תחיית המתים · על אמונה ומזל
בחודש החמישי להריוני גיליתי שיש בעיה עם העובר. הרופאים בניו-יורק, שם גרתי אז, בדקו אותי ונתנו לי מכתב הפניה לבית החולים להפיל, לא עלינו, את העובר. מייד התקשרתי לרב זצ''ל וסיפרתי לו את גזירת הרופאים. הרב ביקש שלושה ימים עד שיחזיר לי תשובה. כעבור שלושה ימים מבשר לי הרב שהעובר בריא ושלם, ועלי להמשיך את ההריון והילד הזה יביא לנו הרבה מזל טוב.
בשעה טובה ומוצלחת נולדה לנו בת בריאה ושלמה. מבית החולים במנהטן צלצלתי לבשר לרב על ברכתו שהתקיימה. שאלתי את הרב האם אפשר לקרוא לילדה תהילה, כשבח והלל לבורא עולם, אך הרב ענה לי: ''מה פתאום? לילדה הזאת יש שם ותפקיד. תקראי לה אמונה ותוסיפי לה את השם מזל, והיא תביא לכם הרבה ברכה ומזל טוב''. וכך עשינו.
היום אמונה-מזל היא בת 14. היא צדיקה, ענווה, טובת לב ומודעת היטב היטב לתפקידה בעולם. כשנפטר הרב, לדאבון לבנו, אמרה לי אמונה-מזל: ''אמא, אני יודעת בדיוק מה אני צריכה לעשות''.
''נכון'', אמרתי לה, ''הרב כבר אמר לך ביום שנולדת שזהו תפקידך בעולם''.
רונית