תחיית המתים · ישלח דברו וירפאם
בזמן שהיה צריך בננו היקר אליהו נ''י לעבור ניתוח ראש מסובך, שמנו פעמינו מבית החולים איכילוב ת''א לירושלים, לראות פני שכינה ולראות את פני רבינו זצ''ל ולקבל ברכה. רבנו פתח את הדלת לפנינו בסבר פנים יפות, הכניסנו הוא עצמו לחדרו ושוחח שעה ארוכה עם בננו שיחיה, כאילו היה חברו משכבר הימים, ומספר עמו מימי ילדותו ועד סבתו. ואנו ההורים עומדים ומתבוננים בפליאה כיצד גדול הדור יושב ומשוחח ומספר סיפורים של ילדות וסיורי רבנות עם ידידו, נער בן 15, מעודד ותומך ומסלק כל דאגה.
ועת יצאנו מחדרו, אני בקול ענות חלושה שואל ומבקש: ''הרופאים אומרים שהניתוח מסוכן ואפשר גם שיביא לתוצאות חמורות''. והרב בפסקנותו הידועה אומר: ''ישלח דברו וירפאם'', ללא כל ספק. ואני עוד מקשה: ''אבל...''. והוא עונה: ''הם יעשו עבודתם – ואנחנו נעשה עבודתנו''. כך יצאנו ממו''ר הרב, כשאנחנו באמונה שאם הרב עושה עבודתו – עבודה שהיא תפילה, וכידוע שאין תפילת צדיק חוזרת ריקם וצדיק גוזר והקב''ה מקיים, אין כל סיבה לדאגה. ותהילה לאל, על כל הטובה אשר גמלנו, וב''ה הבן חזר לאיתנו ונתקיימו בו דברי רבנו: ''ישלח דברו וירפאם''.