אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו
אה"ע · סימן ז
א ס"א ש"ע שבויה שנשבית וכו' אסורה לכהן מפני שהיא ספק זונה. אפי' בדקוה הנשים בדיקה מעלייא ונמצאת בתולה אסורה לכהן דחיישינן להטיה או להעראה או לבעילה שלא כדרכה. כנ"הג הגה"ט סק"ה משם מוהר"ם אלשקר ס"י צ"ה וכ"כ הרד"בז בס' דברי דוד סי' ג' וע' ב"ש פ"ת סק"א: ב ס"ב בהגה ומסל"ת ל"מ רק להקל אבל לא להחמיר ע' פ"ת סק"ז מ"ש משם הנו"ב במ"ב סי' י"ח ועי' מ"ש אני עני בתשו' שהשבתי לפיליפופולי באלול התרס"ז:
ג ס"ו ש"ע ואם באו לה ב' עדים א"חך שנטמאת אפי נשאת וכו' ה"ז תצא וכן אם אומרת נשבתי וטהורה אני ונתארסה ונשאת ב"ב ושוב נמצאת בעולה ה"ז תצא אע"ג דליכא למימר זנתה תחתיו דהא כיון שנמצאת בעולה בודאי שנבעלה בעודה שבויה. הרד"בז בס' דברי דוד סי' ג':
ד סי"א בהגה אם נתיחדה לשם זינות יש להחמיר ע' ח"מ שכתב דקאי אפנויה ולאסרה לכהן אבל בא"ת אפי' אשת כהן אינה נאסרת מבלי קינוי והב"ש בס"ק ל"ד חלק עליו וכתב דיכול להיות גם בא"א וקאי על אשת כהן יעו"ש וכ"ז אינו אלא ב תיחדה אבל השכירה עצמה בשוק של זונות ולבשה בגדי זונות חסו' לבעלה אפי' ישראל לכ"ע ואין רצון גדול מזה. מו"הר מוהר"ש ארדיטי בס' דברי שמואל סי' ז':
וראה זה חדש אשר ראיתי בתשו' הריב"ש החדשות הנד"מ ממש בספר הנקרא זרע אנשים ושם בסי' כ"ה על מעשה שהיה שהרגישו בשתי נשים שיצאו מביתן בלילה וכאור הבקר הלכו ב' אנשים לבקש לדעת את מהלכן ומצאו אותן בבית ישמעל אחד מקום המיוחד לקדשות משחקות ונוהגות ק"ר וזו אומרת לזו התעלל ביך הישמעאל הנז' כתב לזה הרב ז"ל אם ראוי לקהל לחוש משום מגדר מלתא נראה בעיני שדבר זה דינו כדין מכוער אחר שנמצאו בבית הקדשות ואין להם מענה על מה נכנסו שם דלא גרעי ממצאו מנעלים הפוכים תחת המיטה (יבמות כ"ד)דרגליים לדבר שאחד נכנס שם ולא עוד שאומרות זו לזו שנתעללו בהן ודין דבר מכוער חכם אתה וכבר ידעת דלדעת הרב אלפסי אין מוציאין אותה מבעלה אא"כ יש עדיה שראו אותם כמנאפים וכו' י"ש ועכ"ז אין כאן דבר סת"ר למ"ש מו"הר ז"ל דהשכירו עצמן שאני וק"ל:
ה שי"ד ש"ע כהן שבא על א' מהעריות וכו' אין הולד חלל כתבו האחרונים דאין נפקותא לדידן דמאחר דהולד ממזר גרע מחלל יעו' בדרישה וב"ח ח"מ וב"ש. והגאון מנחת חינוך בס' אמר סי' רס"ב דע"ב ע"ב חדד ותי'מא ע"ד מנין יצא להם דין זה דכיון דממזר כישראל לכל דבר מהיכא תיתי דלא יהיה עליו דין כהן דנהי דלענין עבידה איפשר דאסור אבל לענין נשים הפסולות וליטמא למתים מנ"ל להקל והאריך בזה והצ"ע ורמז להב"מ שעמד בזה עי"ד:
ו לדעת האחרונים דתפסו במושלם דממזר גרע מחלל יש להסתפק היאך הדין אם כהן בא על ס' ערוה והולד ס' ממזר אי נימא כיון דמיהת כשר לבא בקהל א"כ הו"ל כהן ודאי וכשר א"ד סברי דממזר הינו כהן ח"כ ס' ממזר אף דלענין קהל כשר לענין ממזרות הוי ספק ככל ספקא דאורייתא וכו' וצ"ע. הגאון מנחת חינוך שם:
ז סטו"ב ש"ע גוי ועבד הבא על בת ישראל. דוקא על בת ישראל אבל אם בא על חללה הולד חלל גמור. הגאון מנחת חיכוך סי' רס"ו ד"ב ע"א: ח שם וי לדה בת אותה הבת. מלשון מרן מבואר להדייא דדוקא הבת פגומה לכהונה אבל על הבן ליכא לספוקי כלל וז"ל מוהרח"ש בס' רוח חיים בסי' זה דעת רש"י בסוגייא יבמות דמ"ה ע"א דברתא פגומה ולא הבן וכן הוא בירושלמי וכן כ' הרי"ף שם והרא"ש הביא מחלוקת זה והכריח דגם הבן פגום לכהונה וכ"כ בפסקי הר"אש שם וכ"כ הרמ"בן בחידו' לשם דאם הוא פגום לכהונה שהוא חלל פוסל בביאתו שבעל ודוקא אמרו שבנה פגום י"ש ואין בידי חידושי הרמ"בן ליבמות לראות מה יקרא לו האמנם הא ודאי מילתח חדתא היא דא דלא מצינו שנסתפקו רק שבת אבל לא בבן ולו יהיה שכ"כ הרמב"ן מ"מ עירוב פרשייות קחזינא הכא דעלה דרש"י הביא שכ"כ הרי"ף ואילו הרי"ף ספוקי מספ"קל ואדרבה כל קבל דלא חזינח להנמ"קי שכתב שדעת הרי"ף להכשיר והוו בה רבנן שה"ריף לא החליט דינו. גם מה שהביא בשם הרא"ש שהכריח דגם הבן פגום לכהונה ועלה קאמר וכ"כ הרמבן. לא כן אבי דהרא"ש לישנא דגמרא נקט הולד פגום וכבר כתב בראשית דבריו לשון הרי"ף דאי ברתא איהי וכו' ובקיצור פסקיו כתב להדייא דהיינו בבת וזה דלא כהרמב"ן ז"ל. ואל תשיבני מדברי ה' שיורי ברכה לעיל סי' ד' דצירף ס' הרמב"ן עם הרא"ש דהמעיין שם יראה דקאי אמ"ש הר"אש דהולד פגום ולאפוקי מ"ס הר"יף לזה שפיר קאמר דגם הרמ"בן קאי בשיטה זאת אך ה' מוהרי'חפ דבא להשמיענו חידושו של הרמ"בן דדעתו לומר דגם הבן פגום ה"יל להפסיק בין הדבקים:
שו"ר בתשו' כת"י לאחד מח"ור דורינו כמוה"ר שמעון פסח ז"ל רב ומו"ץ בערי יון שעמד עע"ז באורך ואחר שהאריך להוכיח מדברי כל הפוס' דלא אמרו אלא בבת אבל לא בבן והשג ישיג על ה' רו"ח דמדברי הרא"ש מבואר להיפך כתב דס' הרמ"בן לאו יחידיאה היא דהתוס' קיימי בסברתו ורמז לה' גזע ישי באות ר"ם דעמד ע"ז להוכיח מדברי התוס' דקיימי בשיטת הרמ"בן.
וגם תמה על הרב"ד בא"הע סי' מ' שכתב דל"כע הבן מותר לישא כהנת דאין הדבר כן יעוש"ב:
ט שם ש"ע פגומה לכהונה. למ"ד הולד פגום דבר תורה הוא ומק"ו מאלמנה לכ"ג מייתינן לה ביבמות דמ"ה ורמ"בם פט"ו מה' א"ב פסק כמ"ד הולד כשר וכתב ה"ה בשם הרמ"בן שאם ילדה בת הדבר ס' אם כשרה לכהונה ואם נשאת אין מוציאין מידו והולד ס' חלל. והדבר תמוה בעיני דאי מספ"קל להרמ"בן הלכה כמאן הו"ל למיזל לחומרא כדין ס' גרושה שכתב הרמ"בם דמוציא בגט משום דס' דאורייתא הוא וה"ן דהולד פגום הוי מדאורייתא כמו שביארנו ואי ס"ל דהוי מדרבנן והך ק"ו ל"ד א"כ למה הולד ס' חלל מ"ש מספק חלוצה דהולד כשר וכבר ראיתי שנתעורר בכל זה מוה"רי רוזאניס וע' תוס' יבמות די"ו ד"ה קסבר. ה' מוה"ריאל ז"ל בס' ארעא דרבנן מערכתה ג' אות קל"א. וככלה הדברים האלה כתב ה' מוה"רשמ בס' עבודת השם א"הע ס' ה' דנ"ד ע"ד דפגם זה הוי מדאורייתא ואני הדל בהגהותי שם שויתי עזר על גבור מדברי ה' מוה"ריחל הנ"ז ומאז תמהתי על שני המאורות ה' ארעא דרבנן וה' מ"של פטו"ב מה' איסורי ביאה שנעלם מהם דכבר קדמם מוהר"של בס' יש"ש פ' החולץ בהקשותם על הרמ"בן יעו"ש: ועתה אנכי הרואה דענין זה לא הוי מילתא פסיקתא ובמחלוקת הוא שנוי דמלבד דהר"מע בסי' קכ"ד ה"ד הרב מר בריה דהר"בד בא"הע סי' ג' כתב וז"ל מיהו אע"ג דזרעה כשר מדאורייתא מדרבנן מיהא הולד פגום וא"עג דמסיימי בה ק"ו מאלמנה לאו ק"ו דאורייתא היא וכו' אלא לאסמוכי ביה חומרא בעלמא וכו' י"ש ונגרר אחריו שם הרב. עוד בה דאנן קחזינן דכפי דברי ה' שיורי ברכה לעיל סי' ד' הוא דהכי מתאמרא מפומייהו דרבנן קדמאי דאחר שהביא ס' הר"מע כתב דכן עסיק ה' המאירי ז"ל בפסקיו יבמות ד"מ ע"א מהספר דמספקא אין משיאין בתו לכהונה ואם כנס אין מוציאין ושכ"כ הרמבן ז"ל יע"וש וכ"ן מדברי התוס' ביבמות דמ"ו ע"ב ד"ה כיון ויותר מבואר בתוס' פ' החולץ די"ו ע"ב ד"ה קסבר שרמז הרב מוהרי"חאל עד שאני מסתפק אי מצינן למימר בזה דאילו היו רואים רבני האחרונים דכתבו דהוי מדאורייתא את דברי הראשונים הנז' לא היו כותבים כן יהיה מה שיהיה מידי פלוגתא לא נפקא אי איסור זה הוי מדאורייתא או מדרבנן: י נראה להתיר אפי' הבת להנשא לכהן חדא דהוייא ס"דר וכמ"ש הר"בד בא"הע סי' ג' וכו' וכיון דהוי דרבנן סד"ר לקולא. ועוד דאיכא ס"ס דהרי כתב הר"בי דלהרמ'בם כשר גמור וכ"כ הריט"בא וה"ט ואפי' שהר"אש והטור כתבו דהוי פגום מ"מ מידי ספקא ל"ן וא"כ אפי' נימא דהוי איסו' דאורייתא מה שאינו א"פה איכא ס"ס ס' שמא הלכה כרבוואתא דס"ל דהוי כשר לגמרי ולא הוי פגום וא"תל דהלכה כרבוואתא דס"ל דהוי פגום לכהונה שמא אין זה כהן בודאי וכמ"ש הרי"בש סי' צ"ד דכהנים שבדורינו שאין להם כתב היחס אלא מפני חזקתם נהגו לקרא בתורה ראשון וע"ז הסכים מוהרש"דם א"ה סי' רל"ה וכיון דאיכא ס"ס אפי' באיסור תורה ובאיסור ערוה מקילינן ובודאי בת הנולדת מישראלית שבא עליה כותי כשרה לכהונה לכתחי' וכ"כ ה' שבו"י ח"א סי' צ"ג והחוט השני דהעלו עיקר כס' מוהרש"דם דכהני זמנינו הם כהני ספק וא"עג דה' חק"ל א"הע סי ב' העלה דלא כמוהרש"דם מ"מ בדאיכא ספק כגון ס' שבויה אזלינן להקל וכו' את"ד הרב שמעון פסח ז"ל בתשו' כת"י הני"זל:
ול"עד לא כן אנכי עמדי ולבבי לא כן יחשב להתיר הבת להנשא לכהן וכמש' הרב ז"ל מכמה טעמי דמלבר דבמ"ש בתחי' דבריו בהחלט דהוי ס"דר זה אינו מוסכם וכאשר כתבתי באות הקודמת ועוד בה דבס"ס גופיה אין דעתי מסכמת עמו דהספק שכהנים שבזמנינו אינם כהני ודאי לא כהני ספק אינו נכנס לכלל ספק דהנה אמת דמוהרש"דם נשתמש בספק זה מ"מ חלקו עליו רבני הפוס' יעו' כנ"הג הגה"בי סק"וב יד"א סק"ב ובהגהותי לס' יאודה יעלה חיו"ד סי' א' דל"א ע"ד. וגם מוהרש"דם לא אמרו רק באיסו' דרבנן וע' גם להגאון תפארת ישראל בהקדמתו לס' קדשים. ובנו של הר"בד צרף זה לספק ג' דכבר הי"ל ס"ס מצד אחר. וכבר היה מקום להחזיק ס"ס זה באופן אחר כי הוא זה ספק הלכתא כמ"ד דהולד כשר את"ל דהל' כמ"ד דהולד פגום דילמא אינו אלא מדרבנן והדרינן לספק הא' דשמא הלכה כמ"ד דהולד כשר וכס"ס של ההרימגאס שכתבו הפוסקים והארכתי במקום אחר. האמנם בכ"הג אין להתיר בס"ס דביחוסי כהונה לית לן למשרי בס"ס דמעלה עשו ביוחסין וכמ"ש הכנ"הג בסי' זה הגה"בי ס"ק ל"ג וכתבתי בזה לעיל סי' ד' באורך. וע' לה' עבודת השם בסי' ה' דנ"ג דכתב להדייא בנ"ד דאין להתיר הבת מכח ס"ס כ' אם מגוי נתעברה האם או מישראל וא"תל מגוי דילמא הכהן מעיקרא אינו כהן דהא ליתא דאעיקרא ס' מוהרש"דם בזה נדחה קארו לה ועוד דגם מוהרש"דם לא התיר אלא דוקא באיסור שבויה דהוי מדרבנן. ושוב בקש להתיר מכח ס"ס אחר ס' מגוי נתעברה דילמא מישראל ואת"ל מגוי דילמא הלכתא כהאומ' דהולד כשר וחזר בו מכח הך דכתבו הפוס' דאין להתיר יחוסי כהונה בס"ס עי"ד. שוב אח"ז ראיתי להרד"בז בס' דברי דוד סי' ל"א שהתיר לכהונה בס"ס:
ולו היה שהס"ס בכגון זה היה שלם מכל הצדדין מ"מ מאחר שמרן פסק בדין זה עצמו דהבת אסורה לכהן מה לנו עוד בספקות וס"ס הלא קבלנו הוראותיו של מרן דהנה אמת דאנן נהגינן לעשות ס"ס אף נגד מרן אפי' כשבשתי המקומות פסק מרן להיפך ה"ד לכשיהיה איזה דין שלא גילה דעתו מרן אז אמרינן דאילו היו מצטרפין ב' הספקות במקום א' היה גם מרן מהמתי' אבל כל היכא דהנדון בעצמו היה לפני מרן ופסק להחמיר וכגון הך דנ"ד דמרן ראה המחלוקת שיש בבת נו"ע הבא על בת ישראל וגם איהו קאי על כהנים שבזמנינו ועכ"ז פסק איסורא איך אנחנו יכולין לעשות היפך דעתו והוא פשוט. ושוב אח"ז מצאתי כיוצא בזה לה' ז"לא בח"ג חיו"ד ע' נסך דצ"ע ע"א עי"ש:
י"א ס"ך ש"ט ונותנים עליו חומרי כהנים וחומרי ישראל ע' הרד"בז בס' דברי דוד סי' ל"ח: