אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו
אה"ע · סימן ו
א ס"א ש"ע כהן מ"הת אסור בגרושה. ע' תשו' הרד"בז ח"ב סי' תש"א שכתב דאשה גרושה אסורה להנשא לכהן דהיא ג"ך עוברת באיסור זה ונסתייע מההיא דהרמ"בם פי"ז מה' א"ב דכ"מ שהוא לוקה היא לוקה והשיגו בס' עבודת השם סי' ג' דמ"ה ע"ד דלא זכר שר סוגייא דפ' יש מותרות דכ"א דיליף לה מלא יקחו דכתיב תרי זמני ושל כת הקודמין היא זו וכבר קדמו הבר"כי בסי' זה והובא בפ"ת סק"א ומן התימא על רב שכמותו חופש כל חדרי שלא ראהו:
ב אפילו איכא ס"ס בגרושה אסו' לכהונה וכדמשמע מלשון המרדכי דפ' החולץ. מוהר"ד איסטרוסא בתשו' הבאות בס' ירך אברהם א"הע סי' א' דנ"ח וע"מש אני הדל לעיל סי' ד' סיו"ד אות ד' וע' הרד"בז בס' דברי יוד סי' ל"א שהתיר לכהונה בס"ס. ורמזתיהו לקמן בסי' ז':
ג שם אם עבר ונשא ספק חלוצה א"ץ להוציא ראיתי לאחד מחכמי דורינו הח"השו כה"ר חיים שמואל גאטינייו המ' בכור ז"ל בקונט כת"י שכתב וז"ל רעיוני על משכבי סליקו ביבם שבעודו מנעל החליצה ברגלו אחזתו בולמוס להיבם ונפל ומת באופן שלא נעשית החליצה כפי דינה ש"ת ועתה בא כהן ורוצה לקחתה אי מותרת לו או אסורה והשיב דהדבר ידוע שהחלוצה דאסורה לכהן הוא מדרבנן וכהן שנשא ס' חלוצה אין מוציאין אותה מתחתיו וכו' את"ד. ודבריו תמוהים דאפי' תימא דהוא ס' חלוצה הא אנן קיימינן לקחתה לכתחי' וכשהוא לכתחי' אסורה לכהן רק אם נשאת לא תצא משום שהוא ספק ומה דמות יערך אלא דאעיקרא בכ"הג נראה דמותרת אף לכתחי' דמהו מקים הספק לשנאסר אותה לכתחי' דהא כל כמה דלא חלץ לא מקרייא חלוצה. ואפי' בגט דק"יל ריח גט פוסל ע"כז בעינן דיהיה נתינת הגט כהוגן מידו לידה רק שנוסח הגט לא היה כדין וכגון שכתוב בו מגורשת ממני ואינך מותרת לכל אדם אבל אם אעיקרא לא הספיק ליתנו לידו גט אין כאן גרושה אין כאן וע' ב"ש סי' קל"ז משם הירוש' דאם כתב לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפ' דאינו גט להתירה לעלמא אינו פוסלה לכהונה וכ"ש היכא דלא נגמרה החליצה דבודאי דאין ריח חליצה פוסל. ומה גם דריח גט אמרו ולא ריח חליצה ולכ"נל ברור דאין כאן איסור ונשארה האלמנה הנז' מותרת לכהן וק"ל:
ד שם ואפי' ריח גט פוסל. הרמב"ם פיו"ד מה"ג כתב דפסול מדבריהם וה"המ שם תמה ע"ד דמה"שק משמע דהוי דאורייתא. וע' להגאון מנחת חינוך סי' רס"ח ד"ס ע"ד מה שיישב לזה:
ה ס"י ש"ע כהן שנשא א' מהפסולות וכו'. ע' באר המים סי' ז"ן מ"ש בזה וסדר הכפייה כפי דברי הרב שם הוא דבתחי' כופין אותו בשוטים ובמקלות בין ע"י ישראל ובין עי נכרים ואם לא יוכלו לבא בדרך זה אז כופין אותו בנדוי וכו' ע"ש.ו נוכיח ש"ע איזוהי זונה כל שאינה בת ישראל. ע' ח"מ שתמה דהיינו גייורת דסיפא וה"כש בסק"טו פירש דכונת הרב לומר שהיא גויה ובזה ישב כל הלשון דנקט אח"ך וכן הגייורת ומדברי ה"ה בדעת הרמ"בם אין נראה כן שכתב דר"ל שנתגיירה וכמתבאר לפנינו יע"וש. אך יש לי סעד לתמכו מדברי הרב ספר החינוך ס' אמר סי' רס"ו שכתב (כבר ידוע שדרכו להעתיק דברי הרמ"בם) וז"ל כל שלא היתה בת ישראל דכולן בכלל זונות הן ועוד כיון שאין קידושין תופסין בה זונה היא ע"כ. מבואר דהבין בדברי הרמ"בם כדעת כ"ש וע' להגאון מנחת חינוך שם:
ז שם או בת ישראל שנבעלה לאדם שהיא אסורה להנשא לו סי' פ"ת סק"ז שהביא משם הגאון חתם סופר סימן צ"ה אודות אלמנה א' מהפורשים מדרכי ישראל לחלל שב"ק בפרהסייא שמותרת אלמנתו לכהונה ודלא כהרב השואל וע"וש וגדולה מזאת התיר מו"הר ב"ד בא"הע ס"י ג' דאפי' נשאת לו והוא מתנהג כגוי ומחלל שבת בפרהסייא אינה נאסרת לכהן דא"עפ שחטא ישראל הוא יעו"ש וה"ד היד"א לעיל סי' ד' במ"ק הגהב"י סק"ג ועמ"ש לקמן בס"י י"ג על ס"יא אות כ"ד:
ח שם אפי' היתה קדשה שהפקירה עצמה ע' בית שמואל סקי"ט וע' להגאון בע"ש פרי מגדים בס' גינת ורדים אשר לו כלל ד' ד"ח ע"ד מה שפלפל בזה:
ט סי"א ש"ע אשת ישראל שנאנסה אע"פ שמותרת לבעלה וכו'. אשת ישראל שהעידה עליה ע"א שמצאה שוכבת על מטתה עם אדם אחד ותכף לראייתו קם מעל המטה וברח ויהי כששאלה בעלה מה המעשה הזה ענתה ואמרה שבפעם הזאת היא קמה אצלו ונצחתו ונקתה אך פעם אחרת נטמאת עמו באונס על ידי שמצאה שוכבת לבדה בלילה ואין האיש בביתו ובא אותו רשע ותקף עליו בסכין שבידו ותפשה ושכב עמה ובעלה מאמינה בכל מה שאומרת אשה הזאת מותרת לבעלה כיון דאין עדים עליה שנבעלה ואין כאן אלא ע"א של כיעור דמה שאומרת שנבעלה לשעבר הפה שאסר הוא הפה שהתיר דאנוסה היתה אך אם אשה הזאת יצתה שמה בעיר למזנה והיא אומרת שנבעלה ואנוסה היתה אינה נאמנת דאין כאן הפה שאסר מו"הר בס' באר המים חא"הע סי' נ"ה: י אם היה בעלה חוץ לעיר זמן מרובה ונמצאת אשתו הרה לזנונים והיא אומרת דאנוסה היתה אינה נאמנת דכיון דנמצאת מעוברת הרי עדים מעידים עליה שנבעלה ולאו כל הימנה שתאמר אנוסה היתה אלא מחזקינן לה בחזקת מפותה בעיר ושדינן לה בתר רובא. ה' בא"המ שם ותמיה לי מלתא טובא דנקיט לה הרב להלכתא פסיקתא ולא זכר דמלתא כדנא הנה באה בכנ"הג לקמן סי' קע"ז הג"הט סק"ב ורמז עצמו בסי' זה הג"הט ס"ק כ"ד דלס' מוה"רם אלשקר כל שאומרת שהמעשה היה בעיר אסו' לכ"ע אך מוה"רמ אלבילדה סובר דאפי' בעיר שייך טענת אנוסה וע"ש בדברי הכנ"הג וע"ע פ"ת בסי' זה סקי"א מ"ש בזה ובס' מטה לחם סי' י"ח:
י"א ס"יב ש"ע אשת כהן שאומרת לבעלה נאנסתי וכו' או שבא ע"א והעיד וכו' דוקא נקט או שבא וכו' אבל אם היה שם הודאתה וע"א אומר כן ודאי מפקינן לה מבעלה וכו' ה' אפי זוטרי וע' לרב רחומאי נר"ו בס' מטה לחם הנד"מ בסי' ך' דמ"ט ענ"ד שהביא משם רבני אשכנז שפסקו דבאשת כהן לא נאסרה האשה באונס ומנ"ר הוכיח דהיכא דאיכא רגליים לדבר חוץ מהודאתה או ע"א חוץ מהודאתה דהוי כב' עד"כ דגם באשת כהן מפקינן לה מבעלה ואע"ג דה' החינוך ס' אמר סי' רס"ו כתב להדייא דאשת כהן שאמרה לבעלה נאנסתי ואפי' ע"א מעיד לה עליה שכן הוא כדבריה שזנתה דאינה אסורה לו בכך אין הדין כן יעוש"ב:
י"ב שם בהגה וע' לקמן סי' ק"טו וקע"ז, ע' בחידושינו לשם חידושי דינים דשייכי הכא:
י"ג סי"ד ש"ע כהן שקדש גדולה או קטנה ואחר זמן בא עליה וכו'. דקדק מרן הרב"י דמדנקטי הרמב"ם והטור לשון כזה ולאח"ז בא עליה מוכח דאם קדש ובעל מיד אפי' אשת כהן מותרת דהא ודאי דלא נבעלה תחתיו עי"ד ודין זה הוא מבואר בש"ס דכתובות די"ב ע"א על מאי דתנן במתני' בתולה אלמנה וגרושה מן הנישואין כתובתן ק' ואין להם טענת בתולים ופרש"י כגון שנכנסה לחופה ומת בעלה בחזקה שלא נבעלה פריך בש"ס וליחוש שמא תחתיו זנתה אמר רב שריבייא כגון שקדש ובעל לאלתר ופרש"י שלא פירש ממנה בין קידושין לבעילה דודאי לא תחתיו זנתה ע"כ ויש לתמוה למה הרב"י הוצרך להוציא את דינו מדקדוק דברי הרמב"ם והטור ולפחות לא נסתייע מסוגייא זו ואין לחלק דבש"ס קאמר שקדש ובעל מיד ואילו אינהו מיירו אפי' לאחר זמן או נחלק מאשת כהן לאשת ישראל דבגמרא סתמא משמע: ואחר החיפוש מצאתי דכבר קדמני בזה המאור הגדול ה' החכ"יב בתשו' בעי חיי חא"הע סי' י"ח דבתחי' דבריו רצה להתיר למאי דנוהגין לקדש ביום אחד ולמחרתו בלילה מזדונין דאין כאן טענת בתולים וש"ככ הר"ן בפ"ק דכתו' והביא דברי הר"בי הנז' ותמה עליו כקושיין ובקש ליישב דבגמרא לא הוי אלא כשמקדש ובועל לאלתר אך לא כשעובר זמן מה ושוב משוי אנפשיה הדרנא וכתב דגם אינהו מיירו בנדון הגמרא אבל היכא שעובר בנתיים לילה ויום אה"ן דחיישינן שמא תחתיו זנתה והוצרך להתיר בנ"ד מטעם אחר יש"ב. ותנא דאמרי דהנה אמת דהרב ריוחא אשכח לנ"ד אמנם לענין הלכה נראה דבזמן קט כזה אין לחוש ויש להתיר גם באשת כהן והכי נקטי להלכה לקמן בסי' ס"ח הח"מ סק"ח והב"ש סק"יג והי"דא שם הג"הט תק"ג. וע' פ"ת שם סק"ג מה שהביא משם הגאון בית מאיר המנגד לזה ומ"ש אני הדל בחידו' שם דכמה פוסקים לא חששו לזה כשלא ניכרה פגמה רק ע"פ בעלה עי"ש:
י"ד שם ש"ע וטען שמצאה דרוסת איש נאסרת עליו וכו' הראשונים נחלקו בטוענת בריא שקודם שנתארסה נאנסתי אי נאמנת והובא מחלוקותם ביתה יוסף וע' ח"מ וב"ש וכנ"הג הגה"בי סק"ד ודבריו באו יותר מבוארים בתשו' בעי חיי שם וע' יד"א הגה"בי ס"ק ט"ז. פתחי תשו' לקמן סי' ס"ח סק"חי וה"רד סתהון נר"ו רב אחד מחכמי המערב בתשו' כי באה בש' מעשה איש חא"הע ס"י י"ד עמד בשרשן של דברי הפוס' וברוחב מבינתו עלה בק'בץ דג' דעות בדבר יש אוסרים בכל גוונא ובכל מה שתטעון האשה אין חוששין לדבריה ויש מכשי' בטוענת בריא נאנסתי קודם הקידושין ולדעתם בטוענת נבעלתי קודם הקידו' דאבדה חזקת כשרותה חינה נאמנת וס' הג' דמותרת ונאמנת אף בטוענת שזנתה קודם האירוסין א"עג דאיתרע חזקתה ומר הוא דקאמר דמנקט מלתא מציעתא עדיף להכשיר בטוענת דוקא נאנסתי קודם הקידושין ומה גם דהן רבים ה"ה מוה"רי בן מיגאש והר"ר יונה והר"אש ור"שי והרא"בד והרמ"בן והרש"בא והתוס' ור' שמשון והריט"בא והר"אה ורי"ו ושה"ג ושיטה ישנה ורא"בן וגם האחרו' הלבוש וה"בש וה"חמ כולם כתבו להדייא להתיר באשת כהן ופלפל שם ע"ד הכנ"הג ונו"ב ויתר הפוס' פלפ'לח ואר"יך יע"וש וע' לקמן סי' ס"ח:
ט"ו סטו"ב ש"ע ותהיה היא ובתה מותרת לכהן. היכא דשניהם מודים שממנו נתעברה ע' פ"ת ס"ק ט"ו וט"ז שהביא משם הגאונים ק"הי ורע"קח שכתבו שמותרת לכהן ע"ש וע' עבודת השם א"הע סי' ה' מה שכתב והעלה לאסר יש"ב:
ט"ז סי"ח ש"ע. ראוה שנבעלה או שנתעברה בעיר אפי' לא היה שוכן שם אלא גוי אחד. ע' להג' חת"ס חא"הע סי' יוד שכתב דאשה מזנה בודקת ומזנה מישראל אבל לא מגוי ערל י"ש ובסי' ח"י ובהגהותי לס' עבודת השם שם אנכי העירותיהו מתוך דברי מרן הללו ודחיתי ראייותיו וכבר כתבתי בזה לעיל סי' ד' על סכ"ט:
י"ז כשיש לישראלים שכונה בפ"ע ואין דרך עכ"ום מפסקת אי הוי כעיר בפ"ע ע' ב"ש ס"ק ל"א שכתב דהוי כעיר בפ"ע וע' פ"ת ס"ק ט"ז שכתב משם הנ"וב דאפי' בית מיוחד ליאודים הוי כעיר בפ"ע ואם יש קרובים בבית הו"ל קבוע ותלייא בפלוגתא דהרמ"בם והטור. וע' משה ידבר די"ג. וה' עבודת השם שם פלפל על כל זה והעלה דאפי' בשכונת ישראל יש לנו לילך לחומרא כ"ש היכא דאינו ידוע בבירור נבעלה בשכונה עצמה או"ל עי"ד ובהגהותי שם י"ח כשהולד כשר לבא בקהל כשר ג"ך לכהונה וא"א לחלק ביניהם כגון אפי' ברוב ממזרים והיא אומרת לכשר נבעלתי כשר הולד אפי' לכהונה. ב"ש סס"ק ל"א ואין כן דעת הטו"ז. והרב עבודת השם בדנ"ה עמד בזה והעלה דדבר זה במחלוקת הוא שנוי דלס' הב"ש והב"ח והת"ויוט הדין כן אבל לפי דעת הט"ז ומורם והלבוש והר"עב וה' קול הרמז הגם דכשרה לבא בקהל לכתחי' אסורה להנשא לכהן דלגבי קהל שאני דא"א כלל להתירה לינשא אבל לכהן איפשר שתנשא לישראל. וכתב עוד דאפי' לדעת הב"ש ודעי ה"ד הינא דאיכא בעיר ממזר אבל היכא דליכא בעיר ממזר כלל אין חילוק בין אמה לבתה יעו"ש וע"ש עוז שנ"ו ע"ד מד"ה חזרתי על המקרא: