תחיית המתים · הרב מברך והגוש נעלם כלא היה
לפני 12 שנים הגיע אלי ילד בן 7 עם גוש גדול בצוואר וחום גבוה. כרופא, כשרואים גוש כזה, נכנסים ללחץ. מה גם שאחיו נפטר שנתיים קודם מגידול בבלוטות הלימפה. האבא הגיע בדקנו, צילמנו, עשינו הדמיות כאלה ואחרות, והסיפור נמשך במשך מספר שבועות ללא שינוי. אחרי כל הבדיקות אמרתי לאבא: 'תשמע: צריך לקחת ביופסיה לילד'. אמר לי האבא: 'כל זמן שכל הבדיקות היו לא פולשניות הלכתי איתך יד ביד אך ברגע שצריך לעשות לבן שלי בדיקה פולשנית אני רוצה את אישורו של הרב אליהו''. אמרתי לו: ''בשמחה, אני בא איתך''. הלכנו יחד לביתו של הרב, והאבא סיפר למו''ר הרב זצ''ל את כל העניין, ואמר: 'הרופאים' והצביע עליי 'רוצים לעשות ביופסיה של הגוש'.
הרב בחיוך גדול קורא לילד שיבוא אליו, מחבק אותו, שם יד על הגוש בצוואר, עוצם עיניים, מהרהר ולאחר מכן מצביע על הגוש, ואומר לאבא: ''זה שום דבר''. אחר כך הוא הצביע עלי, ואמר: 'הרופאים רוצים לעשות ביופסיה - שיעשו'.
יצאנו החוצה מהחדר והבנו שעושים את הבדיקה. למחרת הגיע הילד לבית החולים עם הפניה ממני. רופאת הרנטגן מתקשרת אליי, ושואלת: ''שמבה, למה שלחת אלי את הילד?'' עניתי לה: ''מה זאת אומרת למה? יש לך מכתב, וחוץ מזה יש לו גוש בצוואר בגודל של מנדרינה''.
והיא אומרת: ''תראה, אני בעין לא רואה שום גוש וגם לא באולטרא סאונד. אני לא יודעת על מה אתה מדבר''. ושלחה את הילד בריא, שמח וטוב לב.
(ד''ר אפרים שמבה, רופאו האישי של הרב)