אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו
אה"ע · סימן ל
א ס"א ש"ע ואפי' אמר לה התקדשי לי בחפץ זה ששוה ן' זוז וכו' אם נמצא אח"ך ששוה ן' זוז ה"ז מקודשת קדשה במנה ונתן לה תכשיטים ואינם שוים מנה והיא אומרת לדידי שוה לי ק' מקודשת אפי' לדעת הר"ן שנסתפק בדבר שאינו ש"פ אי מצייא אמרה כן הכא מודה. הרדב"ז בס' דברי דוד סי' מ"ג: ב ס"ז ש"ע א"ל התקדשי לי בדינר זה נטלתו וזרקתו לים בפניו. דוקא תוך כדי דבור. פ"ת סק"ג משם הפוס' וכ"כ בס' שערי רחמים א"הע סי' ב"ך וע"ע פ"ת לעיל סי' כ"ה סקט"ו היכא דיש ספק אם הזריקה היתה תוך כ"ד וע' בתשו' שהשבתי במנחם התרס"ט:
א"הע סי' ל"א:
א ס"ב ש"ע י"א שאם קדשה בדבר שאין בקיאין בשומתן ע' מה שפלפל בזה מוה"רש דיל ויקייו בתשובה כי באה בס' פחד יצחק את הסמך הנד"מ בדק"ח ותמה על מרן דפסק היפך ס' הרמ"בם ור"י וריא"ז יעו"ש:
ב שם ש"ע ולכך נהגו לקדש בטבעת שאין בה אבן אם קדש בטבעת שיש בו אבן כתב הכנ"הג הג"הט משם מוהרש"ך דלר"ת בדיעבד אינה מקודשת וה' יד"א בסק"ב הביא משם ה' בנימן זאב שכתב לדעת ר"ת דבדיעבד מקודשת ושום אחד מהם לא זכרו דברי מור"ם הניצבין פה שכתב דאם קדשה בטבעת שיש לה אבן וכו' דחייבין לקידושי והיותר תימה על מוהר"ש מאטאלון בס' עבוד השם סי' י"ד דק"ה ע"ד שכתב על הב"ז דלא ראה תשו' הרשב"א במיוחסו' סי' קכ"ו שנראה להדייא מדבריו דלר"ת אפי' קדשה בדיעבד אינה מקודשת כלל ואפי' א"ל במה שהוא שוה יעו"ש וגם עליו יש לתמוה דלא זכר דברי מור"ם והגאון מו"הר מוהר"אג ז"ל בס' צל הכסף ח"ב סי' ו' דל"א ע"א כמשך אחר סברת הב"ז ולא ראה תשו' הרש"בא הנז' וכאשר כתבתי בהגהותי לס' ע"הש שם ושם רמזתי ס' ישמח לב חא"הע סי' י"ד דל"ד ועכ"ז ב' המאורות מו"הר ומוהרש"מ שם כבר כתבו דלענין הדין אין לסמך כ"כ על סברא זו דאעיקרא ס' ר"ת היא יחידאה ורוב הפוס' חלוקים ע"ז עי"ד ולא בא בפיהם דכבר קדמם ה' באר מים חיים בח"א חא"הע סי' י"ג שכתב דאם קדשה בטבעת שיש בה אבן היא מקודשת גמורה כל שנתנו לה בסתם שיש בו כמה ספקות להחמיר יעוש"ב וע"ע שמחת יו"ט סי' ע"ה קדושת יו"ט סי' ו' חק"ל א"הע סי' ך' תעלומות לב ח"ג בקונט' השליחות סי' ג' דצ"ד וע' בס' פחד יצחק שם מחלוקת רבני איטאלייא בדבר הזה דה' מוה"רי גוליייא שם דע"ז ומוה"רי מפאנו שם דפ"ה ע"א ומוהר"ש מורפורגו שם דפ"ה ע"א כתבו דלכ"ע מקודשת מספק ולדעת רבים מקודשת ודאית ומוהר"י אירגאז ואחוזת מרעיו שם בדפ"ו כתבו דהוו קידו' גמו' וכ"כ מוהר"ש דיל ויקייו שם דק"י ותשו' מוהר"ש מורפורגו וקצת מהרבנים הנז' עלו ובאו בס' שמש צדקה חא"הע מסי' ו' ואילך:
ג אם אמר לה התקדשי לי בטבעת זו אפי' ר"ת יודה דמקודשת דלשון תורה קאי על העיגול וכמ"ש ועשית שתי טבעית זהב. ולשון חכמים במ' מכות הטבעות היו לצפונו של מזבח. ולשון בנ"א טבעת של זהב נקרא אנילייו סתם וכשיש בו אבן קורין אנילייו די דיאמאנטי וכיוצא וא"כ הו"ל כאומר בזהב שבטבעת זו דאף ר"ת מודה דלא בעי כלום וכמ"ש המרדכי הביאו הרב"י. ה' באמ"ח שם וכל הרבנים ה' צל הכסף וה' עבודת השם והר' תע"ל הנז"ל בסמוך נדונם היה בלשון זה ולא ירדו לחלק חילוק זה ונעלם מהם תשו' הבאמ"ח הנ"ז. גם רבני איטאלייא שהו"ד בס' פחד"י שם למעלה מעשרה רבנים לא אחד בהם דנחית לזה רק ה' מוהר"י גוליילמו שם דפ"ח ע"ב חילק כן דכל שאמר בטבעת זו דעתו טל הטבעת ולא על הפנינים ע"ע:
ד שם או בסתם טבעת ונמצא של נחושת עמ"ש בזה בס' ישמח לב תא"הע סי' י"ד וסי' ט"ו:
ה ס"ג ש"ע קדשה באוכל וכו' ע' מה שפלפל בזה בסי' מחזה אברהם סי' ב"ך אות:
שם ש"ע וי"א שאם קדש בתבשיל או בירק שאינו מתקיים. ע' יד"א הגה"ט סק"ז וע' בתשו' הון יוסף סי' כ"א פלפול עצום בדין זה ואביזרייהו: ז ס"ד ש"ע ואם קדשה אחר קידו' גמו'. ע' ב"ש סק"ח וע' עבודת השם סי' י"ד דק"ג:
ח ס"ט ש"ע אבל אם קדש בפחות מש"פ ואח"ך בא עליה סתם בפני עדים וכו'. אם דר עמה בדרך איש ואשתו שלא היו עדי יחוד אי דיינינן כעדי יחוד ע' ח"מ סק"ך וב"ש ס"ק ב"ך דבמחלו' הוא שנו וע"ע להרבנים האלה בסי' ל"ג סק"ב ובסי' מ"ג סק"ג ורב א' הוב"ד בס' שערי רחמים הנד"מ ח"ב סי' ט"ו ד"ע התמרמר עליהם והעלה דבעינן עדי יחוד בבירור ושסברת הר"אה בזה היא יחידאה כמ"ש הריב"ש בתשו' ודברי ההגה"מי יש לפרשם באופן אחר ועמד גם על דברי מור"ם בהגה יעו"ש והרב המח' בסי' י"ז דע"ו ע"ד חלק עליו בכח ואסף וקבץ מרבני אשכנז דסל"ה דבדרים יחד סגי יעו"ש וע' לקמן סי' קמ"ט מה שרשמתי עוד בזה: