אור ברסלב
אבני האפוד על אהע אה"ע › סימן מו

אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו

אה"ע · סימן מו

סימן מה

א ס"א ש"ע פנויה שיצא עליה קול שנתקדשה וכו'. מי שאומר קדשתי את פ' ועדי הם פ"ופ והלכו למד"הי כתב הכנ"הג בהג"הטו סק"ט בשם הרש"בא בתשו' דיכולין בי"ד להחרים על מי שטוען דבר שאינו או יכולים לכוף לגרש מיד בגט אם רואין שיש צורך בדבר והביאו מוהריב"ל בח"א סי' ך' ותהי בה חדא דמה יועיל שיחרימו על מי שטוען דבר שאינו אם יצא הקול והוחזק בב"ד לא מפיה אנו חיין ועוד דבר תמוה שיכופו לגרש ולכן אין לסמך על תשובה זו א"ד והיד"א בסק"ד כתב דתשובה זו היא בתוך תשו' הרשב"ץ ח"א סי' קל"ב וע"ש דמה שהקשה דמה יועיל החרם אהמ"ר ל"ק כמו שיראה המעין א"ד ולא ביאר:

ואנה ה' לידי קונט' תשובות הרשב"א כ"י ושם מצאתי תשובה זו והכי כתיב בגווה מי שהוציא קול על אשה שהיא מקודשת אם יכולים ב"ד להחרים חרם גמור על מי שטוען דבר שאינו ומי שיודע כלום שיבא ויגיד לפי שחרם תקנת הגאונים ושמא חינה אלא בטענת ממון וכו' נמצא דעיקר החרם הוא על מי שידע דבר שיבא ויגיד וא"כ החרם מהני ומעלי וזכני ה' ובאו תשובות הללו על מ"הד ויהיו נקראים תשו' הרשב"א ח"ו הלא היא כתובה בסי' ג' ושם בהערותי כתבתי דהרשב"א בח"ד ס' ש"ד כתב על כיוצא בזה דהסכימו החכמים להחרים שיברר הדבר וע"ע בח"א סי' אלף ר"ט א"ד שם:

ב שם ש"ע וכיצד הוא הקול וכו'. ע' בתשו' שהשבתי בסיון התרס"ח: ג שם בהגה וכן אם אמרו נתקדשה סתם וכו'. ע' מעשה איש חא"הע סי' י"ג: ד ס"ג בהגה מבטלינן קלא. כי היכי דמבטלינן קלא ה"ן מבטלינן חזקה ע"פ ע"א. מוהרי"א בתשו' מחנ"א ה' אישות סי' ד' והמחנ"א שם חלק עליו וכתב דע"כ לא מבטלינן החזקה אלא דוקא בדאיכא תרי סהדי אבל להפקיע החזקה לא סמכי' ע"פ ע"א אלא דבנ"ד ריוחא אשכח דלא חשיבא חזקה דמה שנתחרך הקול היינו שהב"ד רצו לחקר בדבר וכ"כ האי לא חשיבא חזקה עי"ד ומסייעי ליה מוהריב"ל והרדב"ז שהביא הכנה"ג בהג"הט ס"ק כ"ח: ה ס"ה ש"ע יצא עליה קיל וכו' מגרש א' ונושא ב'. אפי' דאיכא ס"ס להחזיר לראשון ליכא למשרי להחזיר מכח חששא זו בי"ש סקטו'"ב משם הרשב"א. והכנ'"הג בהגה"ט ס"ק ל"ו כתב דאף אם מה שמצריכים אותה גט מהב' אינו אלא משום חומרא עכ"ז מגרש א' ונושא ב' וע' עבודת השם סו'יסי י"ד דק"ט ע"ד, והן עתה נד"מ תשובות הריב"ש החדשות בס' זרע אנשים ושם בסי' י"ג יש תשובה א' להרב דון אשתרוק קרשקש תלמיד הרשב"א והתם קאי במי שקדש אשה ע"י שליח בלתי עדים בשליחות דשנוי במחלו' הרמב"ם עם הראב"ד כמ"ש הטור לעיל סי' ל"ה ושוב קדשה שני ע"י עצמו אחר שהסכים לדעת הרמב"ם כתב וז"ל ואפ' לדברי המחמי' וחוששין לקידושי שני להצריכה גט משניהם יש לי לשאל אם נאמר בנד"ז מגרש ב' ונושא א' דש"ה דאלימי קידושי א' הואיל ונמצא דבר על בורייו אלא דלרווחא הצריכוה גט מב' מאי איכא למיחש?

הואיל והצריכוה גט מחזי כמחזיר גרושתו מן האירוסין אם יצריכוה גט לרווחא דמלתא אבל יאמרו דאפקיעיניהו רבנן לקידושי ב' וכשקידושי א' נתבררו אם נחוש לדברי המחמי' יגרש ב' וישא א' וכו' ואיתא נמי לטעמא דמימר אמרי עיינו רבנן בקידושי ב' ואשכחו דנהג שלח כדין וכו' את"ד והרב יצחק בונפוש חתנו של הריב"ש בתשו' שם הסכים דקידושי א' הוו ק"ג ובעבור זה כתב דח"ץ גט מהב' י"ש ומהתימה על ה' כנ"הג דכל רז לא אניס ליה ותשו' מוהר"א קרשקש הנ"ז היתה לנגד עיניו וכמו שזכר עשה ממנה לעיל בסי' ל"ה הגהב"י סקי"ד איך פה בסקל"ה אחר שהביא ס' הרב"א ומוהר"י הלוי דסל"ה כתב שאין דבריהם נכונים ולא סייעם מתשו' מוהר"א קרשקש ז"ל דהוא אחד מהראשונים והוא פלאי:

! ו אם היו שניהם קידושי ספק נחלקו בזה הפוס', ע' כנ"הג הגה"ט סקל"ז יד"א סקי"ט וע' עבודת השם סי' י"ד דק"ו וק"ח ע"א:

ז אם המקדש אינו חפץ לגרשה אם כופין אותו ע' כנה"ג ס"ק מ"ה. וע' עבודת השם דהביא מחלוקת בזה והעלה לענין מעשה דאין לכופו ואפי' הרחקה דר"ת ק' הדבר לעשות כ"א בפייוס ורצון יעו"ש ומוהר"ש מורפורגו בתשו' כי באה בס' פחד יצחק אות ס' הנד"מ בדפ"ג ע"א ובתשו' שמ"ץ בחא"הע מסי' ו' ואילך כתב דעושין לו הרחקה דר"ת. ועיניך תראנה לרבני איטלייא אשר באו תשובותיהם בס' פחד"י שם מדקי"ט והלאה איש איש ממקומו דגזרו חרם ונדוי על המקדש הב' דהיה ממאן לגרשה והתלונן ע"ז אחד מהם עם מוהר"ש מורפורגו ותירץ דהיכא דעשה עברה הב' שבא עליה הו"ל כדין מעשין לפסולות ע"ש מדקכ"א ע"ב ואילך. ח דהא דמגרש ראשון ונושא ב' דוקא כשהקידושין לא הוו אלא קול בעלמא אבל אם הקידושין הא' הוחזקו בב"ד ע"י עדים אע"פ שיש איזה צד ספק כגון שנתקבל העדות שלא בפני בע"ד אף מגרש ב' ונושא א'. כנ"הג הג"הט ס"ק ל"ח משם מוהרי"א סי' ד' וע' למוהר"ש מורפורגו בס' פחד יצחק שם דפ"ג ע"ב שכתב דדוקא בכה"ג דהקידושין הראשונים מצד עצמם הוו קידושי' ודאין אבל אם בקידושי' הראשו' היה ספק מחלוקת הפוס' כגון שקדש בטבעת שיש בו אבנים טובות וכו' התם מגרש ראשון ונושא ב' גם לדעת מוה"ריח יעו"ש: ט שם ש"ע ואם כנסה ב' קודם שגירש ראשון ה' אסורה עליו עולמית. ט' כנ"הג הג"הט ס"ק מ"ח שכתב משם מוהרש'דם דדוקא בנתיחדה עמי אבל אם כנסה ולא נתיחדה עמה אע"פ שכבר ברכן ז"ב מותרת לחזר לו ובס"ק מ"ט הביא משם מוה"רש שחולק וסובר דאסורה אפי' היתה נדה וע' יד"א ס"ק כ"א וכ"ב וע' פ"ת סק"ד. וז"ל ה' מוה"רש מורפירגו בתשו' שם דפ"ד ע"א אם נכנסה לחופה עם הב' יש מקום לומר דאסורה לשניהם לא' משום מחזיר גרושתו ולב' משום שנכנסה לחופה וסתם חופה לבעילה קיימא והו"ל כנשאת לאחר וא"חך בא בעלה דתצא מזה ומזה ולא פלוג רבנן בין נבעלה ללא נבעלה ולא התיר רק כשיש עדים שלא זזה ידם מתוך יד החתן משעת חופה עד שנגזרה עליהם ההפרשה או שהיתה נדה בשעת החופה באופן שאין לפקפק שבא עליה וכ"כ מוה"רי מפאנו שם דפ"ו ומוה"רי גוליילמו שם דפ"ח ע"א משם מוהרי"קא שורש פ"ד. ומוה"רש דיל ויקייו שם דק"יג ע"ב:

י בטור כו"סי זה הביא תשו' הר"אש כלל ל"ה סי' י"ב דאם אירע דלפי הדין לא היה צריך גט אך קרוביו כפוהו ליתן גט לרווחא דמילתא ונתארסה לאחר וגרשה ורוצה להחזיר לו דאסורה לו משום דהעולם יסברו שהגט הראשון היה כדין ויאמרו דמחזיר גרושתו לאחר שנשאת לאחר ולא ידעי דהגט היה לרווחא דמילתא ופסקה מו"רם להך תשו' לעיל סי' יו"ד ס"א וע' ח"מ לקמן סי' מ"ח סק"ג. ועובדא הוה ביתומה שיצא עליה קול שנתקדשה לאחר בסבלונות באתרא דחיישי וב"ד הכריחו למקדש שיתן גט מפני הקול הברה ולא הספיק ליתן גט עד כי ביני ביני מת ונשארה זקוקה ליבם קטן כבן ה' שנים והתירה ה' מח"נא בה' אישות סי' ד' בלי חליצה כלל ונרגש מתשו' הר"אש הלזו וחילק דע"כ לא מהני האי טעמא אלא לאסרה אחד גברא אבל לאסרה אכ"ע משום שמא יאמרו ה"ט לא סגי כיון דמדינא שרייא. ועוד דל"הט דשמא יאמרו מתירין א"א לעלמא לא חיישינן כ"כ דלא נפיק מיניה חורבא דכ"ע ידעי בהא וליכא אלא משום זילותא דב"ד ולזילותא דב"ד ל"ח עי"ד. גם ה' בני אברהם בסי' ל"ב דבא לפניו מעשה כזה סמך אהיהו תרי חילוקי דהממ"נא וחילק עוד דע"כ לא קאמר הרא"ש אלא היכא דעשה מעשה שנתן גט לא כן היכא דלא קעביד שום מעשה שלא הספיק ליתן את הגט ע"ש:

תוכן העניינים

אבני האפוד על אהע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה