רוח הקודש · מפחדים לספר על רוח הקודש
האמת היא שאנחנו מפחדים לספר על רוח הקודש של הרב זצ''ל כי ישנם כל כך הרבה מקרים ואנחנו יודעים שלא נוכל לספר אפילו לא מקצת קצהו של הסיפורים שהרב הסתיר אותם בחכמתו, ובכל זאת בעקבות מה שלימד אותנו הרב זצ''ל על כי ''בעולם הבא אין גאווה'' אנחנו מספרים לפי מיעוט הכרתנו.
כשהרב זצ''ל היה חולה בבית החולים בקומה העשירית היו באים אליו בבקשה שיתפלל על חולים. פעם אחת היה חולה בקומה שמונה, באותו בית החולים, ובאו קרוביו של אותו חולה לבקש מהרב שיתפלל עליו. הם עלו רק שתי קומות ובאו ליד מיטתו של הרב, והרב סימן להם שהוא כבר נפטר.
''איך נפטר?'' הם שאלו, ''הרי לפני שתי דקות ראינו אותו שהוא חי''. והרב, שלא היה יכול לדבר כי היה מונשם דרך צינור ההנשמה, סימן בידו כי אין מה לעשות.
הם ירדו במהירות לקומה שמינית ובאמת ראו כי החולה שהם השאירוהו בחיים כבר מסר את נשמתו לבוראו.
גם הרבנית סיפרה אותו דבר על אחותה אורה ז''ל כי קודם שהרופאים ידעו על מחלתה סיפר לה הרב מהי המחלה של אחותה. וכך באמת התברר אחר כך. לימים, שלחו אותה לאנגליה לניתוח מיוחד שרק שם היה נערך. יומיים לפני הניתוח בא הרב אל הרבנית, תבדל לחיים ארוכים, בזמן שעבדה במטבח, ואמר לה: ''תפסיקי לעבוד. את כעת אבלה''.
הרבנית שאלה: ''למה? האם הניתוח לא הצליח? הרי הוא צריך להיות רק בעוד יומיים''. הרב הסב את פניו, והרבנית הבינה שכבר נגזרה הגזירה. אחרי שעה הגיעה ההודעה מאנגליה שחלה החמרה פתאומית במצבה של האחות והיא השיבה את נשמתה לבוראה.