אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו
אה"ע · סימן מה
א ס"א ש"ע מקום שנהגו לשלח סבלונות וכו' (זאת מן המודי'עית כי ידעתי שרבני קושטא הרא"ם, הפ"מ מגיד מראשית, רוב דגן, משנת ר"א האריכו הרבה בענין סבלונו' ולדאבון נפש אינם תחת ידי לכן אל יאשמני הקירח אם אכתב דבר ולא אגיד מה שדברו הגבורים באותו ענין וד"ב) ובאו עדים שראו סבלונות הובלו לה וכו' מרן נקיט כלשון הרמ"בם בפ"ט מה' אישות דין כ"ח וכתב הכנ"הג בהגה"טו סקי"ב משם מוה"רא בן יעיש ז"ל דנראה מדברי הרמ"בם דאף לשיטת ר"ח בעינן עדים בהולכת הסבלונות. ובאמת דכך מבואר בלשון ובאו עדים שראו סבלונות הובלו לה. ולפ"ז לכאורה חולק עם הטור שכתב דלדעת ר"ח אפי' לא שלחם בעדים חוששין להם (וכבר אמרתי שאין בידי תשו' מוה"ראם כי שם הובאה תשו' מוה"רא בן יעיש לראות בשרשן של דברים אם הביאו דברי הטור לחולק) אולם אנן קא חזינן למו"רם ז"ל שכתב ע"ד מרן אע"פ שלא שלח הסבלנות בעדים ואם כונתו לחלוק על מרן הי"ל לכתב וי"א א"עפ שלא שלח בעדים וכמש הח"מ בס"קא גם ה' הלבוש כתב הכל בשיטה אחת בלי מחלוקת:
לכן נ"ל דל"פ מרן ומ"ורם בזה ואינהו סברי דאפי לס' ר"ח בעינן עדים בשעת נתינה לידה דאי לאו הכי מאחר דדין זה הוי אפי' באתרא דרובא מסבלי והדר מקדשי אם אין עדים על הקבלה אית לה מגו דיכולה לומר לא קבלתי ולכן קאמר בתחילה דיש עדים שהובלו לה דהיינו עדי קבלה אבל ליכא עדים אם החתן שלחם ובזה יבא הכל על נכון. וחיכא בין ס' ר"ת לר"שי דלס' ר"ח לא בעינן עדים ששלחם החתן רק עדים שהובלו לה ולס' רש"י תרתי בעינן ששלחם החתן ושראו הנתינה ובככ"הג הוא דחיישינן שהן עצמם הם הקידושין וכמו שכן מצאתי שהפ"מ בח"א ריסי מ"ח הביא דבריו ה' אמרות טהורות בסי' זה דק"ג ע"א כתב בשם מוהרי"קו דלר"שי תרתי בעינן ששלחם ע"י עדים ושנתנו לה לפני עדים והגם שה' אמ"ט הצ"ע דבריו דאמת דהכי משמע מדברי מוהרי"קו בשורם ק"ע אולם כבר חזר ופי' דבריו בשו' קע"א דה"ה דמהני אם נתן לה סבלונות בפני עדים עי"ד מ"מ מלבד דאפי' תימא הכי אכתי איכא טובא בין ר"ח לרש"י ע' ב"ש סק"א. עוד בה דה' אמ"ט גופיה שם כתב דלא פלטינן ממחלו' הפוס' בדעת רש"י איכא מאן דסבר דלרש"י תרתי בעינן שעת שלוח ושעת נתינה ואיכא מאן דסבר דלדעתו די בדאיכא עדים בשעת נתינה אפי' דליכא עדים בשעת שילוח ויש שיטה אחרת דלר"שי בעינן עדים בשעת שילוח אבל לא בשעת נתינה. ושיטה רביעית דכל שהוא באתרא דרובא מקדשי והדר מסבלי לא בעינן עדים כלל ע' היטב דברי ה' אמ"ט שם שנאספו שמה כל ההדרים. ובכן נוכל לומר דמרן ומו"רם קיימי בשיטת מ"ד דלר"שי תרתי בעינן עדים בשעת שליחות ובשעת נתינה אך לדעת ר"ח אינו כן רק בעינן בשעת קבלה והכי רהטי ואזלי דברי ה' הלבוש ז"ל למדקדק בהן. וטעמא דבעינן אפי' לדעת ר"ח שיראו העדים שהובלו לה סבלונות היינו משום דאי לא"ה נאמנין לומר שלא היו קידושי' במגו דאי בעייא אמרה שלח היו שם סבלונות. ובחפשי מצאתי כדברי לחד מן קמאייא בשיטה לא נודע למי דל"ד ע"א דכשהזכיר שיטת ר"ח כתב דלמ"ש היכא דיהב לה סבלונות בלא עדים דלמאן דחייש שמא קדשה מעיקרא א"עג דליכא סהדי בהני סבלונות כיון ששניהם מודים חיישינן דלמה קדשה מקמי הכי וא"עג דחד מנייהו קאמר שלא היו ביניהם קידושין כיון דאיתחזק סבלנות ושניהם מו ים מסתמא מקמי סבלונות קדשה לזאת ואין זה נראה דודאי להך פירושא אי ליכא עדים בסבלונות חד מנייהו מהימן משום מגו אבל איפשר שאם ראו עדים סבלונות הובלו לה ונכנס השליח בביתה אבל לא ראה הנתינה בכה"הג חיישינן לה ד"ת ע"כ. הרי דגם לס' ר"ח צריך שיראו העדים שהובלו לה כי היכי דלא להוי להו מגו וכ"מש אני עני:
והוצרכתי לזה לפי שראיתי לה' ח"מ בסק"א שכתב בזה דברים אשר לא זכיתי להבינם שהוא הבין דמ"ש מור"ם אע"פ שלח שלח בעדים דהכונה שלא קבלתם בעדים וקיהיב טעמא דאינם נאמנים לומר שלא היו לשם קידושין אע"פ דאית להו מגו משום דהו"ל מגו במקום עדים ושוב כתב דאין לומר דמיירי שלא היו עדים בשעת נתינה ובשעת שילוח היו עדים דזה אפי' ל עת רש"י חוששין וכמ"ש בסמוך בסעיף זה. ואני הדל לא ידעתי אבינהו דאמאי לא קמוקי להיפך דבשעת נתינה היו עדים וכמו דמשמע מלשון וראו עדים סבלונות הובלו לה ובשעת שילוח לא היו עדים דהכי משמע טפי לשון אפילו לא שלח הסבלונות בעדים ואכתי שפיר הוה קא ק"ל (לפי דעתו) מאי איכא בין רש"י לר"ח דבהא אפי' רש"י מודה דחוששין וכמו שכתבתי לעיל דאיכא מאן דסבר הכי בדעת רש"י ותו דהך קושיא גופא אהמ"ר כדחזי לק"מ דאיכא טובא מילי אחרנייתא בין רש"י לר"ח ואפי' בהא גופא איכא דלרש"י תרתי בעינן ולר"ח לא בעינן אלא חדא וככל הנז"ל גם מ"ש דהוי מגו במקום עדים ונסתייע מדברי הת"הד כבר כתבנו דמרן ומור"ם קיימי לאתרא דרובא מסבלי וה"מ דבכי הא המיגו מהני שפיר גם לס' התה"ד וכמ"ש הב"ש בסק"ג להדייא ויעו' כנה"ג הגהב"י סקי"ג שכ"ד הרשב"ץ ז"ל:
ולא אהיה כובש תחת לשוני דמשום ישוב הלשון של מרן ומור"ם הוא שאמרנו דס"ל בדעת ר"ח דבעינן הא מיחא עדים שהובלו לה וכמו שמצינו זו לקצת מהפוס' ראשונים דסל"ה בדעת ר"ח האמנם בקושטא גם זו מידי מחלוקת לא יצאנו דאיכא הרבה מהפוס' הראשונים דנקטי בדעת ר"ח דלדידיה א"ץ עדות כלל וכמ"ש הר"ן ז"ל ואף בדעת רש"י גופיה אירא מ"ד דלא בעינן עדים כלל וכמש"ל וע' כנה"ג הגה"ט סקי"ג והגהב"י ס"ק מ"ו יד"א הג"הטו ס"ק י"ט והגהב"י ס"ק מ"ב. מוהר"מ בכמוהר"מ בתשו' כי באה בס' בני אברהם סי' ט' וה' המחבר שם ובסי' ל"ב וג"ן:
ב שם ש"ע חוששין שמא נתקדשה. חששא זו היא מדרבנן זולת הריטב"א דס"ל דהוי דאורייתא והיא ס' יחידאה. כנה"ג הג"הט סק"ג משם מוהריב"ל בא' סי' י"ז ושבח"ג סי' א' נראה דספוקי מספק"ל ושדעת מוהר"א בן יעיש כס' הריטב"א עי"ד וע' יד"א סק"ב. ובשיטה לא נודע למי כתב דהחשש הוי דבר תורה וכבר העתקתי דבריו לעיל באות א. שם בהגה וכל היכא דחיישינן אפי' אמרו שניהם שלא כיונו לקידושין ונשבעו ע"ז אינם נאמנים לא נתברר בדבריו אי מיירי היכא דהוי אתרא דמקדשי והדר מסבלי דהתם דוקא הוא דאינם נאמנים אבל היכא דרובא מסבלי והדר מקדשי דעיקר החשש הוא דחיישי' למיעוטא בכי האי יהיו נאמנים או"ד אפי' באתרא דחיישינן למיעוטא אינם נאמנים דהחשש הוא כ"כ חזק דאפי' אמרו הם עצמם ההיפך עכ"ז אינם נאמנים והכי מוכח מלשון הר"ן דהביאו הב"י דאחר שכתב דבעיר חדשה שאין מנהג נידונית כמע"מ וחיישינן שהרי לגייר' הגאונים אפי' למיעוטא חיישי סיים וכתב וכל היכא דחיישינן אפי' אמרו שניהם שלא נתכונו לקידושין חיישי' ע"כ וכן ראיתי להמש"ל פ"ט מה' אישות דין כ"ח שדקדק כן מהך לישנא:
אד מדברי הת"הד בסי' ר"ו מבואר להדייא דהא דאינם נאמנים ה"ד באתרא דרובא מקדשי והדר מסבלי ח"ל שם תו נראה דאף לפר"ח אם יאמר השולח סבלונות אפי' בשבועה וכן המשודכת שלא קדשו כבר לא מהמנינן ודוקא עדים מהמני וכו' וכן נראה דכיון דפסקו רבנן למילתא דחיישי' באתרא דמקדשי וה"מ שמא קדשה כבר לא מהימן נגד מאי דקים להו לרבנן וכו' ותו כיון דמנהג העיר דמקדשי וה"מ א"כ אי מהימנינן להו שלא קדשה כבר הוי תמורת המנהג והטוען תמו' המנהג אפי' במגו אינו נאמן וכו' עי"ד מבואר דלא קאמר דאינם נאמנים רק באתרא דרובא מקדשי והדר מסבלי ושו"ר להכנה"ג בהגהב"י סק"ו ולהיד"א בהגה"ט ס"ק כ"א שכ"כ להדייא בשם רש"ל סי' כ"א וכדי דלא לאפושי פלוגתא צ"ל דגם הר"ן קאי להיכא דרובא מקדשי וה"מ דהתם החששא היא ודאית אבל לא היכא דהמיעוט דוקא הוא דנהיגי בהכי דהתם נאמנין:
אולם מדברי ה' דרבי משה אין נראה כן שע"ד הר"ן שהביא הר"בי כתב וז"ל מיהו כתב שם דיש חולקים בזה וס"ל דנאמנין וכ"כ הרי"בש סי' ה' דהיכא שהוא אמר שלא שלח לשם קידושין נאמן עי"ש. ולקמן כתב ב"י בפשיטות דאין נאמנין עכ"ד ובתחילה אומר דחיפשתי בדברי הר"ן ז"ל ולא מצאתי שהביא חולקים ע"ז ומה שהביא מדברי הרי"בש ז"ל אם נאמר כמ"ש דה"רן קאי דוקא לאתרא דרובא מקדשי והדר מסבלי אז אין ראיה מדברי הרי"בש דז"ל שם ואף אם אפשר לפי פירושם דאף בעיר שאין בה מנהג חוששין לסבלונות שמא קדש קודם לכן מ"מ בנדון שלך הרי אתה מודה שלא קדשת בכסף קודם הסבלונות וכו' ע"כ מבואר דהרי"בש לא קאמר דנאמנים אלא בכגון נ"ד דהוי עיר שאין בה מנהג דאי חיישינן לה היינו משום דהגאונים ס"ל דחיישינן למיעוטא אבל היכא דרובא מקדשי וה"מ גם הרי"בש יודה דלא מהמני והוא עצמו מה שהביא מדברי הרב"י לקמן בסוף הסימן דע"ד הא"ח כתב וז"ל וכיון ששלח סבלונות ומנהג המקום דמקדשי וה"מ והוי כאילו יש לה עדים שקדשה שוב חינה נאמנת לומר לא קדשתני ע"כ ובהכרח לומר דה"רן קאי באתרא דרובא מקדשי וה"מ ובהא הוא דקאמר דלא חיישינן דאי לאו הכי איך איפשר שהרי"בש יחלק ע"ד הר"ן רבו ומבלי הגיד לנו דבר אלא ודאי דמ"ש הוא האמת ויציב דמ"ש הפוס' הנ"ז דאינן נאמנין היינו באתרא דמקדשי והדר מסבלי:
איברא דבעיקר הדין לא נושענו ממחלוקת שהרי הת"הד גופיה הביא לנו בשם הא"ז דס"ל דנאמנין האיש והאשה מיהו ה"ד לגדולה מזאת דהיינו אפי' באתרא דרובא מקדשי וה"מ אבל למקום דרובא מסבלי וה"מ ליכא מחלוקת דל"כע נאמנין וע' כנ"הג הג"הט ס"ק ט"ו דנחלקו הפוס' בדעת הטור אי קאי בס' זאת ושם כתב דמדברי הרי"בש נראה קצת דקאי כס' הא"ז י"ש והן הנה דברי מוהר"שח בתשו' סי' נ"א ואני מה שנל"עד כתבתי. שוב אתר החיפוש ראיתי שלשה מלכים שקדמוני בזה. ראשון לכל דבר שבקדושה ה' משנ"ל בפ"ט מה' אישות דין כ"ח כתב בס' הרי"בש כן. ה' קמ"ר רמזו היד"ח שם ובד"ע אחר שהביא מדברי הרש"בא והריט"בא דסברי דאחר שקבלה הסבלונות אינה נאמנת לומר שלא קדמו קידושי' כתב דהיד באתרא דמקדשי וה"מ אמנם באתרא דמיעוט מקדשי וה"מ אז ודאי נאמנין לומר שלא קדמו קידושין ודקדק כן מדברי הרש'בא והת"הד ותמה על מוהרי"בל בח"ב סי' ל"ד וע' לה' ד' מקור ברוך סי' ז"ך שעשאום חולקים להת"הד עם הריב"ש והכי קאמר מר דהריב"ש לא כ"כ רק לאתרא דמיעוטא מקדשי וה"מ ה' אמרות טהורות בד"קו האריך בזה וכתב ככל אשר דברנו שמח לבי ותעלזנה כליותי ומכל מקום הגם דחתרנו למצא היבשה ולומר דמה שהיה נראה מדברי איזה פוסקים דבאתרא דמיעוט מקדשי וה"מ אינם נאמנים אין כן האמת ויש לנו לומר דאינהו קיימי להיכא דרובא מקדשי וה"מ אבל במיעוטא מקדשי וה"מ גם הם יודו דנאמנים. אנן בדידן השתא' הכא מידי מחלוקת לא יצאנו דלפי האמור בכל אתר ואתר אם האיש והאשה אומרים שלח כיונו לקידושין אי שלא נתקדשו מעולם במחלו' הוא שנוי אם נאמנים אלא דהיכא דרובא מקדש כת המחמירין לומר דאינן נאמנין הוו רובא והיכא דמיעוט מקדשי כת המחימרי' הוו מיעוטא וכמבואר לכל מראה עיני המעיין בשרשן של דברי הפוסקים ויעו' כנה"ג הג"הט סק"ו והגהב"י ס"ק ט"ז וכ"א מוה"רי אלפאנדארי בתשו' כי באה בס' מחנ"א ה' אישות סי' ד' ד"ט בני אברהם סי' ג"ן. שערי רחמים ח"ב א"הע סי' ט"ז דס"ט וד"ע וסי' טו"ב דע"ז. אך נקוט מיהת דהיכא דרובא מסבלי וה"מ וטעם החשש הוא בעבור המיעוט אם שניהם אומרים שלא היו כאן קידושי' איכא ס"ס. ס' דאעיק' דלמא הלכה כהאומ' דנאמנין וא"תל דלית הלכתא כוותייהו אלא ככת הסוב' דאינן נאמנין דלמא היכא דהוי החשש בעבור המיעוט הלכתא כהאומ' דנאמנין ומתהפך שפיר ודו"ק:
ד אף דנחלקו הפוס' אי נאמנין המתקדשין או לא וכמ"ש באות הקודם יש לדעת אהיכא קיימי אי הוי לדעת רש"י דוקא או אפי' לס' ר"ח דיש מבוכה בזה בין הפוסקים וכאשר אבאר.
הנה מלשון דנקטי הר"ן ומורם בהגה אפי' אמרו שניהן שלא כיונו לשם קידושי' מוכח דקיימי לשיטת רש"י ז"ל דאיהו מארי דהאי סברא דהחששא היא שמא הם עצמם קידושין אבל לס' ר"ח דהחששא היא שמא קדמו קידושין הי"לל אפי' יאמרו שניהם שלא קדמו קידושין. האמנם בדברי הת"הד בשרשן כתוב להדייא דאף לשיטת ר"ח אינן נאמנין וכמו שהבאתי לשונו באית הקודם אלא דאח"ך הביא בשם א"ז גדול שכתב דלפר"ח נאמן ולר"שי אינו נאמן וכו' עי"ד דמבואר דמאי דנחלקו הפוס' אי נאמנין שניהם או"ל היינו לשיטת ר"ח דלשיטת רש"י גם הא"ז יודה דאיין נאמנין גם הר"אם דאזיל בשיטת הת"הד כתב בח"א סי' י"ז דאפי' קאמר בפני עדים בעת הקבלה שאינה מקבלת לשם קידושי' ואפי' תאמר שלא נתקדשה מעולם אינם נאמנים וכמו שהעתיק דבריו הכנה"ג בהגה"בי סק"ז מבואר דכי אמרינן דאינם נאמנים היינו לסברת שני המאורות רש"י ור"ח. והכנ"הג שם סק"ו עלה דהביא הרב"י דאינם נאמנים כתב משם מוהר"ם מפדוואה סי' כ"ח דהוי אפילו לדעת רש"י וכן הוא דעת מור"ם בתשו' סי' ל' שרמז שם:
ברם הגאון מוהרימ"ט בחא"הע סי' כ"ח עם שראה דברי הת"הד והרא"ם אזר חייל לומר דמחלוקת הרבנים אי מהמני או"ל אינו אלא לשיטת רש"י אבל לר"ח מודו כ"ע דנאמנים והיסב דבריהם לשיטה זו י"ש ונ"מ טובא דאי ליכא למיחש לקידושין דהשתא ואז נשאר לנו רק ס' ר"ח כל ששניהם מודים שלא היו קידושין מקודם ליכא למיחש למידי וה' בני אברהם בסי' ג"ן השיגו למוהרי"מט מדברי הרא"ם הנז' וגם ה' אמרות טהורות הצ"ע דבריו מחמת דברי הת"הד הנז' עי"ד ומה חידוש היה בבית המדרש? כי כבר נרגש מהם מוהרימ"ט וישב דבריהם לפי שיטתו וכמבו' למעיין שם:
ה כל שאין עדים על הסבלונות ומודים שניהם שלא קדשו קידושין אין לחוש לא לפרש"י ולא לפי' ר"ח מאחר דאית להו מגו. כנ"הג הג"הט ס"ק טו"ב והגהב"י סק"ז משם מוהרימ"ט בא"הע סי' כ"ח ודלא כמוהריב"ל שנסתפק בזה וכ"כ היד"א בהגה"ט סקי"ט ומבואר בדברי מוהרימ"ט שם דקאי אפי' באתרא דרובא מקדשי והדר מסבלי מ"מ הא דחיישינן היינו שהוחזקו הסבלונות בעדים דלית להו מגו אבל כל דליכא עדים בסבלונות ומודים שניהם ליכא למיחש לכלום ועם שמדברי הת"הד שם מבואר להיפך כבר נרגש הרב מזה ואחר שעמד ע"ד מוקי דדברי התה"ד הם בשהוחזקו הסבלונו' בעדים י"ש וע' אמרות טהורות דקין מ"ש ע"ד הרב ותמה על הפ"מ בח"ב סי' ד' דנגרר אחר ס' מוהרימ"ט הגם הלום אנכי הרואה למוהרי"א בתשו' שבס' מחנ"א ה' אישות ד"ט ע"ג דנגרר אחר מוהרימ"ט אף בהיתר דחיישי לסבלונות ואף נגד ע"א עש"ה אך בדברי הח"מ סק"א מבואר דס"ל דלעולם לא מהני מגו אפי במקום דרובא מסבלי והדר מקדשי והב"ש שם בסק"ג הביא משם הב"ח דהחמיר כס' הח"מ ומר מדידיה אמר דהיכא דרובא מקדשי וה"מ פשיטא דלא מהני להו מגו וכמבו' בדברי התה"ד והר"שבא אך באתר דמסברי והדר מקדשי אהנייא להו מגו ושכ"כ הטו"ז יעו"ש וכ"כ הכנ"הג בהגהב"י סקי"ג בשם הרשב"ץ ועמ"ש אני הדל לעיל אות א' וע' בני אברהם סי' ג"ן:
ו אפילו למ"ד דלא מהמני ה"ד כשהאשה מודה בסבלונות אבל אם מכחשת אפי' שהודית בפני ע"א שקבלה הסבלונו' אין בכך כלום. כנה"ג הגה"בי סק"ז משם הר"אם ובס"ק מ"ה כ"כ משם ה' משאת בנימן וכ"כ מוהר"י אלפאנדארי בתשו' מח"נא שם ד"ח ע"ג:
ז אפילו לכת החולקים וס"ל דלא מהמני היינו על הסתם שלא בא המשדך לערער אבל כל שבא המשדך לערער עליו מחמת הסבלונות שהיא מקודשת ואיהו גופה מודה שלא קדשה כבר כל אפייא שוין דמהימנא. כנ"הג הגה"ט סק"ז משם מוהר"חש בסי' נ"א ובהגה"בי ס"ק ס"ט והי"דא בהג"הט ס"ק ח"י. ומוהר"מ בכמוה"רם בתשו' כי באה בס' בני אברהם סי' ט' הביא שכ"כ ג"ך מוה"רא ברודו בס' פני משה סי' כ"ח ונ"ד וגם הוא נגרר אחריו אך ה' המחבר שם חלק עליו בכח וכתב שמדברי הת"הד והר"אם יש להכריח שאף שבא לערער ולעגנה ומתוך הודאתו יוצא שלא קדשה מקודם עכ"ז לא מהני יעויש. אך בסי' ל"ב נמשך אחר חילוק הפ"מ עי"ד בדע"ט ע"ד ועוד לו בסי' נ"ג דק"א ע"ג ומוהר"יא בתשו' מח"נא שם ד"ט נגרר אחר חילוק זה עי"ד: ח אם יש הכחשה בין הנערה והמקדש דהוא אומר שקדמו קידושין והיא אומרת דלא קדמו קידושי' איהי לא מהימנא לכ"ע אף למ"ד דהיכא דשניהם מודים שלא קדמו דמהמני. וה"ה כשאין הבעל בפנינו דלא מהימ"א. בני אברהם סי, ג"ן:
ט שם בהגה לא שלח לה החתן בעצמו רק אבי החתן שלח לא חיישי' לפרש"י שמא הסבלונות מעצמם הם הקידושין. מדנקט לפרש"י משמע דלר"ח חיישינן וכן בא הדבר מפו' בתשו' הריב"ש סי' תע"ט והכנ"הג בהגהב"י ס"ק נ"ט כתב וז"ל אפי' נתנו אבי המשדך או אמו סבלונו' לכלה חוששין לסבלונות הרא"ם ח"א סי' י"ט וע"ש בסי' י"ח שיש מי שחולק ומוהריב"ל בח"ג סי' צ"ה נסתפק בזה ע"כ וע' יד"א ס"ק נ"ה. והלא מראש אנכי הגדתי דאין הספרים הנז' תחת ידי אולם ראיתי למוהרי"א בתשו' מחנ"א ד"ח ע"ד שהביא דברי מוהר"א בן יעיש המובאים בתשו' הרא"ם סי' ח"י דאיהו ניהו הסובר דאין חוששין ומדבריו שם מוכח להדייא דלדברי ר"ח דוקא הוא דאין חוששין מטעמא דאיכא ס"ס עי"ד שם והוא היפך דברי הריב"ש שכתב דלפרש"י הוא דלא חיישי' וצ"י:
י אפי' למאן דחייש היינו כשהסבלונו' נתנו לכלה בשם החתן אבל כל שנתנו לה בסתם לכ"ע יש להקל וכ"ש אם הנתינה היתה מאם החתן אלא דחילוק זה האחרון אי נקי ממחלוקת. מוהרי"א שם וה' בני אברהם סי' ג"ן צירף מחלוקייות אלו להקל בנ"ד דאחי החתן נתן סבלונות לאבי הכלה עי"ש וע"ע לו בסי' ד' ד"ך ע"ד:
י"א שדך אדם בתו קטנה ומת האב ושלח לה סבלונות ועודה קטנה לפר"שי ל"ח אבל לפר"ח חיישי' לקידושי' שקדמו ונתנו בחיי האב. כנ"הג בהג"הט סקי"ט בשם מוהרי"מט בחידו' על הרי"ף ז"ל וא"עג דהרב כתב זה מדעת עצמו הן הנה דברי הריט"בא כי הביאם בתשו' חא"הע סי' כ"ט. ומדנקטי תרוייהו הנדון דאחר מיתת האב הוא דשלח הסבלונו' ולא בחיי האב מוכח דהיכא דנשלחו הסבלונות בחיי האב לכ"ע חיישי' לר"ח דשמא קדמו הקידושי' ביד האב ולר"שי אע"ג דהיא קטנה והקידושי' השם לא מדעת אביה מ"מ לר"שי קטנה או נערה שנתקדשה שלא מדעת אביא וא"חך נתרצה אביה מקודשת וכמו שאתה תראה לעיל סי' ל"ז בב"י מחלוקת ערוך בין הפוס' הראשונים ודעת רש"י כדעת הרא"ש ודעי' דאם נתרצה האב אח"ך בפירוש מקודשת וכיון שנתרצה בסבלונות הו"ל כנתרצה בקידושי' וכ"כ הר"ן להדייא והובאו בב"י וז"ל ולדברי האומ' דקטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה אם נתרצה אביה בפירוש חיישינן אפי' בקטנה חיישי' לסבלו' אם נתרצה בהן אביה ולא עוד אלא אפי' בקטנה שאין לה אב כל ששדכה בחיי האב אע"פ שלא שלח סבלונות עד לאחר מיתת האב לפי' הרי"ף חוששין ולדעת רש"י אין חוששין ע"כ הרי דכל שהוא בחיי האב לכ"ע חוששין אך נאחר מיתת האב תלוי במחלו' רש"י ור"ח. באופן דשלשת הרועים אמרו דבר אחד והכנ"הג כתבו על שם רבו מוהרי"מט לבד:
ומפורש יוצא מפה קדוש הר"ן דכל שהוא בחיי האב צריך שיתרצה האב בפירוש בקבלת הסבלונות הא לאו הכי ליכא למיחש למידי דאף אם יהיו הסבלונו' לקידו' צריך ריצוי האב ולס' ר"ח אע"פ שקבלתן היא מנה ידעה אם קדמו קידושי' או לאו ולכן בעינן ידיעת האב מקבלתן בפירוש: וראיתי אני למוהרי"א ז"ל בתשו' מחנ"א שם ד"ח שהביא דברי מוהראנ"ח שמכותלי דבריו נכר דרוח אחרת אתו בדברי הר"ן ואיהו קסבר דדברי הר"ן שכתב דלדברי האומ' דקטנה שנתקדשה אם נתרצה האב בפי' חיישינן ואפי' בקטנה וכו' ה"ד לשיטת ר"ח ואפי' בסתמא ומכח זה הוכרח לחלק לנ"ד דקאי בקטנה בחיי האב ולומר דל"ח דע"כ ל"ח לס' ר"ח אלא דוקא בסתמא ששלח סבלונו' שלא מדעת אביה ואביה אינו טוען שום דבר אבל כל שקבלה הקטנה שלא מדעת אביה ואביה אינו מרוצה הו"ל קבלתה כמאן דליתא והכריע הדבר דאל"תה אדאשמועינן הריט"בא וה"רן דאיכא בין רש"י ור"ח קטנה ששדכה אביה ומת לשמעינן ריבותא במי שאביה חי ושלח לה סבלונות בלא דעתו ואינו מרוצה אח"ך דלר"שי ל"ח כל שאינו מרוצה אח"ך ול"רח חיישינן אלא ודאי דבהא לכ"ע ל"ח וכו' י"ש אתה תראה דיוצא מדברי הרב דאם לא ידענו דעת האב בזה וביני ביני מת דהתם חיישינן. וכשאני לעצמי הגם כי ידיעתי אינה מכרעת וכאפס וכאין נחשבת לגבי הנהו תרין ארייותא עכ"ז לפי דעתי המעט הוא דכל שהיא קטנה ונשלחו לה סבלונו' בחיי האב שלא מדעת האב כל שלא שמענו שנתרצה אביה בפירוש ל"ח לה אליבא דכ"ע וזוהי בבא קמא דה"רן דהשמיענו בהדייא ודוק:
י"ב עיר קטנה ואנשים בה מעט ושלח לכלתו סבלונו' ליכא למיחש לקידושין שקדמו כפי ס' ריח דאי איתא דקדשה קלא אית לה וראיה מההיא דכתו' דכ"ג ב' אומ' נתקדשה וכו' וגם הריטב"א בתשו' הביאה הרב"י בסוף הסי' כתב דכל היכא שיש מנהג לקדש בעשרה לא ניחוש לסבלונות דאי איתא דקדשה קלא אית לה. מוהר"מ בכמוהר"מ בתשו' כי באה בס' בני אברהם סי' ט' וה' המחבר חלק עליו שם ודחה ראייתו הן מדברי הש"ס והן מדברי הריטב"א עי"ד וע' כנ"הג הגהב"י סק"ע שהביא משם הרא"ם דכתב דאף הריטב"א לא החליט המאמר י"ש:
י"ג ס"ב ש"ע האידנא נהגו בכל מלכות א"י וכו' שלא לחוש לסבלונות מרן ב"י רמז פה תשו' מוהר"י בן חביב בכת"י בענין סבלונות והן עתה זכינו לאורה והיא לו' נדפסה בס' רע אנשים הנד"מ בא"הע סי' מ"ג והיא גדולה תשובה לעיר אנדריאנופולי בש' הרפ"ט ולשונה לשון הזהב מעולפת ספירים פלפול עצום בדברי רש"י ור"ח ויתר המפרשים ושמה תרבה גודל ענותנותו וסיים וכתב וז"ל את הדברים האלה נתתי אל לבי להעמיד ולקיים המנהג שנתפשט אצלנו שלא ניחוש לסבלונות כלל ועתה הנני מודיעך מה שנתאמת אצלי מפי השמועה בימי חרפי זה מ"ה שנים או יותר היה ראש ישיבה בעיר שלמאנקה ומורה הוראות בישראל החכם המופלא גבור כארי לעשות ר"א שבשמים הרב יצחק די ליאון ז"ל ויקר מקרה שם בעירו בחור ששדך ושלח סבלונו' חת"ך נתבלבל הזיווג ורצה הרב הנז' להחמיר ולהצריך גט ולא הסכימו לסברתו חכמים וזקנים שבדור והסכימו לבא ליריד מדינה די קאמפו ששם עלו חכמים גדולים שבדור וכו' וב"ב נועדו ונ"ון בהלכה זאת ונחה שקטה הסכמת כולם כי מהיום ההוא והלאה לא יחושו לסבלינו' ולהסיר ספק צוו לש"ץ אשר בב"הכ הגדולה באותו יריד יכריז ויודיע לכל אשר ביריד והוא שכבר נמנו וגמרו שלא לחוש לסבלונו' וכו' ובימים ההם עדיין לא נשא אשה מו"הר כמיהר"י אבואב אף כי היה גדול בחכמה ובן ל' שנים והוא היה מחזיק בס' מוהרר"י די ליאון וכו' ויהי מקץ שנתיים ימים בקרוב בהיותו ראש ישיבה בעיר בוטארחגו נזדמנה לו בת זוג מגדולי העיר אשר היתה משודכת וכבר קבלה סבלונות מחכם אחר וביום בואם לחופה רבו הקטטות בניהם ונתפרדו ומיד חילה פני הרב הנ"ז ולקחה לו לאשה ולא חששו כלל לסבלונו' ודברים הקודמים עם המשודך הראשון ואחר ימים רבים נפטרת אשת הר"רי די ליאון ויקח אשה חכמה ומיוחסת מעיר טוליטולה ושמעתי מפי חכם כשר מעיד עדות נאמנה שהיתה משודכת תחילה לאיש אחר וקבלה ממנו סבלונות כבר ובכל זאת לא מנע עצמו הרב מנישאנה. ע"פ ב' עדים גדולי הדור יקום דבר והלכה למעשה שאן לחוש לסבלונות וכל איש אשר יבא עתה ויחוש נראה כמוציא לעז כנגד יסודי ועמודי גלותינו וכו' ע"כ והעתקתי כל הדברים בארוכה יען כי הספר אינו בנמצא ובא לידי בתורת שאלה ויש ללמד ממנו כמה דברים. כאשר עיניך תחזנה משרים:
י"ד שם ש"ע זולתי בקושטנטינה שחוששין להם. ע' כנ"הג לעיל סי' ל"ד הג"הט ס"ק כ"א שכתב דטעם רבני קושטא שחששו לסבלונות היינו לצאת ידי מחלוקת הרמב"ם והראב"ד בברכת אירוסין אי מברך קודם או אח"ך ולכן נהגו להתקדש בסבלונות דהו ספק קידושין דרבנן כמ"ש מוהריב"ל ואספקא דרבנן לא מברכינן דודאי דדבריהם בעי ברוכי ספק דדבריהם לא בעי ברוכי וכו' יעו"ש ונראה דזה סותר מ"ש היד"א בסי' זה הג"הט סק"ג בשם ה' בני דוד וה' כהונת עולם דסבלונות קושטא בז"הז הם קידושין גמו' וכל מ"ש האחרונים אי הוו קידושי ספק או קידושין דרבנן עדיין לא היה תקנה זאת עי"ד וכ"כ ה' בני אברהם בסי' ג"ן דהשתא סבלונו' דקושטא הם קיד שי ודאי דרבנן ואסיק כן משמיה דה' פ"מ ז"ל יעי"ש ובתשו' מוהר"י אלפאנדארי שבס' מחנ"א ה' אישות סי' ד' והמחנ"א שם בדיו"ד ע"א חילק ידע דהפ"מ לא קאמר אלא בסבלונות הניתנין בפומבי אבל לא בסבלונו' סתם י"ש ומוכרח לומר הכנ"הג אעיקר תקנתא קחי אבל עתה מודה דהם קידושי ודאי ואע"ג ולפ"ז באנו עוד הפעם במחלו' הראב"ד והרמב"ם מ"מ כיון דנהוג נהוג וק"נ:
ט"ו אע"ג דסבלונות קושטא בז"הז הם קידושי ודאי דרבנן וכמ"ש עכ"ז לא די לנו להתיר בחד ספקא ואפי' בתרי ספקי לא רצו להקל כמה מן הפוס' ומוהר"ש יפה בתשו' כ"י כתב דכל החששות הלכות קבועות הן ולא מצטרפי לספק אלא דבריבוי ספקי טובא הורה להקל הפ"מ ז"ל בני אברהם ז"ל שם ויעו' למוהרי"א בתשו' מחנ"א שם דהתיר בספקי ספקות וה' שערי רחמים בח"ב סי' י"ט ראה ויתר' בתרי ספקי אלא דבנ"ד ריוחא אשכח ועביד תלת י"ש ורבני ירוש' שם פקפקו עליו ע"ע:
מ"ז רבים מבני גירוש קשטילייא שאינן חוששין לסבלונות שהלכו לאנדרינופולי שחוששין לסבלונ' היה נראה לומר כי חייבים לנהג כמותן מדין נותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם אך אחר העיון יש לומר כי זוהי קפידא התלויה במנהג המדינה שיש מי שמקפיד שלא לתת מעותיו לאשה אשר לא ידעה תמול שלשם ובעבור זה נהגו שלא לתת סבלונות אלא כשיש קי ושין ויש מי שאינו מקפיד והוי כד"מ אף כי במקרה נמשך ממנו איסור ויש לדון כמנהג המקום שבאו משם ה' מוה"רי בן חביב בתשו' שם והביא ראייות לדבר ואחריו בא הרב כמו"הר משה ארוקיס ז"ל שם בסי' מ"ד ואחר שפלפל בחכמה בעיקר דין הסבלונות הסכים גם לזה שאינם מחויבים לנהג רבני העיר ויכולין להחזיק במנהגם כמאז יעו"שב. וע' כנ"הג הגה"בי סק"מ דכל שישב שם יב"ח הרי הוא כאנשי העיר:
י"ז היכא דהמשודכת היא ממקום שאינן חוששין לסבלונות אי אזלי' בתר דידיה או בתר דידה במחלוקת הוא שנוי ע' כנ"הג הגה"בי סק"ל ולה' יד"א הגה"בי ס"ק כ"ה וכתב שם משם הד"במ בח"א דע"כ לא החמירו החולקים אלא דוקא באיש שדעתו לדור בקושטא ושלח משם הסבלונות לשלוניקי אבל אם בא לדור בשלוניקי אף שהוא בקושטא לית לן למיחש וכ"כ ה' בני אברהם סי' ט' ד"ל מדנפשיה:
י"ח מי שהוא ממקום דחיישי לסבלונות והלך לעיר שאין חוששין והתנו ביניהם בפני עדים אין לחוש לסבלונות אלו אם יהיה בזה תרתי לטיבותא שיהיה המשדך ממקום דלא חיישי וגם שיהיה בתנאי אבל בחדא לטיבותא יש לחוש. כנ"הג הגה"בי ס"ק ל"ב משם מוהרי"בל ח"ב סי' מ"ב וכבר תרגמוה הפ"מ בראשון סי' פ"א וה' תו"ח בסי' ס"ח דמוהרי"בנ איירי שהתנו עם השליח שלא מדעת המשלח אבל היכא דהתנו עם המשודך אע"ג דהוא ממקום דחי שי התנאי מהני אליבא דכ"ע ואף שמדברי מוהרי"בל בס"ג סי' צ"ה נראה דס"ל דאפי' שהתנה עם החתן ל"מ התנאי היינו משום דהתנאי היה גרוע שלא היה בשעת שילוח הסבלונות אבל אם התנאי היה עם החתן וכדין אף מוהרי"בל יודה ואפי' תימא דפליג איכא למשרי מכח ס"ס ה' בני אברהם סי' ל"א וע"ע לו בסי' ג"ן:
י"ט אם התנאי היה עם האם וקרוביה של המשודכת אין בתנאי זה כלום כיון שלא התנה עמה כנה"ג הגהב"י ס"ק ל"ד משם מוהריב"ל. וע' יד"א ס"ק ל"א שהביא חולקים ע"ז וז"ל ה' בני אברהם שם מוהריב"ל לא פסקה למילתיה כבר מצינו לה' נתנה ליהושע בסי' ל"ב שחלק על מוהריב"ל באותו נדון ולא חשב לזה גם ה' תו"ח בסי' ס"ח אחר שראה דברי מוהריב"ל הכריז להחמיר וכו' ולח מפקינן ודאן של פוסקים מפני ספקו של מוהריב"ל ואפי' לפי סברתו אינו אלא כל שלא שהה שם יב"ח אבל כל ששהה שם יב"ח מודה את"ד ז"ל:
ך' בן עיר שחוששין לסבלונות שהלך לעיר שאין חוששין ושדך שם אשה והתנה לדור במקום ארוסתו שנה ושלח לה סבלונות יש לחוש לאלו הסבלונות דלא חשיב כאילו ישב שם שנה. כנה"ג הגהב"י ס"ק ל"ו משם מוהריב"ל ועע"ש וע' יד"א הגהב"י סקל"ג וע' בני אברהם סי' ט' ד"ל ע"ג דכל שגילה דעתו לדור שם ובפרט שפתח חנות להסתחר אפ' תוך יב"ח אזלינן בתר דידה י"ש כ"א בכל מקום דחיישי' לסבלונות היינו היכא דהם ממעות החתן אבל הם אינם ממעות החתן רק ממה ששלח לו אבי הכלה חזר החתן ושלחו אין בסבלונות אלו שום קפידא. שערי רחמים ח"ב סי' י"ט משם ה' בני חיי בסי' זה והביא עוד משם ה' זכ"ל אביגדור שאף גם אם מהמדודין שנתן לו אבי הכלה קנה תכשיט אחר ושלחו להכלה ליכא קפידא כלל ודן מיניה להתיר י"ש. ורבני ירוש' תו' שם חלקו עליו וכתבו דע"כ ל"א הכי אלא כשידעינן בבירור כי ממעות המדודין נתנו אבל כל שהמדודים הגיעו לידו ולהוצאה נתנו ואח"ז קנה הסבלונות ושלחם מאן ספין לומר כי משלה הם ע"ע: