אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו
אה"ע · סימן סב
א ס"א ש"ע צריך לברך ברכת חתנים ברכת אשר יצר חת האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו פירושה אשר יצר את האדם בצלמו של הקב"ה בצלם ודמות תבניתו של האדם ואינו סובב להקב"ה ה' חמדת ימים בפ"ז ליו"הך בפי' העבודה על מאמר גולם תבנית מן האדמה יצרת ושל כת הקודמין היא זו שכ"כ האבודרהם בה' ברכות:
ב מחזיר גרושתו לדעת הגאונים מברך ברכת אירוסין ולא ז"ב אבל אין כן מנהגנו. הרדב"ז בחדשות ח"א סי' שע"ג ה"ד היד"א בהג"הטו סק"ד וז"ל תשובות הגאונים הנד"מ בבערלין ש' תר"ח צד 301 סי' קס"ג ומה שזכרת בשם הגאון שמי שגרש את אשתו ורצה להחזירה שא"ץ לז"ב אלא צריכה ברכת אירוסין בלבד לא אדע איזה גאון אמר זה ואיך יתיישב דבר זה מפני שאם צריך הוא לברכת אירוסין הוא צריך ג"ך לז"ב ואם אין צורך לז"ב אין צורך גם לברכת אירוסין לכן מאמרו זה אינו מתיישב שמשעה שנפסקו הנישואין הראשונים נעשו השניים תחילת נישואין וצריכין בהן לשתיהן לברכת אירוסין וברכת נישואין ע"כ וזה הוא תנא דמסייע לס' הדב"ז אך הרדב"ז עצמו ה"ן נסת"ר מחמת"ו וכמש"ל סי' ס"ד וע' שיורי ברכה סי' זה שרמז להרד"א בשער ט' שהביא תשו' הרי"ף ז"ל דס"ל דמברכין ז"ב וראיתי אני בדברי הרד"א במקומם והן הנה דברי התשובה הנז"ל אות באות ואיפשר שאיש אחד ילדן יען כי בתשו' הגאונים הנז' אינו כתוב על מצאה למי הרה:
ג ס"ד ש"ע אין מברכין ב"ח אלא בעשרה גדולים וכו'. בב"י הביא משם ת' הרש"בא בח"א סי' אלף קס"ז שאם אין במדינה עשרה וא"א להביאם שם ממקו"א השיב ב"ח אינה בפחות מי"וד ובכתבי מוהר"אי סי' ק"ם כתב בשם ת' מיימוני דאין ברכות מעכבות דיעבד דוכי תעלה על דעתך שאם אין במדינה עשרה שלא תנשא אשה משום דב"ח בי"וד וכתב עליו מרן הרב"י דמה טענה היא זו דאה"ן שאם אין שם עשרה שלא תנשא ואין זה אלא כמכריע הדבר בעצמו ע"כ. ואני עבדו לא זכיתי להבין דברי מרן ב"י דאם כונתו דהרש"בא ות' מיימו' פליגי דלדעת הרש"בא אם אין שם עשרה לא תנשא ודעתו להסכים עם הרש"בא ודחה הכרעת ת' מיימו' קשה דמי הגיד לו דהרש"בא ס"ל דאינו יכול להנשא הרי שאלת הרש"בא הלא היא על עיר שאין בה יו"ד לברכת נישואין וא"א להביאם ממקו"א אי מברכין ברכה אשר ברא בפחות מיוד והשיב דב"ח אינה בפחות מי"וד וברכת אשר ברא מכלל ב"ח היא ע"כ והכונה דלא יברכו אבל לא פירש דבריו אם דבר זה מעכב מלינשא ודבריו הנה הנם כדברי הש"ס. ואיפשר דדעתו היינו לכתחילה אכן בדיעבד ברכות אינם מעכבות ותנשא וכדעת ת' מיימו' וכן ראיתי למוהר"אי ז"ל במכתביו שכתב וז"ל אמנם מצאתי בתשו' הרש"בא ובתשו' המיימו' דאינו מעכב כלל (אם לא יהיה ט"ס בדברי מוהר"אי וצ"ל בתשו' הרש"בא והיא בתשו' מיימו' כי התשו' הזאת היא בתשו' דשייכי לה' אישות סי' י"ח וחתים עלה שלמה בר אברהם) ואם כונת הר"בי היא דגלוי וידוע לפניו שהרש"בא ות' מיימו' אמרו דבר אחד אולם דעתו הוא להיפך ולומר דהטענה אינה טענה דא"הן שאם אין שם יו"ד שלא תנשא זו קשה מן הראשונה דאיך איפשר שהר"בי יחלק על שני המאורות הרש"בא וה"רש בר אברהם בסברא לבד מבלי שום ראיה וגם שטח הלשון אינו מורה כך ותו ולא הי"ל לכתב ואין דבריו נראין לי רק ואין דבריהם בלשון רבים:
וראיתי לה' נחלת שבעה במחודשין סי' י"ב אות ח' שכתב ע"ז וז"ל ולעד"ן פשוט דגם הרב"י יודה בעיקר הדין דבכל התורה אין הברכות מעכבות את המצוה אך הר"בי חולק על הראיה שהביא ת' מיימו' וכי תעלה על דעתך אם אין במדינה עשרה והרב"יו חולק ע"ז דמה טענה היא זאת ואינו חולק רק על הראיה אבל על עיקר הדין מודה ותדע שהרי לא פליג הרב"י ולא דחה הראיה הב' שהביא מארוס וארוסה אלא ודאי דאינו מעכב בדיעבד כלל וכו' יעו"ש. למדנו מדבריו תרתי חדא שגם הוא הביןכדעתנו בדעת הרש"בא דאינו חולק מדלא הזכיר בכל משאו ומתנו דברי הרש"בא וזאת שנית דלדעתו גם דעת הר"בי אינו לחלוק על עיקר דינו כי אם על ראייתו ובכן נתפשטו כל הקמטין:
אולם הב"ש בסק"ד כתב להדייא בשם הרש"בא דבמקום דליכא עשרה אין לעשות נישואין ושהר' בי מסכים לדברי הרש"בא ולע"ד עפר ואפר תחת כפות רגליו לא ידעתי אנא מצא בדברי הרש"בא דכתב דמעכבות וט' להכנ'הג בהג"הבי סק"ח דגם הוא נקיט בפשיטות בדעת מרן הר"בי דברכות הללו מעכבות ושמה תראה דלא עלה על שפתו דעת הרש"בא בזה לא הכי ולא הכי:
והנה מרן בס' הקצר לא כתב לא זה ולא אותו רק סתם דבריו דאין מברכין אלא בעשרה אבל אי ליכא עשרה אי מעכבות הנישואין לא גילה לנו ולפי דברי הב"ש והכנ"הג דדעתו בפי' דמעכבין באנו לההיא דנחלקו הפוס' היכא דמרן הביא לנו סברא אחת בב"י וכתב עליו דאין דבריו נראין אי קבלנו הוראותיו או לא ע' בס' כפי אהרן ח"א ח"המ סי' ו' דקי"ט וא'הע דצ"ד דדעתו דבס"הק חזר בו וה' פני יצחק נ"רו בח"ב דנ"ה חלק עליו וכתב דבכגו"ד לכ"ע קי"ל כמ"ש בב"י וקבלנו הוראותיו ע"ע ובכן איכא הכא ס"ס ס' אי אעיקרא דעת הרב"י לחלק ולומר דמעכבות דלמא כונתו כמ"ש ה' נחלת שבעה ואת"ל דדעת הרב"י לחלוק דלמא הלכה כאומרים דבשלחנו חזר בו ודעתו דאינם מעכבות כ"ש דקרוב לשמוע דברי הנח"ש דדעת כולם ואף הרב"יו הוא דב"ח צריכה עשרה לכתחי' אבל לא בדיעבד וכלומר דיכול לישא בלי ברכות וכמ"ש הפ"ת בסק"ז. והכין חזינא לה' ז"לא בח"ב דר'סו ע"ב דמפרש לה הכי וכנראה דנקיט הכי להלכתא ומדוע לא חש לסבר' החולקים נראה דהבין כדעתינו וכ"ן עיקר. וה' בית עובד בדינים השייכים לב"ח נגרר אחר הב"ש ולא עמד בשרשן של דברים כמנהגו הטוב לידע אם דבריו מוסכמין. וע' לה' כס"א או"ב שהבין דמ"ש הבא"הט בסק"ד והוא מדברי הב"ש דבדיעבד אין לחזר אחר עשרה דהכונה שיברכו בלתי עשרה ומכח זה הקשה מה שהקשה אבל האמת אין הכונה כן רק דבדיעבד תנשא בני ברכות וכמו שהבינו הז"לא והפ"ת ז"ל:
ד ס"ו ש"ע אם היה אלמון שנשא אלמנה מברכין אותה ביום ח' בלבד. בתולה שנתפסה בזינות בין באונס בין ברצון אין לתת לה ברכה כל ז' יד"א הג"הט סק"ה משם הג"ור וע' חקרי לב א"הע סי' ל"א מה שפלפל בתשובה זו: ה בחור נואף שנשא בעולתא דידיה אם דינן כאלמון שנשא אלמנה במחלוקת הוא שנוי בין הפוס' ה"ד ה' פתחי תשובה סק"ט. וע' חק"ל סי' ל"ב שפלפל בזה והעלה דספק ברכות להקל ודיינינן ליה כאלמון שנשא אלמנה לשמחה ולברכה:
ו בענין צוואות ר"י החסיד על הזיווגים ע' מ"ש הכ"נהו בסי' זה. ולה' פתחי תשובה ביו"ד סי' קט"ז סק"ו ולעיי סי' ב' סק"ז חיים ושלום ח"ב סי' צ"א רוח חיים סי' זה מאות י"ג ואילך. הון יוסף זאמירו סי' ט' יו"ד י"א ומה שרמזתי לעיל סי' ב' אות ה':
ז ס"ט בהגה ונוהגין להפסיק ביניהם בקריאת הכתובה ע' כנ"הג הגה"טו ס"ק י"ז דבקושטא נוהגין לקרות הכתובה קודם ברכת אירוסין ונישואין ומפסיקין בקידושין בין כ"א לנישואין. ופה סופיאה נוהגין שמברכין ברכת אירוסין ומקדש החתן וקורין הכתובה וקונין מהחתן ומברכין ברכת חתנים וא"חך חותמין הכתובה. וע' מוה"רי מברונא בתשו' סי' צ"ד שמדבריו נראה ולא ישר בעיניו המנהג הזה ודעתו לחתום הכתובה קודם הקידושין: