תחיית המתים · ומנותר קנקנים – נעשה נס לשושנים
פעם הגיעו אל בית הרב זצ''ל הורים לילדה משותקת לגמרי. היא נפלה מגובה רב ונפגעה בעמוד השדרה. כל ניסיונות הרופאים להחזיר אותה לתנועה כשלו, והיא היתה משותקת ברוב גופה.
מי שקיבל אותם היתה הרבנית שליט''א, שנזדעזעה מהסיפור. הרבנית הלכה אל הרב וביקשה ממנו שיעשה כל מה שאפשר על-מנת להציל את הילדה משיתוק למשך כל חייה.
אמר לה הרב: ''נשאר לנו מעט משמן הנרות של חנוכה. תני להם מהשמן שנותר מהדלקת נרות חנוכה, שימרחו אותו במקום שבו נפגעה''.
ההורים עשו כדברי הרב והילדה נרפאה לגמרי.
במקרה אחר בא הרב יחזקאל דאום ז''ל אל הרב משום שהיתה לו ''שושנת יריחו'', פצע גדול ברגל שקשה מאוד לרפא אותו. הרב הציע לו לשים ברגלו מעט משיירי השמן של נרות חנוכה. הרב דאום, שהיה תלמיד-חכם גדול, שאל האם מותר להשתמש בשמן זה, הלא הוא הוקצה למצוותו? אמר לו הרב: ''שאלת חכם חצי תשובה. אנחנו במפורש לא מקצים את שיירי השמן למצווה, רק מה שנדלק בנרות''. הוא נתן לו את השמן למרוח ואמר לו שזה רמוז בשיר ''מעוז צור'': ''ומנותר קנקנים – נעשה נס לשושנים''.
(מתוך הספר ''בשער המלך'')