאחר שכתב דאין להאשה הנז' על בעלה חייוב שכ"ו כתב דאם עדיין תמאן ותקשה את ערפה יוכל לישא אשה אחרת במקום שהולך ולא יתחייב בשכ"יול לאשה הממאנת ע"כ וכבר רמז תשובה זאת הכנ"הג בהגהב"י סקי"ג והיד"א סקי"ו הביא שכ"כ ה' בני משה סי' ט' ושלהן גדולה משלנו דבשלמא בחלוקה הראשונה דהיינו היכא דנשבע שלא לגרשה בע"כ אינו עובר על שבועתו במה שמניחה בלי שכ"ו דהא מ"מ לא גרשה אבל בכ"הג דהוא עובר בק"וע לישא אחרת עליה בזה הוא חידוש גדול אולם טעמו דיכול הבעל לומר אדעתא דהכי לא נשבעתי וכמו שהעתיק ה' רא"מ שם דברי מוה"רשך וזוהי שקשה דנקט טע"ז כהלכתא פסיקתא והלא לפי דברי הרי"בש טענה זו אינה ראויה לכפותה ואיך אנחנו נתיר איסור שבועה בטענה שבמחלוקת היא והרב פסיק הכי משום דלדעתו ס' הת'הד היא אמתית ומ"מ לפי דברי הרב טע"ז יועיל גם לנדון שלנו דאע"ג שנשבע שלא לגרשה בע"כ אדעתא דחוסר מזונות לא נשבע:

אולם חזינא ליה לה' ראש משביר שם בדע"ד ע"א דהדר ביה מר משמעתיה באשר עינו ראה לה' בני משה סו"סי ל"ד שכתב דכיון שהוא אינו יכול לעלות והיא מוחזקת בעצמה לאו כל הימנו להניחה ולילך כיון שהוא משועבד לה בשכ"ו ואין מצות ישוב א"י כדאה לבטל חייוב זה וזה היפך ממ"ש בסי' ט' וע"ז מני"ר לחלק יצא בין כשרוצה הבעל לילך לא"י דהיינו ההיא דסי' ל"ד לכשרוצה לילך מחמת חסרן מזונות וסו"ד העלה דאין לנו כח לפטר את ר' לעלות לא"י באשר ידוע מחלוקת הראשונים בדבר שאינו חייב מצד הדין ונשבע אי חייב מכח השבועה ומר ניהו נקיט כהנהו רבוואתא דס"ל דכיון דאיכא שבועה בדבר ספק שבועה להחמיר י"ש. ולדידן לא מהני עיקר חילוקו לכאורה דמה בין עליית א"י לחסרן מזונות הלח זה וזה במחלוקת הוא שנוי דבטענת חוסר מזונות יש פוסקים דס"ל דאין כופין אותה כמו שיש בעליית א"י ג"ך ועוד דחם חילוק זה הוצרך לו ליישב הנהו תרי פסקי דה' בני משה מדוע העלים עין מתשו' מוהרח"ש וה' מגן גבורים סי' ז' והשליכם אחרי גיוו יהיה איך שיהיה למאי דאנן קיימין דהיינו בחסרן מזונות גם הרב מסכים דיכול לילך ולהניחה עגונה ומכותלי דבריו ניכר שדעתו גם להתיר לישא א"א עליה וכדברי מוהרש"ך. והכי נקיט בפשיטות ה' מוהר"ם פארדו בתשובתו שבס' כפי אהרן ח"א בסו"סי י"ב וז"ל באופן דבהא סלקינן דאם לא תבא הרשות נתונה שישא אא"ע ופטור ממזונות זאת האשה וכשהדין נותן שכופה אותה ולא שמעה הרי כתב מוהראד"ב דנותנים לו רשות לישא אחרת יעו"ש (ונראה נפל ט"ס בדברי הרב ובמקום מוהר"שך כתב מוהראד"ב) וה' כפי אהרן שם בסו"סי י"ג: היה לב'אר דברי הרב שבאו בקצרה והסכים עמו בנ"ט שהיו לו בע"ח בעירו ואם ילך שם ודאי יכניסוהו לבית האסורים ואדעתא דהכי לא נשבע ומצוה איכא להתיר לו שבועתו עי"ד:

וכשאני לעצמי בנדון דקיימי הרבנים הנז' יש לי לדון דאין להתיר לבעל לישא אחרת והוא דנדון הרבנים הנז' כפי מ"ש ה' כפי אהרן שם הוא באתרא דנהיגי להשביע בכתובות שלא יוציאנה חוץ לעירה ובזה נחלקו הפוס' דאיכא מ"ד דאף בחיסור מזונות אין להוציאה ואיכא מ"ד דבחיסור מזונות יש להוציאה וכיון שכן איכא הכא ס"ס להחמיר ס' אעיקרא אם הלכה כהת"הד דאיסור מזונות יש בו כדאי לכוף לאשה להוציאה ממקום למקום דלמא הלכה כהרי"בש דס"ל דלא מהני טענה זו להוציאה אפי' במקום דליכא שבועה ואת"ל דהלכה כהת"הד דלמא במקום דאיכא שבועה שלא יוציאנה הלכה כמוהר"יבל ודעי' דאינו יכול להוציאה וכיון דאיכא ס"ס להחמיר איך אנן ניקום ונשרי לו לישא אחרת עליה:

כי על פי הבאור הנה נא לי טעם נכון למאי דחילק ידע ה' ראש משביר גבי עליית א"י כנז' דהיכא דנשבע שלא לגרשה שאינו יכול להניחה עגונה כנז' וגבי חסרן מזונות יכול להניחה והיינו משום דכיון דאיכא פוס' שכתבו להדייא דהיכא דנשבע שלא לגרש אין כופין לעלות לא"י וכמ"ש הכנ"הג איכא הכא ס"ס להחמיר ס' אי עליית א"י בז"הז הוייא טענה לכופה דדלמא הלכה כהאומ' דליכא מצוה בז"הז ואין כופין וא"תל דגם בז"הז איכא מצוה וכופין דלמא הלכה כהאומרים דהיכא דנשבע שלא לגרש אין כופין מש"אכ בההיא דחסרן מזונות דלא מצינו פוסק שיאמר בהדייא דאם נשבע שלא לגרש ואיכא חסרן מזונות דאין כופין אדרבה מצינו למוהר"שדם דס"ל דאפי' במקום שבועה כופין נמצא דליכא הכא ס"ס להחמיר ובעבור זה כתב דאפי' במקום שבועה שלא לגרשה היכא דאיכא חסרן מזונות יכול להוציאה ואם לא תצא יכול להניחה בקרן זוית:

ואשא עיני ואראה לההוא סב"ק נר"ו בס' פני יצחק ח"ב מד"סב ע"ג ואילך שעמד ברוצה להוציאה ממקום למקום השוה אך דא עקא שבשעת קידושין נשבע שלא לגרשה בע"כ ושלא לישא א"א עליה ובתהי' דבריו הביא ת' הר"ן והרב"ד הנז' ותשו' הבני משה והביא משם מוהר"ח מפ"ד בתשו' בירך משה סויסי יו"ד שהק' עליו דסותר את עצמו ומנ"יר נ"רו יישב מדנפשיה בחילוקו של ה' רא"מ הנז' ושוב נפק דק ואשכח דתשו' הר"ן הנז' אינה מוסכמת והר"אם פליג ע"ז דסבר דכל שהעיכוב הוא מצדה הוא פטור ממזונות ולבסוף העלה דכיון דמצד המזונות איכא הכא ס"ס להחמיר מאחר דאיכא מ"ד דבמקום שבו' לא אמרה הר"אם לכן הדין נותן דהוא חייב במזונות מכח ספק שבועה יש"ב. ואנן בדידן כבר לעיל בסי' ע' ערכנו מערכה לקראת מערכה בענין זה והנה שם רבים מרבני האחרונים שכתבו דאף היכא דאיכא שבועה שלא לגרש מצי המוח' לומר קי"ל לפטר עצמו ממזונות ואין שום שייכות בשבועה שלא לגרש עם המזונות דהשבועה מהנייא לשלא יגרשנה בע"כ אך לא לחייבו במזונות לך נא ראה שם ובכן במאי דקמן היכא דעיקר ההליכה הוי מחמת חסרון מזונות יכול לומר קי"ל כמ"ד דכופין וקי"ל כמ"ד דאני פטור ממזונות ולית מאן דימחי בידיה זהו הנל"עד:

ט ס"ב ש"ע כשמוציאה ממדינה למדינה וכו' אינה מוציאה לא מרעה ליפה. זוהי ס' רש"בג במשנה וע' כנ"הג הג"הט סק"יב שכתב שה"ריף בהלכות לא הביא זה ולא ידע למה ע"כ ובנוסח הרי"ף שבידנו איתא להדייא וכבר תמה עליו מוה"רמ פארדו בתשו' כפי אהרן ח"א סי' י"ב ובטעם הדבר נחלקו בפירושה ר"שי והרמ"בם והריט"בא הו"ד בש"מ וק' להרמ"בם דפשט דברי הש"ס מורין כפר"שי ע' למוהר"מפ שם מה שהאריך ליישב ובדברי ה' כפ"א שם בסי' י"ג:

י ס"ג ש"ע בד"א מח"ל לח"ל אבל מח"ל לא"י כופין אותה. אם התנה בפי' שאינו יכול להוציאה אפי' לא"י וכן אם התנה בפי' הדירה פה דמשק משמע דוקא ולא זולת ואפי' א"י במשמע. יד"א הגה"בי ס"ק ב"ך משם מוהר"מג סי' מ"ד ומוהרי"טץ סי' ו' והצ"ע דבסי' רכ"ז כתב מוהרי"טץ להיפך יעו"ש וההוא סכ"ק נר"ו בס' פני יצחק ח"ב דנ"ד עמד באורך ע"ד הי"דא ועל תשו' מוהרי"מץ סי' ה' וכ"ז ורכ"ז דדבריו צריכין ישוב וסבר ליישב קו' ה' יד"א ורמז בזה לה' בירך משה סי' ח' וסו"ד לא העלה דבר ברור בדברי מוהרי"טץ יש"ב:

י"א ס"ה יש מי שאומר דהא דכופין לילות לא"י וכו' ע' כנ"הג סק'.. יד"א סק'.. הובא מחלוקת הפוס' אי בזה"ז איכא כפייה וע"ע ראש משביר ח"א חא"הע סי' ל"ג שכתב דהיכא שאינה רוצה לעלות משום סיבה דשואלת שיכתבו שטר לתת ס"מ לבתה וכי'וב שלא כדת אליבא דכ"ע כופין אותה ולפחות יכול לעלות הוא לבדו ולהניחה עד שתלבין דאשה יעו"ש:

תוכן העניינים

אבני האפוד על אהע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה