אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו
אה"ע · סימן כז
א ס"א ש"ע בכסף כיצד נותן לה בפני ב' פרוטה וכו' ואומר לה וכו'. לא יתן הקידושין ואח"ך יאמר לה הרי את מקודשת דהוי מקדש במלוה אלא יאמר לה תחי' ואח"ך יתן הקידושין, כנה"ג הגה"ט סק"ח משם מוהר"א ירושלמי ז"ל ואנכי הדל לא הבינותי דאמאי מדמי ליה למקדש במלוה דהתם שאני דכיון דבתורת מלוה באה לידה ויכול להוציאה לצרכה וקי"ל מלוה להוצאה נתנה משו"ה אינה מקודשת דמה"ט כתבו הפוסקי' דאפי' המעות עדיין בעין אינה מקודשת וכמ"ש לקמן בסי' כ"ח ס"ז אכן בנתן לה מעות סתם ואינה יכולה להוציאה לצרכה מאן לימא לן דאינה מקודשת. ואי איכא למיחש בזה הוא מטעם אחר דכיון דבתחי' נתן בידה ואח"ך אמר לה הו"ל שתיקותא דלאחר מתן מעות דאפי' בנתן לה סתמא איכא טובא מהפוסקי' דס"ל דאינה מקודשת, ובפרט כשלא אמרה אין ואבוהון דכולהו הרשב"א וכמו שאכתב לקמן בסי' כ"ח אות יוידבס"דוחזה הוית למוהרד"פ ז"ל בס' חסדי דוד בפ"ק דקידושין דקמ"ב על לשון התוס' דקתני בכסף כיצד נתן לה כסף או ש"כ וא"ל הרי את מקודשת וכו' ה"ז מקוד' דדייק עלה דאמאי תני בתוספתא לשון דיעבד נתן לה ואמר לה והא עיקר קידושין בכך לכתחילה ויישב עפ"ד מוהר"א ירושלמי אלו וסיים וכתב וז"ל ומ"מ נראה ודאי שאם נתן ואח"ך אמר בדיעבד כל שהם עדיין באותו מושב ה"ז מקודשת גמו' ודברי הרב היינו לכתחילה דהו"ל כמלוה ובזה יש לפרש היטב דברי התנא דקתני נתן וכו' אמר וכו' בדיעבד ה"ז מקודשת אבל לכתחילה לא יעשה כן דאלת"ה איכא תייובתא לדברי הרב מהך מתניתא עכ"ד ומלבד דגם עליו יעבר כוס התי'מה דקבל בשתיקה דברי מוהר"א ירושלמי ולא קתהי בה דדמהו למלוה ורב המרחק ביניהם וכנז'. עוד בה דלכל הצדדין עיקר הסייוע מלשון התוספתא אהמ"ר כדחזי יש לדחות דמאי דנקט התנא נתן לה ואמר לה הכונה דהכל היה בב"א ובדבור אחד נאמרו והכי ארחא דתלמודא לא שהיה הפסק ביניהם דאילו כן היל"ל נתן לה ואח"ך אמר לה והוא פשוט ושו"ר שקדמני בזה ההוא סבא ה' מוה"ריץ אבועלאפייא נר"ו בס' פני יצחק ח"ה סי' י"א (וארמזהו לקמן בסי' כ"ח או"ט בס"ד) והשג ישיג על ה' חמדי דוד ז"ל יעו"ש:
עוד אחרת יוצא מתוך דברי ה' חס"ד הנ"ל דאף אם ניחוש דה"ז נכנס בסוג שתיקותא דלאחר מ"מ מכל מקום כל שעדיין באותו מושב א"ל הרי את מקו"ל ה"ז מקודשת גמורה וכדמפרש לה דברי התוספתא דאי לאו הכי תינח דניצולנו מסוג מקדש במלוה אך עדיין לח נושענו מסוג שתיקותא דלאחר מתן מעות כל שהאמירה היתה אחר הנתינה אלא ודאי דלדעתו כל שהן עדיין באותו מושב ש"ד ולא זו בלבד אלא אפי' דהוי אחר כדי דבור דאי ל"ה הי"ל להתנות ובלבד שיהא תוך כ"ד ולשון באותו מושב משמע דהוא לאחר כדי דבור. ובשלמא מדברי מוה"רא ירושלמי דלא חילק בין לכתחי' לדיעבד ליכא למילף מיניה מידי דאיהו איפשר דסבר דאף בדיעבד לא מהני אך לפי דברי ה' חס"ד דהמציא לנו חילוק זה בין לכתחי' לדיעבד יוצא דאפי' בשתיקותא דלאחר מ"מ ואפי' לאחר כ"ד בדיעבד מהני:
ואם כנים אנחנו בזה יש להפליא על עוצם בקיאותו ורוב גדלו איך בין שורותיו יצהירו דינא רבא דעמדו עליו הפוסקים דמלבד דה' מוהרי"מט בא"הע סי' מ"ג כתב להדיא דכל שראו שנתן הכסף סתם ל"מ אם לאחר כ"ד א"ל לקידושין דלאו כלום הוא אלא אפי' תכ"ד א"ל ושתקה ליכא למיחש וכו' עי"ד הלא גם מוהריב"ל בח"ג סי' ך' נסתפק בזה וכבר בא חכם מן המז"רח אור זרו"ח הגאון מוהר"א אשכנזי ז"ל בתשו' כי באה בס' ישמח לב א"הע סי' י"ב והאריך הרחיב בפרט זה ואסיק להלכה דכל שהוא לאחר כ"ד ושתקה כ"ע יודו דל"מ כל שנתן לה בסתם. וכשהוא תכ"ד במחלוקת הוא שנוי והוייא ספק מקודשת יש"ב ואיך הר"הג מוהרד"פ ז"ל קפסיק ותני דכל שהוא באותו מושב הרי היא מקודשת גמורה ומשמע אפי' לאחר כדי דיבור וצ"י: ב כבר ידוע כי בעיר הזאת שלוניקי הקדושים אשר בארץ המה והחיים אשר הן חיים עדנה הסכימו והכריזו בחרם חמור שלא לקדש אשה כ"א בעשרה ושיהיו מבן י"ח שנה ומעלה והחרימו את העדים אשר ימצאו בקידושין אשר לא יהיו על האופן הנז' מוהרשד"ם א"הע סי' כ"א והביאו הרב"ד בא"הע סי' ך'. ואתה תחזה למוהרש"דם בסי' י"ב שכתב וז"ל אין ספק שיש חרם מקדמונים ששום אדם לא יקדש שום אשה כ"א בכנופייא וברצון קרוביה היותר קרובים אליה וע"פ חכם ואנשי קהלה ע"כ ופשוט דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ומ"ש שיהיה ע"פ חכם ואנשי קהלה אין כונתו על הש"ץ אלא על רב הקהל שהיה נוהג בזמנם וכבר מצינו להרב"ד שם ובתשו' בארות המים סי' י"ח רבני אתרין שכתבו שאין צורך שיהיה שם ש"ץ ע"ע ובודאי דלא נעלם מעינייהו הך תשו' מוהרש"דם דסי' י"ב שכתוב ע"פ חכם ואנשי קהלה רק דמפרשי לה כדאמרן. וע"ע להכר"ש בא"הע סי' כ"ד שכתבו וז"ל כי מן הראוי שלא לקדש אשה בלתי אם נועדו עשרה בנ"א וחכם הקהל או חזן הכנסת מכללם והכי סדרו רבנן קדמאי בחרם חמור שלא לקדש אשה בפחות מעשרה בני אדם וכן הוא המנהג קדום בשלוניקי ע"כ:
וזיכני ה' ובא לידי טופס ההסכמה הלזו מועתקת מכת"י ההסכמות הישנות שבשלוניקי על יד אי"ש אשר כלבי (דודי ושאר בשרי החכם ד' שאול יצחק אמארילייו נר"ו) וראיתי להעתיקה פה וז"ן יען ראו עינינו רבו היום עבדים המתפרצים פורצים גדר בבנות ישראל הצנועות עומדות בירכתי ביתן ומעלילין עליהן שנתקדשו להם ונמצאו בנות ישראל כהפקר. ומסיתים ומפתים עדים רעים וחטאים כיוצא בהן לקיים מעשיהם הרעים ועל כן דאינו לחדש מה שכבר נשמע אלינו מאבותינו הקדושים אשר בארץ המה והוא לנדות ולהחרים לכל אשר בשם ישראל יכנה שיקדש אשה גדולה או קטנה לא על ידה ולא ע"י שליחה לא על ידי אביה ולא ע"י שלוחו ואם ח"ו שום בר ישראל יעבר על חרם הזה הנה מעתה ומעכשיו אנו מבדילין אותו מכלל עדת ישראל כעכו"ם גמור לכל דבריו ולא יקבר בקברי ישראל פתו פת כותי ויינו יי"ן ארור הוא ביום וארור הוא בלילה ורבצה בו כל האלות הכתובות בספר תורת מרע"ה ובכלל החרמות והשמתות והאלות והחומרות הנז' יחולו על העדים שיזמינו עצמם להעיד על דבר כזה ארורים הם לה' והנם פסולים לכל עדות וכל זה יובן אם לא יהיו הקידושין בעשרה מישראל גדולים בני חורין(מבן י"ח שנה ובכללם חזן הקהל) והיה זה ביום ד' ז' לחדש חשון שנת השכ"ח ליצירה פה שאלוניקי יע"א שמואל די מדינה: יצחק ב' שמואל אדרבי יעקב בכמוה"רר שמואל טאייטאצאק שלמה לבית חזן דניאל בכמוה"רר פרחיא הכהן ז"ל הצעיר מרדכי מאמאלון אליהו בכמוה"רר חיים עובדיה משה בכ"ר יאודה גארסון (ובגליון ההסכמה כתוב לאמר) בש"ק ר"ח שבט התק"ב הוכרזה בת"ת בהוספה שיהיו הקידושין במעמד אבי החתן והכלה ואם לא יהיה להם אב היותר קרובים אליהם. והודיעני אי"ש ידידי הנ"ל כי מה שכתוב בחצאי לבנה הוא מכתיבה אחרת אשר איננה כהראשונה ושהוא חושב שהיא מכ"י מוהר"מ אלמושנינו ז"ל:
ג עיר שירון נגררת אחר שאלוניקו וחל עליהם גזרת ההסכמה. הב"ד סי' כ"ט וע' צל הכסף ח"ב שי' ו' וכן בעיר מוניסטירייו. דברי שמואל סי' ו' דקכ"ח ע"ד וע' למר ידידינו המגיה נר"ו שם סי' ב' דקכ"א ע"א: ד התקנה הזאת לא נהגו כמותה בכל ערי המוריאה וגם פה לארסו אין כאן חרם כלל באמ"ח ח"א חא"הע סוס"י י"ג והרב דניאל איסטרוסא בע"ס מגן גבורים בתשו' כי באה בס' ירך אברהם א"הע סי' ב' נסתפק בזה יעו"ש: ה בעיר קאשטוריאה לא נתפשטה הסכמה זו כמו שנראה מתשו' הכר"ש סי' כ"ד כ"כ הרד"ק בס' ידי דוד סי' ג' והרב רפאל ב"ח ז"ל שם בסי' ד' חלק עליו כי אינו ברור לו שלא נתפשטה הסכמה זו גם בקאשטוריאה יעו"ש:
ו בעיר סופיאה יע"א היה נראה לדון ע"פ הסכמה זו לפי מה שכתב המט"ש בס' מירא דכייא סי' ל"א ול"ב דאינדירני וסופיאה ואישטיפי על הרוב אזלי בתר מנהגי שלוניקי יעו"ש אכן שאלתי לזקנים ואמרו כי מעולם לא שמעו מהקודמים אליהם כי יש הסכמה כזו פה וכמה פעמים קדשו בלתי עשרה ולא שמעו שחשו בעבור זה:
ז בעיר קושטאנטינה יש הסכמה שלא לקדש בפחות מעשרה כ"כ ה' בני אברהם בסי' ל"ב משם כמה פוסחים:
ח מעשה בא לידי בר' שבא לישא אשה והי"ל אם ואחים ושלחנו אחר אחיה ולא באו האמנם אם הכלה היא מוצ'את אתה עמה בבית. ונסתפקנו אי מהני אמה של הכלה לענין זה. ועיקר הספק בנוי ע"פ ההסכ' המוצגת לפנינו באות ב' הקודמת שכתוב בה היותר קרובים אליה וחל עלינו חובת ביא'ור אם האם לגבי הבת או הבן נקראת יותר קרובה מהאחים זל"ז. והא גופאי יצא לחפ"שי בספרן ש"ץ לראות הנמצא כזה בדבריהם דרבנן ולא מצאתי מאומה:
אך ורק אומר כי מלבד דהסברה מכרעת דהאם היא יותר קרובה לבנה ולבתה מהאחים ובלשון בנ"א היא נקראת יותר קרובה וכבר אתה ידעת מ"ש הריב"ש בסי' ז"ר דכד מספקא לן מילתא בשטרא אזלינן אחר לשון בנ"א עוד בה מלשון חכמים גופיה יש להכריע דהאם היא נקראת יותר קרובה וכבר כתב מהרש"דם יו"ד סי' צ"ג דילפינן מלשון תורה ללשון תקנה יש"ב. ואמינא לה ממאי דאיתא בש"ס דב"ב דק"ח ע"ב לענין ירושה דאב קודם לאחיו של מת ממאי דקאמר קרא ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו ממשפחתו ודרשו שארו זה האב והקשו בש"ס יכול יהא קודם לבן ת"ל הקרוב קרוב קרוב קודם נמצא שהאב קרוב לבן יותר מהאחים. ותו איתא התם בש"ס דק"ט ע"ב וממאי דשארו זה האב דכתיב שאר אביך היא אימא שארו זו האם דכתיב שאר אמר היא אמר רבא א"ק ממשפחתו משפחת אב קרויה משפחה משפחת אם אינה קרויה משפחה ע"כ הרי דאי לאו דכתב קרא ממשפחתו הו"א דהאם קודם נ"ך לאחים דא"עג דכתב קרא הקרוב אליו היינו אומרים דאמו יותר קרובה מהאחים לולא דכתב קרא ממשפחת וא"כ דון מינה ואוקי באתרין. וע"ע לה' מט"ש בסי' ר"י הג"הט ס"ק שהביא שכל הפוס' חלוקים על ס' ה' המבי"ט בח"א סי' של"ט דס"ל דדעתו של אדם קרובה אצל בנו אמרו ולא דעתו של האם יש"ב ולפ"ז יוצא לנו דאף אם האחים מוחים כיון דאמה של הכלה מתרצית די לנו בזה דהאיכא הכא רצון קרוביה היותר קרובים אליה וק"ל:
ט עדים שעברו על החרם ועל ההסכמה הנ"ל אי נפקעו הקידושין בעבור זה. במחלוקת הוא שנוי בין הראשונים והגאון מו"הר מוהר"אק בס"ה שער אשר סי' ל"א דצ"ה ע"א כתב דמידי ספקא לא נפקא י"ש וע' עבודת השם הנד"מ חא"הע סי' ט"ו דלא החשיבו לספק וכתב דלא פקעי הקדושין. וע' אמר שמואל א"הע סי' ו'. דברי שמואל סי' ג' דקכ"ד ע"ג וסי' ה' דקכ"ח ע"ג וד' וע' לקמן סי' כ"ח. עין משפט הנד"מ למוהר"א הלוי ז"ל א"הע סי' ב' ידי דוד סי' ג"ד. פני יצחק ח"ה סי' י"א. שערי רחמים א"הע סי' כ"ג: י כל ההסכמות הנז' אינם אלא בקידושין הראשונים שהם עיקר אבל בקידושין שניים שאינם אלא מפני מראית העין לא היה בזה חרם והסכמה. מו"הר ב"ד בסי' ך' וע' בארות המים חא"הע ה' קידושין סי' י"ח ורמזם היד"א לקמן סי' כ"ח הגהב"י ס"ק מ"ח:
י"א אי אריך לקדש את הכלה בהיותה לובשת בתי ידים וחוצצין בין ידה ובין הטבעת של קידושין. ע' פ"ת סק"א שהביא משם ה' כרם שלמה (חאס) שכתב דיש להקפיד שלא תהא חציצה בין הטבעות לאצבע ולכן אם הכלה מלובשת בבתי ידים צריכה להסיר מיד ימינה ע"ש ובדבר הזה נחלקו זוגא דרבנן ח"ור דורינו העי"א דהרב יצחק פראג כתב כס' הכר"ש. וה' מתתיה צורמאני מו"ץ בע"ת בוקערשטחלק עליו וכתב דראוי ונכון שלא להוציא הבתי ידים ובפרט היכא שהבתי ידים אדוקים הרבה מחמת זיעה והיה טורח להוציא ועשה מעשה לכתחי' שלא להסירם ויען שחלקו עליו רבני דורו הקריב אל משפטו אל נוכח פני מעלת הרב מר קשישא תנא ירושלמאה ר"לן כמוהר"י אלישר נר"ו ומצ'יר אביר יעקב האריך לדחות ס' ה' כר"ש ופש'פש ול"ו מצא הדבר מפורש יוצא מפי כבודו של הרב הלק"ט בח"ב סי' ר"ס ועכ"ז אסיק דהלכתא כוותיה דהרב המורה המצ"ה ויפה דן יפה הורה לך נא ראה בספרו שמחה לאיש סי' ד' ד"ח ע"ג וד' וע' להרב המפור' מוהר"א פאלאגי נר"ו בס' אברהם אזכר דרמז דבריהם:
וכזאת וכזאת נחלקו עוד שני אדינים. ידי"ן הרב הישיש כמוהר"ין אבועלאפייא נר"ו עם מר דודו כמו"הר שלמה אבועלאפייא יצ"ו וכמו שראה תראה בס' פני יצחק ח"ב דס"ד דהרב המח' יצ"ו שם עם שכחו גדול להשיב ע"ד הכר"ש הנז' ולסתר ראייותיו ועלה על דעתו דאפי' לכתחי' לית לן למיחש משום חציצה כלל מ"מ אסיק מר דהואיל ונפק מפומיה דהגאון כר"ש דיש להקפיד לכתחי' אמרינן כבר הורה זקן ויש לחוש לדבריו ושכן עשה מעשה ושכנגדו הרב מוהר"שא יצ"ו חלק עליו שם וכתב שלא לעשות כדברי הכר"ש וכיון דהבתי ידים עתה הן עדיי הכלה אין לומר לה הורידי עדייך מעלייך אלא כלה תעדה כליה ובתי ידיה ע"כ והרב המחבר חזר להחזיק דבריו בס' פני יצחק ח"ה סי' ו' ושם הביא דברי מי שגדול הרב ר'לץ ועמד ע"ד יעו"ש ובס' שדי חמד ח' אסיפת דינים ערך חתן וכלה סוף אות כ"ו:
וי"ב שם ש"ע ואומר לה הרי את מקודשת. אם אמר הרי את מקדשת לי אין כאן קידושין מוהר"ח רומאנו בתשו' כי באה בס' ישמח לב גאגין סי' ו' די"ד והסכים עמו הרב המחבר שם סי' ח' דטו"ב סוף ע"ב וע' מטה לחם הנד"מ סי' ט"ז. ובתשו' שהשבתי בסיון התרס"ח למדתי מזה להיכא דנתן לה דינר וא"ל בדינה זאת ועמש"ש:
י"ג ב' עדים על הקידושין האחד מעיד שאמר לה הרי את מקודשת והעד הב' העיד דלא אמר אלא הרי את לכ"ע אינה מקודשת, ה' חקרי לב א"הע סי' ך': י"ד שם ש"ע בזה. אם לא אמר בזה במחלוקת הוא שנוי אי הוו קידושין. ע' כנה"ג הגה"ט ס"קח ויד"א הגהב"י ס"קז כס"א אות א' ובתשו' קול אליהו ח"א חא"הע סי' ה'. וע' חסדי דוד פ"ק דקידושין דקע"ב שהביא סייעתא מהתוספתא לדברי המב"יט ז"ל בזה פ"ת ס"קג. ישא ברכה מוהר"יפ בתשו' כי באה בס' ישמח לב חא"הע סי' י"א דא"ך ע"ג. ורב ראו'"מאי ס"ק הרב פני יצחק נ"רו בח"ה סי' ט' דפ"א ע"א כתב דהיכא דאמר בטבעת זה או בכסף זה לכ"ע ליכא ספקא ולא נחלקו רק באומר הרי את מקודשת ועכ"ז תמה על הכס"א ועל תשו' מוהר"י הנז' וע"ע מטה לחם הנ"מ סי' ט"ז וסי' י"ט דל"ח ע"ד צל הכסף ח"ב סי' ז':
מ"ו כיון שלא אמר בטבטת זו אע"פ שאמר הרי עכ"ז משמעותו דאת מקודשת לי מקודם. מוה"רש בן חביב ז"ל בתשו' כי באה בס' צל הכסף ח"ב סי' ו': ט"ז א"ל הרי את מקודשת לי בזהב שכטבעת זו נחלקו בזה שני ח"ור קושטא הע"יא מר אמר דהו"ל כאומר שהוא מקדשה בזהב אחר שבטבעת שעתיד ליתן לה למחר: ומה שנותן לה הוא לדוגמא ומר אמר דהוו קידושין דאמרינן טעות נזרק לפניו וה"ד יד"ין הרב כמוהר"חמ נר"ו בס' מטה לחם סי' ט"ו ומנ"יר העלה דהוו קידושין מאחר דאיכא הוכחה שהוא היה חפץ לקדשה בעודה משודכת קודם שתחזר בו ואיך נאמר דאין דעתו לקדשה רק לאחר זמן והביא ראיה ע"ז יעו"ש וע"ע לו בסי' י"ט:
טו"ב אין קפידא אם אמר אתה מקודשת לי בלשון זכר במקום את. מוה"רש בן חביב בתשו' שם:
י"ח שם בהגה נוהגין לקדש בטבעת וכו' בכל התלמוד אין רמז לטבעת קידושין. וקידושין שבתלמוד הם כסף סתם יהיה מה שיהיה והיה המנהג לקדש בכל דבר גם במטבעות, בשיראין ובפירות ובדברים אחרים אבל כבר בימי הגאונים היה מנהג פשוט להיות מקדשים בטבעת ומצאנו בקובצי תשו' הגאונים שמדברים מקידושין בטבעת כמו מדבר הנודע ונהוג (שערי צדק ח"א ש"ג סי' ט"ז) והמנהג הזה מובא כדבר ידוע מרב סעדיה גאון (שם סי' י"ב) ומרב האיי גאון (חמדה גנוזה סי' קס"ב) בתשובותיהם ולפי הנראה תקנו הגאונים כן שיהיו הקידושין בדבר ידוע מפני הקראים שהיו אומרים כי כסף הקידושין שהאשה נקנית בו הוא המוהר הכתוב בתורה ושיעורם כשיעור המוהר ולהוציא מלב הטעות הזו תקנו טבעת קידושין. דור דור ודורשין ח"ד צד:
י"ט צריך החתן לקדש בימין דידיה וגם בימין הכלה ובאצבע הסמוך לגודל ישים הטבעת ולא בגודל מוהר"ם מינץ סי' ק"ט ה"ד ה' נחלת שבעה כמחו' לסי' י"ב או"ב ונ"ט משלו י"ש וכתב מוהר"ש דיל ויקייו בתשו' כי באה בס' פחד יצחק או"ס הנד"מ בדק"י ע"א דלא בא לומר שאם שם המקדש את הטבעת באצבע קמיצה של יד שמאל דלא הוייא מקודשת כהלכתה דחלילה לומר דבר זה והאומרו אינו אלא שוטה רשע וגם רוח וכו' עי"ד וכ"כ ה' חיים ושלום ח"ב סי' י"ט דמקודשת:
ך שם ש"ע ואם היה מדבר עמה תחי' עע"ק. הב"ש בסק"ו כתב משם הכ"מ דלדעת הרמב"ם שכתב היה מדבר עמה עע"ק ורצת הוא דצריכה היא לומר הן ומדעתו כתב דלס' הרמב"ם גם אם שתקה מהני יעו"שובכנה"ג הגה"ט סקי"ט ומרן בש"ע לא העתיק תיבת ורצת ויכולין אנו לומר דלדעתו גם בשתיקה מהני וה' באר מים חיים בח"א חא"הע סי' י"ד אגב ריהטיה כתב דלדעת הרמב"ם ומרן דקי"ל כוותייהו צריכה שתאמר הן כי"ד ואהמ"ר אין הכרע בדעת מרן ואדרבא מדהשמיט תיבת ורצת שכתב הרמב"ם יכולין אנו לדון דס"ל דבשתיקה לחוד מהני וק"ל. וע' אביר יעקב סי' כיד וע' דברי שמואל סי' ב' דקי"ז ע"ב שנגרר אחר דעת הבאמ"ח וחשב לריעותא בנ"ד מה שלא אמרה האשה הן עי"ד ובס' פני יצחק ח"ה דע"ב:
כ"א אם אמר לאבי הבת לו היית אוהב אותי היית נותן לי את בתך לא מקרי מדבר עע"ק רק תרעומת וצועק לשעבר ה' באמ"ח שם:
ב"ד שאלו להאשה לו קיריס אה פ' פור נובייו? אי חשיב כמדבר עמה עע"ק. ה' מוהר"ש מאטאלון ז"ל בס' עבודת השם סי' י"ד דק"א עמד בזה וס"ל דכיון דבזמנינו לשון זה דחתן הוא מורגל אפי' היכא דאין שם כ"א שידוכין לבד וכמו שרגילים העולם לומר פ' הוא נובייו של לאה הגם שאינה מקודשת לו כי אם בשידוכין א"כ ל"מ דרז"ל אמרו מדבר ע"ע קידושיה ולא ע"ע שידוכיה ועפ"ז העלה דבמחלוקת הוא שנוי דהאיכא מאן דסבר דמדברים ע"ע שידוכיה ל"מ יעו"ש. ואני הדל בהגהותי שם שויתי עזר על גבור דכן היא ס' מוהר"ר בן חסון ז"ל בתשו' כי באה בס' צל הכסף ח"ב סי' כ"ו. אולם לעומתו הרב מוהר"ש גאטינייי ז"ל בתשו' שם סי' ז"ך ומוהר"דק ז"ל בס' ידי דוד סי' ח' חלקו עליו וכתבו דמדברי הפ"מ בא' סי' כ"ט והריט"בא ז"ל מבואר דלשון זה הוי לישנא מעלייא דקידושין והכי נקיט בפשיטות מו"הר בס' שער אשר סי' ל' דצ"ב ע"ב י"ש. הן עתה נד"מ ס' אם הדרך למוהר"ם אשכנזי ז"ל מרבני קושטא ובסי' ך' מחא"הע שם נכתב ונחתם פסק א' לרבני קושטא והנלקט מהם דתיבת נובייה אינו נכנס הפי' לכלל שדיך רק אחר שראו שנתרצו להנשא זל"ז ונתנו גמר בענין התנאים דשייכי להמדודים והנדוניא קרו לה נובייה יעו"ש:
כ"ג אמר לאשה תרצי להתקדש ליל והיא שתקה ולא ענתה לא הן ולא לאו ומיד נתן לה בשתיקה הוייא ס' מקו' ודנין בה להחמיר. כנ"הג הגה"ט סק"טו משם מוהרי"בל וע' בס' עין משפט הנד"מ בחא"הע סי' י"ב שהצ"ע דבריו ולדעתו אין כאן ספק קידושין דהא דמהני מדברים עע"ק היינו כשלא היה בלשון שאלה עש"ב:
כ"ד כשהיתה יודעת בתחי' שהכונה להתקדש לו הוי כמדבר עמה עע"ק. כנ"הג הגה"ט ס"ק ע"ח בשם מוהר"מ מפדוואה והרב"בז ומוהרש"ג בתשו' צל הכסף שם דצ"ז ע"ג גריר ואזיל בתר דידהו וע' עבודת השם סי' ט"ו דקייב ע"ע ומ"ש אני הדל בהגהותי שם:
כ"ה הוראת הטבעת לעדים אם ש"פ הוי כמדבר עמה עע"ק כנה"ג הגהב"י ס"ק ע"ג משם מוהרשד"ם א"הע סי' ל"ד וכ"כ בס' עבודת השם א"הע סי' ט"ו דקי"ב ע"ד:
כ"ו שם בהגה י"א דלא בעינן מדברים עמה אלא כל שמדברים לפניה סגי. ע' כנה"ג הג"הט סקט"ז שכ"כ משם מוהריב"ל וע' יד"א הג"הט סק"ט דהביא בשם מוהרש"ך ח"ג סי' א' דבעינן עמה ממש. וע' בהגהב"י סקי"ד. וע' למוהר"ש גאטינייו ז"ל בתשו' שבס' צ' הכסף ח"ב סי' ז"ך שכתב דגם מוהרש"ך לא פליג ע"ז ונדונו שאני עי"ש ובס' ידי דוד קאראסו סי' ח' ומו"הר בס' שע"א סי' ל' דצ"א ע"א כתב דמוהרש"ך סותר את עצמו למ"ש בח"ב סי' קל"ד וח"ג סי' ל"ג י"ש וע' עבודת השם סי' י"ד דק"א ע"ד ואני עני בהגהותי שם הנה הבאתי דברי מו"הר מוהרא"ק ותמהתי עליו דמלבד כי אנכי לא ידעתי דבר סת"ר בדברי מוהרש"ך כי בסי' קל"ד ול"ג לא דבר מזה עוד בה דמוהר"מ ד"ב והרב המורה שהביא מוהראד"ב בסי' כ"ג קאי באפין באופן דמידי פלוגתא לא נפקא והכי אסיק ה' דברי שמואל בסי' ב' דקי"ו ובסי' ג' דקכ"ו וע"ע בס' עבודת השם סי' טי"ו דקי"ב ע"ב ובס' פני יצחק ח"ה דע"ב וראה זה חדש שראיתי בתשו' מוהר"ד איסטרוסא שבס' ירך אברהם א"הע סי' ב' שכתב להדייא כל שמדבר עם העדים סגי הגם שלא היה בפני האשה עש"ה:
כ"ז אפי' לס' החול' וס"ל דבעינן עמה ממש אינו אלא כשהיה הדיבור קודם המעשה אך היכא דבשעת נתינת הקידושין דבר המקדש עם העדים שיהיו עדים על הקידושין היא היתה שומעת פשיטא ודאי דהו"ל כאלו דבר כל הדברים כולם כלפי הנערה עצמה שער אשר שם וה' מוהרש"ג בתשו' צ"הכ שם ומוהרד"ק בס' ידי דוד שם ס"ל לחלק כל בתר איפכא דכל היכא דהדבור הוא בשעת קידושין אליבא דכ"ע צריך לדבר עמה דוקא וכבר העירותי ע"ז בהגהותי לספר עבודת השם שם. וע' דברי שמואל סי' ב' דקי"ז ובדברי מר ידידינו המגיה נר"ו שם דצדק במאמרו עי"ד:
כ"ח ס"ב ש"ע א"ל הרי את אשתי הרי את זקוקתי וכו' ע' מה שפלפל בזה ה' ברכות מים ד"ק ואילך:
כ"ט ס"ג ש"ע ה"ז מקודשת מספק. מן התורה אינה צריכה גט בס"ק רק מדרבנן דאוקי אתתא בחזקת פנויה ומיהו אם כשבא הספק לפנינו כבר נתקדשה לאחר הורע חזקתה ובעייא גט מדאורייתא. כנ"הג הג"הט סק"ך וכ"א יד"א סק"יג וי"ד. שער אשר סי' ל' דצ"ג ע"ג:
ל חם יש לפנינו ס"ס לומר שאינה מקודשת מקלינן דבס"ס מקלינן גם באיסור ערוה וכמבו' בכנה"ג ויד"א לקמן בסי' ס"ח. ואע"ג דקי"ל דבדבר שבערוה אין הולכין אחר הרוב וחוששין למיעוט מ"מ מקלינן בס"ס ובפרט היכא דמסייע החזקה כגון בספק קידושין דאית לה חזקת כשרות ואית לן תלתא ספקי נקיים אנחנו גם מסברת הר"ב הובאה במרדכי פ' החולץ וגם מס' האומרים דשם פלוגתא דרבוואתא חד הוא. מו"הר בס' שער אשר סי' כ"ט ותמ"ה יקרא על מוהרח"פ בס' חיים ושלום ח"א סי' ב"ך שהפריז על המדה והחמיר מאד בענין קידושין דאפי' בג' ספקי בפלוגתא דרבוואתא לא מלאו לבו להתיר יעוש"ב וע' מוהרש"ך ח"ד סי' ס"ז. דברי שמואל סו"סי א' ולמר דידינו מע' המגיה נר"ו שם מה שבנה אצלו צי'ון בענין זה וע"ע פחד יצחק מע' הק' מדצ"ה ואילך כמה פוס' שנמשכו להתיר בס"ס יעו"ש ובס' פני יצחק ח"ב דע"ה וח"ה סי' ו' דע"ה ע"א. ובס' תעלומות לב ח"ג בקונט' השליחות סו"סי ג':
ל"א היכא דאיכא ס"ס להחמיר ולהעמיד הקידושין מחמירינן הגם דנפיק מינא קולא דאם קדשה אחר מוכרחים אנו לומר דלא הוו קידושין עכ"ז לית לן בה מו"הר שם בסי' ל' דצ"ג והאריך הרבה בזה יעו"ש ובס' ישמח לב חא"הע סי' י"א דכ"ד ע"ג ובתשו' שהשבתי בכסלו התרס"ו:
ל"ב ס"ד שיע א"ל הרי את מקודשת ולא אמר לי אינה מקודשת. ע' כנה"ג הגהב"י ס"ק מ"ג דאחר שהביא להקת הרבנים וחבל נביאים דנקטי להלכה הכי עכ"ז אסופא דמילתא הביא משם רבני הפוס' ומהם רבני שאלוניקי דלא אזרו חייל להתיר בלי גט. וע' יד"א הגהב"י ס"ק נ"ב. שמן המשחה סי' ס"ז דמ"ו ע"ד ברכות מים דק"ח זכרינו לחיים ח"א ע' קידושין או"ד ורבני דורינו האחרונים רבני שאלוניקי לא זזה ידם מסברת המחמי' דלא בעינן לי ע' שער אשר חא"הע סי' ל"א צל הכסף ח"א סי' ט' דמ"ח דיה ברם דברי שמואל סי' א' ובסי' ג' דקכ"ב ע"ב הביא משם רב הפוסק א' מרבני מערב שבאה תשובתו בס' ישמח לב סי' י"א שרצה להקל והתנפל עליו הרב המחבר בדכ"ב דאין להקל מטעם דרבו כמו רבו המחמי' י"ש מוהר"ש בן חביב בתשו' צל הכסף ח"ב סי' ו' וע' בס' עבודת השם סי' ט"ו דקי"א שכתב וז"ל ועכ"פ נראה פשוט דאין לחוש כלל לס' הי"א אפי' לעשותם ס' מקודשת דהרי פשטה ההוראה מרבנים כבירים אשר בעירינו דאין לחוש לס' הי"א שהביא הר"ן ונסתייע עצמו גם מתשו' מו"הר בס' צל הכסף הנז' והביא משמו שכתב דאין לחשש כלל למה שחשש מוהרשד"ם להצריכה גט וכו' יעוש"ב ומ"ש אני עני בהגהותי שם והספרים שציינתי שם כעת אינן עמדי לראות הדברים בשרשן אך מאי דקמן ס' צל הכסף ניתי ונחזי שם בדמ"ח ע"א דהגם דבתחי' חשב לומר דאין לחוש עכ"ז נרתע לאחוריו מכח רבני האחרונים שנמנעו לעשות מעשה היפך ס' מוהרשד"ם וכמו שיראה המעיין שם:
ל"ג ב' עדים שהאחד אומר שאמר לי והב' אומר שלא חמר לי במחלוקת הוא שנוי אי חיישינן לקידו' דאיפשר שזה שמע וזה לא שמע. ע' כנ"הג הג"הט ס"ק ל"ד. יד"א סק"ך. משנה למלך פ"ג דה' אישות. חוקי חיים בליקוטיו דקליו. שערי רחמים א"הע סי' ב"ך ישמח לב א"הע סי' י"א וסי' י"ב חק"ל א"הע סי' ך' דמ"ה:
ל"ד אם המקדש והמתקדשת אומרים דלשם קידו' נתכונו יש פוסקים שכתבו בדעת הרש"בא דס"ל להחמיר ע' כנ"הג הגהב"י ס"ק ב"ך והח"מ בסקי"יא כתב דל"מ מידי כונת שניהם כל שהלשון אינו טוב וע' יד"א הגהב"י ס"ק פ"ט חק"ל א"הע סי' ך' דמ"ב ע"ג וכתב מו"הר בס' צל הכסף ח"א א"הע סי' ט' דנ"א ע"ג דמי יקל ראשו נגד אשלי רברבי שהחמירו אף שהוא מתו' חומרא אבל בצירוף ריעותא אחרת יש להקל יעו"ש. ובס' שער אשר סו"סי ל"א ובהגהותי לס' עבודת השם סי' ט"ו דקי"ד ע"א:
ל"ה אפי' אמר המקדש לה אי נון פואידים ריסיביר קידושין די דינגון בר ישראל שפירושו ולא תוכלי לקבל קידושין משום בר ישראל כל שלא אמר לי אינה מקודשת. כן מבואר בס' צל הכסף ח"ב סי' ז' וכ"ן מדברי מו"הר מוהרש"א בס' דברי שמואל סי' ג':
ל"ו נתינה ותחיבת הטבעת באצבעה מספקא לן אי הוייא הוכחה שהיא המתקדשת כיון דקפיד לשים אותה באצבעה ממש ומה גם בזה שבא בקב"ע שא' מהעדים א"ל למה קבלת אותו והיא משיבה מאי איכפת לי דנראה דכולם הבינו שהיא המתקדשת. עין משפט א"הע סי' י"ב ל"ז ש"ע שם ואם היה מדבר עמה ע"עק ה"ז מקודשת. היכא דאיכא תרי ריעותי שאין הוכחה לא למקדש ולא למתקדשת נסתפק ה' מוהר"א מוטאל ה"ד הכנ"הג בהג"הט ס"ק ל"ז אי מהני מה שהיו מדברים מקודם וע' למו"הר בס' שער אשר סי' ל' דצ"א אשר העלה ואשר הביא מספרן ש"ץ דאפ"ה מהני י"ש וע' עבודת השם סי' י"ד דק"ב עג"ד:
ל"ח הא דמהני כשהיו מדברים ע"עק ה"ד היכא שהיה הדבור דמקודם מבואר ומוכח מתוכו דמקדשה לו אבל אם גם במה שדברו עע"ק ליכא הוכחה דמקדשה לו ודאי שאינו כלום ע' כנ"הג הג"הט ס"ק ט"ל יד"א הג"הט ס"ק כ"ו ומ"ש בשם הרדב"ז ח"א סי' רצ"ו הרואה שם יראה שכתב מרורות ע"ד מוהריב"ל ע' יושב אהלים ס' במדבר דק"א דהצ"ע דברי הרדב"ז וע' שער אשר סי' ל' ריש דצ"ב עבודת השם סי' ט"ו דקי"ב ע"ג וע' מוהר"ש בן חביב בתשו' צל הכסף ח"ב סי' ו' כתב ככל הדברים האלה מדקדוק דברי מוהרשד"ם בסי' כ"ד ולא זכר מכל דברי הפוס' הנז' יעו"ש ובס' מטה לחם סוס"י ט"זל"ט קירו ביאור סי מי קיריס ביין ריסיבי איסטו פור קידושין והשיבה לייה לוס ריסיבו פור קידושין ע' כנ"הג הגהב"י ס"ק נ"ה דבמחלוקת הוא שנוי די"א דהוי הוכחה למקדש ולמתקדשת יעו"ש ובס' עין משפט א"הע סי' י"ב ואפי' לס' הייא דמהני ה"ד היכא דאיכא תיבת קידושין וכיון שהזכיר מילה זו הוי שפיר מדברים עע"ק אבל אם אמר לה בסתמא מי קיריס אמי? והיא השיבה אי טו מי קיריס? לא מקרי מדבר עע"ק לכ"ע מיה"ר מוהרש"א סי' ג' דקכ"ב עג"ר:
מ שידוכין אי חשיב כמדבר עמה עע"ק ע' כנ"הג הגה"ט ס"ק מ"ב והגהב"י ס"ק י"ד יד"א הגהב"י ס"ק ע"ח תק"ל א"הע סי' ך' דע"ג ע"א מוהרש"ג בתשו' צל הכסף ח"ב א"הע סי' ז"ך דצ"ז ע"ד וע' מה שהאריך מופת דורנו בס' צל הכסף ח"א סי' ט' מדמ"ח ע"ד ואילך ואסיק דאין מי שיחמיר בענין זה לבד מוהריב"ל ואף לדעתו אינו אלא חששא בעלמא ולכן יש להקל כשאינם השידוכין בקנין גמור או בדאיכא תרתי לריעותא שאין בו הוכחה לא למקדש ולא למתקדשת או דאיכא: ריעותא דלשון הקידושין אינו כהוגן ושאין לחלק בין נתן לה בשתיקה לנתן לה בדבור או בין שדיך ללא שדיך מקודם יעוש"ב נפלאות מתורתו. וכן העלה מו"הר מוהרא"ק בסי' ל"א וע' עבודת השם סי' י"ד דק"א ובסי' ט"ו ואם כבר נפרדו איש מעל אחיו קודם המעשה ע' יד"א סק"פ ובתשו' מוהר"ח רומאנו בס' ישמח לב גאגין דט"ו ע"א וע"ב והמחבר שם בסי' ח' די"ז ע"ג שכתבו דאין מקום להחמיר מצד זה:
מ"א ט"ה ש"ע יש מי שאומר שאם כשנתן לה הכסף א"ל הריני נותנו לך בתו' קידושין הוי כאומר לי בזה נחלקו הפוס' דהריב"ש סי' רס"ו ה"ד בב"י ס"ל דעדיף מאומר הרי את מקודשת בלא לי (דס"ל לרובא דרבוואתא דל"מ ודלא כס' שהביא הר"ן וכאיזה פוס' הרשב"א קאי כוות"ת) ורבני פרווינצא ה"ד מוהריב"ל בסי' י"ח פליגי וס"ל דגרע מהאומר הרי את מקודשת בלא לי דאילו התם הא מיהא תפס לשון רז"ל רק דחיסר מילת לי משא"כ בלשון זה דלא קאמר כתקנת רז"ל יעו"ש. וכתב הכנה"ג בהגהב"י סקל"ז וזיל אע"ג דהריב"ל הביא בשם ר' ישעיה ורבנים אחרים דבעינן שיאמר דברים שהאשה מתקדשת כמו הרי את מקו' אבל קידושין הוא שם דבר נקטינן להחמיר כהרשב"א והריב"ש וכ"פ הרבנים האחרו' מוהרח"ש בתשו' סי' י"ג וכ"כ מוהר"א גאליקו וע' מוהריב"ן בתשו' הובאה בתשו' מרן דיני קידושין סי' י"א (פ"ח) ובס' פ"מ ח"א סי' כ"ח וח"ב סי' ב' ע"כ גם ה' יד"א בס"ק מ"ו כ"כ בשם מוהרי"ח בתשו' סי' א' ומוהרש"ך ח"ד סי' ס"ז ובני משה סי' ל"ה ע"ע ותמיה לי דהי"ל להביא מדברי מוהריב"ל עצמו שכתב וז"ל וכיון דהרשב"א והריב"ש ז"ל כתבו שיש לחוש להצריכה גט מספק אע"פ שכל אותם הרבנים רבני צרפת ופרווינצייא כתבו להקל אין לסמך עליהם להקל נגד הרשב"א וכו' עכ"ל וכמו שכיר אחרי רואי להכנה"ג גופיה בס"ק ז"ך שהביא דברי מוהריב"ל אלו נמצא שיש כאן הודאת בעל הריב הוא מוהריב"ל יעו' באר מי"ח ח"א א"הע סי' י"ד דס"ב ולמו"הר מוהר"אק ז"ל בס' שער אשר סי' ל' דץ' ע"א (וס' אביר יעקב שציין אינו איתי) וע' חיים ושלום ח"א סי' ב"ך דמ"ט ע"א ומ"מ אע"פ שכתבו הפוס' הנז' כן לא נמנעו מלעשותו סניף גדול וכמו שתראה למוהר"חש סי' י"ט ובהשו' מוהריב"ן שם:
והוצרכתי להעתיק הדברים האלה ולשניות את הידוע בעבור כי ראיתי לגדול אדונינו ה' מוהר"א גאטינייו בס' צל הכסף ח"א סי' ט' דמ"ה ע"ד דאחר שהביא דברי רבני פרווינצא שהביא מוהריב"ל כתב וז"ל וכל הפוס' הבאים אחריו תפסו סברא זאת ליסוד ועיקר גדול וכו' ומאחר עלות דכל גדולי עולם ראשו' ואחרונים עומדים על תלם אחד לדון ולהקל להתירה בלא גט אפשר דהיינו יכולים להקל בנ"ד אלא דנ"ד שנייא היא שהיו שידוכין ביניהם וכו' עי"ד וכאשר ירדף הקורא לבבו יבין דדעת הרב היה להקל ומבלי שום ריעותא אחריתי לולא שבנ"ד היו שידוכין וזוהי שקי. דכל רבני הפוס' הנז' לא אחד בהם דאזר חייל לסמך על סברת רבני פרווינצייא הנז' להקל ואף מוהריב"ל עצמו לא סמך ע"ז:
ובאמת על עיקר דבריהם היה ק"ל למה זה כל הפוס' הנז' חששו להחמיר ושום א' מהם לא עלה על דעתו להתיר בס"ס כי הוא זה ס' אי הלכה כהאומ' דהרי את מקוד' בלא לי ל"מ ואת"ל דמהני דילמא הלכה כרבני פדווינצייא דהריני נותן לך זה לשם קידושין גרע מהרי את בלא לי דאילו התם נקיט לשון חז"ל אלא דגייז מילת לי וכמו שכ"ר לה' מ"ץ בח"ב סי' ע"ד דקפ"ד רמזו ה' צ"הכ שם שחשב להך ס"ס אלא דלא מלאו לבו להקל נגד הרש"דם ומזהר"יבל שהחמירו י"ש. ואנכי לא ידיעתי איך אמר דבר וחזר לאחוריו שהרב מוהר"יבל גופיה בח"ב סי' ו' עשה ס"ס בענין קידושין ומר הוא דקאמר דמהני אפי' לס' ר' ברוך משום דיש לה חזקת פנויה מקודם דבכגו"ד אף ר"ב מודה יעו"ש ומדוע פה שינה את טעמו ולא עשה ס"ס והלך להחמיר ואחריו נגררו אנשי השם שרי הצבא:
אבל כד דייקינן פורתא ל"ק ול"מ משום דבנד"ז איכא ג"ך ס"ס להחמיר דהיינו ס' אי הלכה כמ"ד דהרי את מקודשת בלא לי דמהני ואת"ל דל"מ דילמא הלכה אהרי"בש ודעי' דס"ל דהריני עדיף מהרי את מקודשת בלא לי. וכיון דאיכא ס"ס להקל וס"ס להחמיר אזלינן להחמיר ומש"וה לא עיילוהו הך דינא לס"ס. ולא אכחד דלפ"ז ק' על המ"ץ דאח"ז כתב דמשום גדר ערוה לא רצה להקל הלא אעיקרא אין כאן ס"ס וכדבר האמור. איך שיהיה בגוף הענין דהיכא דא"ל לקידושין או בתורת קידושין מידי פלוגתא לא נפקא והרי היא מקודשת מספק ואין להתיר בס"ס הנז' אם לא בהצטרף ס' אחר. ועמ"ש בתשו' שהשבתי בחדש שבט התר"סט:
מ"ם נתתי לך בתו' קידושין אי דמי להריני. ע' כנה"ג הגהב"י ס"ק פ"ט. יד"א ס"ק ל"ט דבמחלוקת הוא שנוי מחזה אברהם סי' ב"ך ד"ע וע' שער אשר סי' ל' ד"ץ ע"ג דתמה על הכנ"הג ולדעתו ליכא מאן דפליג רק חכם א' שהובא בלח"ר סי' כ"ג דסובר דהו"ל כמו הריני ע"ש:
מ"ג אמר נה איסטו פיר קידושין, או טומה איסטו פור קידושין, או ה"ז בקידושין. ע' כנה"ג הגהב"י ס"ק מ"ח ונ"ט וס"ח. יד"א ס"ק נ"ז. צל הכסף ח"א סו"סי ח' וט'. ומ"ש אני הדל בהגהותי בס' עבודת השם סי' ט"ו דקי"א ע"א:
מ"ד אמר לאשה טי דו או בו לו דו. או סי לודו איסטו פור קידושין. ע' כנה"ג ס"ק ס"ח. והגאון מו'הר מוהר"אק כתב דפשיטא ודאי דהוי כמו הריני דהריב"ש ולא פש לן שום ס' מאיזה פוס' דסבר בודאי דלא חשיב כמו הריני כדי לעשות ס"ס להקל. ע' בס' שער אשר סי' ל' ד"ץ ע"ד ות'מה יקרא על ה' אשדות הפסגה בא"הע סי' ו' שעשה ס"ס להקל בזה וע' בס' עבודת השם סי' י"ד דק"ב דמצא פוס' דסל"ה י"ש. ואנכי לא ידעתי למה לא צירפו להקל ס' מוהרי"מט בא' סי' לק"ח ובב' סי' ל"ח דאף הרי"בש לא אמרו אלא היכא דאמר בתו' קידו' אבל לא היכא דאמר לקידושין וכמ"ש משמו הכנ"הג בהגהב"י ס"ק ז"ך והגאון בס' המקנה:
איברא דשום א' מהפוס' לא העלו על שפתם חילוק זה אמנם מאן מפיק לן מידי אביר מוהרי'מט ז"ל דגדול כבודו והאיכא בהדיה הגאון בס' המקנה. ואחר החיפוש ראיתי למוהרי"מט גופיה בח"ב סי' ט"ל על מי שאמר לאשה טומה איסטו פור קידושין פארה מי שכתב דאין מקום לפקפק דבלשון זה מבואר ומפו' הלשון שתהא לקיחתה לשם קידושין לעצמו שעכשיו הוא מקדשה בנתינה זו ע"כ מתוך דבריו מוכח דתיבות פור קידושין כולל הכל ומהני בעבור לשון קידושין היכא דליכא הוכחה על המקדש והמתקדשת וכנדון זה ואילו ממ"ש בסי' ח"ל אין נראה כן. וכבר ראיתי להרב החר"יפ נר"ו בס' שערי רחמים סי' כ"ג דמ"ב ע"ד שהצ"ע דברי מוהרי"מט ז"ל וע' בתשו' שהשבתי בשבט התר"סט:
מ"ה שם בהגה וצריך שיאמר לה לשון המוכיח להבא. הן הנה דברי מוהר"ר דוראן כי הובאו ב"י ומדהשמיטו מרן בשלחנו הטהור נראה דלא סל"ה. אך הכנ"הג בס"ק כ"ב כתב דמדכתב דברים אלו בשם רבו ז"ל על הסתם אחר סברתו הוא נגרר יעו"ש וכ"כ ה' באר מים חיים ח"א חא"הע סי י"ד ועמד לפרש דלא תקשי ליה דסותר את עצמו שפסק לתשו' הריב"ש וע' ח"מ סקט"ו מ"ש בזה. וע' להרב החר"ף נר"ו בס' שערי רחמים חא"הע סי' כ"ג דמ"ד שפש"פש ול"ו מצא כי תשו' הרב דוראן הלזו הנה באה בח"א מתשו' סי' כ"ג ומריהוט לשונו דברי הח"מ אינם ופלפל בחכמה על מי שאומר בלשון ערב "האדא קידושיעך" שכתב ה' ערך השלחן בסק"ג דאינו מועיל ומני"ר דק ואשכח דבמחלוקת הוא שנוי יעו"ש:
מ"ו שם כגון שאומר הרי הן קידושין. אמר המקדש אני אני קודשת לי בטבעת זו כדת משה בישראל הוו קידו' גמורין כיון דאמר מקודשת לי וכו' דהוו ידים מוכיחות למקדש ולמתקדשת ואינו מזיק מה שאמר מקודם אני אני דזהו שפת יתר גם מה שאמר בישראל אינו מזיק כלל וזה פשוט. הג' מו"הר מוהרא"ג זצ"ל בס' צל הכסף ח"ב סי' ז' בתשובתו על מוהר"ש בן חביב ז"ל שהו"ד שם בסי' ו' ובס' אמר שמואל סי' ואנכי עפר לא ידעתי הבינהו דמלבד דאעיקרא באומר מקודשת סתם ליכא הוכחה מי היא המתקדשת אף גם זאת פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל להבין איך נעלמו מעיני חכמתו דברי אבי התעודה מוהרח"ש בסי' ל"א שכתב דכ"ע מודו לס' הרב דוראן דבעינן לשון שיורה להבא כמו הרי את אבל בלא הרי את לא מוכח להבא וכמ"ש בהשולח ובזה לא מצינו חולק על הרב דוראן דבאותו נדון של הרשב"א אמר הריני נותן וכו' משא"כ בנ"ד וכבר ראיתי לה' מוהר"שך בח"ג סי' א' שכתב שיש מקום להקל בזה הטעם ע"כ ופירשם יפה ה' מוה"רח מוצירי בס' באמ"ח ח"א חא"הע סי' י"ד דאם אמר את מקודשת לי ולא אמר הרי הוי מוציא שקר מפיו שכבר היא מקודשת והוי כאומר על דבר שאינן כן וכו' יעו"ש בד"סב ע"ב וכ"ר למו"הר בספר דברי שמואל א"הע סי' פ' שעמד על נד"ז בעצמו וכתב לפסל הקידושין מטעם זה ע"ש ובסי' א' דקי"ד ע"ב ובסי' ג' דק"כג:
ואשר אני אחזה לי ליישב דברי הגאון מו"הר ע"פ מ"ש מוהר"אק בס' אדרת אליהו סי' יו"ד וה"ד היד"א בהגה"בי ס"ק פ"ט דלא כתב הרב דוראן כן רק היכא דלאחר הגעת המעו' ליד המתקדשת אמר כן אבל אם אמר כן בשעת מ"מ הוא להבא י"ש וכשתעיין בלשון השאלה אשר באה לפני כסא כבוד מו"הר ז"ל עיניך תראינה דהאמירה היתה בשעת מ"מ ומש"וה לא חש לפקפק זה נל"עד.
וע' בס' פתחי תשו' סק"יח שכתב משם ס' המקנה דבאמת כשאמר את מקודשת לי אפי' לא אמר הרי הוי ספק קידושין ומ"מ לא תעזב נפשי לשאול מה שאמרנו דבלשון מקודשת לי לחוד בלא את ליכא הוכחה מי היא המתקדשת ודוק. מ"ז שם אבל אמר הן קידושין לחוד אינו כלום הטעם דקידושי' הוא שם דבר ובכה"ג ל"מ כשהיו מדברים מקודם עע"ק דלא מהני אלא כשדבור הקידושין לא היה גרוע רק דמשתמע לתרי אנפי כגון מיוחדת לי וכו' דמשמע למלאכה ומשמע לקידושין אבל אם לשון הקידושין גופיה גריע טובא וכגון דאמר קדושי' דלס' הפוס' הוי שם דבר אינו משלים מה שהיה מדבר מקודם. ה' באמ"ח חא"הע סי' י"ד דס"א ע"ד והביא ראיה מדברי מוהרח"ש בסי' י"ט ול"א שכתב דבכגו"ד אפי' שדיך מקודם ל"מ. ולבסוף אסיק דמ"מ לבו נקפו יעו"ש וע' צל הכסף ח"א סי' ט' דנ"א ע"ג שהביא דברי מוהרח"ש הללו דקאמר דכשהריעותא היא דבעי' שיאמר לשון שהאשה מתקדשת ולא אמר מ"ל שדיך ומ"ל לא שדיך וכתב אח"ך וז"ל ובסברא זו החזיקו הפ"מ ח"א סי' כ"ח ופרי הארץ סי' ג' דל"ב ע"ב וג' ע"כ:
אך כל קבל דנא אנכי הרואה להגאון מו"הר בס' שער אשר סי' ל' דצ"א שנכנס בחקירה זו והעלה להלכה מדברי הפוס' ראשונים ואחרונים דבכל אופן מהני מדברים עע"ק ואסופא דמילתא כתב וז"ל באופן דמפו' יוצא מדבריהם דרבנן ה"ה מוהריב"ל ומוהרשד"ם והרדב"ז ומוה"רי הלוי ומוהראנ"ח דס"ל דהיכא שהיה מדבר עע"ק שפיר הוו קידושין גם שדבר בלשון גרוע וליכא ידים מוכיחות לא על המקדש ולא על המתקדשת וגם לשון קידושין דקאמר דלפ"ד רבני פרווינצא אינו לשון המועיל לקדש בו את האשה דשפיר הוא ממלא חסרונו מה שהיה מדבר מקודם וכן מפו' בתשו' מיהרי"א וכו' מוהרימ"ט ומוהראד"ב ומוהרח"ש א"הע סי' י"ג וכ"ר לה' פרי הארץ בסי' ג' (יתמה עליו דבסייומא דפסקיה לא כ"כ) ושכ"כ ה' אביר יעקב בא"הע סי' כ"ד ושכ"כ ה' אדמ"ק סי' ט"ל וה"ד שכתב דיש קצת מהאחרו' שרוצים להקל וסמכו על רבני פרווינצא ונסתבכו לומר דאף כשהיו מדברים עע"ק דאין בקידושי' הללו שום חשש ותמ"ה יקרא עליו דמני"ר קרא ושנה בספרן ש"ץ ולא ראה מי המה האחרונים אלה וכו' יעוש"ב והא ודאי יש לתמוה עליו דלא עבר תחת השבט דברי הבאמ"ח הנז' ומבואר דיש חילוק בין מדברים עע"ק דמהני לשדיך ויעו' עוד למו"הר שם בסי' ל"א דכתב להדייא דשדיך אינו ממלא חסרון הקידושין בלשון גריע ודוק וע' למוהר"א הלוי בס' עין משפט הנד"מ חא"הע סי' ב' שכתב דמדברים עע"ק מהני להשלים חסרון זה:
אולם הלא מראש לו' בס"תר דברתי בהגהותי על ס' עבודת השם חא"הע סי' י"ד דשם הבאתי דברי הגאון מו"הר מוהריאק הנז' במ"ש על ה' אדמ"ק ואנכי העירותיהו ונפלאתי על רב גדול שכמותו דכל רז לא אניס ל"ה איך לא שלטו מאורי אור עיניו במוהרש"ך ח"ד סי' ס"ח שהובא שם מורה א' וס' מורה אחר שהובא במוהרימ"ט א"הע סי' מ"ב ומוהוש"ח סי' נ"ו דס"ל דמדבר עע"ק אינו משלים הלשון גרוע שבאמי' הקידושי' וה' כנה"ג בהג"הט ס"ק ט"ל עלה ע"ד לייחס סברא זו למוהרי"בל יעו"ש וגם ה' עבודת השם העלה דבכ"גוד הוייא ס' מקודשת יעו"ש בדק"א ע"א וק"ב ע"ד. ובסי' ט"ו דק"יב ע"ג:
מ"ה ס"ו ש"ע א"ל הריני אישך וכו' אם העדים לא הבינו מה שאמר המקדש תלינן להחמיר כנ"הג הג"הט ס"ק מ"ח משם מוהר"יבל ואין ס' מוהר"יבל בידי לראות הדברים בשרשן כי אנכי הרואה לה' מוהרח"מ נר"ו בס' מטה לחם סי' י"ט דל"ח ע"ג שכתב משם מוהר"יבל דהאי עדותא ריעא דמאחר דלא הבין מאן לימא לן שלא אמר לה הריני אישך הריני בעליך דכתבו הפוס' דאפי' במדבר עמה עע"ק ל"מ יעו"ש ומי שיש בידו ס' מוהר"יבל עיניו יחזו. שו"ר בס' שער אשר סי' ל"א דצ"ד שהביא לשון מוהר"יבל דבתחי' סבר מימר דאין חיילות לקידו' מכח דמאן לימא לן שלא אמר הריני אישך ושוב חזר בו וכתב שיש לחוש ולהחמיר בנדון ההוא שהיו מדברים עע"ק י"ש ובזה יבא הכל על נכון:
מ"ט העיד העד האחד שבשעה שנתן הקידו' לידה אמר לה כדברים שנוהג החזן לומר בעת החופה גם מוהר"יבל יודה דאנן בדידן ידעינן דשגור בפי כל החזנים לומר לשון המועיל וכיון דהעד הא' אמר כן תלינן דהכי היה באמת ה' מטה לחם שם:
נ' העיד הא' שאמר הרי את מקו"ל בטבעת זה כדת משה והב' אמר נתן לה הטבעת ואמר הברכה. כתבתי בתשו' שהשבתי בכסלו התר"סו דהוי קידושים גמו' דמסתמא גם העד הב' על נוסח שאמר הראשון כיון י"ש והבאתי ראיה לדברי ודלא כמ"ש ה' דברי שמואל בסי' ד':
נ"א כל מקום שאינה צריכה גט אין נותנין לה גט לרווחא דמילתא שלא לפוסלה מן הכהונה. כנ"הג הג"הט ס"ק כ"ג משם המ"ב וכ"כ מרן ב"י לקמן סי' מ"ב בשם מוהר"ם. ע"ע דבר שמואל למוהר"ש אבואב סי' רצ"א באר מים חיים ח"א חא"הע סוס"י י"ד שער אשר כי' כ"ט דפ"ט ע"ד פני יצחק ח"ד חא"הע סי' ז' דע"ו ע"ב. מוהר"א הלוי בס' עין משפט הנד"מ על ידי בא"הע סי' ג'. עבודת השם סי' ט"ו דקי"ז ע"ב ישמח לב א"הע סי' ז'. וע' להרב המאירי בפסקיו ליבמות דל"א ע"ג מן הספר והבאתיהו לעיל בסי' י"ג שכתב לתת גט לרווחא דמילתא ע"ד וע' בתשובה שהשבתי בסיון התרס"ח: ב"ן ס"ט ש"ע נתנה היא ואמרה לו וכו' ואמר לה הא"מ אם אדם חשוב הוא ה"ז מקודשת וכו'. אם נתנה היא ואמרה היא באדם חשוב אי מקודשת כתב הח"מ בס"ק ב"ך דהוי ספקא וחיישינן מדרבנן וע' חסדי דוד בפ"ק דקידושין דקע"ב דסתר דברי הרב מלשון התוספתא דקתני סתמא נתנה היא ואמרה היא דאינה מקודשת דמשמע אפילו באדם חשוב דאל"כ הו"ל לאשמועינן ריבותא ולכן אינה מקודשת כלל יעו"ש: