אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו
אה"ע · סימן לה
א ס"א ש"ע האיש יכול לעשות לו שליח לקדש לו אשה. הקשה הנו"בי בסי' ס"ד איך יכול לקדש ע"י שליח במקום שחב לאחרים ותירץ דכיון שהיא בעלת בחינה ומתרצית לזה ממילא אין רצונה באחר. וכתב ה' ברית אברהם בסי' קי"ט דע"פז יש להמציא דין מחודש באשה שהיא מקודשת מספק וקבלה קידושין מב' דתפסי קידושי שניהם וצריכה גט מהשני לסברא זו י"ל דוקא רם הב' קדם בעצמו אבל אם היה ע"י שליח אף שציוה כן בפירוש בכ"הג לא חיילי קידושי הב' אף על הספק דכיון דחלו על האשה קידושי הא' מספק תו אין האשה בעלת בחירה לחזר מהראשון ה' פ"ת בסק"א. ואם השערתו נכונה הנה מצאנו עוד טענת בטו"לין בנדון ה' מוהר"שמ שבס' עבודת השם א"הע סי' י"ד שעמדתי שם בסוף הסי' לבטל קידושין השניים והשתא קחזינא עוד טעם חדש אשר לא שערו הרב המחבר שם לך נא ראה:
ב ס"ב השליח נעשה עד ע' צל הכסף ח"א סי' ח'. עבודת השם סי' י"ד דק"ה. דברי שמואל סי' ה':
ג שם ש"ע אבל אם יש שם כפי' ממון וכו'. חם שלח לקדש אשה ע"י שליח והוא ראה מרחק איך נתנו לה הקידושין בכה"ג מהני עדותם יד"א הגה"טו סק"ד משם הקמ"ר ח"א דמ"ג ע"ד ולא ידעתי איך תנייה כמשנה סתמית ולא הביא דברי הב"ש בס"קג דכתב בהדייא דלסברת מאן דס"ל בח"המ סי' קכ"א דלא מהני לאפקועי ממונא ה"ן הוא קידושי ספק יעו"ש וע' בסמוך: ד אם יש ע"א המסייע לשליח שמסר המעות ביד האשה כיון דע"א המסייע פוטרו משבועה דאורייתא לדעת קצת פוס' ומשבו' דרבנן לכ"ע השליח נעשה עד כנה"ג הגהב"י סקי"ג ובסו"ד הביא שם שכן מצא בתשו' כת"י למוהר"ר שמואל שלום ז"ל עי"ד והן עתה זכינו לאור תשובת הרב הנז' שהיה בזמנו של הריב"ש ונדפסה תשובתו בתשובו' הריב"ש החדשות והיא בסי' י"ד. אמנם ה' ח"מ וב"ש בסק"ה כתבו דל"מ לס' הרשב"א והר"ן כיון דההודאה הוא ע"פ דבורם אינם קידושין משום דאי לאו אינהו היו צריכין לישבע ה"ן כיון שאינו נאמן ע"פ דבורו אם לא ע"פ העד המסייע אז אין לו דין עד ע"ש ותו מן התימא על הר"הג מו"הר מוהרא"ג ז"ל בס' צל הכסף ח"א דמיו ע"ד שנגרר אחר הכנ"הג וכתב וז"ל אם הוא באופן שהשליח פטור משבועה לכ"ע שליח נעשה עד כמ"ש הכנה"ג בסקי"ג. גם הקמ"ר בח"א דמ"ג כתב בפשיטות דאם הוא באופן שהשליח פטור משבועה לכ"ע נעשה עד ובנ"ד כאן נמצאו וכאן היו בעת הקידושין קרובי הכלה שמסייעים לשליח בנתינת המעות לכלה אלא דמכחישים אותו שלא נתנם לשם קידושין וכיון דיש עדים המסייעים לשליח השליח פטור ושפיר נעשה עד וכו' עי"ד ופליאה נשגבה בעיני איך לא זכר דברי הח"מ וב"ש והובאו גם בבא"הט סק"ו שכתבו להדייא דלא מהני ומר ידידינו מוהר"א ברכה נר"ו בהגהותיו לס' דברי שמואל א"הע סי' ו' דקכ"ח נגרר אחר דברי מו"הר ודן ממנו לנ"ד וגם עליו יעבר כוס התי"מא ודוק:
ה ס"ג ש"ע א"ץ עדים במינוי האיש שליח וכו' מרן ז"ל סתם כדעת הרמב"ם ודעי' וככלל המסור בידינו סתם ואח"ך מחלוקת הלכה כסתם. מ"מ מידי ספקא לא נפקא ונ"מ אם פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר רב נהור"אי הרב מוהר"אח נ"רו בס' תע"ל ח"ג הנד"מ דצ"א אות אי: אפי' לסברא זו ה"ד כשאמר השליח קודם הקידושי' פ' עשאני שליח לקדשה אבל אם לא אמר כך בתחילה ונתקדשה סתם לאו כל הימנו לומר שליח אני ולהחזיקה בחזקת א"א כנה"ג הגהב"י ס"ק כ"ד משם מוהרימ"ט וה' בני דוד בדכ"ד סע"ב הביא ס' זו דמוהרימ"ט וכתב דסברה זו נמצאת במרדכי פ' האיש מקדש והג' מו"הר מוהרא"ג ז"ל בס' צל הכסף ח"א סי' ח' וסו"סי ט' כתב דלא נמצא חולק בזה ועמ"ש אני הדל בהגהותי לס' עבודת השם חא"הע סו"סי י"ד. גם בס' תע"ל שם או"ב נשתמש מזה לבטל הקידושין י"ש: שליח הבא בהרשאה לקדש את האשה ושוב נודע כי הב' עדים החתומים על ההרשאה הם רשעים גמו' ופסו' לעדות הגם דלדעת מרן לא בעינן עדים דסתם וא"חך מחלוקת הלכה כסתם ומה לנו אם עדי ההרשאה הם פסולים הלא דל מהכא עדותם מ"מ מקום יש בראש להחליש הקידושין ולבטלם דע"כ לא נחלקו הפוס' אלא כשלא בקש עדים כלל ברם היכא דנחית להעיד על שליחותו עדים נמצא דאין רצונו בקייום השליחות והרשאה אלא ע"פ עדים בהג ות דהעדים פסולים מ"הת אדרבא מגרעות נתן ובטל השליחות מעיקרא וכעין זה כתבו התוס' בב"ב נ"ד ע"א ד"ה אדעתא דא"עג דקי"ל חצרו ש"א קונה לו שלא מדעתו היינו כשאינו יודע אם הוא חצרו ואם היה יודע היה רוצה לקנת אבל אם יודע ואינו מתכוין לקנות לא וממנו נקח לנ"דז ממ"ן אם יודע המשלח דבלא עדים סגי והקפיד לעשות בעדים ודאי דכונתו דאינו רוצה בקיום השליחות אלא בעדים והשתא דהעדים פסולים מ"הת בטל הכל ואם לא ידע הדין דסגי בהודאתם כ"ש שלא סמך אלא על העדים. והגם דדברי התוס' הם לענין ממונא מלבד דעל עיקר החילוק לא נ"מ מידי דמ"ל ממונא ומ"ל איסורא ומה גם כי נמשך ממנו לענין אם קדש בו את האשה וכו'. כ"כ ג' רבני המערב בתשו' כי באה בס' תעלומות לב ח"ג בקונט' השליחות סי' א' (וגוף התשובה ה"ן נסד"ר מהרב מו"הרי בן נון נר"ו לבדו וכמו שנראה מכותלי התשובה):
ומשאני לעצמי יש לעמד ע"ד טובא וטרם אענה הנני מודיעך כי נעלם מהם תשו' שלימה למוהרש"דם בח"מ סי' טו"ב שכתב להדייא להפך דהתם קאי על שטר הרשאת קידושין דחתימי עלה קרובים ופסולים ואחר שכתב דאפי' אם היה להוציא ממון היינו יכולים לסמך על הפוס' המכשי' כל שלא ישבו כולם לחתם סיים וכתב וז"ל אפי' נימא דלהוציא ממון יש לנו לאוקומי ממון בחזקת בעל הממון דיכול לומר קי"ל כפ' מ"מ בנ"ד דהיינו בהרשאת הקידושין אין שום גמגום שהשטר כשר שהרי כתב הרמ"בם וכו' א"כ דברור לנו שאין צורך בעדים לשליחות הקידושין פשיטא ופשיטא דלכ"ע אין לפסל שטר הרשאת הקידושין וכו' יעו"ש דמבואר דלמאן דלא בעי עדים כשההרשאה חתומה בעדים פסולים אמרינן דל מהכא העדים ורמזו הכנ"הג בסו"סי זה הגהב"י סק"מ וכתב דכפי הטעם שכתב להתיר משום דמינוי השליחות לא בעי עדים נפיק דשטר קבלת קידושין לאשה שצריך עדים במינוי השליחות יש לחוש לפוסלים ע"כ הוי לך תרי תנאי מוהרש"דם והכנ"הג ד"א ס"ל כהרבנים הנז':
ואילו לא היו דברי מוהרש"דם ז"ל עדיין אין בידינו כח לבטל השליחות ע"פ ראייתם מהתוס' ז"ל דמלבד דמצינו לגדול אדונינו הרמ"בם ז"ל דס"ל דאמרי' חצרו ש"א קונה לו שלא מדעתו אף אם לא נתכון להנות ובעבור זה פסק בההיא דבב"ק דמ"ט דקנה השטרות וכמ"ש בדעתו ובדעת הר"אש ז"ל הש"ך בח"המ סי' ער"ה סק"ג וזה שלא כדעת התוספות וכפ"ז יוצא לנו דלדעת הרמ"בם השליחות קיים עוד בה דלפי דעתי אינו ענין הך דנ"ד למ"ש התוס' דשאני חצר דבחצר כך הוא הדין דלקני היכא שאינו יודע ולא היכא שיודע וכמ"ש רז"ל חצרו ש"א קונה לו שלא מדעתו ולכן איכא למימר דכל שלא כיון לזכות לא קנה מה שאין ראיה לומר כן בנ"ד:
ואין להביא ראיה לבטל כח השליחות מההיא דמתנת ש"מ דקי"ל דא"ץ קנין ואי כתיב בה קנין לא קנה אפי' מת ואפי' נכתבה המתנה בשטר וכמ"ש סי' ר"ן סטו"ב והיא מימרא דשמואל בב"ב דקנ"ב וטעמא דאמרינן שמא לא גמר להקנת אלא בשטר ואין שטר לאח"מ וה"ן נימא דלא גמר לעשות השליחות אלא בעדים וכיון דהעדים פסולים גם השליחות בטל דהא ליתא ואדרבא משם יש להוכיח להפך דהא שמואל לא ברירא ליה האי מילתא אלא דמטעם ספק קאמר דלא קנה ואוקמינן ממונא בחזקת יורשין ודייק בלישניה דקאמר שמא לא גמר להקנותו אלא בקנין מבורר דהיינו מטעם ספק וכ"כ להדייא הגאון נו"בי בסי' ז"ך וכ"ח וה"ד הפ"ת שם סק"ז מינה דבנדון דאנן קיימין דהוי ספק א"א דהא נפקא לדון להיפך דמספק הוו קידושין וצריכה גט וק"ל:
ואם באים אנו לדון דין זה וללמדו בדדמי לד"מ יש לנו ראיה חותכת לומר דהקידושין הללו הוו ק"ג ולא אתרעו מחמת דכתב ההרשאה בעדים פסולין מההיא דכתב מוהרי"קו ש"ו יו"ד והביאו מור"ם בהגה בסי' רמ"א ס"ב וז"ל כל מקום דמחי' א"ץ קנין אם הקנה לו לפני עדים פסולים אפ"ה מחילתו מחילה וכתב הסמ"ע שם דאפי' בצריך קנין הוי דינא הכי כשאין מכחישין זא"ז ולרבותא כתב דא"ץ קנין דל"ת כיון דא"ץ קנין והוא בא להקנותו הרי גילה דעתו דלא בעי להקנות לו אלא בקנין אלם וה"א דדעתו היה דלא יהיה קנין כ"א בעדים כשרים קמ"ל וכתב שכן דעת הרא"ש י"ש הרי בהדייא דכשנעשה בדבר א' ענין בלתי נצרך ושגה בו ונעשה שלא כהוגן לא הורע אותו דבר בשביל כך רק אמרינן סלקו כמי שאינו ואוקי ליה אדיניה וה"ה בנד"ז:
וכאשר ירדף הקור"א לבו יחיל דהך דמוהרי"קו לכאורה הוייא היפך ההוא דמתנת ש"מ דאמרינן בה שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאח"מ וכבר מוהר"יקו בשרשיו נרגש מזה ובתחי' הביא דחכם א' סבר כן דאפי' למ"ד מחי' א"ץ קנין ה"מ כי ליכא קנין כלל אבל כי איכא קנין גרע טפי דאיכא למימר שלא נתנן למחל אלא בקנין ומר ניהו דחה סברתו וכתב דל"ד כלל לההיא דמתנת ש"מ דכתוב בה קנין ע"כ ואנחנו לא נדע עיקר חילוקו. גם ה' לח"ש בקונט' ק"ס סי' צ"ג דע"ב ע"ג כתב דלא זכינו לידע החילוק והעלה דדין זה במחלו' הוא שנוי בין מוהריק"ו וחד דעמיה ושהריב"ש בסי' שמ"א קאי נגד ס' מוהריק"ו. אמנם הגאון מו"הר מוהרא"ק ז"ל בס' שער אשר חת"המ סי' כ"ו דס"ו האריך בזה ואסברא לן עיקר החילוק דמתנת ש"מ בקנין כיון דלפי הדין הגמור היה צריך קנין כמו מתנת בריא אלא דחכמים תקנו שיהיו דבריו ככתובי' וכמסו' מטעם שלא תטרף דעתו עליו ובודאי שלא תקנו חכמים כ"א היכא שלא היה שום גילוי דעת ממנו שאינו רוצה בתקנתם אך היכא שנטל קנין כשאר הבריאים שהוא גילוי דעת ממנו הו"ל כאומר א"א בתק"ח ודאי ששומעין לו ואוקמינן ליה אדיניה שהי"ל מעיקרא ברם גבי מחילה דמן דינא שלים א"ץ שום קנין ודאי כי נטל קנין על המחי' מסתמא אמרינן שלא היה כ"א לאלומי מלתא ואם אינו מועיל אמרינן דל הקנין מהכא ושוב מצא כן בתשו' הרב מוהר"י אבן מיגאש סי' ק"ו והרבה רעים למוהרי"קו להרמ"בם ולמוהר"אנח והפ"מ ועמד בסוגייא דב"מ דיו"ד דאמדינן בנפילה ניח"ל דלקני בד"א לא ניח"ל דלקני ובדברי הראשונים והאחרו' ובתשו' הרש"בא ח"ב סי' ש"א ובתשו' הריב"ש סי' שמ"ה יעוש"ב נפלאות מתורתו (וכבר אנכי עשיתי אר"ש רחבה ע"ז זה כמה שנים בחידו' על הש"ע ח"מ סי' רס"ח ובעוונותי היה למאכולת אש. לא נשאר בלתי מ"ש ע"ז בתשובותי לחלק ח"מ הנדפסות בספרי חשן האפד סי' ק' לך נא ראה) וע"ע שמחת יו"ט סי' ח' דל"ב ע"א:
אשר ע"פ חילוקו דתא נפקת לנ"ד דכיון דלס' הרמ"בם ודעימיה מן דינא שלים א"ץ עדים במינוי השליחו' והוא עשהו בעדים אין כונתו להקפיד על העדים והו"ל כמו מחילה בקנין דאי מהני מהני ואם נמצא פיסול בהן אמרינן דל מהכא העדים הא שפיר מהני השליחות. אך עדיין לבי נקפ' דכיון דאיכא חולקים אסברת הרמ"בם וס"ל דמן דינא צריך עדים במינוי השליחו' הנה אמת דאנן בדידן קבלנו עלינו ס' מרן דפסק כס' הרמ"בם אולם איכא למיחש דשמא המקדש רצה לעשות שליחותו ע"פ סברת כולהו רבוואתא וכיון דהעדים היו פסולין נתבטל השליחו' ול"ד למאי דאייתינן ממחילה בקנין וכיוצא דהאם ליכא שום סברה דצריכה קנין משא"כ הכא. וע"פז עדיין צריכין אנו למוד'עי ולהבין תשו' הרש"דם האמורה בראש דברינו דלא חש לזה וצריך טעם למה?:
יהיה מה שיהיה מידי ספק מקודשת לא נפקא. וכן ראיתי להרבנים הנז' בס' תע"ל שם בד"פז ע"א דכתבו דהגם דלפי דעתם החילוק הזה הוא אמתי מ"מ אכתי לא פלטינן בזה מענין ערוה החמו' להפקיע הקידושין רק דאהנייא להו לס"ס יעו"ש ואתה תחזה למוהר"אנח ז"ל בח"א סי' י"א ה"ד ה' בתי כהונה ח"א סי' ט' על הרשאת גט דפחיתא טובא שכתב דאין חשש בזה דדל שטר השליחות מהכא השליח לבדו נאמן לומר שהבעל עשאו שליח ונמסר לו הגט י"ש ובתריה קאזיל ה' מח"נא בה' גירושין די"ג ע"ב ואם להקל בדבר אמרוהו ולעשות לאשה גרושה מאישה כ"ש להחמיר בדבר דאמרי' ז"ל מהכא שטר הרשאה והעדים הרי וא"ץ עדים למינוי השליחות והקידו' הן קידושין וא"עפ דחלקו על מוהר"אנח בזה כמו שהביא ה' פני יצחק נר"ו בח"ה סי' טו"ב דקי"ד ע"ד משם הד"בא סי' ר' דרבו הפוס' דס"ל דכשיש הרשאה רעועה לפנינו גרע טפי וש"כר הכנ"הג בא"הע סי' קמ"א הג"הט ס"ק נ"ו יעו"ש מ"מ בנ"דז שהוא להחמיר א פשר דגם הם יודו דבכ"הג יש לילך לחומ' באיסור ערוה ולא אמרינן דל שטר הרשאה מהכא וק"ל ואח"זר מצאתי להרד"בז ז"ל בתשו' ח"ד הנקראות דברי דוד בסי' ג"ן שכתב להדייא וז"ל אפי' לדעת הרמ"בם ובעלי שיטתו דא"ץ לעשותו בעדים גרע שטר שליחות בעדים פסולים משליחות בלי שטר ועדים שאם יכחיש המשלח השל חות או האשה ויצטרכו להביא עדים ידקדקו בעדים אם הם כשרים או פסולים אבל כשיראו שטר השליחות כתוב בעדים לא יתנו לב לחקר אם הם כשרים או פסולים מימר אמרי סתמא דמלתא בכשרים נעשה ע"כ:
ח אפי' לס' הרמ"בם ז"ל ודעי' דא"ץ עדים היינו כשממנהו בפניו אבל כל שלא בפניו דהוי מעיר לעיר צריך שיתמנה בפני ב"ד או בפני עדים או שיודה המשלח ויאמר מניתיהו בפני עדים והמשלח ברור לו המנוי ע"י כתב שכותב לו המשלח ומכיר ויודע שהוא אמת ובל'אה לא סגי לכ"ע ה' תעלומות לב שם דצ"ב ע"ב:
ט מי שהרשה לאחר לקדש לו אשה בשטר הרשאה וכתוב בו לארוסתו מ' ביא"ה בת פ' אך שמה היא בילייא וכ"כ בשטר הקידושין. ה' מוהר"דפ ז"ל (בע"ס מכת"ל) בתשובה רצה לבטל הקידושין מטעם שינוי שם המתקדשת שכתבו בשטר ביא"ה ואינו כן שהיה צריך לכתב בילייא וחלק עליו ה' שמחת יום טוב ז"ל בסי' ז' דאין טעם זה מספיק דכיון דכבר כתוב שם אביה שהיא בת פ' וזה פ' ידוע דלא הי"ל בת אחרת ששמה ביאה ככתוב בהרשאה ע"כ על זאת שנקראת בילייא הכתוב בשטר הקידושין כיון המשלח למנותו ובכה"ג אפי' לא הזכירו שמה בהרשאה כי אם בת פ' וידוע שהיא זאת שנתקדשה די עי"ד ופשוט דלא חלק עליו ה' שמחת יו"ט כי אם בזאת דשם בילייא ושם ביאה אין הרגש רב ביניהם ועבידי אינשי דטעו. וכמ"ש ה' עזרת נשים בש"ן דכ"ח ע"ב וז"ל דע דשם בילייא רובא דרובא בזמנינו זה אין מרגישין בקריאת הלמד של בילייא וקורין השם בייא וכו' כאלו כתוב בלא למד אמנם לענין שטרות וגטין נהגו לכתב בלמד ככתוב בספרים ע"כ נמצא דאין כאן כי אם שהכתיבה היתה שלא כמשפט אכן אם יהיה האופן שטעו בכתיבה בין רחל ללאה בודאי דאין כאן שליחות הגם דידעינן דעל זאת נתכונה וכמתבאר מדברי ה' שמחת יו"ט גופיה בסי' ח' דק"ב ע"א כשחזר להחזיק דבריו הראשונים עי"ד:
י ס"ד ש"ע יש מי שאומר שאם האב וכו'. דברי שמואל סי' ה' דק"כח.י"א
ס"ו בהגה י"א דשליח א' יכול לעשות שליח ב' ע' לקמן סי' י"ו ס"ה מש"ש:
י"ב שם השולח כתב ע"י גוי לחברו ישראל וכו' וי"א דגבי קידושין לכ"ע הוייא מקודשת מדאורייתא. הח"מ וסב"ש כתבו דבחינם כתב מור"ם פלוגתא זו. ורב חבי'בא מוהרא"ח נר"ו בס' תע"ל שם דצ"ב המציא כינה אחרת בדברי מור"ם ומר הוא דקאמר דאין כונתו בשביל שהיה ע"י גוי דבזה אין כאן מחלוקת וגם מורים יודה אלא כונתו דדל מהכא הגוי מ"מ עיקר השליחות היה ע"י כתב ומו"רם לשיטתיה אזיל למ"ש בסי' קמ"א סל"ה שאין למנות שליח דהולכה ע"י כתב ומשמע דאפי' הוי המוליך ישראל כמ"ש בספרו תע"ל ח"ב סי' ו' ובכן לדעת רי"ו שמשוה גטין לקידושין בענין זה וס"ל למנות שליח הולכת הקידושין ע"י כתב אם שלח ומנה שליח לקידושין בכתב לפי סברה זו הוייא ס' מקודשת ע"כ ובדצ"ג ע"א צרף זה לבטל שליחות הקידושין:
ולדידי דחיק ואתי מרחיק לומר כן בדעת מור"ם פה דמדבריו מבואר דהעתיק דברי רי"ו שהביא ב"י והשגתו עלו ובדברי קדשם כתוב בהדייא דהיינו משום דהשליחות היה ע"י גוי ועוד דאילו היה כדבריו היה די למור"ם לכתב השולח כתב לחברו ישראל ולא לומר ע"י גוי וגם מי המה אלו האומרים דהכא גבי קידושין לכ"ע הוי מקודשת דאילו הרב"י לא כ"כ אלא לגבי כסף קידושין מיהו בענין שהוא התם ע"י כתב למ"ד דל"מ ה"ה הכא ובר מן דין כבר כ' הכ"הג בס"ח ל"ה משם מוהר"ם ד"ב בסי' י"ב דעשו מעשה רבני שאלוניקו דהקידושין הוו ק"ג ע"ש והיינו אע"פ שהיה ע"י כתב וכ"כ היד"א ס"ק כ"ו משם ה' עדוב"י סי' ל"ז ולפ"ז אין כאן מקום ספק וק"ל:
י"ג ס"ז ש"ע האומר לשליחו קדש לי אשה וכו'.
נסתפק ה' עדו"בי סי' צ"ו באומר לשלוחו צא וקדש ני אשה במעות אלו ונגנבו והשליח קדשה במעות אחרים אי איכא הקפדה בזה והעלה דאין כאן הקפדה וע' קהלת יעקב בקונט' מענה לשון ח"ג אות תפ"א מה שפלפל בדבריו כס"א סי' זה או"ב. וע' לה' תפארת אדם בזכרונותיו מעשה הק' או"ח שבא מעשה כזה לידם ויורו המור'ים שיקדשנה בלא ברכה וכשתלך האשה למקום הבעל יקדשנה ק"ג בלי פקפוק ומשום אונסא דארחא נתחייב השליח בשבועה בכל אונסא דמתייליד יעו"ש:
י"ד אם נותן לשליח טבעת ונאבד בדרך אחד קדוש בכת"י למד מדברי העדו"בי הנז' שיכול לקדשה בטבעת אחר וה"ד מוהר"אח נר"ו בהגהותיו לס' ישרי לב א"הע אות שס"ב ותמה עליו שאין הנדון דומה לראיה דה'. עדו"בי לא כתב דאין קפידא כ"א במעות דטבעא חד הוי לא כן בטבעת שהוא לנוי יעו"ש ובס' ת"על ח"ג דצ"ד:
ט"ו שם ש"ע וכן בכל מה שישנה וכו,. המשיל פ"ח מה' אישות דין ך' נסתפק באומר לחברו צא וקדש לי אשה פ' והלך וקדשה קידושין דרבנן או קידושי ספק אי הוי שינוי בשליחות ואינה מקודשת כלל והעלה דהדבר צריך תלמוד הו"בא לצי'ון בפתחי תשו' סק"ז ובס' מקור ישראל הנד"מ בא"הע סי' י"ג ה"ד והכריע להלכה דהי קפידא יעו"ש:
ט"ז סי"א ש"ע האומר לשלוחו וכו' חזקה שליח עושה שליחותו. היינו לחומ' אמרי' חזקה זו בדאורייתא אבל בדרבנן אף לקולא. ב"ש ס"ק כ"ח מש"ס עירובין דל"ב וע' להגאון בע"ס פמ"ג בספרו שושנת העמקים כלל כ"ב כמה ארכן הוא בענין זה בפלפול עצום:
י"ז שם ואין אדם עושה שליח אלא על אשה שיכול הוא לקדשה בשעת השליחות. ע'. פ"ת סק"יג מה שהביא משם ה' משל"מ ומה שרמז עליו. וע"ע בס' שושנת העמקים כלל כ"ג. חק"ל אה"ע סי' כ"ד:
י"ח שם בהגה וי"א דה"ה אם צוה לקדש אשה פ' וכו' ויש חולקין בזה. ע' טור וב"ש וח"מ שחלקו על מור"ם בזה וכתבו דאין כאן מחלוקת וע' פ"ת סק"טו שרמז לה' מש"ל. וע' בס' שושנת העמקים שם כלל כ"ב שגם הוא השיג עליהם בזה ורצה לקיים דעת מור"ם ומכח זה עלה בדעתו להתיר בשנייות מכח דהוי ספקא במידי דרבנן ושוב נרתע לאחוריו דח"ו לצדד שום קולא נגד המלכים האדירים הטו"ז וח"מ וב"ש י"ש:
י"ט מי שאמר לשלוחו לקדש לו אשה פ' ממרחקים ויהי כי ארכו לו הימים נשא אשה את אחותה ונתעברה והולידה בן והקול נשמע שהשליח והאשה מתו אך לא הודע אם מתה קודם שנשאו או נתעברה זו. הבן הנולד לו מותר לבא בקהל מטעם ס"ס שמא לא נתרצית אחותה להתקדש וא"תל נתרצית שמא נתעברה לאחר מתת אחותה וס"ס דעדיף מרוב מהני להכשיר פיסולי קהל ולדור עוד עם האשה הנז' לכאורה נראה להתיר מאחר שכבר מתו אחותה אף דעבר וכנסה במזיד והכניס עצמו לס' איסור תורה. ה' שושנת העמקים שם: