אור ברסלב
אבני האפוד על אהע אה"ע › סימן כח

אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו

אה"ע · סימן כח

סימן כז

א ס"א ש"ע המקדש את האשה בגזל וכו' ע' בס' כפי אהרן ח"א א"הע סי' ו' תשובת בן הרב בענין זה ופלפול בדברי הפוסקים:

ב אפי גזל דבר שאינו מסוים. הון יוסף סי ל"א ג שם ש"ע או בגנבה או בחמס. לשון הטור הכסף שמקדש בו צריך שיהא שלו וכו' ואם קדש את האשה בדבר המשועבד למלוה באגב שמן הדין יכול בע"ח לטרף אותו ממון אי חיילי הקידושי' כתב הרשב"ץ בח"ג סי' פ"ח דנהגו הבתי דינים לקיימם מפני תקנת הזיווג וה"ד היכ"א בהגה"ט ס"ק ל"ד וע' קול אליהו ח"ב דל"ג שערי רחמים א"הע סי' ט"ו:

ד מכר מטלטלין ולקח ממון ולא משך וקדש המוכר אשה באותן מעות מקודשת בא"הט סק"א משם הסמ"ע בח"המ סי' קצ"ח וע' יד"א הג"הט סק"ד פתחי תשו' סק"א שרמז להמש"ל פ"ה מה"א ריש דין ז' שמן המר חא"הע סי' ג' הון יוסף סי' ח"י וסי' י"ט מדמ"ב וסי' ך' דנ"ה:

ה שם ש"ע ונודע שקנה אותו דבר ביאוש ע' ח"מ סק"א שכתב דבעינן שיתודע מקודם הקידושין אבל אם נודע לאחר הקידושין אף אם הבעלים נתיאשו מקודם ל"מ וע' פ"ת סק"ג ועמ"ש אני הדל לעיל סי' טו"ב ס"א:

ו ס"ב בהגה וצריך לשלם לה גזלותיה ע' פ"ת סקי"א שכתב משם הראשונים שחולקים בזה וכ"ד הרדב"ז בח"ד הנקרא דברי דוד סי' ל"ד דפטור: ז ס"ג ש"ע אם היו ביניהם שידוכין ה"ז מקודשת ע' פ"ת סק"י שרמז תשו' ה' חת"ס סי' ק"א וע' מה שפלפל בתשובה זו ה' ישמח לב גאגין בא"הע סי' ט"ו:

ח ס"ד ש"ע נתן לה פקדון זה וכו' אי בעינן שיבא הפקדון מידו לידה דוקא כדי דלא להוי טולי קידושי' מע"ג קרקע תלוי אם בקדושי כסף משוינן לגט דטולי גטך מפג"ק לא מהני וזה במחלוקת הוא שנוי ולפי רוב הפוסקים מהני הון יוסף סי' כ"ג ובסי' ז"ך עמד עלי בא"ר המחלוקת מעיקרו:

ט שם ש"ע. אם אחר שנטלתו א"ל האמ"קל ושתקה אינו כלום. היכא שלשון העדות הוא שנתן וא"חך א"ל בהא ליכא ספקא דזהו המחלוקת בשתיקותא דלאחר מ"מ. אך כשלשון העדות הוא שנתן ואמר לה הגם שהקדים הנתינה לאמירה מ"מ אשכחן רוב הפוס' שהועד בנדונם כהאי לישנא ולא חשו ולא נכנסו בספק זה דהוי אמירה ושתיקה דלאחר מ"מ ושפיר מצינן למימר דהכונה דבשעת נתינה אמר לה. רב רחו'מאי סב"ק כמוה"ריץ אבועאלפייה נ"רו בס' פני יצחק ח"ב ד"עא וחיה סי' י"א וע"ש בח"ה שהאריך להביא מכמה רבני הפוס' ראשונים ואחרוני' שכ"כ ובתוכם הר"הג תנא ירושלמאה כמיה"רא אשכנזי ז"ל בתשו' כי באה בס' ישמח לב חא"הע סי' י"ב (ושם עמד אם א"ל תכ"ד לנתינה מה דינו) ושכ"ד ה' המחבר שם סי' י"ד וט"ו עי"ד וע' למוה"רא הלוי בס' עין משפט הנד"מ בא"הע סי' י"ב דז"ל ע"ג בעדים שהאחד העיד שנתן טבעת ואמר לה והב' העיד שלאחר שהניח הטבעת באצבעה אמר לשון הקידושי' ודנם ה"ב כמכחישים זא"ז יעו"ש והנה אמת דהרי הוא תנא דמסייע בעיקר החילוק דהיכא דלשון העדות הוא נתן ואמר לה דאמרינן דהאמירה קדמה מ"מ אנכי איש צעיר לא הבינותי זה דבכג"וד דהעד הב' פירש להדייא דאחר הנתינה אמר לה בנקל לפרש גם דברי העד הראשון דעדותו כמוהו דהיינו שנתן בתחילה ואמר לה ולא לדונם כמכחישים זה את זה וק"ל ושוב אח"ז ראיתי לה' יש"מל בא"הע סי' ח' די"ד ע"א שכ"כ למאי דקאי מר יעו"ש:

י אם נתן לה סתם ואח"ך אמר לה התקדשי לי בו אי דמייא לנתנה תחי' בתורת פקדון דלכ"ע שתיקותא דלאחר מ"מ לאו כלום היא או דמי לההיא דצבתא דלקמן ס"ה דחשו לה הר"יפ והרא"ש דמעיקרא בתורת קידושי' באה לידה במחלוקת הוא שנוי יעו' כנ"הג הגהט"ו ס"ק ל"ז ועוד לו לעיל סי' ז"ך הגהב"י ס"ק ט"ו. יד"א ס"ק ט"ז ויסוד מחלוקותם הוא ע"ד הרש"בא שהביא ה"ה בפ"ג מה' אישות דין ח' והיד"א שם בסק"יט הבין ודקדק מדברי הרש"בא גופיה בתשו' כ"י כס' האומרים דאינה מקודשת כלל אפי' אמרה אין י"ש:

וראיתי אני לה' אמרות טהורות בסי' זה דכ"ז שנכנס בחקירה זו היכא דשתקה מהו הדין לדעת הר"יף והרא"ש ודקדק מדברי הרש"בא בחידו' לקידושין דס"ל דאין לחלק ביניהם דבהך נמי איכא למיחש לדעת הר"יף ודעימיה והוכרח לומר דההיא דהרש"בא שהביא ה"ה בפ"ג מה אישות היינו דאינה מקודשת גמו' אבל לאפוקה צריכה גט ולעיולה צריכה קידושין אחרים ובעבור זה אסוף דינא היה דעתו לומר דיש להקל מחמת ס"ס ספק אי הלכתא כהרמ"בם וסיע' דסברי דכל שתיקותא דלאחר מ"מ ואפי' בעובדא דצפתא לאו כלום הוא ואת"ל דהלכתא כהר"יף והר"אש דחיישינן לההיא דצפתא ס' אי הלכתא כרוב גדולי האחרו' דס"ל דלא אמרוה הרי"ף והר"אש אלא דוקא בעובדא דצפתא ולא בנתן לה סתם ושוב משוי אנפשיה הדרנא דמאחר שראינו דברי הרש"בא בחידושיו אשר לא נגלו להאחרו' אינו ראוי שיכנס בסוג ס"ס עי"ד. ולפי מה שנגלה לעיני הי"דא תשו' הרש"בא בכ"י המפורשת דאף בנתן לה סתם ליכא למיחש ואינה מקודשת כלל היה נראה דחזר הדין למקומו להקל אך בינותי בדבר וראיתי דאין מתשו' הרש"בא שהביא אך היד"א סתירה לדברי ה' אמרות טהורות דעיקר חיליה דהרב היינו מדברי הרש"בא והריט"בא בחידושיהם דפירשו סוגיית הש"ס דצפתא דלאו משום צפתא הוא דאבעייא להו אלא משום שתיקו' דלאחר מ"מ וכיון דשדי זוזי בחיקה וא"ל לבסוף התקדשי לי בהם ואשתיקא וכו' דמוכח דעיקר השאלה היה בנותן לה סתם והשיב רבינא חושו לה וה"ט משום דהו"ל למשדנהו וכו' וא"כ הרי"ף והר"אש דפסקו בהך לחומ' היינו דס"ל דאף בנותן סתם ואח"ך אמ"ל חיישינן ודוקא היכא דנתן לה מעיקרא לפקדון הוא דאמרינן דשתיקותא דלאחר מ"מ לאו כלום הוא ומעתה אין מדברי תשו' הרש"בא ראיה למאי דאנן קיימין לדעת הר"יף והר"אש דהרש"בא לשיטתיה קאזיל דס"ל דלא כהר"יף והר"אש רק כהרמ"בם דבכל גוונא שתיקותא דלאחר מ"מ לאו כלום היא ודוק: ואחרי כתבי בא לידי ס' קול בז לוי שרמז היד"א וראיתי לו בסי' ד' דל"ח דעמד בנתן לה סתם ואח"ך אמר לה מי הוי שתיקותא דלאחר מ"מ וערך מחלו' הפוס' מערכה לקראת מערכה ושוב דקדק מדברי הרש"בא בחידו' לקידושי' היפך מאי דסבר מימר ה' אמ"ט ואדרבא הרש"בא ס"ל כדעת הרי"ף דדוקא בצפתא דאסא החמיר. ואף גם זאת עמד שם לבאר דעת הרש"בא נראה דעתו כס' הרי"ף בההיא דצפתא (ואין חידושי הרש"בא בידי לראות הדברים בשרשן) ונהפך הוא דאילו היו רואים הפוס' דברי הרש"בא דבצפתא ס"ל כהר"יף ובנתן לה סתם הקל אלמא דאף להרי"ף הדין כן יעו"ש דאסופא דמלתא סמך להתיר ע"פ ס"ס. ותשו' ה' קביל הנז' היתה העלימה מה' אמרות טהורות שהעלה לדחות הס"ס. וכבר רבני האחרו' סמכו אהך ס"ס ועד אחרן מוהר"ח רומאנו בתשו' כי באה בס' ישמח לב סי' ז'. מוהר"ח גאגין בסי' ח' וסי' י"א דכ"ו ע"א. מר ידידינו הרב מוהר"יץ אבופלאפייא נירו בס' פני יצחק ח"ה א"הע סי' י"א דפ"ג ע"ג העלו להקל בנתן סתם מכח ס"ס הנז"ל ומן התימה דלא אחד בהם שיעלה על שפתיו דברי ה' אמרות טהורות הנ"ל דלא נחה דעתו בס"ס זה. וע"ע שערי רחמים סי' ב"ך:

י"א אם תכ"ד לנתינה א"ל התקדשי לי בו אי מהני או אפילו תכ"ד לא מהני ע' מה שרמזתי לעיל סי' ז"ך אות א':

י"ב אם היו משודכין זה עם זה ונתן לה סתם ואח"ך א"ל ע' כנה"ג הגה"טו ס"ק ל"א דגם זה במחלוקת הוא שנוי ויעו' ישמח לב סי' ח' דייו עג"ד, פני יצחק ח"ה סי' י"א:

י"ג שם בהגה אם זרק לה קידושין וכו' ע' כנה"ג הגה"ט ס"ק ל"ז יד"א סקט"ו ראש משביר ח"א אה"ע סי' ב"ך שערי רחמים סי' ב"ך. י"ד שם ש"ע אבל אם אמרה הן ה"ז מקודשת. כל שלא אמרה הן בפי' אלא שהשיבה דברים שמשמען דבר אחר אינה מקודשת ואפי' אמרה שכיונה לקידושין הכנ"הג ס"ק וע' להרב מוהר"א הלוי ז"ל בס' עין משפט א"הע סי' י"ב דאם לאחר שנתן לה ואמר לה לשון קידושין הכניסה היא הטבעת באצבעה וא"ל חברותיה השליכהו ארצה והיא השיבה מאי איכפת לי? יש להסתפק אי חשיבא כאמרה הן דלשון מאי איכפת לי הוא הייולי דאיפשר דכונתה לומר מאי איכפת לי בנתינת הטבעת אלא שחוק והיתול או אולי כונתה דאף שהוא בעד קידושין אני חפצה ולא איכפת לי יעו"ש בדל"ז:

ט"ו היו מסובין בסעודה ולקח כוס יין ונתן לנערה אחד מהמסובין וא"ל לשון קידושין לכ"ע אינה מקודשת וה"ז דומה לפקדון דכמו דהתם עיקר הקבלה לא היה בסתם אלא בלשון פקדון ה"ן כיון שישבו לשתת כך היא המדה שנותנין זל"ז ומוכרח שיקחנו לשתייה ואחר הנתינה כשא"ל לקידושי' שתקה דמי ממש לפקדון. ה' ברכות מים דק"ו וה"ד מוהר"ח רומאנו בתשו' כי באה בס' ישמח לב סי' ה' וסמך ראשו ורובו ע"ז וה' המחבר סו"סי ו' חלק עליהם דל"ד לפקדון דמי הכריחה לשתת כיס זה ומדוע לא השליכתו מידה ואם נפשה איותה דין ושכר היה לה ליטול מהשלחן ולפי דעתו הן ספק קידושין י"ש:

י"ו ס"ה ש"ע א"ל התחדשי לי בחפץ זה וכו' ה"ז ספק מקודשת. הרמב"ם בפ"ה מה"א דין כ"ה פסק ג"ך דהיא ס' מקודשת בכה"ג ולא נחלקו רלא אטעמא שכתב וז"ל ואם שתקה אינה מקודשת במעות אלא שהשתיקה דלאחר מ"מ אינה מועלת כלום ותהיה מקודשת מספק מפני האגודה שמא ש"פ במקו"א וכתב היה והובא בב"י דטעמו מפני דרבינא לא חייש לה ודלא כהרי"ף והרא"ש דנקטי לחומ' מטעם דהוי שתיקה דלאחר מ"מ י"ש ומרן לא גילה לנו על שום מה פסק דהיא הויה ספק מקודשת אי הוי מטעם דשמא ש"פ במקו"א וכדעת הרמב"ם ודעי' או מטעם דשתיקה דלאחר מ"מ בכה"ג איכא למיחש והסברא נוטה דטעמו הוי דשמא ש"פ במקו"א ולא מטעם שתיקותא דלאח"מ וכדעת הרמב"ם וכמדתו דנגרר אחר ס' הרמב"ם וכן הבין הרב הלבוש להדייא עי"ד וחזינא להגאון מוהר"א אשכנזי ז"ל בתשו' כי באה בס' ישמח לב א"הע סי' י"ב דכ"ו ע"ד שכתב וז"ל בשתיקותא דלאחר מ"מ איכא פלוגתא בפוס' דרובם ס"ל דלאו כלום היא הרמב"ם ז"ל והרי"פ והרא"ש והטור וש"ע ורי"ו ס"ל דהוייא ס' מקודשת וכו' ומרן בסי' כ"ח ס"ה נקט כלשון הטור והיינו כהרי"ף והרא"ש דשתיקותא דלאחר מ"מ ס' מקודשת וכו' י"ש ולא ידעתי מי גילה לו רז זה דדעת מרן כהרי"ף ולא כהר מב"ם וכמו שהבין ה' הלבוש ז"ל וכזאת יש לתמוה על ה' שערי רחמים בסי' ב"ך דט"ל ע"ג דאיהו נמי סבר הכי בדעת מרן עי"ד י"ז ע"כ לא סברי הרי"ף ודעימיה הכי רק במקדש בצפתא דמעיקרא בשעת נתינה בתורת קידושין נתנה לה אלא דכשראתה שאין בה ש"פ חזרה בה אך היכא דמעיקרא אמר לה המקדש לתת מעות פורים לאחותה הקטנה אשר בידה והנערה קבלתם ע"ד זה ואח"ך א"ל הרי את מקודשת מהיכא תיתי לומר דגם בזה החמירו. שערי רחמים סי' ב"ך וע' ישמח לב א"הע סי' ז' וסי' ח' וי"א:

י"ח ס"ו ש"ע היה לו מלוה אצלה וכו' אינה מקודשת אפי' עדיין המעות בידה וכו'. ע' ב"ש סק"יט שכתב דמדברי הרמב"ם בפ"ה דין י"ג משמע דאם עדיין המעות בידה דמקודשת אבל בכל הסוגייא לא משמע כן וכו'. וע' לה' חסדי דוד בפ"ג דקידושין דקמ"ג שכתב דדקדק בכל הסוגיא ולה מצא דבר לומר דאפילו כולה בעין אינה מקודשת אדרבא אפכא משמע מלישנא דת"ק דנקט ובמלוה אע"פ שנשתייר ש"פ ול"ק ריבותא אפי' כולה בעין וכו' ואע"ג דחזיתיה למוהר'ימט בחידושיו שגמגם ע"ד הרמ"בם לדידי חזי לי שדברים ברורים הם ומזהירים כזוהר הרקיע עפ"ד:

י"ט סי"וד בהגה היתה חייבת לאחרים ובא אחר ונתן פרוטה וכו' הוייא מקודשת. והרד"בז ז"ל בס' דברי דוד סי' ט"ל כתב דמקודשת מספק ואם בא אחר וקדשה צריכה גט מב' וע' בדברי הרב המגיה שם:

ך סי"ב ש"ע היה לו משכון על חוב וכו'. ע' כנ"הג הג"הט ס"ק ס"ג וקבעתי לו מקום לקמן סוס"י מ"ב:

כ"א היכא דלא מטא לידיה מעיקרא בתורת משכון. ע' כנה"ג הג"הט סק"ס. יד"א ס"ק כ"ו. והרד"בז בס' דברי דוד סי' ל"ה כתב דאפי' חטפו מיד הלוה יכול לומר שבתורת משכון לקחו:

כ"ב סט"ו בהגה עשה מלאכה אצל אחד ונתחייב לו וכו' אם בעל המלאכה הקדים לו השכר והפועל לא עשה מלאכתו וקדש בהן את האשה עמד בזה ה' חק"ל בסי' כ"א והעלה דמקודשת י"ש:

כ"ג סי"ו ש"ע קדש במלוה ובעל סתם וכו' צריכה גט מספק ע' בס' שערי רחמים ח"ב סי' ט"ז ד"ע ומה שרשמתי לקמן סי' קמ"ט בס"ד:

כ"ד אם קדש בטבעת גזול והוא לא ידע שהיה גזול אליבא דכ"ע אמר נן דע"ד קידושין הראשונים בעל וכל דהקידושין הראשונים אינם כלום ודאי שכל בעילותיו בעילת זנות. מר בריה דה' כפי אהרן בתשו' כי באה בספרי הנז' ח"א סי' ו':

כ"ה סט"וב ש"ע הנכנס לבית חברו ולקח לו עלה או אוכל וכו'. ע' מה שפלפל בזה באורך ה' ברכות מיס' מדק"ב ואילך:

כ"ו היה לו על חברו מלוה בשטר שלא הגיע זמנה וחטף ממנו והלוה אומר ניח"ל דלהוי בתורת פרעון הוייא מקודשת ול"א מחמת כיסופא הוא דעבד. הרד"בז בס' דברי דוד סי' ל"ה:

כ"ז שם בהגה אורח שיושב אצל בע"הב וכו'. ע' כנ"הג הג"הט ס"ק ס"ח והנמשכים יד"א ס"ק ט"ל. ברכות מים מד"קו ואילך:

כ"ח שם ש"ע הואיל וקדש בממון חברו שלא מדעת חברו ה"ז גזל ואינה מקודשת. ע"כ ל"א הכי אלא באיניש. דעלמא שנכנס לבית חברו ואין לו שום שייכות עם חברו אמנם היכא דהוי ממון אביו ואמו והוא סמוך על שלחנם מפתם יאכל ומכוסם ישתה ואו"א אשר התנדבו מאז להשיאו אשה זו עצמה הם יספיקו לו כל הצורך והטבעת לקידושין אף שהקידושין היו בלתי ידיעתם הם כי לא להזכיר זה בסוג גזל. ישמח לב סי' י"ד דל"ה וע"מש לקמן על סי"ט:

כ"ט מי שקדש בדבר המוכן לקנות יותו בגורל והדרך הוא שמאסף מכל איש ואיש סך קצוב וכותב שמו על הנייר ואח"ך מפילין גורל והאיש אשר יעלה עליו הגורל זוכה בדבר הזה סבר הגאון מוהרד"ח בספר נדיב לב ח"ב סי' ו' (ה"ד ה' יש"מל שם) למימר דהוי מקדש בדבר שאינו שלו דכיון דהדבר הזה יצא מרשות הבעל משעה שהתחילו לחתם כל אחד ואחד נמצא שכל עוד שלא הוטל הגורל יד כולם שוה בו דשמא יזכה בו ושוב כתב דאיפשר שעד שעה שיוטל הגורל הוא ברשות הבעל שיכול להמלך ומחזיר לכל אחד דמיו. וה' יפ"מל בסי' ט"ו כתב דהצד הב' מכריע ומעיקרא אין כאן ספק יעו"ש: ל' סי"ח ש"ע היתה סחורה בינו ובין חברו וכו' שאין זה נוטל לעצמו מה שירצה ע' ח"מ ס"ק ל"ז ב"ש ס"ק מ"ז. וב"מש א"ה לעיל סי' טו"ב ס"א: לי"א סי"ט ש"ע השואל חפץ וכו' והודיעו שרוצה לקדש וכו' ע' כנ"הג סק"כח. וע"מש אני הדל בתשו' שהשבתי בכסלו התר"סו שהכרעתי מדברי הר"אש בתשו' כדברי מוהר"חש דאף בהודיעו שהוא רוצה לקדש בו מחלוקת. ואנכי מצאתי בתשו' הרש"בא כ"י שבאו לידי שכתב להדייא דאפילו השאילו לקדש בו את האשה ל"מ וכדברי מוהר"חש בדעת הרש"בא וזכני ה' ובאו ת' הרש"בא הללו על מ"הר וקראתי בשם תשו' הרש"בא חלק ששי הלא היא כתובה שם בסי' ב' וכבר בהערותי שם רמזתי דברי הכנ"הג ז"ל:

ל"ב שם ש"ע ואם לאו ה"ז ספק מקודשת. ע' כנ"הג הגהב"י ס"ק כ"ו וכ"ז. וע' חק"ל א"הע סי' ך' דמ"ג ומ"ד מ"ש ע"ד:

ל"ג אפילו היה בעל הטבעת שם בעת הקידושין לא מהני אם לקחו שלא מדעתו ה' חק"ל בסי' ך' דמ"ג משם מוהר"חש ותמה עליו דכן מפורש בתשו' הריב"ש יעו"ש:

ל"ד מי שעושה לבנו הוצאות החופה ובכלל טבעת הקידושין והוא סמוך על שלחנו א"ץ לזכותו לו על ידי אחרים חיים ושלום ח"א סו"סי ב"ך וח"ב סי' צ"ג. תעלומות לב ח"ג בקונט' הלקוטים דק"א ועמש"ל על סט"וב משם ה' ישמח לב סי' י"ד. ל"ה כתב הכל בו אמר לחברו השאילני טבעתך ואקדש בו אשה וקוצץ לו דמים ואח"ך מקדש בו את האשה ומודיע כמה הוא שוה א"ץ להחזיר הטבעת למשאיל ונראה דמיירי בטבעת שיש בה אבן דצריך להודיע לאשה כמה שוה דאל"ה למה צריך להודעה זו. נחלת שבעה במחודשים לסי' י"ב אות י"ב:

ל"ו סכ"ח ש"ע המקדש באיסורי הנאה וכו' קדש אשה במפת ס"ת או בנויי ס"ת שהקדיש הוא בעצמו הוייא ספק מקודשת הון יוסף סי' כ"ו:

ריז אם קדש אשה בדבר שהיה סבור שהוא מאיסורי הנאה או קסבור שהוא הקדש וכך אמר בשעת הקנין או הקידושין שקונה ומקדש באיסורי הנאה או בהקדש ואח"ך נמצא שהיה טועה ולא היה מאיסורי הנאה והקדש אי מקודשת כיון דס"ס מעות היתר נתן או"ד ל"ש. ונראה פשוט דאינה מקודשת וכו'.

ה' שמחת יו"ט סי' ד"ן דק"פא:

ל"ח שם בהגה קהל שתקנו ועשו הסכמה וכו' חיישינן לקידושין וצריכה גט. ע' זכרינו לחיים ח"א ערך קידושין או"ט. וע' כנ"הג הגהב"י ס"ק נ"ג ונ"ד בעדים שעברו על ההסכמה שלא לקדש בפחות מעשרה אי בטלי הקידושין מחמת פיסול העדים י"ש. יד"א ס"ק מ"ח פ"ת סקל"א וע' במה שציינתי לעיל בר"סי ז"ך:

ל"ט ראיתי לחדש מה שמצאתי בתשו' מוהר"ם מטראני ח"א סי' כ"ו שאפי אם עשו הסכמה להפקיע הקידושין בבד"ח כדת וכהלכה לא היתה הגזרה אלא למי שהיתה משודכת לו מדעת אביה ואמה וקרוביה אם לא שפירשו כן בפירוש והביאן לזה תשו' הרשב"א ז"ל כ"כ מוהר"ר דניאל איסטרוסת (בע"ס מגן גבורים) בתשו' שבס' ירך אברהם א"הע סי' ב' ונסתייע ממנה לנדונו. וכבר הב"א דברי המבי"ט אלו הכנה"ג בהגהב"י ס"ק מ"א וע' למו"הר בס' שע"א סי' ל"א ד"ה תו ולמו"הר בס' דברי שמואל א"הע סי' ג' וסי' ד' דנ"ד היה במשודכת ועכ"ז חששו להסכמה הלזו כנראה שנעלם דבר מעיניהם. שו"ר לה' פני יצחק בח"ה דע"ג עג"ד שהביא דברי המבי"ט ז"ל וכתב דבספרו פנ"י ח"א סי' יו"ד הביא דהרדב"ז והחבי"ב פליגי עליה ושוב נפק דק ואשכח דרבים לוחמים עליו ואיהו גופיה ה"ן נס'תר מחמ'תו ואין להכניסו בכלל ספק ואף ה' המבי"ט לא אמרו כ"א היכא דעומדת להתקדש לו משא"כ כשאותם השידוכין היו בהחבא ושלא כדת יש"ב:

מ במקום דיש ציווי מאת השררה שלא יוכל להעשות שום קשר קידושין בלתי ידיעתם והאיש אשר יעשה בזדון לקדש אשה בלתי רשותם לא יועילו הקידושין ולא יוכל שום רב ודיין להטפל בזה לכתב גט ורבים נכשלים באיסור א"א. בענין זה עמד הר"הג מוהרח"פ בס' חיים ושלום ח"ב סי' כ"ו ומני"ר ראה וית"ר היכא דהסכימו כל רבני המדינות ושריה אשר תחת אותה ממשלה להפקיע ולהפקיר ממון הקידו' ע"פ נוסח ההסכמה שהתקין איהו גופיה יעו"ש ובס' נדיב לב ח"ב סי' ואחריו יאיר נתיב חוטר מגזע ומשאר בשרו הא"ח נפשנו הרב המפור' בס' תעלומות לב ח"א חא"הע סי' י"ד שנשאל על פתגם דנא ואסף וקבץ ס' הפוס' בזה ואסופא דמלתא הביא הסכמת הגאון מוהרח"פ וכתב עליו הנפק והסכימו עמו שבעה קני מנורה המה הגדולים ובתוכם כעין החשמל ה' מוהרא"א ז"ל ישיב ועוד לו בח"ג הנד"מ סי' מ"ה מ"ו:

מ"א קהל שתקנו שלא לקדש אשה עד אשר יעשו הנישואין בדיניהם לפני נשיא הארץ והיה זה בכל תוקף ובחרם על העובר ושהקידושין בטלים והכסף הפקר ויש מבנ"י שעברו על התקנה ונכנסו לחופה ובעלו נשותיהם מהם עשו חופה וז"ב ומהם בלי חופה העלה רב אחד הוב"ד בס' שערי רחמים ח"ב הנד"מ א"הע סי' ט"ז דאין כאן קידושין ופלפל בחכמה פלפ'לא ואריך והרב המחבר ז"ל שם בסי' ח"י סתר כל דבריו והעלה להחמיר דמקודשות גמורות ננהו. יעו"ש:

מ"ב שם אשה שנדרה הנאה מאדם אחד וכו' אינה מקודשת ע' לה' חק"ל בא"הע סי' ב"ך פלפול ארוך בדין זה וע' להכנ"הג בהגה"בי ס"ק מ"ז רמז לנו ס' תיקון סופרים שסדר נוסח שטר הפקעת קידושין שתוכל האשה לעשות שלא יהיו קידושין תופסין בה בלתי רשות או"א או איזה שתרצה וע"ע בס' ישמח לב א"הע סי' י"ח נוסח שטר זה מלובן ומצורף מכל הפקפוקים:

מ"ג ל"ש נדרה מעצמה ל"ש הדירוה אחרים ל"ש מאיש מיוחד ול"ש מכולל הרדב"ז ח"א סי' קכ"ט הובא לציון בכנה"ג הגהב"י סק"ן ודלא כמי שרצה לחלק בזה וכן הכריע ה' ישמ"ל בסי' ט"וב דמ"ב ע"א מדברי הרשב"א והר"הג אי"ש ירושלים זצ"ל בתשו' כי באה שם בדמ"ד דק ואשכח דבעיקר תיקון הרש"בא יצאו עליו עוררין אמנם היכא דהוירה עד"ר לכ"ע מהני תיקון זה וכתב דעפ"ז יצאנו י"ח ס' מרן דהיה מקום לומר דכיון דתשו' הרשב"א הלזו הובאה בב"י ולא פסקה בש"הט הוא דלא סל"ה אולם היכא דהיו עד"ר גם מרן יודה וכמ"ש ביו"ד סי' רכ"ח סכ"א יש"ב:

מ"ד אפילו אין כאן ב' עדים רק ע"א המעיד כדבריה שהיא נדרה הנאה נאמן להפקיע הקידושין ול"א בזה אין דבר שבערוה פחות מב' ה' ישמ"ל שם והרה"ג מו"הרי אלישר בהסכמתו שם כתב גדולה מזאת דאפי' אין כאן ע"א רק היא אומרת לא נשאלתי על נדרי נאמנת עש"ה:

מ"ה אם הוחזקה בעיר שמקודם הקידושין עשתה כן מהני הר"הג מוהר"א אשכנזי בס' ישמ"ל שם דמ"ג ע"ד.מ"ו שדך אשה בקנין ושבועה והלכה האשה ונתקדשה לאחר מבלי שנשאלה על שבועתה אין קידו' קידושין מורה א' הו"ד בס' פחד יצחק הנד"מ אות ס' דע"ח ע"ב ומחו ליה אמוחיה שאר רבני איטלייא המובאים שם ומוהר"ש מורפורגו שם דפ"א כתב רחמנא ליצילן מהאי דעתא וע"ש בדפ"ח ע"א גם הובאה שם תשו' מוהר"ש דיל ויקייו ובד"ר האריך להוכיח מפי סופרים ומפי ספרים דאינו מקלקל הקידושין אף אם עדיין נקשרת בעבותות השבועה וע"ע בשו"ת שמ"ץ חא"הע סי' ו' ואילך דהובא שם גוף המעשה:

מ"ז סכ"ב ש"ע עבר ומכר אסורי הנאה וקדש בדמיהם מקודשת. אני הדל פלפלתי קצת על דברי הראשונים בסוגייא זו אי קדש דיעבד משמע או אפילו לכתחילה. ומצאת כי תדרשנו בהגהותי על ס' עבודת השם חיו"ד סי' ג': מ"ח המקדש את האשה בבשר סתם ונמצא שהיתה נבלה אי חיילי הקידושין ע' יד"א הג"הט ס"ק נ"ו בשם הלק"ט ח"ב סי' קצ"ז וע' הלכות יו"ט מדקנ"א ואילך ובס' הון יוסף פלפול עצום בזה בסי' וז"ח י"ג וכמעט שדחאוה מהלכה:

מ"ט קדש אשה בתרנגולת פטומה ואכלה ושוב נמצא שהיתא טרפה אי מקודשת עמדו בזה רבני האחרונים ע' בס' הון יוסף בסי' ה' תשובת אחד חכם ע"ז וע' לה' המחבר בסי' ו' והסכמת הרב מוהר"ם סוזין בסי' ח'. להתירה לשוק בלי גט י"ש ובדברי הר"המח שם בסי' ח':

תוכן העניינים

אבני האפוד על אהע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה