אור ברסלב
אבני האפוד על אהע אה"ע › סימן לד

אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו

אה"ע · סימן לד

סימן לג

א ס"א ש"ע כל המקדש אשה בין ע"י עצמו בין ע"י שליח. במקדש ע"י שליח אם יברך מיד ע' כנה"ג הגהב"י סק"ג ויד"א סק"ח וע' לה' באר מים חיים ח"א חא"הע סי' ט"ו שכתב דהנכון דמצות הברכה היא בעת שיקדש השליח וכל דיינא דלא דאין הכי לאו דיינא הוא יעו"ש ואין כן דעת ה' ראש משביר בח"א חא"הע סי' א"ך אלא לדעתו הטוב והישר דהשליח יקדשנה בלי ברכה ויברכו ברכת אירוסין בעת הנישואין יעו"ש וכ"כ בז"לא ח"א חא"הע אות בית שכן הוא המנהג וע' ירים משה בזכרו א"הע מע' הק' אות ב' ודברי התשב"ץ בח"ב סי' ע"ד מסכימים לס' ה' ראש משביר ז"ל ואח"ז ראיתי לה' ישמח לב חא"הע סי יו"ד ויכוח גדול עם הרב כמוהרי"ץ אבועלפייא נ"רו עמ"ש בספרו פני יצחק ח"א סי' י"ב בענין זה ומני"ר ערך מלחמה נגדו לחזק מנהג ירושלים ואגפיה שמברכין בשעה שמקדש השליח ועמד על כל דברי הפוס' המדברים בזה לך נא ראה:

ב קטן פחות מבן י"ג שנשא אשה אם מברכין ברכת אירוסין ונישואין, ואם ברכו אי צריכין לחזר ולברך כשיגדל ע' כנה"ג הג"הט סק"ו דבמחלוקת הוא שנוי ועוד לו לעיל סי' א' הג"הטו סק"ט ובסי' ס"ב הג"הטו סק"א וע' בתשו' רב אחד הו"ד בס' שמחת יו"ט סי' ט' דהסכים לברך בעודו קטן כל שמשיאו אביו ואין כאן שום גמגום והסכים עמו ה' המח' שם בסי' יו"ד דאין לחזר ולברך עוד כשיגדלו יעו"ש:

ג שם ש"ע מברך וכו' ואחר שיגמר הברכה יקדש מרן ז"ל נקט להלכה כדעת ג' עמודי ההוראה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ודעמייהו דסברי דצריך לברך עובר לעשייתן. ומיהו ה"ד היכא דהמקדש הוא המברך אבל היכא דהש"ץ הוא המברך אליבא דכ"ע יכול לקדש ולברך אח"ך ה' פרי הארץ ח"ב חא"הע סי' א' וה' ראש משביר שם והוא מקור נפתח מהראשונים הוא הקדוש הסמ"ג הובא בהג"המ ובכן מצאתי מנוח למה שנהגו בעיר עז לנו שאלוניקי יע"א ובאזמיר לקדש ולברך אחיך היפך ס' מרן דקבלנו הוראותיו ומה גם במקום ברכות דהיה לנו לחוש לסברתם אולם עפ"ה ניחא וע"ע מחזה אברהם סי' ב"ך אות ז':

ד ס"ג ש"ע אם לא בירך וכו' בשעה שקדש לא יברך אותה בשעת נישואין מרן ז"ל לשיטתיה קאזיל דפסק כס' הרמ"בם דצריך לברך עובר לעשייתן וכיון שלא בירך שוב לא יברך ולפי מ"ש בס"א דלא פסק כן אלא למקומות דנהיגי לברך המקדש בעצמו אבל לא היכא דמברך הש"ץ א"כ כל שלא בירך בשעת האירוסין יכול לברך כל זמן שירצה וכ"כ להדייא ה' פרי הארץ שם וע' להרב"ד א"הע סי' כ"ה רמזו היד"א בהגהב"י סק"ט שכתב דע"כ ל"פ מרן כן אלא במקדש בעצמו אבל במקדש ע"י שליח ולא בירך דמקדשה פ"א משום מצוה בו יותר משלוחו מודה דיברך כיון דיש באותן קידושין קצת מצוה. יעו"ש ולפי האמור לא היה צריך לידחק במה שנדחק הרב שם לצאת י"ח מרן כיון דמנהגנו דהש"ץ מברך וכבר ראיתי לה' ראש משביר שם דנ"ד ע"ב דהשיגו וכתב דהדין אמת רק מטע"ז יעו"ש וכזאת וכזאת יש להעיר על הריהג מוהרח"פ ז"ל בספרו רוח חיים או"ב עי"ד.ה היכא דהקידושין הא' היו מסופקים וחוזר ומקדשה ב' כ"ע מודו דיברך. ה' מחז"א בסי' ב"ך אות ו ולבי אומר לי דהדברים שבאות זה יצאו מבטן מוהרד"א ז"ל דקדים ליה טובא ע' בתשו' מוהרד"א שבס' ירך אברהם א"הע סו"סי ב' ודוק וכ"כ מוהריק"ש אך הבר"כי באו"ג ה"ד וכתב דה"ד כשלא בירך בראשונה אבל אם בירך שוב לא יברך יעו"ש והן הם דברי הכנ"הג בהג"הט ס"ק ודברי מורם לקמן בסי' ס"א. וע' בס' הון יוסף סי' ו' דדעתו היה לברך והשיגו ה' מוהרמ"ס שם בסי' ו' וחזר בו בסי' ח' והסכים שלא לברך:

ו שם בהגה וי"א דחזר ומקדש אותה תחת החופה. ע' ב"ש סק"ו ומ"ש אני הדל לקמן סי' ל"ו בס"ד:

ז הבמקומות שכותבין בכתובה היינו מצויין ונרשמין לעדים בעת וזמן שקדש ונכנס לחופה וכו' ובשעת הכנסתם לחופה אינם נמצאים אותם עדים שנתקדשה לפניהם צריך לקדש שנית בלא ברכה ה' יד"א הג"הט סק"ט משם הפוס' ע' באר מים חיים ח"א חא"הע סי' ט"ז מ"ש ע"ד דא"ץ לקדש שנית:

תוכן העניינים

אבני האפוד על אהע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה