אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו
אה"ע · סימן לב
א ס"א ש"ע בשטר כיצד כותב על הנייר וכו' הרי את מקודשת לי וכו' ונותנו לה בפני עדים. בקידושין ט' ע"א איתא כתב לה על הנייר אע"פ שאין בו ש"פ בתך מקודשת לי וכו' בין על ידי אביה בין על ידי עצמה מקודשת מדעתו והוא שלא בגרה. כתב לה הרי את מקו"ל וכו' מקודשת בין ע"י אביה בין ע"י עצמה מדעתה והוא שבגרה ע"כ והרי"ף והרא"ש הביאו הברייתא כצורתה ובקיצור פסקי הרא"ש פ"ק דקידושין סי' ט"ו נקט לתרוייהו אבל הרמב"ם והטור כתבו כלשון רבינו ולא כתבו בין ע"י עצמה בין ע"י אביה וכמו כן לקמן בס"ג גבי נערה וקטנה דהיא רישא דהך ברייתא לא נקט מרן דע"י עצמה נמי מהני כשהוא מדעת אביה וצריך טעם למה?:
וחזה הוית להרדב"ז בס' דברי דוד סי' מ"ד שנשאל בבוגרת המתקדשת ע"י אביה מדעתה וכתב לה בתוך השטר הרי את מקודשת לי כמדבר עמה ובשעה שמסר לה השטר א"ל בתך מקודשת לי אם היא מקודשת והשיב דמ"ש בשטר הוא העיקר כי בשטר הוא מקדש וכיון שכתב בשטר הלשון המתוקן בתר דידיה אזלינן שהרי ניכר יפה מתוך השטר שהיא מקודשת וגם הלשון שאמר לה בתך מקו"ל אע"ג דאין זה לשון שתקנו חכמים כיון שהיא בוגרת מ"מ אינו מכחיש מ"ש בשטר דהא קושטא הוי שהיא בתו אלא שאינה ברשותו וכו' ואם היה הדבר בהיפך שכתב לבוגרת בתך מקו"ל אפי' שא"ל בשעת נתינה הרי את אינו כלום דבתר הלשון הכתוב בשטר אזלינן וכו' א"ד ז"ל וגם אתה תדין לנערה וקטנה דאם כתב בשטר בתך מקו"ל ונתן בידה וא"ל הרי את דמהני כיון דהשטר כתוב כהוגן ובתר לישנא דשטרא אזלינן אלא דתמיהני שכתב הדברים האלה מדעתו ולא הגיד לנו דקדמוהו רבנן בזה והן הנה דברי הר"ן בחידושין על הרי"ף בפ"ק דקידושין שכתב וז"ל וסיפא דר"ן דהיינו שבגרה דנקיט לה בלשון הרי את בין ע"י אביה בין ע"י עצמה בדוקא הוא דהרי הוא ממש כאשה המתגרשת שכותב בגט הרי את מותרת לכל אדם מיהו כי יהיב שטר קידושין לאביה אומר לה התקבל קידושין הללו לבתך וכו' אלא דגבי נערה הקטנה נחלק עם הרמב"ן ה"ד שם דגבי קטנה ס"ל להרמב"ן דאפי' כתב לה הרי את מהני ומר ניהו חלק עליו וכ"ד ריא"ז הו"ד בש"הג שם שכתב וז"ל קדשה בשטר כשהיא ברשות אביה אל יכתב בשטר הרי את מקודשת לי ואע"פ שהיא מקבלת השטר שהרי אינה מקבלת אותו אלא מדעת אביה וצריך שיהא עניינו של שטר אביה ע"כ אבל בבוגרת גם הרמב"ם מודה דאפי' שהוא ע"י אביה צריך שיהא כתוב בשטר בתך מקודשת ואי לא לא מהני וכמ"ש להדייא בדבריו (גבי קטנה) ומיהו ע"י אביה בדוקא נקטיה לאפוקי שאם כתב הרי את ונתן לאביה כיון שלא בגרה ל"מ מידי ע"כ מבואר דאם בגרה מהני אע"פ שאינו צודק המעשה עם השטר ודוק וע' להגאון שמחת יו"ט בסי' ס"ו מה שפלפל בדין זה.ב ס"ג ש"ע אם היא קטנה או נערה ומקדשה ע"י אביה בשטר כותב בתך מקו"ל היינו כס' הרמב"ן שהביא הר"ן דדוקא כשמקדשה ע"י אביה כותב בתך מקו"ל אבל אם מקדשה על ידו אם כתב הרי את מהני ולדעת הר"ן אינה מקודשת וכו' היד"א הג"הט סק"ה משם ה' ד"דח ח' עשין ד"א ואני הדל לא זכיתי לירד לסוף כונתו ולדעתי המעט מרן לישנא דהש"ס נקט ולא נכנס עצמו במחלו' הר"ן והרמב"ן וק"ל:
ג ס"ד בהגה כתבו על דבר המחובר לקרקע וכו'. ע' יד"א סק"ו שרמז תשו' הרשב"א סי' אלף רנ"ג ושם נאמר לענין המקדש בקרקע דמהני וע' נאות יעקב בקונט' גט מקושר דל"ב ע"ג מ"ש ע"ד הרשב"א ובתשו' מוהר"ם סוזין כי באה בס' הון יוסף סי' ז' ושם בסי' ח:
ד קדש במחובר לקרקע בתורת כסף כתבו האחרונים בשם הרשב"א דמקודשת ע' בא"הט סק"ד וכ"כ הב"ש ריסי כ"ז משם הר"ן והתוס' והרשב"א ובסי' זה סק"ז חך הרשב"א בתשו' סי' אלף רכ"ז הביא משם הבע"הע דאינה מקודשת ודעת הרדב"ז בס' דברי דוד סי' מ"ב כס' הפוס' דמקודשת וסיים וכתב דאם בא אחר וקדשה בכסף דלדעת בע"הע מקודשת לב' ולא לא' חיישינן להך סברא להצריכה גט משני יעו"ש: