תחיית המתים · תרנגולת לבנה וכפרה
היה זה בחודש חשוון. אחותי הסתבכה במהלך הלידה שלה בניתוח קיסרי. מי השפיר עלו לריאותיה, ומשם כל מערכת קרישת הדם קרסה ודמה נשפך כמו מים. היא איבדה את ההכרה ועברה החייאה במשך 20 דקות.
הרב זאב נוימן אמר לי ללכת מייד לרב אליהו זצ''ל. הרב היה צריך להעביר שיעור בבית הכנסת באותו הזמן, הגענו לשם אך הרב משום מה לא הגיע. לאחר זמן מה החלטנו ללכת לבית הרב. הרבנית שתחיה פתחה לנו את הדלת ולהפתעתי ראיתי את הרב יושב שם וקורא בדף, כאילו הוא מחכה רק לי.
מסרתי פתק לרבנית והרב אמר: ''המצב קשה מאוד. תעשו מייד כפרות בכסף בכפולות של ח''י ותמסרו את הכסף לצדקה מייד, בלי לחכות. ותבואו לבשר בשורות טובות''. וכך באמת עשינו.
אחרי 14 מנות דם שקיבלה, מצבה של אחותי התייצב. כעבור כמה ימים הדימום שלה פסק, אך לאורך כל הזמן הזה היא היתה עדיין מחוסרת הכרה.
פנינו לרב פעם נוספת, והוא הורה לנו לומר תהילים קי''ט לפי אותיות שמה ושם אמה, ולומר גם את אותיות ''רפואה שלמה''. כך עברו עלינו כחמישה ימים. בערב שבת פניתי לרב ממש לפני כניסת שבת והרב בירך: ''שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא''. בערב שבת חיכתה לנו התמודדות קשה, שבסופה הרופאים אמרו לנו שהם עשו את כל מה שהם יכולים לעשות – אבל היא לא מתעוררת, והיא יכולה להשאר במצב זה כל הזמן. בכלל, הם אמרו, הסיכוי לצאת ממצב כזה חי הוא נמוך... הם אמרו ש-98% מהנשים לא יוצאות מזה בחיים או שהן נשארות צמח לכל ימי חייהן.
הרגשתי היתה שהגוף של אחותי עובד, אך הנפש, הרוח והנשמה לא מופיעות מחדש. במוצאי-שבת הלכתי לרב אליהו עם הרב זאב נוימן שיחיה. הרבנית שתחיה פתחה לנו את הדלת, ומייד כשהרבנית ראתה את פניי, היא אמרה את שמה של אחותי. הסתבר שכל הזמן הרב אליהו העביר את השם של אחותי לרבנים נוספים והמשיך להתפלל לרפואתה, וכך השם של אחותי היה שגור על פיה של הרבנית.
נכנסנו לרב ומסרתי לו פתק עם כל המצב הרפואי. הרב אמר שהכפרות על הכסף לא הספיקו, ולכן צריך גם לעשות כפרות על תרנגולת לבנה. שאלנו את הרב האם אנחנו חייבים לעשות את זה היום, והרב אמר שעדיף שכן. השעה היתה 22:00 בלילה, ונסענו לחפש תרנגולת לבנה. בסופו של דבר, בשעה 00:30 השגנו תרנגולת, הגענו לרב גיאת ועשינו את הכפרות מעל בגד.
מפאת השעה מסרתי את התרנגולת רק ביום שלמחרת לניקוי ולצדקה. כמה דקות לאחר שמסרנו את התרנגולת, קיבלתי טלפון שיש הטבה במצבה של אחותי, ובבוקר שלמחרת אחותי פקחה את עיניה ושבה להכרה.
הרופאים לא האמינו למקרה הזה ואמרו שלא ייתכן שהיא התעוררה. אך הרב המשיך להתפלל ואמר לנו שתוך זמן קצר היא גם תחזור לדבר וללכת, ושלא יישארו כל רישומים מהימים שהיתה מחוסרת הכרה. אכן כך היה, ולאחר שבוע שבה אחותי לדבר וללכת.
(אבי תייר)