אור ברסלב
אביהם של ישראל רוח הקודש › התפילה של רבי חנניא בן דוסא

אביהם של ישראל

רוח הקודש · התפילה של רבי חנניא בן דוסא

מפחדים לספר על רוח הקודש

פעם שאלתי את מו''ר אבא זצ''ל הכ''מ למה כשבאים אליו עם שמות לברכה על חולה הוא עונה כל פעם בצורה אחרת. פעם הוא אומר תעשו כפרה ולפעמים הוא אומר אין שום בעיה. הסתכל עלי בתמיהה, ואמר לי: זו גמרא מפורשת. והזכיר לי את המשנה בברכות (דף ל''ד:) שאומרת: ''המתפלל וטעה - סימן רע לו, ואם שליח צבור הוא - סימן רע לשולחיו, מפני ששלוחו של אדם כמותו. אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא שהיה מתפלל על החולים, ואומר: זה חי, וזה מת. אמרו לו: מנין אתה יודע? אמר להם: אם שגורה תפלתי בפי - יודע אני שהוא מקובל, ואם לאו - יודע אני שהוא מטורף''.

וממשיכה הגמרא ומספרת: ''תנו רבנן מעשה שחלה בנו של רבן גמליאל. שגר שני תלמידי חכמים אצל רבי חנינא בן דוסא לבקש עליו רחמים. כיון שראה אותם עלה לעלייה ובקש עליו רחמים. בירידתו אמר להם: לכו, שחלצתו חמה (אין לו יותר חום). אמרו לו: וכי נביא אתה? אמר להן: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא כך מקובלני: אם שגורה תפלתי בפי - יודע אני שהוא מקובל, ואם לאו - יודע אני שהוא מטורף. ישבו וכתבו וכוונו אותה שעה, וכשבאו אצל רבן גמליאל, אמר להן: העבודה, לא חסרתם ולא הותרתם, אלא כך היה מעשה, באותה שעה חלצתו חמה ושאל לנו מים לשתות. ושוב מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל רבי יוחנן בן זכאי. וחלה בנו של רבי יוחנן בן זכאי. אמר לו: חנינא בני, בקש עליו רחמים ויחיה. הניח ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים, וחיה. אמר רבי יוחנן בן זכאי: אלמלי הטיח בן זכאי את ראשו בין ברכיו כל היום כולו לא היו משגיחים עליו. אמרה לו אשתו: וכי חנינא גדול ממך? אמר לה: לאו, אלא הוא דומה כעבד לפני המלך, ואני דומה כשר לפני המלך''.

אמר לי מו''ר הרב זצוק''ל – הריני כפרת משכבו: אם המשנה והגמרא מספרות לנו את המעשה הזה – זה לא בשביל לספר לנו סיפורים, אלא ללמד אותנו מה לעשות. וכמו שכל אחד רואה, יש פה שני סיפורים, לא רק לדעת מה קורה עם החולה אלא גם לשנות את מצבו, להעלות אותו מכף חובה לכף זכות.

(הרב שמואל אליהו, בן הרב)

תוכן העניינים

אביהם של ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה